בית אפרים יורה דעה קפה

וקופין שנוגעין ומדבריו מבואר דלא ס"ל כהר"י אלכסנדרי ובסוף דבריו כתב וז"ל ואע"ג שראיתי מפרשי דברי מ"ס שנמחק כולה עד שאין האות ניכר נ"ל שאין לפרש כן דהא אמר מפני שמחקן ואי איירי שנמחק לגמרי ל"ש בזה מחיקה שכבר נמחק אלא בודאי רשום האותיות ניכרות רק שהיו מטושטשות ואין בזה משום זה אלי ואנוהו וכה"ג מותר למחוק דהוי מתקן שיהי' השם ניכר ונאה וראיה ברורה לזה שהנותץ אבן א' מן העזרה ג"כ עובר בלאו והרי הורדס היה סותר ובונה אע"ג דהי' אפשר להיות עומד בנין הראשון אלא כל שהוא עושה לכבוד השם משום זה אלי ואנוהו אין בזה משום נתיצת אבן וה"נ כיון שעיקר ההידור הוא שתהי' רגל הה"א שלא תלוי יש לו למחוק כו' עכ"ל: אחר הודיע כל זאת נלענ"ד דבנ"ד שפיר דמי לגרור אות יו"ד כד' לתקנו אף דהרשב"א והסמ"ק סוברים דכהאי גוונא כשר ולא מיקרי חק תוכות מכל מקום כיון דעכ"פ סה"ת ושאר גדולים סוברים דפסול ולדידן ספיקא הוי ומחמת הך ספיקא צריך לגרוד וא"כ אין גרידה זו קלקול רק כדי לתקן ושרי לכ"ע ולא מבעי' אם נימא ספיקא דאוריית' מדאורייתא לחומ' דאע"ג דהוי ספק פלוגתא דרבוותא מ"מ פסול הוא מדאורייתא ומה לי שפסול מחמת ודאי או מחמת ספק ס"ס פסול הוא מדאורייתא וזה בא לתקן הפסול וכ"כ סברא זו בתשובת הר"ן הביאה הב"י בי"ד סי' רכ"ח במי שנשבע שלא יהי' בשבת הבאה תוך העיר שכיון שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים והו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא כיון שמן התורה מחויב לצאת מן העיר מחמת חיוב נדרו ודאי דחל הנדר מיקרי כו' ע"ש באורך: ואמנם נראה אף להרמב"ם דס"ל דספק דאורייתא אינו רק מדרבנן לחומרא מ"מ כיון דעכ"פ יש כאן פסול מספק ואין הכוונה רק לתקן הפסול תיקון מיקרי וכדאשכחן בסוכה לענין ענביו מרובים מעליו דפריך והא מתקן מנא אע"ג דפסול זה דענביו מרובים מעליו אינו רק מדרבנן כמ"ש במק"א דהא מכשירין בשעת הדחק וכן מצינו בכמה דוכתי באיסורי שבת ויו"ט דקרי לי' מתקן מנא אף במקום שאינו אלא רק מדרבנן עצמו מספר ומכ"ש כאן דעיקר בתר כונה דידי' אזלינן אם עושה דרך השחתה וכיון דעכ"פ מחיקה זו אינו דרך השחתה רק דרך תיקון ושרי: ונלענ"ד דאף הר"י אכסנדרי דלעיל דס"ל דאף מחיקה שהוא לתיקון אסורה דדוקא גבי מזבח כו' אבל הכא אפשר לגנוז היריעה מ"מ נראה דבנ"ד מודה דשרי שהרי כתב שם דל"ד לטיפת דיו שנפלה על השם או מקצתו דאמרינן שיכול למחוק ולתקן דהתם בטלה צורת האות וע"כ יכול לגורדה כו' ע"ש