בית אפרים יורה דעה קסב

הטעם שאין צמיד פתיל לטומאה משמע דסתימה בטיט מהני אלא לפי שאין מועיל לטומאה ועוד דאם הסתימה ל"מ אמאי שרץ בתנור אוכלין שבכלי טהורין וא"ל דשפת כלי למעלה והו"ל תוך תוכו דז"א דבנקובין ל"מ שפת כלי למעלה כוון דלאו כלי הוא וכמבואר ברש"י ריש זבחים והר"ש רפ"ח וכן ברמב"ם ומה עדיפותא דטיט מכוורת פתוחה ופקוקה בקש כיון דהטיט לאו סתימה הוא ואם נאמר דהסתימה בטיט מהני ג"כ קשי' דלפ"ז ע"כ מיירי שאין שפת הכלי למעלה מהתנור (דאל"כ אף שהשרץ בתוכו טהור) וא"כ למה אם עשאה בזפת התנור טהור דמה עדיפותא דזפת מטיט כיון שגם טיט סתימה הוא וגם כי משמע התם דדוקא זפת חיבור ולא טיט וא"כ צ"ע למה שרץ בתנור אוכלין טהורין: ומדברי הר"ש סוף פ"ט דכלי' שכ' לפרש דניקב בכדי טהרתו ל"מ סתימה דהא בתוספתא כו' והיינו התוספתא הלזו שיש ללמוד ממנה דטיט הוי סתימה וכן מפורש בהדי' בדברי הרא"ש שם דמייתי הא דניקבה ועשאה בטיט כו' והוי ניקבה בכדי טהרתו קאמר כו' ומהני' לי' סתימה ע"ש מבואר דמפרש דמהני סתימה בטיט: ולדינא נלענ"ד העיקר בזה שאין לנו בזה אלא לילך אחר טעמו של דבר דהא לאו גזה"כ הוא איזה דבר הוא סתימה רק מסברת חכמי' דזפת בכ"ח הוי חיבור וסתימה מעלי' ולכן במשפך דלאו חיבור מעלי' הוא שהנקב נעשה ע"י היוצר מתחלתו והוא חלק כמ"ש הר"ש לא הוי סתימה וכן זפת בשאר כלי' לא הוי חיבור או משום שאינו מתדבק וסותם היטב או משום שאינו עתיד להתקיים ואינו עומד רק זמן מועט ואין דרך כלי בכך וזה מבואר ג"כ מהא דאמרינן בתוספתא דכתיבנא לעיל דסתימת טיט לא הוי סתימה וכמ"ש הראב"ד בהדיא והרי בפ"ה מ"ח איתא בתנור שחתכו חליות מרחו בטיט מקבל טומאה ומזה הביאו התוס' בחולין דף נ"ד והר"ש פ"ב דכלים ראי' דהא דאמרינן בתוספתא כ"ח כיון שטהר שעה א' אין לו טומאה לעולם לענין שבר כלי מתניא וכן מבואר בשבת דף ט"ז ובר"ה דף ך"ג לענין, הטפת אבר וע"ש בתוס' שר"ש מפרש דפליגי אי הוי סתימה מעליא ומייתי שם התוספתא הביא הר"ש פ"ל דכלי' כוס של אבן שניקב והטיף לתוכו אבר כו' ועיין בר"ש פ"ה דמייתי שם התוספתא נתן עליו טיט וחרסית אדמה סיד וגפסות אפילו כ"ש טמא זפת וגפרית כו' וכל דבר שאין עושין בו טהור כללו של דבר כל שאין עושין ממנו תנורין אינו מחבר את הסדקי' הא קמן דבתנור שדרכו יחד לחברו בטיט שפיר מהני לי' סתימת טיט וכן סיד וגפסות דהו"ל סתימה מעליא לגבי' ועיין במשנה ד' בחביות שנתרועעה וטפלה בגללי' דכ"ח שלא נצרפה בכבשן הוי טיט כמו גללי' וע"ש בדברי הרא"ש שכ' דנקט גללי' משום רבותא דרישא אע"ג דלא הוי סתימה מעליא כמו טיט כו' וכלל העולה דאין לך בו אלא מה