בית אפרים יורה דעה קסא

כסף במקום שבר הרי מבואר דאע"ג דהשבירה מעיקרא לא הוי רק ע"ד לתקן ולא להניחו שבור לעולם מ"מ בעת קלקולן נטהר מטומאתו אלא דבכלי מתכות אמרו שחוזר לטומאה ישינה משום גדר מי חטאת וכן מוכח מהא דאמר התם גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו אלמא דאם הוא נוקבו בכדי טהרתו שפיר מהני הנקיבה לטהרו אף על פי שבדעתו לסותמו מיד וא"ל דמיירי בנוקב שלא על דעת לסותמו ונמלך וסותמו ז"א דאם כן הוה ליה למימר גזירה שמא יקבנו על מנת לסותמו מיד וכן מבואר מהר"ש פרק ב' דכלים שכ' דבכלי מתכות איידי דדמיהן יקרין חייס עלייהו טפי ושייך למיגזר בהו שמא לא יקבנו בכדי טהרתו ע"ש מבואר דניקבו בכוונה כדי להפקיע טומאתו ולחזור ולעשות אותו כלי כבתחלה ולהכי בכלי מתכות חיישינן דחייס כו' וגם בעובדא דשל ציון המלכה נראה דעשתה כן בכוונה לטהר הכלים ופשיט' דלא מסתבר לחלק בין אם כבר הוכן התיקון כגון שבעת שעושה הנקב מכין לו ברזא אם לאו דבכל גוונא כל כמה דלא סתים לי' הרי הוא מבטלו מתורת כלי והתם נמי אע"פ שהכסף ביד הצורף וברצותו מצרף מ"מ בעודו נקוב אינו כלי כלל: כלל העולה דלענין כיור שיש בו ברזא ודאי דלא שייך לומר שבעת שנוטל הברזא לקבל דרך שם מה שבתוך הכלי הוא מבטלו מתורת כלי כיון דמעיקרא אדעתי' דהכי נעשה ואע"פ שאינו משמש כניסה ויציאה ואמרינן בשבת דף קמ"ו דכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח היינו לענין שאין בו איסור בנין ותיקן פתח אבל מ"מ אין נקב כזה שצריך לו להוציא דרך תוכו מבטלו מתורת כלי ולהכי שרי להשתמש בחביות עם ברזא לפתוח ולסתום בשבת ואין בו משום בנין וסתירה בכלי' ועיין בא"ח ס' שי"ד בשם שבולי הלקט דברזא אפי' לא היה בחביות מעולם אם הכינו לכך מאתמול מותר ובב"ה שם כ' דאפי' לא הכינו שרי וכ"כ שם בב"ה אח"כ דלסתום בעץ כמו שהוא דרך לסתום בין שהיין יוצא בין שאינו יוצא מותר והביאו המ"א שם והיינו מטעמא דכתיבנא כיון שזהו דרך תשמישו אין כאן ביטול ותיקון כלי כלל אבל אם עושה נקב בשולי הכלי שלא ע"ד תשמיש לקבלה דרך שם נראה דלא מבעיא אם עשהו מתחלה ע"ד שיהא הכלי בטל עי"ז מתורת כלי פשיטא דמתבטל אע"פ שדעתו לחזור ולסתמו אח"כ אלא אפי' אם נעשה מתחלה ע"ד תשמיש כגון כלי שיש בו ברזא ונוטל ממנו הברזא שלא בשביל תשמיש וקבלה מהכלי וע"י נקב זה אין הכלי ראוי לקבלה מעתה הוא בטל מתורת כלי עד שיחזור ויסתום הנקב ולכן כיור שיש בו ברזא והוציא הברזא ולא נטל ידיו דרך הנקב רק דרך פי הכיור נראה ברור דלא עלתה לו נטילה דכיון שהנקב הוא עתה שלא כדרך תשמישו נתבטל מתורת כלי ועיין בא"ח סי' קנ"ט פלוגתת הפוסקים בענין ליטול דרך הנקב כשמחזיק רביעית מן הנקב ולמטה וקצרתי שלענ"ד בזה כ"ע מודי': ובאמת זה ימים רבים שנסתפקתי במה שנוהגין במקוואות הללו שנעשו בנקב עם ברזא הסותמת מה נעשה בטבילה של שבת אם מותר לפתוח הברזא ולסותמה שהרי הנקב מבטל מתורת כלי והסתימה חוזר ועושהו כלי ואע"פ שהי' מוכן מאתמול ולא דמי לפקק החלון דהתם אין בו משום בנין אלא תוספת על אוהל עראי משא"כ כאן דיש נקב בכלי המבטלו מתורת כלי וכשמוציא הברזא הרי מבטלו מתורת כלי וכן בשעה שמחזירו הוא מתקן הכלי מה יושיענו זה שהוא מוכן מאתמול וגבי מטה של פרקי' אמרינן דאם תקע חייב חטאת ואע"ג דאמרינן דאם רפוי מותר צ"ע בזה דהא בעינן שיהא דרכן להיות רפוי ובחזרת הברזא לפעמי' מקפידין שיהא תקוע בחוזק כדי שלא יזובו המים החמים הניתנה בתוכה ולפמ"ש המ"א סי' שי"ג בשם הסמ"ק דדוקא דבר