בית אפרים יורה דעה טז

שחשודין להאכיל נבלות אע"פ שאין מומחה מיעוט' נינהו וצ"ע בסוגיא שם, אך לפמ"ש דחזקת כשרות הוא חזקה שנתבררה בשעה שנעשה בן י"ג שאז הוכשר לכל עדיות ואין לנו לבדוק הנולד וההשתנות שאחר שהוכשר חזר ונפסל אלא בחזקת כשרותו עומד עד שיודע לך שאירע בו פסול. ומעתה מ"ש הפ"י לענין חזקת כשרות דאשה שלא זינתה דהאי חזקת כשרות מה טיבה דלמא מבטן אמה לעולם לא היתה בחזקת כשרות אלא ע"כ משום דאזלינן בתר רובא ורוב ישראל בחזקת כשרות ורובא עדיף מחזק' כו' ע"ש ולפמ"ש דבריו נכונים לענין חזקת כשרות דאשה דע"כ מכח רובא אתינן עלה דאין להגביל זמן כשרותה כלל משא"כ לענין עדים וכיוצא שפיר י"ל כמ"ש: אך מ"ש הפ"י שם מהא דקי"ל שני כיתי עדים המכחישין כו' וכתבו התו' דלא אמרינן אוקי ממון אחזקתו דאוקי העדי' בחזק' כשרו' אלמא דחזק' כשרות עדיף מחזקת ממון וכ"ש מחזקת הגוף כו' ולכאורה צ"ע דלמא באמת עדיף ואי תימא משום רוב' הרי לפעמים באין להוציא מרוב ונאמנים ואפשר דס"ל כמ"ש דהאי רובא עדיף דהוי ככל וכההוא דרוב מצוין ולענין דעדיף מחזקת ממון י"ל דאפי' אם אינו רק חזקה מ"מ עדיף מחזקת ממון דחזקת כשרות הוא מצד הסברא שלא נחשד איש מישראל לעבור עבירו' בשאט נפש והוי כההוא דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו וחזקה דאין אשה מעיזה כו' דעדיף מחזקת ממון לפי שהם מצד הסברא: אך באמת לא משמע הכי דחזקת כשרות יהא עדיף משאר חזקות ועיין בסוגיא דפ"פ בתוס' שם ועוד דאפילו נאמר דהוה רובא דעדיף הא עדים נאמנים לגמרי אף ברובא דעדיף וכבר כתבתי דלר"מ דלא אזיל בתר רובא ע"כ חזקת כשרות דהעדים מטעם חזקה אתינן עלה ומהימני אף שבאין להוצי' מחזקה ולכן נראה אע"ג דלגבי רובא וחזק' אמרינן אוקי חזקה לגבי חזק' או רובא לגבי רובא או סמוך מיעוטא לחזק' מ"מ לגבי עדים רובא וחזקה כמאן דליתנייהו דמי וכל שמצד הדין לולי החזקה הי' העדות כשר חזקת ממון כמאן דליתא הוא לגמרי שכך אמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר וכל שהם עדים מצד הדין שוב אין משגחינן במה שמתנגד לעדותו אף שהוא רוב או חזקה דיקום דבר כתיב והוא כאלו נתברר הדבר לפנינו שכדבריהם כן הוא ועיין בחולין דף צ"ו גבי פלניא דהאי סימני' כו' שכתבו וא"ת והאיך מחזירין שט"ח בסימנים כו' ותירצו שמתחלה אנו דנין על השט"ח כו' ע"ש וה"נ דכוותי' וה"נ בעדים לר"מ או בשני כתי עדים מכחישין לרבנן כיון שהכחשה לבד אינה מוציאה מחזקת כשרות ונשארו בחזקת עדים כשרים שוב אין התנגדות של חזקת ממון כלום לגבי עדותן של עדים ובזה יש ליישב מה שהקשו הפוסקים שם וקצרתי: וחזרנו למ"ש דמשמע דלענין להיות כשר לעד וכיוצא הוי חזקה דעכ"פ הי' כשר פ"א ואין לנו לומר שנפסל וגם הוא חזקה מכח רובא ג"כ ואם נאמר כן ע"כ דהוי רוב דעדיף טובא והמיעוט לא שכיח דמודה בי' ר"מ או דהוי חזקה מכח סברא כמש"ל וקצת משמע כן מדברי הרמב"ם שהביא כ"ת כיון שהוא רוצה להיות מישראל לעשות כל המצות ולהתרחק מעבירות כו' והיינו חזקה מכח סברא ונראה שזה ג"כ בכלל חזק' דאתי מכח רוב דעדיף טובא דגם חזקה דאין אדם פורע תו"ז וחזק' דאין אשה מעיזה כו' וכיוצא ודאי דאיכא מיעוט שאינן כן ולא חיישינן לי' דהוא מיעוט דלא שכיח כלל וה"נ דכוותי',, ובהכי א"ש מ"ש התוס' בחולין דף י"א בהא דמייתי ממכה אביו ואמו דמצי לדחויי משום דהעמד האם בחזקת צדקת ולכאורה חזקת צדקת גופא מטעם רוב ישראל כשרין אתינן עלה. ולפמ"ש א"ש דבהא אפי' ר"מ מודה דחזקת כשרות מלתא הוא. ועכ"פ מ"ש כ"ת שהחזקה דכשרות הוא מלידה ומבטן למאוס ברע ולבחור בטוב ליתא כי אין זה בטבע האדם והוא בעל בחירה חפשיות ויפה אמר ידידי החריף מוה' דוב בער נ"י כי המקרא צווח כי יצר לב האדם רע מנעוריו רק כיון שדרך כל איש מישראל שקיבלו עליהם עול מלכות שמים שרצונם לשמור ולעשות וכדאמרינן גלוי