ולפ"ז לדעת הסמ"ק ודעימי' א"א לומר דמה"ט הוא כדכתיבנא לעיל דהא לדידי' אין ביטול ופסול האות כלל. וע"כ דמחיקה לצורך תיקון שריא לדידי' אף היכא דאפשר בגניזה וע"כ דהר"י אכסנדרי קאי התם בשיטת סה"ת ודעימי' דלדידהו שפיר י"ל טעמא דמ"ס משום שכבר נפסל האות משא"כ היכא שלא נפסל אף מחיקה לתיקון אסור כ"א היכא דא"א בע"א כגון באבני מזבח ולפ"ז בנ"ד ודאי גם הר"י אכסנדרי מודה דשרי ממ"נ דאם העיקר כדברי סה"ת ממילא דגם כאן כבר נפסל האות ע"י נפילת הדיו והיו"ד שהוא עכשיו לפנינו חק תוכות הוא ופסולה ומותר לגוררה ואם העיקר כדעת הסמ"ק ודעימי' ממילא מוכח דכל מחיקה שהוא לתיקון שריא אף באפשר בענין אחר וא"כ כאן שמוחק לתיקון שפיר דמיא ולא נשאר מקום לפקפק בזה רק לחוש למאי דחש לה הרב המורה נ"י לדמות חק תוכות לדינא דהר"י אכסנדרי היכא שיש קצת נגיעה ברגל הה"א דס"ל דדמי למוחק השם וא"כ אף אם נאמר שהעיקר כסה"ת מ"מ כיון שעתה נתגלה היו"ד רק שפסולה משום חק תוכות המחיקה אסורה לדידי' אף שהכוונה לתקן כיון שאפשר בע"א לענ"ד שאני התם כיון דכל עיקר פסולו משום דיש נגיעה לגג הה"א ונראה קצת כמו חי"ת וכיון שניכר לעין כל שעיקר כתיבתו הוא ה"א וכ"ע קרו לה ה"א אז אם נצרך למחוק כל הרגל נראה קצת כמוחק השם משא"כ כאן שודאי אין חשש שהרואה יסבור שמוחק שם שנכתב בכשרות ובפרט לצורך תיקון אבל גבי נגיעה כל שהוא יש לחוש דזמנין שלא יהי' נגיעה גמורה וידמה בנפשו דנגע ואתי למחוק השם שלא לצורך ועיין בשו"ת שב יעקב סי' דמבואר דשם הנכתב ע"י חק תוכות אין בו קדושה כלל ושפיר דמי למוחקו אף שלא לצורך: ואמנם לענ"ד אפי' תימא דחק תוכות אין למותחו (והכי משמע לכאורה לפי סברת סה"ת והר"ן דדוקא היכא דנזכר בי' כתיבה קפדינן אחק תוכות משא"כ בשבת דמלאכת מחשבת כו' א"כ גם לענין מחיקה כיון דקרא כתיב ואבדתם שמם לא תעשון כן לד' כו' ולא נזכר כאן כתיבה כלל ובכל גווני אסור וכ"כ הרמב"ם בשם שהי' חקוק על הכלי אם התיך הכלי לוקה ועיין בפ"ח מהל' יסודי תורה דהיינו אפי' נכתב שלא בכוונת קדושה ואם נימא דחק תוכות שרי למחוק ע"כ לומר דכיון שאינו בכתב רק בחקיקה לא קרינן בי' ל"ת לד' וצ"ע ועיין במג"א סי' קנ"ד ס"ק ט') היינו דוקא אם חקק תוכו במתכוין לשם קדוש משא"כ אם לא נתכוין לחקוק תוכות כלל רק ע"י שהי' מתעסק בטשטוש הדיו נעשה ממנו אותיות השם הדבר פשוט דאין להסתפק בזה דשרי למחוק דהא גם בכתב שם שלא בכוונת קדושה מותר למוחקו כמבואר בט"ז וש"ך ה"ל ס"ת ולפ"ז לדעת סה"ת דכיון דנפל