בית אפרים יורה דעה קפ

ל"ב וכן מבואר בדברי כמה פוסקים ותשובות ולפי דברי הט"ז מה בין שעוה לדיו אלא ע"כ דכסוי אינו גורם לבטל האות מהכשרו ולכן בשעוה אין פסול כמו אם מונח איזה דבר על האות דודאי מסלקו וחוזר להכשרו שהרי הס"ת נגללת ומה שהשעוה נדבק אין דביקותו גורם פסול באות שיהי' נבטל מהכשירו אף שע"י השעוה לא הי' ניכר משא"כ בדיו שנפל כיון שעיקר תמונת האותיות הוא מחמת רשימת הדיו הסובב את גליון הגויל ואם נפלה דיו בתוך גליון האות או סביב לו עד שמבטלו מתמונתו ס"ל לסה"ת ודעימי' שאין זה מועיל מה שנכתב בכשרות כיון שעתה אין אנו רואין כל תמונה זולתי טשטוש דיו שעל שם הדיו הוא קרוי כתב כדילפינן מואני כותב על הספר בדיו משא"כ שעוה או דבר אחר שנדבק שם פשיטא שאינו פוסל אחר שנסתלק. ולדעת הסמ"ק ודעימי' כיון שהאות נכתב בכשרות והדיו נפל שם אחר שנתייבש אין זה מקלקל האות לפי שזה הדיו שנפל שם אינו מתחבר אל האות רק האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי רק שפסול כ"ז שאינו מסלקו משם שמבלבל ראות העין ואין נקרא כתיקונו אבל כשמסלקו וניתן לעין לראות בכשרותו עומד כבראשונה וכמ"ש הלבוש והיינו בדיו שנפל שלא בכוונת כתיבה ולדעת הרשב"א אף אם נכתב בכוונה דינו הכי. ומה שמביא הט"ז מבור צ"ע דאפי' דמות ראי' אין כאן דהתם עיקר מעשה בור שע"י כרייתו הבור הזה יפול הנופל והכיסוי כראוי מסלק מעליו חיוב הבור שהרי סילק היזקו וקרא ולא יכסנו כתיב משא"כ כאן הכסוי אינו מבטל רק הקריאה ולא התמונה ואין להאריך: וראיתי בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ס"ו שתמה על דברי הר"ן שכתב דלענין שבת שאני דמלאכת מחשבת אסרה תורה א"כ לדבריו הכותב בשמאל יהא חייב משום מלאכת מחשבת אלא ע"כ כיון דאין דרך כתיבה בכך בטלה דעתו ומוחק ע"מ לכתוב דחייב דזהו הוה תיקונו אבל מה שכותב ואינו מתקן הספר בכך אף שמתכוין לזה יהי' פטור דלא תיקן כלום ועוד דהגאונים שהכריחו דאין התגין מעכבין מדנקט ר"ש שנטל גגו של חי"ת ועשאו שני זיינין אף שאינם מתוייגין ש"מ דכשר בדיעבד מנ"ל לומר הכי דלמא מחויב משום מלאכת מחשבת שהוא חישב לעשות ב' זיינין בלתי מתויגין כמו בנטל לתגו דדל"ת לדעת הר"ן אלא פשוט דבטלה דעתו בזה כיון דלא תיקן כלום א"כ שפיר יליף הרשב"א אי ס"ד דזה הוי חק תוכות אמאי חייב עכ"ל: והנה באמת כדברי הר"ן בזה כתב ג"כ בספר התרומה בהל' גיטין וז"ל וא"ת הלא כה"ג בחק תוכות מיקרי כתיבה לענין שבת כדאמרינן כגון שנטלו לגגו של חי"ת כו' י"ל התם במלאכת מחשבת תליא וכיון שמתכוון לעשות אותיות אין קפידא באיזה ענין נעשו רק שעל ידו יהיו וע"י מעשיו ועל קרשי המשכן שהיו עושין אל"ף בי"ת לידע איזה בן זוגו לא היו חוששין באיזה ענין נעשו אבל במקום שנאמר וכתב צריך שיכתוב גוף האותיות ולא שיהיו נעשין מאליהן עכ"ל וכ"כ בהל' תפילין שם ולכאור' י"ל דהתינח בנטל גגו של חי"ת ועשה שני זיינין דאז ע"י הגהת אות אחת נכתבו שני אותיות ובכתיבת שני אותיות חייב אף שנעשו ע"י חק תוכות משא"כ בנטל לגגו של ד' ועשאו ר' דאין כאן רק הגהת אות אחת בלבד וע"כ הטעם משום דבדבר מועט חייב הואיל וזה תיקון הספר כו' וכמ"ש רש"י שם וא"כ ע"כ דכשר בכה"ג אבל באמת גם משם אין ראי' דמה שאמרו שם כתב אות אחת והשלימה לספר חייב לאו דדוקא בספר תורה אמרו כן דה"ה בשאר ספרי' כל שהספר משובש מחמת שנכתב דל"ת במקום רי"ש הרי בתיקון זה מתקן כל תיבה זו והיא משלמת את הספר וזה מבואר ממ"ש רש"י שם בטעמ' דמלתא משום דאסור לאדם לשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה והו"ל ככתב אות אחת והשלימה לספר כו' והרי דבר זה שאין לשהות ספר שאינו מוגה לאו דוקא בס"ת אלא ה"ה בכל הספרים כמבואר בי"ד סי' רע"ח: ומ"ש בפמ"א דשיטת ההלכה מוכחת דמיירי בכתב הראוי לס"ת דהא בלא זיוני פטרינן לשני אותיות כו' ע"ש