בית אפרים יורה דעה קפד

לשם גזיזה אלא לתקן וקשה (כצ"ל בתו') דאין זה כשאר לשון אין מתכוין בעלמ' כיון דבכוונה גוזז ויש ליישב דהכי פריך כו' ה"נ ה"ל למשרי בכל ענין כיון דעושה לצורך תיקון שחיטה דאין זה חשיב גוזז עכ"ל הרי מבואר להדי' דאין לחלק בכך דאף בלצורך תיקון שחיטה שאח"כ אית לן למשרי מה"ט דאם איתא ה"ל לשנויי ולפלוגי בהכי וע"ש בתוס' שכתבו שאין פירוש זה נראה דבכל ענין יכול להקשות בין דהוה טעמא משום שדא"מ בין דהוה טעמ' משום דתולש לאו היינו גוזז וצ"ע דעדיפא ה"ל לאקשויי דמאי מתרץ ואב"א ר' יוסי בן המשולם לא סבר כרב ור"ל דבאמת טעמי' משום דשא"מ מותר ולפי פירוש זה עדיין הקו' במקומה עומדת דבכ"ע ה"ל למשרי אף לתלות או לגזוז במתכוין כיון שאינו עושה אלא לצורך תיקון שחיטה וצ"ל אליבא דרש"י דודאי אי תולש היינו גוזז א"ש הא דלא שרינן לי' הכא גבי בכור למעבד כן להדיא בכוונת תלישה לצורך תיקון שחיטה דגזרינן דלמא אתי למעבד כן שלא לצורך שחיט' משא"כ בפרה דמה"ת יעשה כן כיון דבאמת פרה לאו בת גיזה היא אלא שהתורה אסרתו כמבואר שם משא"כ למאי דס"ל דתולש לאו היינו גוזז שפיר קשי' לי' דהא גבי פרה חזינן דמתיר אפי' גזיזה גמורה כיון שאין מתכוין לגיזה ה"נ ה"ל למשרי במתכוין לצורך שחיטה ואי משום גזרה דלמא אתי למעבד הכי שלא במקום שחיטה הא אפי' אי עביד ליכא איסור' דאורייתא כיון דתולש לאו היינו גוזז ור"י בן המשולם אינו מתיר במתני' כ"א לעשות שלא בכוונת תלישה וכמ"ש התו' והרא"ש שם דאף לטעמ' דתולש לאו היינו גוזז אסור במתכוון גזרה אטו גיזה וכן משמע מפרש"י במתני' שם ע"ש ע"ז מקשה שפיר דהא אשכחן בפרה דס"ל דאף גיזה גמור' לצורך תיקון אין איסו' וא"כ כאן עכ"פ ה"ל למשרי תליש' אף גיזה במתכוון ומשני דר"י בן המשול' לא ס"ל כרב אלא ס"ל דתולש היינו גוזז וא"כ אסור למעבד להדי' משו' גזרה הנ"ל כך נלענ"ד נכון לשיט' רש"י ז"ל: ועכ"פ מה שמבואר בספר מ"ח הנ"ל לפלפל בזה בענין דשא"מ ופסיק רישי' ז"א כלל דמעולם לא עלה על דעת הש"ג לומר שזה דבר שא"מ שהרי הוא מתכוין למחוק ומוחק בידים וכן לענין בכור כל שמתכוון לגזוז וגוזז ממש והש"ס שם דמפלפל בענין דשא"מ ופ"ר היינו משום דאינו מתכוין לתלישה וכן מפרשים התוס' הך דפרה גוזז במספרים ואינו חושש אף אם גוזז מן השער כו' זה באמת תלוי בפלוגת' דשא"מ דפליגי ר"י ור"ש אך הש"ג לא כיון לזה דאין זה ענין למחיקה שהיא במתכוון רק אזיל בשיטת רש"י דלאו משום דשא"מ שרי התם בפרה רק הטעם דבכה"ג לא מיקרי גיזה כלל כל שאין מתכוין לגזוז ואין זה