בית אפרים יורה דעה קעז

אך לפי"ז אכתי קשיא על מהרש"א דלמה הוצרך לומר דהא דמקשין התוספות וימכור עצמו בע"ע היינו שימכור עצמו למי שיש לו אשה תיפוק ליה דהתם בלא"ה א"ש שהרי התוספות שם קיימו למ"ד דאף אם אין לו אשה ובנים רבו מוסר לו ולדידיה שרי אף בשל אחרי' כדכתיבנא ולכן נלענ"ד עפ"י מש"ל בשם הרמב"ם בטעמא דמ"ד לא הוי אתנן לפי שהותר מכללו בש"כ ולכאורה אין טעם זה מובן כ"כ. אך נראה דא"ש על פי מאי דאיתא שם בתמורה ר' אומר אין אתנן אסור אלא הבא לו בעבירה אבל אתנן אשתו נדה כו' ופירש"י הבאות לו בעבירה שאין לך צד היתר בה אבל אשתו נדה מותר בה לאחר זמן כו' ולפי"ז א"ש בטעמא דרבי דס"ל לא הוי אתנן דאזיל לשיטתי' (והרמב"ם גורס במתני' ר"מ) דכל שיש לו בה היתר לא הוי אתנן וה"נ בע"ע בשפחה שיש לו היתר בשפחה זו כשישא אשה ויוליד בנים וכמו נדה דאע"ג דהשתא אסירה ליה עד שיעברו ימי נדתה ותטבול מ"מ כיון שיש לו בה צד היתר לאחר זמן לא הוי אתנן וא"ל דבכל שפחה נימא דהוי צד היתר לכשתשתחרר ז"א דכי משתחררה גופא אחרינא הוא דמעיקרא בהמה השתא דעת אחרת וכדאמרי' בקידושין דף ס"ג ואנן בעינן צד היתר בהך גופא גופיה ועוד דאין זה צד היתר לכשישחררנ' רבה דמה"ת לומר שיעשה כן ואף למ"ד לעולם בהם תעבודו רשות מ"מ כיון שעכ"פ אין עליו חובה ורגילות לעשות כן אמרינן דלא תצא זו מחזקת שפחות שהיא בה עתה משא"כ לענין אין לו אשה ובנים דהע"ע אורחי' בהכי והוטל עליו חובה לקיים מצות פ"ו ושבת שפיר מקרי צד היתר כמו בנדה דאורחה בהכי לטבול כשעברו ימי נדתה ותהיה מותר' לו ולכך ס"ל לרבי דאף שאין לו אשה ובנים לא הוי אתנן לשיטתיה דצד היתר לא הוי אתנן (ולגרסת הרמב"ם י"ל דר"מ ס"ל בהא כרבי ורבנן פליגי וס"ל דצד היתר ל"מ או דס"ל לחלק בין זה לנדה ואפשר לכווין גם דברי הרמב"ם בפה"מ לזה ולפי זה נראה דאם נימא דע"ע אסור בשפחה של אחרים דינא הוא דהוי אתנן לכ"ע דאין כאן צד היתר כלל בשפחה זו של אחרים דא"ל דיש לו צד היתר כשיקנה רבו שפחה זו דמאין הרגלים לומר כן דדוקא בנדה או באין לו אשה ובנים שייך לומר כן שהמתיר עתיד לבא בודאי דאורחי' בהכי כמ"ש וע"כ לומר כן דאל"כ בכל ערוה יש צד היתר כגון בא"א יש צד היתר כשימות בעלה או יגרשנה וכן כל כיוצא בזה א"ו דז"א וכמ"ש וא"כ קשה מ"ט דרבי ולכך מוקי הש"ס דפלוגתא דרבי ורבנן פליגי באם אין לו אשה ובנים והסוגי' אזלא למ"ד דרשות הוא למסור לו שפחה וממילא דמותר גם בשפחה של אחרים רק מצד שאין לו אשה וס"ל לרבי דכיון דאיכא צד היתר לא הוי אתנן ורבנן פליגי בהא ובסברא פליגי לענין אתנן ולא הוה ניחא ליה לאוקמי דר' ס"ל כמ"ד רשות ולכן מותר אף בשפחה של אחרים ורבנן ס"ל חובה ואסור בשפחה של אחרים דא"כ מאי אריא דפליגי לענין אתנן הו"ל למפלג בעלמא אי חובה אי רשות או אם היתר בשפחה של אחרים או לא אע"ג דבין רבי ובין רבנן ס"ל כר"י דדריש אם בגפו שהוא רשות ומותר אף בשל אחרים רק כיון דאין לו אשה ובנים פליגי לענין אתנן אי מהני הך צד היתרא אבל מהרש"א בגיטין כתב שפיר דמוכח דהך דחציה שפחה כו' לא היה לרבה עבד דאל"כ למה כפו את רבה ומהא גופא מוכח דסובר כמ"ד חובה ויש איסור בשפחה של אחרים משא"כ בחצי' עבד שפיר הקשו דימכור למי שיש לו שפחה ולא בעי מהרש"א למימר דקושייתם למ"ד רשות מכלל דלכ"ע קשיא להו וע"כ דהיינו מטעמא שיכול למכור עצמו למי שיש לו שפחה ואע"ג דהתוספות שם כתב דקושייתם למ"ד דאין לו אשה נמי רבו מוסר לו ולדידיה אם בגפו אתי לאוריי שהוא רשות אין זה הכרח כ"כ דמצינן למימר דאם בגפו אתי לומר לך שאינו יוצא בראשי אברים כעבד וכת"ק דראב"י בקידושין ועוד יש בזה מילין