בית אפרים יורה דעה קפג

סנהדרין כשחשב מנין הלוקין כתב הקורע פי המעיל ולא הזכיר בגדי כהונה לפי שזה בכלל נותץ אבן כו' לפי שבכלל הציווי לאבד ולשרש ע"ז יש בכלל הזה ג"כ לקרוע בגדי משמשין ולכלותם וממילא דכנגדו בקודש אסור משום לא תעשון כו' ועיין במנין המצות מצות ל"ת ס"ה שכ' וז"ל הזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל ומאבד ספרי הנבואה שלא למחוק שמות הנכבדים והדומה לזה ולשון האזהרה כו' וכל מי שעבר על דבר זה שהרס דבר מן ההיכל והמזבח והדומה לזה או שימחה שם משמות ה' לוקה עכ"ל הנה מ"ש והדומה לזה ר"ל כגון בגדי כהונה וכיוצא בו הלכך כיון דמקרא דל"ת ילפינן ליה לכך בעינן דרך השחתה משא"כ בלאו דפי המעיל שנאמר בו לא יקרע תו לית לן לפלוגי בין אם הוא דרך השחת' או לא אך בש"ס דיומא דף ע"ב אמרינן המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע הנה מלשון זה מבואר כמ"ש בדעת המ"ל דכל בגדי כהונה ממעיל ילפינן להו ובכולהו בעינן דרך השחתה ואע"ג דבקרא לא נרמז אם צריך שיהיה דרך השחתה מסתבר ליה להרמב"ם שאין האיסור אלא בדרך השחתה דוקא וכמ"ש בספר החינוך מצוה ק"א שלא להכרית פי המעיל של כה"ג שנאמר לא יקרע משרשי המצוה לפי שהקריעה הוא דבר גנאי אצלינו ולענין השחתה והוזהרנו עליה בלאו שילבשוהו ביראה כו' שיירא מלקורעו ומלהשחית בו דבר עכ"ל הרי שכתב טעם המצוה שלא יהיה דרך השחתה וכיוצא בזה כתב הרמב"ם שם שהמזיח חושן מהאפוד ומפרק חיבורן דרך קלקול לוקה ואע"ג דבקרא איתא סתם ולא יזח כתב הרמב"ם מדעתו דרך קלקול (אך לענין הסרת הבדים כתב סתם) דמסתבר ליה דבכה"ג מיירי שמזיח דרך קלקול אבל אם צריך לתקן שם איזה דבר אינו עובר: ועדיין צ"ע מנ"ל ללמוד כל בגדי כהונה מפי המעיל שהוא מבגדי כ"ג ואיך שיהיה צריך לישב לפי זה הך דמעיל שנטמא מכניסו פחות מג"א שאסור לקורעו ולמה יהא אסור דהא לדעת המ"ל וכן משמע בש"ס שוה דין המעיל לכל בגדי כהונה וצריך דרך השחתה דוקא וצ"ל דאע"ג דעושה כן כדי שיכול לקיים בו מצות כיבוס מ"מ כיון שהוא צריך לקרוע אותו כדי לבטלו מתורת בגד שיהיה נטהר מטומאתו אע"ג דמשייר בו כדי מעופרת מ"מ לאו בגד מיקרי מדאורייתא והא דמיקרי בגד לענין כיבוס היינו מחמת שמועיל ע"י יחוד כמ"ש התוס' שם וא"כ פשיטא דאסור משום לא יקרע שהרי הוא קורע אותו דרך השחתה ומבטל אותו מתורת בגד ומה בכך שרוצה לקיים בו מצות כיבוס ודוקא אם צריך לאותו דבר בשביל תיקון הבגד גופא משא"כ בזה: והנה הט"ז בא"ח סימן קנ"א כתב לענין בהכ"נ אם רוצה לנתוץ קצת במקום אחד שיהא שם גומא אע"פ שהוא לו לצורך אסור עכ"ל ומ"מ אם