תלויה בדשא"מ דאף אם נאמר דשא"מ אסור היינו לענין מלאכה כגון ההוא דגורר אדם מטה כו' דודאי יש ע"ז שם מלאכה אלא שנעשית מאלי' בלא כוונה ובכה"ג ס"ל דאסור וה"נ לענין גזיזה בי"ט כמבואר שם משא"כ כאן שאין האיסור משום מלאכה רק שאסור לגזוז וס"ל לר"י בה"מ דאחר כוונת הלב הן הדברים דכל שאין מתכוין לגזוז לאו גיזה מיקרי (וכיוצא בזה כתב ה"ה פי"ב מהל' שבת לענין תיקון כלי דכל שאין מכוון אין בו מלאכה כלל שהרי אין רוצה לעשות ממנו כלי דומה לקטימת קיסם שכל שאינו קוטמו לחצות שיניו פטור ואפי' לר"י דמחייב דבר שא"מ כו' ע"ש והביאו המג"א סי' שי"ח ע"ש ובמ"א כתבתי ליישב דלא תיקשי ע"ז מסוכה דף ל"א גבי מיעוט ענבי הדס דפריך והא מודה ר"ש בפסיק רישי' כו' ועיין בתו' כתובו' דף ו' ואין כאן מקומו) וכי משני בש"ס ר"י בן המשולם לא סבר כרב לאו למימרא דס"ל דשא"מ מותר דאדרבא תיקשי טפי למה לא התיר בכל ענין רק ר"ל דלא ס"ל בהא כרב דתולש לאו היינו גוזז וכמש"ל בפי' הסוגי' אליבא דרש"י ואין זה תלוי' כלל בדשא"מ דעלמ' והש"ג ס"ל ללמוד משם גם לענין מחיקה דג"כ בכוונה תלי' מלתא דאם כוונתו לשם תיקון אין שם מוחק עליו וממילא דאין כאן מקום לפלפל בענין דשא"מ ופ"ר כלל כך הוא ברור דעת הש"ג בזה: אבל מ"מ נלענ"ד שאין זו ראיה מכרחת שמא דוקא לגבי גיזה אמר הכי דאין שם איסור גיזה נופל כ"א כשמתכוין לגזוז משא"כ כאן ואפשר דס"ל דק"ו הדברים דהכא גבי מחיקה שהטעם הוא משום אבוד וקלקול השם וכל שאין מכוין לקלקל אדרבה מתכוון לתקן אין לשום שם קלקול עליו כדאשכחן בשבת מקלקל ע"מ לתקן חייב ושיעורו כמתקן ובהכי א"ש מה דמייתי מהתם אע"ג דהתם אמרינן הטע' לפי שהו' מדרבנן ולפמ"ש י"ל דעכ"פ חזינן דבכה"ג לאו גוזז מיקרי כיון דמקלינן עכ"פ בהקדש ב"ה שאסור מדרבנן א"כ גבי מחיקה שהטעם משום קלקול יש להתיר אף באיסור דאוריית' היכא שעושה ע"מ לתקן אך בלא"ה לק"מ לפמ"ש לעיל דהתם שפיר מפלגינן בין היכ' דאסור מדאוריית' דאז גזרינן דלמא אי שרית לי' אתי למגזז במתכוון משא"כ כאן שאין לגזור בכך דכי תעלה על דעתך שיהיו ישראל מוחקין את השם וכמו שאמר ר' ישמעאל לענין נתיצת מזבח וגם יש מקום עיון במ"ש בש"ג שם לחלק דדוק' היכא שמתקן דבר זה עצמו כגון נפל טיפת דיו שהשם לא הי' מתוקן בתחלה ודכוותה בשערות של פרה מותר לגוזזן מפני שהם שחורות ופוסלת אותה ובגזיזה זו מתקנן משא"כ כשהדבר ההיא כתיקנו והוא בא לתקן ד"א לא כו' ע"ש וזה צ"ע דכבר כתבתי דהך דגיזה בשערות של פרה לאו מטעם קלקול ותיקון אתינן עלה דמה מועיל מה שהוא תיקון