שפירשו חכמים שאין זה סתימה מעליא וזולת זה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אם הוא סתום ומהודק היטב וסופו להתקיים שפיר מחשב סתימה כמו הטיף לתוכו אבר דמה לי אבר או ד"א שהוא סותמו ומחזיק בו בטוב ולכן יפה כ' המג"א דאם הוא כלי שלם וניקב ותחב בו דבר אחר מהני כו' ע"ש בס"ק וא"ו ומיירי היכא שעינינו רואות שהיא סתימה מעלי' ועתיד להתקיים ונראה דדייק וכ' ואם היא כלי שלם כו' משום דאם הי' כלי שבור שנתקן ושוב ניקב אין מועיל סתימה וכמ"ש התוס' והר"ש לפרש הך דכ"ח שטהר שעה א' כו' דלענין שבר כלי מתניא ועיין בדברי הר"ש והרא"ש פ"ג דכלים במ"ש אעפ"י שאין סתימה מועלת לנקב שאחר שבירה שאני הך סתימה דנעשית קודם שבטל שם כלי ממנה וחביות שניקבה שם חביות עליו אעפ"י שטהרוה ועוד דעדיין כלי היא כו' אבל קרם הפורש מהחביות בטל שם כלי מעליו אעפ"י שלא ניקב לפיכך אין סתימה מועלת לנקב שלו כו' ע"ש ולכן שפיר כ' המג"א ואם היא כלי שלם כו' דכיון דסתמו חשיב שפיר כלי ור"ל דאז יש ליטול דרך פי הכלי כבראשונה אבל פשיטא שאין ליטול הסתימה וליטול ידיו דרך הנקב דמיד שנוטל הסתימה בטל מתורת כלי ושוב כ' דאם ייחד לו ברזא להשתמש בו זה מקרי תחלת תקונו כו' ור"ל דאז מותר ליטול הברזא וליטול ידיו דרך שם כאילו נתקן לו ברזא מתחלה דאע"פ שנוטל את הברזא משם לא חזר שם נקב עליו שהרי קבע לו תשמיש דרך שם ולכן אפילו כשנפל הברזא מעצמה נמי לא נתבטל דין כלי כשמשתמש דרך הנקב אלא שפסול לנט"י משום כח גברא ועיין במג"א שם ס"ק י"ח אבל אם נפלה הברזא או הסירה והנקב פתוח והוא רוצה להשתמש דרך פי הכלי נראה דבההיא שעתא יש עליו שם ביטול כלי מחמת נקב שבשוליו ואין מועיל הברזא המונחת ובידו לסתמו משא"כ, כשמשתמש דרך נקב שבשוליו אין מקום לתת עליו שם ביטול כלי מחמת הנקב שאדרבה זו הוא תקונו ותשמישו להריק הכלי במריצה ובמהירות דרך שם ובענין מ"ש בנ"ב בפלוגתות הרמב"ם עם הר"ש וסייעתו לענין סיד וגפסית יש לי מקום עיון וגם בשאר הדברים ולא עת האסף פה: והנה הירושלמי דיומא שהביאו הפוסקים ז"ל ויעשו דדין זה ע"ג זה אר' יונה כיום מרובה של תמיד העליון משום כלי פתוח ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלי אמר ריב"ל אמת המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי שוורים פחותי' כרמוני' ר"ש בר כרסנא בשם ר' אחא הים בית טבילה לכהני' הוא והים לרחצה לכהני' בו ולא כלי הוא אמת המים כו' וכבר כתבתי שבקרבן העדה רוצה לקיים גרסא המשובשת שבדרום ומרכיב שניהם לגרוס רגלים שוורי' שבדרום וז"א כי עיקר הגרסא כמ"ש שם מסמ"ג ורוקח וכן התוס' בפסחים