וקצרתי כעת:. דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה נט ב"ה להרבני המופלג בתורה וביראה הצדיק חד מעמודי דבית מדרשנו המנוח מוהר"ר אליה וויטקובר ז"ל: בירך לקחתי ובירך אשוב לה"ה ידידי כו' מוהר"ר אלי' נ"י ראיתי דבריו טובים ונכוחים אשר אמר עם הספר להשיב על דברי במ"ש בסוגיא דמקדש בע"א אם אמנם כי לא אמרתי אלא לפלפולא וכמה דברים שהרגיש מעלתו כתוב אצלי באריכות אך לכבודו פניתי לעיין בדבריו כי מה שנראה לו דחוי הוא חוזר ונראה והנה במה שהשיב אליהו באחת על מ"ש ליישב דברי הרמב"ם שהשמיט הא דכופין ומשחררין משום דלמאי דפסק הרמב"ם דעבד כהן רבו מוסר לו ש"כ א"כ מצי למעבד שימכור עצמו בע"ע כמ"ש התוס' בגיטין דף מ"א דבזה לא שייך תירוץ התוס' שם משא"כ בש"ס לא מצי לשנויי הכי דתיקשי למ"ד עבד כהן אין רבו מוסר לו ש"כ עכ"ד בקצרה וע"ז כתב מע"ל שהתו' שם דקדקו ואפי' אין לו אשה ובני' הא איכא מ"ד רבו מוסר לו כו' והיינו דתיקשי למ"ד הכי והרמב"ם. הוא פוסק דאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר כו' לק"מ ויעיין בדברי המשנה למלך שם דמהרמב"ם משמע דלענין כפי' איתמר אבל אם העבד רוצה שפיר יכול לישא ע"ש וכן הוא שיטת הריטב"א ומה שהקשה המ"ל מתמור' לענ"ד לק"מ דכל שהעבד רוצה להחזיק עצמו בקדוש' ישראל רק שהאדון כופהו שפיר הוי ביאת איסור רק כשהעבד בעצמו רצונו להפקיע מעליו תורת ישראל גמור ולהיות עליו תורת עבד שפיר דמי כמו מוכר עצמו למ"ד רבו מוסר לו כו' שהוא נותן על עצמו תורת עבד ומותר בשפחה וה"נ במכרוהו ב"ד ויש לו אשה ובנים וקצרתי: ומ"ש רומע"ל דהא כאן הוי מוכר עצמו דקי"ל אין רבו כו' כבר כתב המ"ל דגם בזה אם העבד מרוצה מותר ע"ש בשם הריטב"א איברא דלישנא דהרמב"ם לא משמע הכי ואיכא למימר לפי מה דאמרינן בקידושין דף ס"ט גבי ההוא ממזר כו' א"ל ר' שמלאי זיל גנוב כו' ורש"י ותוס' נדחקו שם דהיאך מנסיב לי' עצה לגנוב ובתוס' רי"ד כתב דלא דמי להא דלא תגנוב ע"מ לשלם כיון שאין כוונתו לשם גניבה רק כדי לטהר ע"ש וכן משמע בתשובת מהרי"ל סי' וא"כ. אין הב"ד יכול לכופם שישתחררו זא"ז דאיכ' איסור עשה דהא מצו למימר נמתין עוד אולי יזדמן שיהא יכול לישא בדרך היתר ואף דאין ע"ע נוהג אלא בזמן היובל לא פסיקא לי' להרמב"ם למיתני כופין כיון שבזמן שע"ע נוהג אין כופין ומ"ש רו"מ שדוחק לומר דהש"ס יקשה ויתרץ אליבא דשמואל דס"ל עבד כהן אין רבו כו' וטפי עדיף לומר דהש"ס מקשה ומשני אליבא דהלכתא דבאין לו אשה או מוכר עצמו אין רבו מוסר כו' הנה ע"כ אליבא דהריטב"א צ"ל כן דאיהו ס"ל להדיא דאם העבד רוצה מותר בשפחה וטפי הי' אפשר לומר דמשמע לי' דמתני' מיירי בזמן הזה שבטל היובל ואין ע"ע נוהג בו והנה עוד יש לפלפל הרבה ע"פ מ"ש המ"ל בשם מהרשד"ם דלהרמב"ם אין איסור בשפחה מה"ת ואין פנאי להאריך: ומ"ש על מה שכתבתי ליישב קושית הרשב"א והריטב"א דליתני משחררין זא"ז דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך דהכא מיקרי פשע דלפי דברי חבירו שהוא עבד הי' לו להודות כו' וע"ז כתב דבההיא דהכא הו"ל כאומר חטא כדי שתזכה אתה. שחבירו לא ירצה לשחררו אם לא ירצה הוא לשחרר אותו וכו' ז"א דאף כדי שיזכה הוא עצמו אסור דע"כ לא אמרינן התם אלא דהתירו לו לרדות קודם שיבא לידי סקילה וכדאמרינן כן בעלמא יבא עשה שיש בו כרת כו' וגם רדיית הפת שבות היא משא"כ היכא דתרווייהו עשה נינהו אע"ג דחדא מיני' עדיף קצת מ"מ מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה להיות נדחית מפניו בקום ועשה ובכל דוכתא אמרינן שב ואל תעשה עדיף אלא ודאי כיון דלא פשע שפיר דחינן הך עשה