סותר ע"מ לבנות במקומו פשיטא דמודה דשרי כמ"ש בשלחן ערוך שם ומקורו מהמרדכי שכ' דהאי נתיצה בנין מקרי וא"כ בנ"ד דמוחק ע"מ לכתוב במקומו גם הט"ז מודה דלא מיקרי מחיקה אך בלא"ה מ"ש הט"ז לאסור אף לצורך צ"ע כמש"ל וכן ראיתי בא"ר שם שהקשה על הט"ז מדברי הרמב"ם בהל' יסודי התורה ובהל' בית הבחירה דהנותץ מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור כו' והיינו כמ"ש ולהט"ז צ"ל דכל שאינו בונה במקומו מיקרי דרך השחתה אף שכוונתו לצורך דבר ולענ"ד ז"א כמו שהוכחתי מדברי התו' בשורף עצי הקדש דלצורך שפיר דמי וכן מוכח מלשון הרמב"ם דאל"כ למה נקט כלל גבי שורף עצי הקדש דרך השחתה דלמעוטי מאי קאתי ולא מסתבר לומר דאתי למעוטי הצריך לעצי המערכה וכיוצא בו דפשיטא דלא צריך להשמיענו כזאת כלל וע"כ דאתי למעוטי השורף לאיזה צורך והשחתה לא מיקרי כ"א כשעושה במתכוין לאבד הדבר ההוא ולקלקלה כמו שחייבה התורה לעשות לע"א וכן נלענ"ד מבואר ממ"ש הרמב"ם בפ"ז מהלכות מלכים כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה אבל קוצצין אותה אם מזיק אילנות אחרים או מפני שמזיק בשדות אחרים או מפני שדמיו יקרי' לא אסרה תורה אלא דרך השחתה עכ"ל הרי להדי' דכל שהוא צריך לו לאיזה דבר אע"פ שהוא כלה לגמרי מ"מ לאו דרך השחתה מיקרי וע"ש באשר"י בב"ק דף צ"א שכ' שם דאף בצריך למקומו מותר ואע"פ שהתוס' שם בהא דמייתי התם אמר ר"א המקרע על המת יותר מדאי עובר על בל תשחית כתבו דמייתי מינה דאף לצורך כגון התם שהוא לצורך המת אסור ע"ש שהדבר פשוט שר"ל שיש עכ"פ איזה צורך קצת דהא בהדי' אמר התם דדוקא ביותר מדאי עובר וכתבו התוס' שם הא דשמואל קרע תליסר מאני כו' צורבא מרבנן שאני דאין זה יותר מדאי אלמא כל שהצרה שוה בנזק לאו השחתה מיקרי וכן מבואר בשבת דף ד' דשרי למקרע כדי למרמי אימתא אאינשי ביתי ועיין ביש"ש פרק החובל סי' נ"ט ואין להאריך: אך צ"ע מדברי רבינו אלי' מזרחי שהבי' בא"ר שם שכ' על דברי רש"י פ' ראה שכתב וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח כתב וז"ל דבשלמא במוחק אפשר שלא כיון דרך השחתה אלא מפני שלא נכתב במקומו או שלא בכבודו מחק אותו כדי לכותבו במקומו כו' אבל הנותץ אבן כו' שאין מוזהר עליו אלא דרך השחתה בעלמא כמ"ש הרמב"ם וסמ"ק א"כ איך אפשר שיעלה על הדעת כו' ובאמת שדבריו צ"ע למה פסיקא לי' טפי בנותץ מבמוחק דהא תרוייהו מקרא דלא תעשון נפקא וראיתי בפרי מגדים שנראה שהרגיש בזה ולכאורה י"ל כוונתו דודאי א"א לומר דקרא בנותץ מיירי ואוסר אף לצורך דהא אשכחן במשכן מפרקין המשכן ומסלקין המזבח אך באמת ז"א דהתם