בית אפרים יורה דעה קסד

לך כדמוכח מחולין בעזרה וכמ"ש בשער המלך פ"ה מהל' מ"א ע"ש ולפ"ז מאי קאמר מדאסר מח"ז לגבוה כו' דילמא לעולם להדיוט נמי אסור ולגבוה איצטרך קרא למיסר דאי משום ממשקה ישראל ממילא דלא הוי רק לאו הבא מכלל עשה ואינו בכלל כל שתיעבתי לך. אך באמת ז"א לפמ"ש התוס' מש"ס הנ"ל דניתקו הכתוב ללאו דאו"ב בקדשי' לעשה א"כ השתא נמי ליכא רק עשה ואינו בכלל כל שתיעבתי לך ואפ"ה כיון דרחמנא אסרי' להקרבה איפסל לי' א"כ בלאו קרא נמי הוה אסרינן ליה משום ממשקה ישראל וכמו טרפה דילפינן נמי מהאי קרא למיפסל וכדי שלא לצאת חוץ לענינינו קצרתי: ומ"מ לענין דאיירינן בה אם יש כאן משום כל מילת' דא"ר ל"ת שפיר הי' מקום לומר דשייך גם באו"ב וא"ל מדאסר רחמנא כו' די"ל דווקא לענין כל שתעבתי משני שפיר דאל"כ ל"ל קרא ת"ל דהא לא הוי ממשקה ישראל כמ"ש המ"ל וא"ל דאי לא כתיב קרא והוה אמרינן דבקדשים שרי א"כ לאו כל שתעבתי הוא לגבי קדשים ואם היה כיוצא בו בחולין היתר לשחוט אין כאן תועבה ואיקרי כאן ממשקה ישראל ז"א דס"ס השתא מיהא אם שוחט או"ב בחולין הוה אסור משום תועבה וממילא דאסור לקדשים משום דאסור באכילה להדיוט כה"ג ושפיר קאמר מדאסר רחמנא כו' משא"כ אם נימא דבהדיוט אסור משום דאי עביד ל"מ והוה כנשחט מאלי' ממש שהוא כנחירה א"כ אם נימא דבקדשים או"ב שרי והוי שחיטה מעליא אין מקום לאסור משום ממשקה ישראל דמה דאסור באכילה להדיוט אינו מצד גוף האיסור דאו"ב רק מצד דרחמנא אמר ל"ת והוי השחיטה כנחירה ובקדשים דהשחיטה כשרה ומצד או"ב עצמו אין איסור שפיר קרינן ביה ממשקה ישראל ולכך איצטרך קרא לאסור בקדשים ודוחק לומר דגם בזה כיון דעכ"פ ליכא היתרא לישראל בכה"ג אף שהוא מחמת פסול השחיטה משום דאי עביד ל"מ מ"מ לאו ממשקה ישראל הוא דלישראל אסור כה"ג מאיזה טעם שיהיה וא"כ גם בזה שפיר י"ל דמוכח באו"ב דשרי לישראל ולא אסרינן ליה משום מילתא דא"ר ל"ת מדאסר מח"ז לגבוה וכדמשני לענין כל שתעבתי לך. אך לענ"ד שפיר יש לחלק ביניהם וכמ"ש ובאמת דיש מקום עיון לפי פירוש המ"ל דהש"ס מוכיח דת"ל דאסור משום ממשקה ישראל דהוא מדברי קבלה ול"ש להוכיח למה כתבה התורה איסור מח"ז ת"ל מד"ק והש"ס במנחות דעבד צריכותא י"ל דקאי על התנא ובמקום אחר כתבתי בזה וכאן קצרתי ועכ"פ מוכח דשחיטה בכה"ג דא"ר ל"ת שחיטה מעליא הוא ואין דינה כנחירה כלל: וגם מ"ש בחוות דעת ליישב דברי הר"ן בשוחט לע"ז דאף שאין אוסר דשא"ש מ"מ אסור באכילה וכתב בח"ד טעמא דבזה דאמרינן דאי עבד ל"מ שיש בזה