ולא ידעתי מה ענין ברייתא זו דהגיה אות א' חייב להך דמוקי בש"ס בנתכוין לכתוב א' ועלו בידו שנים דמיירי היכ' דבעי זיוני דדלמ' מתני' מיירי בס"ת כמ"ש התו' דממתני' פריך ואפי' תימא דבריית' הוא מאן לימא לן דבהדי הדדי איתמר וכ"כ להדי' בסה"ת דהא דמוקמינן הא דבעי זיוני כו' י"ל דההיא מיירי בכותב תוך ס"ת או חוץ לס"ת ונתכווין לעשות כמשפט ס"ת אבל בלא"ה חייב בלא תגין והכי משמע הפשט הא דבעי הכותב לזיינו אבל אידי ואידי איירי דעל בידו שתי אותיות שצריכין לזיין אלו הוה ס"ת דהא לא קאמר הא באותיות שדינו לזיין כו' ותדע דקאמר התם בטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין משמע דבנטילת הגג לחוד חייב והלא צריך בזיי"ן ג' תגין אלמא כיון שאין דעתו לעשות באות תגין מיקרי אות בהכי כו' ע"ש וא"כ מ"ש הפמ"א ראי' מהנך גאונים שהכריחו שאין התגין מעכבין כו' ז"א שאם נאמר דתגין מעכבין אף בדיעבד ע"כ דלא מיקרי כלל אות בלא זה וכמ"ש בסה"ת בשם הריצב"א שם וא"כ פשיטא דלא מהני מה שמחשבתו שלא לעשות תגין כיון שאינו אות בלא זה וכשהיו רושמין במשכן ג"כ היו רושמין אותיות אלו עם תגין שהרי זה תמונת האות משא"כ אם נקרא אות בלא זה אז במחשבתו תליא מלתא משא"כ גבי חק תוכות ס"ל דשפיר מיקרי אות שגם במשכן היו רושמין ולא היו מקפידין אלא דמ"מ לא מיקרי כתיבה בכה"ג כל שהוא נעשה מאלי' ולדעת הפמ"א חק תוכות ואותיות שחסר זיונן למאן דפסול דיעבד כי הדדי נינהו וליתא דאותיות שחסר זיונן חשבינן לי' כאילו עדיין לא נגמר האות וכל שלא נגמר האות ככל משפטו וחוקתו אף שנראה לעין שהוא אות פלוני והוא סמוך לגמרו מ"מ לא מחייב עלי' משא"כ חק תוכות שנגמר כל צורת האות ושמו עליו ושפיר מיקרי אות רק שאינו נקרא כתיבה ובזה שפיר מחלק סה"ת והר"ן בין שבת לתפילין וגט דהנך צריך בהו כתיבה דוכתב כתיב ולאו וחקק ומה שהקשה הפמ"א דא"כ בכותב בשמאל נמי נימא דמלאכת מחשבת היא לק"מ דהתם הטעם משו' דכיון דאין דרך כתיבה בכך אע"ג דכתיבה גמורה היא מ"מ כל שלא נעשית המלאכה כדרכה לא מיקרי מלאכה וכל מלאכה כלאחר יד פטור גבי שבת שלא היו עושין כן גבי משכן רק היו עושין כתקנה ומה"ט אפשר דגבי ס"ת ותפילין ומזוזות כשר כתיבה בשמאל אע"ג דלגבי שבת לא מחייב עלה משום דהוה מלאכה כלאחר יד כמבואר בש"ע א"ח סי' ל"ב דמכשיר באם א"א למצוא אחרים והטעם משום די"ל דוקא גבי שבת הפטור משום כלאחר יד ומקור הדברים מספר התרומה הובאו בב"י ריש סי' ל"ב ע"ש שמבואר כן להדי': אך דעת הרשב"א שאין לחלק בין מלאכת שבת לכתיבה דספרי' וכיון דחק תוכות מיקרי כתיבה לענין שבת ה"ה דהוי כתיבה לענין ס"ת אלא דלכאורה צ"ע שדברי הרשב"א בזה הם סותרים למ"ש בתשובה הביא' ב"י בא"ח סי' ל"ב שפיר' דברי הירושלמי דקאמר עירב האותי' מלמעלה כגון ארצנו תפארתינו פסול לפי שעד שלא נעשית אות נפסלה צורתה והלכך אם בא לגרוד הרי זה כחק תוכות שלא נעשית אות מעולם עד עכשיו שהוא גורדו אבל כשנדבקו מלמטה אחר שנגמר צורתה האות הוא שנדבקה כו' ואין סברא לומר דשאני הך דשבת שעכ"פ נעשות אות מתחלתה אע"פ שהוא תמונה של אות אחר מהני בה חק תוכות להכשירה דז"א דאדרב' איפכ' מסתבר' דכיון שכבר נקבע בה תמונת אות אחר אין סברה שיועיל ע"י חק תוכות לעשות אות אחרון ולכן נלענ"ד דודאי הרשב"א אזיל ומודה דכל שלא הי' בו תמונת אות רק שהפיל טיפת דיו וחקק מתוכו עד שנעשה ממנו תמונת אות שזה חק תוכות שפסול רק היכא שכתב שני זיינין ואח"כ עשה להם גג שעי"ז נעשה חי"ת אז אמרינן כיון שעיקר האותיות הראוים להיות בספר זה הם זייני"ן מה שהוסיף זה ועשה להם גג אינו אלא כנפל דיו והעבירו דמה דעביד הא שקלי' וגם בדל"ת שעשו רי"ש נמי א"ש אע"ג דמעולם לא הי' עליו תמונת רי"ש מ"מ כיון שדרך כתיבת הרי"ש הוא כמו הדל"ת וזה הי' צריך לכתוב רי"ש וע"י טעותו פלטה הקולמס נקודה יתירה בזיוית הרי"ש