הנסיעה הי' עפ"י הדבור וכדאמרי' בשבת דף ל"א שאני משכן כיון דכתיב ביה עפ"י ד' יחנו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי גם י"ל דהתם הוקם מעיקרא אדעתא דהכי וסופו להתפרק שפיר יש להתיר וכמש"ל סברא זו לענין מגילת סוטה ולקמן אבאר עוד בזה: שוב ראיתי בש"ג פ"ד דשבועות שכתב שם ג"כ דאם מתכוון לתקן אע"פ שמוחק להדי' את השם ואין במחיקה ההוא תיקון רק שמתכוון לתקן שפיר דמי וראייתו מבכורות דאמרינן התם גבי פרה אדומה שיש בה שתי שערות שראשן משחיר גוזז במספרים ולא חיישינן לאיסור גיזה כיון שאינו מתכוין לגוז אלא לתקן הפרה ואע"פ שהוא גוזז להדי' כו' ע"ש באורך וראיתי בספר משנת חכמים להגאבדק"ק זאמושטץ נ"י שפלפל בענין זה של מחיקת השם ואין פנאי לעמוד על כל פרט מדבריו אך זה חזיתי שהביא דברי הש"ג והשיג על ראייתו דאין משם ראי' רק היכא דבמחיקה גופא הוי תיקון כגון התם שבאותו גיזה הוא מתקן גם השיג עליו דאף להיכא דהמחיקה גופא הוי תיקון (כגון התם שבאותה גיזה הוא מתקן) אין ראי' דהתם אין איסור רק מדרבנן כדמסיק התם דפרה קדשי ב"ה הוא ולכך שרי אע"ג דהוי פסיק רישי' דלא ניחא ליה מ"מ מדרבנן שרי התם משום דלא שכיח אבל בלא"ה אין להתיר בשאר איסורין בפ"ר אע"ג דלא ניחא לי' דדוקא במלאכת שבת אמרינן הכי כמ"ש הפוסקים ע"ש באורך ולענ"ד ז"א דמבואר בש"ג דמייתי ראי' מסוגיית הש"ס דהתם לפרש"י דמפרש דאע"פ שהוא גוזז במספרים להדי' אין בזה משום גוזז כיון שהוא אינו מכוון לגזיזה ומשם למד הש"ג לענין מחיקת השם ג"כ דאע"פ שהוא מוחק ממש מ"מ כיון שאין כוונתו למחיקה רק עושה כן ע"מ לתקן אין שם מוחק עליו דוק ותשכח שם וא"כ פשיטא דלק"מ מ"ש בספר מ"ח דהתם בגזיזה הוא מתקן ז"א דמה יושיענו זה שהוא מתקן בגזיזה דאטו האיסור בגזיזה לפי שהוא מקלקל עד שנאמר דבפרה שיש בה שערות שראשן משחיר הוא מתקן בגזיזה הלא האיסור בגזיזה לפי שאסרה תורה הגיזה בקדשים ומה זו תשובה שמתקן בגזיזה (ודוק' לענין מחיקה שפיר י"ל סברא זו דשם הטעם משום דמקלקל השם במחיקה זו וא"כ כשהוא מתקן במחיקה זו אין איסור משא"כ אם אין התיקון במחיקה עצמה רק שמוחק עתה ע"מ לתקן ס"ל דבשעת מחיקה כבר עבר ואין מועיל מה שמתקן אח"כ והש"ג מייתי ראי' מהך דפרה דבתר מחשבתו אזלינן וכיון שאינו עושה רק לתקן ולהכשיר הפרה לא קרינן ביה לא תגוז וה"ה לענין מחיקה כיון שאין כוונתו על המחיקה לאו שם מחיקה עלי' ולכן אין לחלק בזה בין אם מתקן במחיקה עצמה או ע"מ לתקן אח"כ דס"ס אין כוונתו למחוק כ"א לתקן וזה מבואר מדברי התוס' שם ד"ה גוזז וז"ל ובקו' פירש דדייק מהא דשרי משום דאין מתכוון