תיקון האיסור דשחיט' כעין פנים בעינן אתמהה דאטו בשביל שאנו נאמר דל"מ מה דעביד ונאסור שחיטתו לא שחט כעין פנים ונפקע איסור שחיטה לע"ז וגם אין לאסור בהנאה משום תקרובות ע"ז דאין זה רק נחירה ולא הוה כעין פנים שהרי מ"מ עשה מעשה השחיטה כהוגן כעין פנים וכי בשביל שנאסור עליו שלא יאכל מזה יש בזה ביטול מחשבתו אשר חשב לע"ז ועשה אשר זמם לעשות כעין פנים וכיון דעכ"פ חייב מיתה עליו משום דעבר אמימרא דרחמנא מה תיקון יש בזה שנאמר שהוא כאלו לא נשחטה וכמתה מאליה ואסורה באכילה דהא לאו בהכי קפיד רחמנא אם תהיה אסורה באכילה אם לאו ובשביל מחשבתו לע"ז אין יכול לאסור דשא"ש וא"כ כיון דלא מהני לא פקעי איסורא שוב יש לנו להתיר אף באכילה כיון שנשחטה כהוגן וגם בגוף הדבר שכתב דבעינן כעין פנים אשתמיטתיה דברי הר"ן גופי' דלענין חיובא אף שאינו כעין פנים רק דרך עבודתה בכך חייב וכ"כ בי"ד סימן קל"ט והט"ז שם הביא דברי הר"ן ועוד בשחוטי חוץ נימא דלא הוי שחיטה רק נחירה ואם שחט בחוץ והעל' בחוץ נימא דלא יתחייב על ההעלאה דנהי שתאמר שמה שחייב על ש"ח משום דעבר אמימרא דרחמנא מ"מ לענין ההעלאה שאחריה נימא דהשחיטה מחשב כמו נחירה ובזבחים דף ק"ז שם פליג ריה"ג על ר"ע מטעם שלא העלה רק דבר פסול שנשחט בחוץ ואמרו לו אף שחוטי פנים כיון שהוציאו פסלו ואם נאמר דש"ח כנחירה היא א"כ אין לדמותו לשחוטי פנים דעכ"פ הי' כאן שחיטה כשרה כשאר קרבנות אלא שנפסל בהוצא' משא"כ ש"ח דאין כאן שחיטה כלל ופשיטא דאם נחר והעלה בחוץ דפטור על ההעלאה ולמאי דיליף התם מקראי מקוטרי חוץ שהעלה בחוץ נילף ג"כ אם היה דרך נחירה אלא ודאי דהא ליתא ולקמן אעתיק מ"ש על דברי הגאון מפראג ז"ל בצל"ח פסחים דף ע"ג ובנ"ב מהדורא תנינא בענין זה דש"ח: והנה מהרי"ט בתשובה ח"א סי' ס"ט כתב ג"כ לחלק בהך דאי עבד ל"מ ויט אל הדרך אשר כתבתי לחלק בין עבירה לשעתה בלי משך זמן שהרי כתב לענין הסכמה וברירה שנעשה לפני דייני עכו"ם שהאיסור כבר נעשה ואי אתה יכול לתקנו כיון שהמעשה נעשה כדין ובאותו ענין לא א"ר ל"ת שאין איסור בגוף המעשה וההעמדה בפניהם א"א לבטלה ע"ש והיינו משום דלא מבטלינן אלא אם המעשה עצמו לעבור על ד"ת כגון אונס ומימר שע"ז צוותה התורה אמרינן שמעשיו בטלים וד"ת קיימין אבל בזה שגוף הסכמה וברירה אין בזה נגד התורה מה תאמר כיון שהצווי שלא לעשות בפני עכו"ם ד"ת קיימין זה כבר עבר ואין מקום לבטלו כדי לקיים ד"ת ולכן הביא שם ראיה משוחט על החמץ וכ"כ בשער המלך דלדברי מהרי"ט ל"ק קו' התוספות