דיו אזדא לי' קדושת השם ואינו רק טשטוש דיו ואז כשחוקק בו אותיות בכוונה לשם קדושת השם יש לו דין חק תוכות משא"כ אם אין כוונתו לחקוק אותיות בטשטוש זה רק שהי' מתעסק בסכין ואתרמי מלתא שנחקקו שם שני אותיות משם הקדוש דפשיטא שאין ע"ז שם שנכתב בקדושה כמו אם פלטה קולמס אותיות אלו דאין בהם משום קדושה כל שלא נכתב בכוונה וא"כ פשיטא דבנ"ד שהסופר לא בא לחוק להשלים את השם רק רצה למחוק ולגרוד אות היו"ד לגמרי ושלא בכוונה נתגלה שם אות היו"ד פשיטא דאפי' חק תוכות אין לו שהרי יו"ד זו אע"פ שנכתבה בקדושה מ"מ ע"י הדיו שנפל עליו בטלה קדושתה לדעת סה"ת וצריך לחדש כתיבה לגמרי וכל שחידש כתיבתה שלא בכוונה אפי' ע"י חק ירכות לא מהני ומכ"ש ע"י חק תוכות ומכ"ש לפי מה שביארתי לעיל שצ"ע על סברת מהר"י אכסנדרי בזה וגם יש גדולים שחולקים על דבריו בהדיא וגם י"ל דבכה"ג שכתב מהודר מאוד ולא נמצא כזה איש אשר ידמה ישוה ליושר כתב זה ואף אם יהי' מתון מתון מי יודע אם לעת כזאת יגיע לאיש הגון במעשים שיהי' מעשה ידיו להתפאר ולפמ"ש בשו"ת שאגת ארי' זה אלי ואנוהו מצוה דאורייתא הוא אף שדבריו צ"ע מ"מ מצוה מיהא איכא וכלא אפשר דיינינן לי' וגם הר"י אכסנדרי מודה דבכה"ג שפיר דמי למחוק כדי לתקן וזה ברור לענ"ד: אך שעדיין לבי מהסס לפי מה שסיפר לי הסופר שברצותו להיות ממחק הדבוק שבין אות היו"ד לה"א נקלף הדיו כעין קרום מעל פני היו"ד ונתגלו פניו דלכאורה בכה"ג אפשר דגם סה"ת מודה דכשירה היא וע"כ לא פסול לה אלא היכא שצריך לחקוק הדיו שנפלה משם דבכה"ג אפשר דסובר דאפי' אם האות שנפלה עליו יבש הי' כעץ מ"מ ע"י לחלוחית הדיו שנפלה מחדש מצא מין את מינו וניעור לחלחותו ומתחברי' יחד ובטלה תמונת האות משא"כ בכה"ג שלא פגע ולא נגע בגוף אות היו"ד רק דקיימא רישא דסכינא במקום הריווח שבין האותיות וממנו הי' מתחיל לגרד ונקלף ממילא מן אות היו"ד ולא חלו בה ידים איגלאי מלתא דמעיקרא לא ידבק מאומה מן הדיו אל האות רק בכסוי בעלמא אפשר דבכה"ג גם סה"ת מודה דלא בטלה קדושת האות כלל ואע"ג דמ"מ קשה לסמוך ע"ז להכשיר הספר כמות שהיא בלי גרידת אות היו"ד דשמא אף בכה"ג ס"ל לסה"ת דבטל האות דמ"מ בעודו עליו האי חבורי מחבר להדדי וכחד חשוב ועתה משנקלף ממנו חק תוכות הוא מ"מ איכא ספיקא אי שרי למחקו אף לדעת סה"ת דשמא מודה בכה"ג דבקדושתי' קאי וצ"ל דס"ס כיון שעכ"פ צריך לתקן מחמת ספק הך מחיקה תיקון הוא ושרי כמ"ש לעיל דז"א דלפי סברת סה"ת י"ל דע"כ לא התיר במ"ס כה"ג אלא היכא שנפסל