והריטב"א והר"ן ועיין בב"י סי' ר"א ומ"ש וניחא לי נמי הא דמשני אכיור כו' ולא כמ"ש ברוקח דגם אכיור משני רגלי השוורי' כו' ובמחכ"ת אשתמטתי' דברי הרמב"ם פ"ה מהל' ביאת מקדש שכ' שם הלכה ט"ו הים שעשה שלמה כמקוה היא מפני שאמה של מים היתה עוברת בתוכו מעין עיטם לפיכך לא היו מימיו נפסלין בלינה כמו הכיור וממנו היו ממלאין הכיור ובכ"מ שם הראה מקום לדברי הירושלמי פ"ג דיומא והם דברי הירושלמי אילו וכ"כ התו' ביומא דף ל"ז בשם פר"ח (אלא שכ"כ דמפרש בפ"ב דזבחים וכעת לא ידעתי מקומו שם) והביאו ג"כ דברי הירושלמי אילו ומ"ש בקרבן העדה בפירוש הירושלמי וכן מ"ש בתוספותיו שם שהכיור הי' חלוק כו' לא רציתי להאריך רק לענ"ד לולא דמסתפינא ה"א שיש כאן ט"ס וכצ"ל אר' יונה כיום מרובה של תמיד ור"ל ליתן טעם על מ"ש במשנה שעשה י"ב דד ואח"כ פריך ויעשו דדין זה ע"ג זה ר"ל דרך ארכו מלמעלה למטה וע"ז משני העליון כו' ר"ל שאז יהא פסול מליטול ידו מן דד העליון שהמים היוצאין מן הדד העליון ויש נקבי' הרבה למטה ממנו הוא נראה כאילו הוא כלי פתוח ברובו וגם התחתון אין לקדש ממנו כיון שהי' סמוך לשוליו אין המים שיוצאין דרך שם מאוירו של כלי ולכך לא עשו הדדין זעג"ז ואח"כ קאמר ריב"ל אמת המים כו' וקאי אהא דקאמר כדי שלא יהי' מימיו נפסלין בלינה ור"ל כמ"ש אח"כ שאמת המים הי' מושך ליש"ש שממנו הי' מי הכיור וזה ידוע לרגיל בירושלמי שסותם תחלה ומפרש אח"כ ועד"ז נ"ל פירוש הברייתא דמייתי בש"ס דילמא שחרית במילואו כו' ובקרבן העדה שם כ' פירוש דחוק ולענ"ד דהברייתא ס"ל דבאמת עשו הדדין זעג"ז וקאמר שחרית במילואו שהי' הכיור מלא עדיין הי' מקדש ידיו ורגליו מן הדד העליון בערבית בירידתו ר"ל שירדו מימיו של כיור ונתמעטו הי' מקדש ידיו ורגליו מן התחתון אבל בשחרית עדיף לי' טפי מן העליון שהיא על אוירו של הכלי יותר מן התחתון ולאו אכ"ג ביוה"כ קאי שהי' מקדש בקיתון של זהב ביה"כ רק על כל השנה במי שבא לקדש והוא פשוט לענ"ד ועיין בשו"ת פנים מאירות שהביא דברי התו' בפסחים דף ק"ט שכתבו והא דנקט כמוציא רמון היינו לבטל השוורי' מתורת כלי שלא יקבלו טומאה כו' הרי לפניך שלפי דברי הירושלמי צריך לבטל הכלי כדי נקיבה להביא מים למקוה וברור שז"א רק כוונתם כמבוא' בדברי הסמ"ג והר"ן שהביא הב"י ובריטב"א בחידושי מכות דר"ל שלא יטמא הכלי בטומא' הנכנס לתוכו קודם טבילה וזה כוונת התוס' דפסחים ומ"ש הסמ"ג כי הכהני' טמאי' לא היו נכנסין למקדש כו' לענ"ד י"ל דהא קי"ל דאין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול וקאמר ר"י כדי שיזכור טומאה ישינה שבידו כו' וא"כ אי מתרמי שאחד