משוחט על החמץ וע"ש מה שכתב בשם מהריט"ץ ליישב קו' הש"ג ממכר או קנה בשבת דהתם איסור' דעבד עבד כו' וכוונתו דהתם אפי' תימא דל"מ נשאר עליו האיסור וזה ע"ד הח"ד אבל אין זה חילוק מהרי"ט דמחלק אם הא דא"ר ל"ת הוא באותו מעשה עצמו וכמ"ש שם בסוף דבריו ומקום הי' בנ"ד כו' וה"ל מלתא דא"ר ל"ת באותו המעשה עצמו וזה לפי אותה הגמ"ר כו' ע"ש ומדברי השעהמ"ל נראה ששניהם אמרו ד"א ולענ"ד ליתא גם מה שהקשה בשעהמ"ל מהא דפריך בתמורה והרי אלמנה לכ"ג כו' על חילוק מהריט"ץ לענ"ד לק"מ דאע"ג דביאת העבירה לא מתקן כיון שאם בעל לוקה על הקידושין נמצא שהקידושין למפרע הם בעבירה ואם נימא דל"מ ופקעו קידושין הרי מעשיו בטלו וד"ת קיימין בזה שהקפידה תורה על הקידושין ואף שאיסור הביאה כדקאי קאי מ"מ איסור הקידושין פקעי אם נאמר דהקידושין ל"מ ולקמן אבאר עוד בזה: והנה לפי מ"ש הח"ד דלא אמרינן דל"מ אלא היכא שיש בו מועיל לבטל העבירה עי"ז ובשוחט בשבת אין מועיל דמ"מ יש בו חיוב משום נטילת נשמה כו' יש להקשות בהא דאמרינן בחולין אהא דשוחט בשבת שחיטתו כשרה דנסבין חברייא למימר ר"י הוא כו' ור"י ס"ל מקלקל בחבורה פטור ואם נימא דהשחיטה פסולה ה"ל מקלקל דהא אינו מטהר מידי נבילה דה"ל כנוחר ומעקר וכמ"ש בח"ד לענין שוחט על החמץ וא"כ גם לענין שבת מתקן האיסור עי"ז שנאמר ל"מ וצ"ל דמ"מ שפיר חייב משום נטילת נשמה דמתקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ וכדמשני בפסחים אהא דשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז וא"ל דנימא אי עביד ל"מ לאפקועי איסור דאמ"ה וא"כ ה"ל תיקון לעבירה שלא יהי' כאן איסור שבת כיון שהוא מקלקל ז"א דודאי אין מקום לחייב משום אמ"ה כיון דסוף סוף מתה היא ואם מתה מאלי' ג"כ פקע איסור אמ"ה ול"ש בזה אי עביד ל"מ וכמ"ש התוס' בתמורה לענין צורם אוזן בכור דלא שייך אי עביד ל"מ כיון שאם נפל מום מאליה ג"כ שרי ע"ש וגם בלא"ה ל"ש חיוב משום אמ"ה כשמתה דבחיותא תליא מלת' (וכה"ג אמינא ליישב קושיית התוס' בחולין ר"פ ג"ה ד"ה אלמא איסור מוקדשים קדים דלמה יחול איסור גיד על איסור אמ"ה כמו דלא חל על מוקדשין עפ"י מה שהקשו התו' ד"ה במבכרת דנימא כי פקע איסור קדשים לאחר זריקה חייל איסור גיד דגיד מתלי תלו וקאי כדאמרינן ביבמות כו' ולענ"ד לק"מ דהא ביבמות שם אמרינן איסור א"א מתלו תלי כו' לא פקע ולכך אינו חייב רק משום איסור הראשון דהיינו אשת אח בלבד משום דאיסור אחות אשה מוכן לחול כשיפקע אשת אח לכן לא פקע כלל וא"כ גם בגיד