להכשיר פרה לעבור על לאו דלא תגוז רק הטעם דשלא במתכוין לגזיזה לא מיקרי גיזה ואם ר"ל לפי שקודם שגזזה פסולה היתה ז"א דמ"מ קדשי ב"ה הוא וכל פסולי המוקדשין אסורין בגיזה ועבודה מדכתב תזבח ולא גיזה ועיין בתוספות שנראה מדבריהם דמה שגוזז השחור אין בו איסור כלל כיון שהוא פוסל בפרה רק האיסור הוא שמא יגוז יותר ולפי שאינו מענינינו כ"כ קצרתי בזה: ועכ"פ מדעת הש"ג מבואר דס"ל דכל כה"ג דאין מתכוין למחיקה וקלקול השם רק מתכוון לתקן לאו מחיקה מיקרי וא"כ א"ש אף לשיטת הסמ"ק ודעימי' דס"ל דאין טפת דיו פוסל צורת האות דמ"מ שפיר דמי למחוק ואדרבה א"ש טפי לשיטת הסמ"ק דלפי שיטת סה"ת צ"ל דל"ל במ"ס טעמ' שאין כוונתו אלא לתקן ת"ל כיון שכבר נפסל ועיין בש"ג שם שהאריך בזה ומדמי לי' למטיל מום ובאמת א"צ לזה כ"א לשיטת סה"ת אבל לדעת הסמ"ק א"ש כדכתיבנא: אך מה שיש לעיין בדבר לפי מ"ש בי"ד סי' רע"ו בב"י בשם הר"י אלכסנדרי וז"ל ול"ל דכל מחיקה שהיא לתיקון שריא דהנותץ אבן מן המזבח לא מחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל אם נפגמה שצריך לתקן אחרת במקומה שרי שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שטמאוהו היוונים כדאית' ביומא דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח וגם א"א לנו לבנות מזבח במקום אחר במקדש שמקום המזבח מכוון ביותר אבל אפשר לגנוז היריעה עכ"ל והנה מדבריו נראה דשלא כדרך השחתה היינו שנפגם אבן וצריך להסיר אותו לתת אחר במקומו ולענ"ד לזו לא הוצרך הרמב"ם לומר דרך השחת' למעוטי כי האי שעוש' ע"מ לתקן דכיון שנפסל שפיר דמי לנצוו כדי לתקנו רק הרמב"ם מיירי אפי' בענין שאין בו תיקון רק שאינו דרך השחתה וקלקול וכמש"ל מהך דהשורף עצי הקדש ושאר ראיו' ומ"מ צ"ל דדוק' היכא שקלקולו זהו תיקונו כגון ההיא שכתבתי מהתוס' שהגזבר יכול לשרפו בכדי להנות מאפרו וכן בההיא דסוטה שע"י מחיקה זו מקיים מימרא דרחמנ', משא"כ אם אין התיקון במחיקה זו במקום זה רק שאעפ"כ צריך למחוק אע"פ שזה נעשה כדי לתקן במקו"א אסור כמ"ש בש"ג שם דמ"מ במקום זה הדבר נעשה דרך השחתה וקלקול ומה שיתקן עי"ז במקום אחר אין זה מציל מלקרוא ע"ז שם השחתה וקלקול וגם אפשר כיון שאין התיקון נעשה במקום זה עצמו אע"פ שאינו דרך השחתה אסור עכ"פ מדרבנן מטעמא שכתב הר"י הנ"ל דאפשר בגניזה משא"כ אם רוצה לתקן במקום זה עצמו אין לחלק בכך כדמוכח לדעת הסמ"ק ודעימי' וכמ"ש. ומצאתי בשו"ת חינוך בית יהודה סי' ע"ה נדפס שם תשובה א' מהגאון ארי דבי עילאה מהר"ל מפראג ז"ל בענין סהי"ן