בית אפרים יורה דעה יז

העדות שיגיד בשני' אינו מועיל ואינו חייב קרבן שבועה ולכך הוצרך כן לפרש במושבע מפי אחרים שאינו נפסל משא"כ בהך דשבועה שאין לך גזל כו' או חיטין כו' שעדותו על השעורין שפיר הי' מתקבל בב"ד שלא היינו מאמינין על הודאתו שנשבע לשקר שאין יודע בעדות חטין ולכן כיון שהי' מתקבל בב"ד אע"פ שיודע בנפשו שעבר על ראשונה של חטין ונפסל והרי הוא מביא עתה ק"ש ע"ז מחויב להביא ק"ש גם על השני' של שעורין דלאו הא בהא תליא וזה נכון: שוב ראיתי שגם כ"ת רוצה ליישב בדרך זה לחלק בין רישא לסיפא שכ"א עדות אחרת אלא שרוצה לומר דכ"ז שהעידו בב"ד לא נפסל כו' והנה אף שבאו"ת סי' פ"ז כ' כן מתחלה אך לענ"ד הוא דבר שאין לו קיום מכמה דוכתי בש"ס והרי מי שהעידו עליו שעבר עבירה העדות שהעיד מאז הם פסולין ועוד כמה ראיות ברורות וקצרתי. אך לפי מ"ש א"ש דאע"ג דבשבועות העדות כשרים בעינן ולא פסולין וכל שעבר עבירה הוא פסול באמת מ"מ ק"ש לא תלי בהכי אלא כל שאם הי' מגיד הי' מועיל עדותו הוא מחויב להביא ק"ש ואינו נפטר בזה שיודע בעצמו שעבר עבירה שפסול עלי'. והנה מאפס הפנאי לא יכולתי לבא בארוכה רק אחרי כי על התשובה מראש הבטחתיו השקפתי מעט כמציץ מן החרכים ונקיטנא כל דהו בודאי: ומ"ש על תמיהת הר"ן בריש נדרים על ר"ת דמחלק במושבע מחמת עצמו לא בעי שם דהא מסוטה יליף והתם דעונה אמן הוי כמושבע מפי עצמו וע"ז כ' כ"ת שמן השמים נתגלה לו ביאור אמת כו' אין להעמיס זה בדברי ר"ת: ואמנם אני תמה על הר"ן לפי מה דס"ד דר"ת מושבע מפי אחרים ממש קאמר טפי ה"ל לאקשויי מהא דר"פ שבועות הדיינין א"ל רבינא לרב אשי כמאן כו' והתם ליכא מושבע מפי אחרים רק ע"י עניית אמן ואפ"ה בעי שם א"ו דר"ת מחלק בין מושבע מפי אחרים והוא כמוציא שבועה מפיו ע"י שמקבל השבועה על עצמו בעניית אמן ובין אם הוא הנשבע בעצמו ממש ומסוטה ילפינן שעיקר השבועה מפי הכהן והיא מקבלת על עצמה ע"י עניית אמן אז בעינן שהמשביע ישבע בשם דוקא ואם לא הי' משביעה בשם אף שאומרת אמן לא הוי קבלת השבועה על עצמה ומיני' ילפינן בשבועת הפקדון ודיינין ולכן שפיר קאמר רבינא כמאן כר"ח בר אידי דאע"ג דשבועות הדיינין ע"י עניית אמן מ"מ מסוטה גמרינן דבעי שם וכן מבואר בחידושי הרשב"א ריש נדרים שכתב ואיכא למידק דבשלהי שבועות העדות אמרינן דבעינן שם כו' ובפ' שבועות הדיינין כמאן כר"ח בר אידי כו' ותי' דלא בעינן אלא מפי אחרים דומיא דשבועות האלה דסוטה אבל שאר שבועות לא עכ"ל הרי מבואר שדעת ר"ת דבשבועת הדיינין שהוא ע"י ענית אמן בעי שם דזהו דומי' דסוטה וא"כ מ"ש הר"ן דכיון דמסוטה גמרינן אפי' מושבע מפי עצמו ליבעי שם אין זו קושי' על ר"ת שהרי החילוק מבואר בדבריו בין מושבע מפי אחרים ומקבל על עצמו בעניית אמן ובין אם השבועה גופא מפי עצמו ואין מקום לתמוה דבעניית אמן דאמרינן דהוי כמוציא שבועה מפיו אמאי קרי לי' מושבע מפי אחרים דהא התם בשבועות דף כ"ט מפורש יצא כן מן המשנה דמוקמינין הא דאמר א' זו וא' זו מושבע מפי אחרים חייב ומוקמינין ליה בדענה אמן וכן הברייתא שם וכן מבואר לע"ד בתוס' ר"פ שבועות הדיינין ד"ה לאתפושי חפצא שכ' תימא דבשבועות העדות וביטוי ופקדון כשהוא מושבע מפי אחרים דהוי דומי' דשבועות הדיינין ליבעי בהו אנקוטי חפצא עכ"ל והרא"ש כ' ג"כ כדברי התוס' ומתרץ דתקנת חכמים כו' ע"ש ולפי דברי הר"ן אין מקום לקרות מושבע מפי אחרים רק בשבועת העדות ופקדון אבל בשבועת הדיינין ושבועת ביטוי שע"י עניית אמן כמוציא שבועה מפיו דמי ומושבע מפי עצמו הוא ומבואר נגלה דהתוס' והרא"ש סוברים דאע"ג דעניית אמן כמוציא שבועה מפיו יש לחלק בין זה למושבע מפי עצמו ממש דמפי אחרים בעניית אמן י"ל דבעי אנקוטי חפצא משא"כ במושבע מפ"ע ממש