וידוע שרצונינו כו' וקצרתי ובהא דכ' הפ"י דרוב אין מזנות אפי' פנויות יפה כת' וכמ"ש הר"ן בכתובות דהיינו חזקה דגופה של מוכת עץ ועיין במלחמות ר"פ האשה שנתארמלה ועיין בקונטרס החזקו' שלי שהבאתי דברי הר"ן והרמב"ן בזה ומוכח מדבריהם דכה"ג חזקה דגופא מקרי שחזקות בנות ישראל אינם מזנות ודברי הפ"י נכונים כיון דע"כ עשתה מעשה שיצא' מחזקה דכשרות דהכשרי' אף דרבנן לא עברו א"כ י"ל כיון שעכ"פ פרצה הגדר אין כאן חזקת כשרות גם לענין דאורייתא ובכה"ג מיירי הפ"מ ג"כ אך דווקא כשהספק באותה מעשה שידוע שעבר אלא שי"ל שהי' רק דרבנן אז אמרינן דעכ"פ איתרע חזקת כשרות אבל מ"מ אין מחזיקין מאיסור לאיסור דהחשוד על קל אינו חשוד על חמור: ומילתא אגב אורחא אמינא שראיתי בדברי הגאון בעל קצה"ח ז"ל בספרו שב שמעתתא שהשיג על אא"ז הת"ש בשחט והמיר דאמרינן הרשיע ואתי כמו גבי מקוה וע"ז כתב דליתא דדוקא על אותה מעשה גופא אבל לומר דמדעכשיו עשה עבירה זו עשה ג"כ פעם אחר זה לא אמרינן ע"ש באורך. ובאמת דברי אא"ז נכונים דאטו מטעם שחיטת מומר אתינן עלה ששחיטתו פסולה אע"ג דשחט שפיר דאז באמת היינו צריכין לומר שכמו שאנו רואין שהמיר עכשיו עשה ענין ההמרה קודם שחיט' אלא אנן הכי קאמרינן דכיון דהמיר ודאי שלא ברגע ההוא פנה לבבו מעם ד' אלא הרשיע ואתי ונעשה קל ללכת בדרכי הפושעים וכיון דאיתרע למפרע חזקת כשרותו חוששין ששחט שלא כהוגן דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת אלא דרחמנא הימני' לפי שבידו לשחוט כהוגן והיינו במי שהוא מוחזק בכשרות אבל זה ע"כ הוא חשיד למפרע והוא דומה ממש למקוה דמעשה החסרון פוסלו ואמרינן דמעשה ההוא לא הי' כמו רגע רק התחיל מקודם וגם כאן מעשה של עכשיו מורה על זדון לבבו שהוא מקודם ואין אנו צריכין לומר שעשה עבירה שנפסל בה רק לענין דחסר ואתי חזקת כשרותו ואזדא לי' ראייתו מתוס' דנדה וגם מ"ש מתוס' דחולין גבי השוחט בשבת ודברי הרמב"ם בפירוש המשנה שם אין ראי' כלל דהתם איירי שידוע ששחט שפיר אלא דקשי' להו שתפסול משום מומר לחלל שבתות ואהא תירצו שפיר דלא נעשה מומר בזה ופשיטא דא"ל מדחזינן שחילל שבת עתה מסתמא חילל גם קודם דמה"ת לומר כן רק דאמרינן דמסתמא הרשיע ואתי ושמא לא שחט כהוגן וכל דחזינן דשחט שפיר אין כאן בית מיחוש והדברים ברורין לענ"ד וכעת אני כותב מבחוץ ואף ספר אא"ז ת"ש אין לפני: ומ"ש בענין קושית העה"ג והאורים ותומים בהא דשבועות השביע עליהם ה' פעמים וכ' כ"ת שעל תירוצם דמיירי במושבע מפי אחרים הקשו לו מהא דשבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכן ראיתי דרך העברה בספר קצה"ח בשם אחיו שהקשה מהא דשבועה שאין לך בידי גזל כו' ולענ"ד אין התחלה לקושי' זו דהא אמרינן שאין שבועות העדות נוהגת בפסולין שאם הי' מגיד לא היה מועיל ולכן נראה דדוקא בפסול שפסולו ידוע ומבורר אבל אם אין פסולו ידוע אע"פ שהוא יודע בעצמו שפסול הוא לא נפטר מק"ש כיון שאם הי' מגיד הי' מועיל ואף אם הי' מגיד פסול אני לא הי' מהדין לפסול עדותו וכך גזרה חכמת התורה שכל שאם הי' מעיד היו הב"ד מקבלין עדות והוא יודע עדות ונשבע שאינו יודע מחויב ק"ש אע"פ שיודע בעצמו שעבר עבירה שפסול עלי' כיון שאין פסולו נודע לב"ד וזה מבואר ג"כ בהא דאמרינן בכריתות אם אמרו שנים אתה יודע בעדות זו כו' ואם איתא הרי יכול לומר ידעתי בעצמי שאני פסול מחמת עביר' ותלוי בהני לשנא דהתם אך באמת אין זה התנצלות כיון שאם הי' מגיד הי' מועיל ומ"מ שפיר קשי' להו לעה"ג ואו"ת בהא דהשביע עליהם דודאי איכא עדים שנשבע לפניהם מדפליג בין בב"ד בין חוץ לב"ד ואין התנצלות רק לומר ששקר הוא מה שהודה שנשבע לשקר וכשר הוא וא"כ א"א לתפוס החבל בשני ראשין להכשיר עדותו השני' שאם תאמר שיודע העדות הרי אמת הודה שפסול הי' ונשבע לשקר ואם אינו יודע א"כ מה שיעיד שקר הוא וא"כ