וא"כ שפיר כתב ר"ת לחלק בזה לענין השבועה בשם: וראיתי לאא"ז מהרש"א ז"ל שכ' על דברי התוס' דלעיל שכ' שבועות העדות וביטוי ופקדון כו' דמדברי הפוסקים נראה דבשבועת הפקדון קושטא הוא דבעי אנקוטי חפצא ודקאמר הכא היכא משביעינן לי' קאי נמי אפרקא דלעיל עכ"ל ודבריו הקדושי' תמוהים בעיני דהפוסקי' מיירי לענין חיוב שבועת שומרים שהב"ד משביעין והתוס' מיירי לענין חיוב ק"ש בשבועות הפקדון שהוא חייב כשכפר בפקדון והשביעו הנתבע שזה אף במקום שאינו חייב שבועה מצד הדין כלל כגון כופר הכל או בתובעו קטן או עכו"ם וכיוצא בו שמתחייב קרבן משום שעבר על השבוע' ובזה פשיט' שא"ל שאינו מתחייב כ"א כשיש נק"ח וכן מבואר ברמב"ם דאף על שבועת היסת דהיינו בלא נק"ח חייב משום שבועת הפקדון וצ"ע ועיין בשבועות דף ל"א ע"ב בתוס' ד"ה משביע כו' ותנא כל עניני מושבע מפ"ע כו' נראה מבואר דתרי עניני נינהו אלא דלענין לחייב חוץ לב"ד לר"מ חשבינין לעניית אמן כמושבע מפ"ע ושפיר קאמר ר"מ דיש לחלק לענין שבועה בשם בין מפ"ע ממש ובין עניית אמן ואין מקום למ"ש הר"ן דנילף מסוטה לענין מושבע מפ"ע דשפיר י"ל דלא מקרי קבלת השבועה ע"י עניית אמן אלא אם השביע בשם ואז נחשב כמוציא שבועה מפיו אבל אם אין משביעו בשם אין זה תכסיס השבועה למי שאין נשבע מעצמו רק אחרי' המשביעין ולכן גם עניית אמן אין מועיל לחושבו שבוע' וכן משמע דתכסיס שבועה ומושבע מפי אחרים הוא בשם כדאמרינן בשבועות דף ל"ו מנין לאלה שהוא שבועה כו' וכתיב וגם במלך נ"נ מרד אשר השביעו באלקים חיים כו' וכן משמע בר"פ שבועת הדיינין וקצרתי ועכ"פ זה ברור בדעת ר"ת. הן אלה קצות דרכי אשר אמצתי זרועותי מחמת חביבותי' דמכ"ת כי כעת סגרתי דלתי העיון משום דלא אלים לי חזקה דגופא וידי רפה להניף ידי על אמרתו הצרופה וכל שפה ושפה ויערב לו זה המעט כסולת שקלטה נפה וכמרחשת צפה: דברי ידידו זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה ג ב"ה יום ו' עש"ק תמוז תקע"ב לפ"ק פ"ק בראד יקר רוח איש תבונה. רוחו עם אל נאמנה. ה"ה כבוד אהו' הרבני המופלג הוותיק מחזיק בדק הדק היטב כש"ת מוה' ברכי' בירך נ"י: אחד"ש הגיעני דבריו ושמחני במפעליו יישר חילו יען הי' עם לבבו לחזק בדק וכדי זמן סגי לא חזינא מהלך באורחא דתחנין כדין וכל ישעו וחפצו להעמיד על האמת והדין ואשר שאל בענין העגלים הרכים שלא נודע אם הגיעו לח' ימים וסומכין על צמיחות קרן עפ"י דברי אא"ז הת"ש אלא שמעכ"ת דעתו כי גם בעגלים דוקא קשים בעינן וגם כתב שחקר ומצא שינים וקרנים לבני ג' או ד' ימים ולפעמים גם בבני פקועה והאריך והנה אע"פ שדברי אא"ז סתומים דל"ש בעגלים שיצמיחו קרנים עד זמן מרובה מצאתי להם סמך בדברי רש"י חולין דף ס' גבי שור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמין לפרסותיו ופירש"י שכל שוורים פרסותיהם נולדין עמהם וקרנותיהם גדילים לאחר זמן כו' ועיין בדברי אא"ז מהרש"א שם מ"ש בשם הערוך אבל באמת בכמה דברים כתבו התו' והפוסקי' וכ"כ אא"ז בשמם סי' ל"א סק"ח דהטיבעיות משתנות לפי הזמן ולפי הארצות ובסי' ל"ה ס"ק מ"ו לענין כיס הוורד האריך הרב' בזה וגם בנדון זה דעגלים לא החליט אא"ז הדבר וכתב דאפשר שבגידולי המדינות תליא מילתא (ומדברי רש"י אין ראי' כ"כ די"ל דיש במציאות שימצא קרנים קטנים בעת הלידה אך עיקר גידולם הוא במשך הזמן ושם הי' הקרנים בעת הבריאה כמו בפר משום דבקומתן נבראו משא"כ לענין פרסות לאו במשך זמן תליא הגידול) ולכן כיון שאחר שחקר היטב מצא כי נמצא קרנים לבני ד' ימים מסתבר דנשתנו הטבעים מזמן אא"ז ועד עתה שנותינו בהם שבעים ויותר וגם קרוב הדבר שבמשך הזמן הובא למדינה זו הרבה בהמות ממדינות אחרות כאשר עיניו רואות מאנשי שוואבין שנתיישבו