שצריך אומנות אסור יש להתיר בזה ואין ללמוד היתר ממ"ש המ"א סי' שי"ג לענין כסוי כלים המהודקים בחוזק דשרי לפי שדרך לסוגרן ולפותחן דהתם אף שנוטל הכסוי אין כאן בטל מתורת כלי (ודברי המ"א צ"ע) משא"כ כאן דבכל פעם שפותח יש כאן ביטול כלי וכשסותם מתקן מנא: ואפשר לצדד קצת בתיבה העומדת בתוך המים ואף בלא הסתימה של הברזא אין המים שבה יוצאין ממנה לפי שאין להם מקום לזוב ואין כאן תיקון וסתירה מחמת סתימת ופתיחת הברזא ואע"פ שאם לא היתה עומדת במים לא הי' מועיל מה שהיא מחוברת לבנין התלוש ולבסוף חברה מ"מ כיון דבשעת הורדתה למים הי' הנקב פתוח ולא הי' לתיבה דין כלי ועתה כשבאו בה המים שוב אין סתימת הברזא מועלת לחדש עלי' דין כלי וצ"ע ועכ"פ נראה שאין להחזיר הברזא אחר שטובלין בה בחוזק רק תהי' רפוי' קצת ומתנועע בתוך החור לכאן ולכאן וכמ"ש המ"א שם: ומ"ש בשו"ת נ"ב בשם הראב"ד דאין חשוב כלי ע"י סתימה רק כ"ח בזפת אבל שאר הכלים אין להם סתימה ולכן הקשה על פירו' הר"ש והרשב"א והרא"ש שחושבין סיד וגפסות סתימה מעליא וכ' שצ"ל דאף דלענין קבלת טומאה לא מיקרי כלי ע"י שום סתימה אבל לענין להיות נקרא כלי לפסול המקוה חשיב שפיר סתימה ע"ש ולע"ד ז"א שהרי פי"ט מהל' כלי' לענין משפך של חרס שפקקו בזפת כ' שאינו מקבל טומאה שאין הזפת משימו כלי קבול אבל משפך של עץ שסתמו ה"ז ככלי קבול ומטמא הא קמן דשל עץ הוי טפי סתימה בזפת משל חרס והר"ש פ"ג כ' דבתוספתא מפרש טעמא לפי שהוא מינו שהזפת יוצא מהעץ וע"ש מ"ש לחלק בין נקב שבחביות של חרס ובין נקב של משפך שעשאו היוצר מתחלתו ומדברי הרמב"ם לא משמע הכי ובפרק ך' כ' הרמב"ם חביות שניקבה ועשאה בזפת בעץ וגפרית בסיד ובגפסות אינו חיבור ושאר כל הדברים חיבור והראב"ד שם כ' ע"ז שבשני נסחאות איתא באילו חיבור ובשאר הדברים אינן חיבור והכ"מ שם כ' שלענין זפת סיד וגפסות הוא נוסחא נכונה אבל בעץ וגפרית אינה נכונה שאינם סותמים סתימה יפה עכ"ל ולענ"ד גם ברמב"ם יש להגי' כנוסחו' הראב"ד שהרי תיכף אח"ז בהלכה ה' כ' חביות שניקבה ועשאה בזפת יותר מצרכה כו' וכן פרק שלפניו כ' הל' י"ד חביות שניקבה וסתם הנקב בזפת כו' וכ"כ בפי"ד מהל' כלים כמש"ל וכל אלה משניות קבועות הם והר"ש ספ"ג דכלים הביא תוספתא זו והסכים לנוסחא של הראב"ד וכ' שברייתא זו ברוב תוספתת בשיבוש כו' ועוד כ' בכולהו אינו חיבור דלא גרסי חיבור (בזפת כצ"ל) ובסיד וגפסות וזה א"א דלעיל תנינן בזפת בנקב של חביות היא סתימה ע"ש ועכ"פ מבואר דסיד וגפסיס שפיר הוי סתימה לכ"ח כמו זפת ואם נפרש דהר"ש והרא"ש שניהם יחד קאמרי דהוי סתימה מעליא גם בברייתא זו מתפרש הכי ושפיר הוי סתימה אף לענין לקבל טומאה ולפסול את המקוה: ואמנם מ"ש הנ"ב שאין לך שום דבר שיוכל לסתום בו שיהא חשיב כלי ע"י סתימה זו רק כ"ח בזפת אבל שאר כל הכלים אין להם שום סתימ' כמבוא' בראב"ד פי"ד מהל' כלי' כו' נפלאתי דדברי הראב"ד אמורי' שם לענין זפת וטיט בלבד דבכ"ח זפת הוי סתימ' וטיט לא הוי סתימ' ובשאר הכלים זפת נמי לא הוי סתימה וכ"ש טיט וכ"כ הט"ז בשם הראב"ד והמעיין שם יראה שאין בזה פלוגתא בין הרמב"ם להראב"ד דהרמב"ם לא מיירו שם מסתימה בטיט וסתימה בזפת כ' שם דמהני רק דהרמב"ם מיירי במשולשל לאויר התנור ואין פיו למעלה רק שיהא טהור מטעם צמיד לזה אמר שהתנור טמא שאין הצמיד מציל מלטמא כמו שבארנו וס"ל כמ"ש שם ה"ב ובאמת מ"ש הראב"ד שם א"א טעה בזה שאינו אלא בסתמו בטיט כו' משמע דבסתמו בטיט א"ש החילוק שכתב הרמב"ם בין שרץ בתנור ובין שרץ בכלי וצ"ע דאם הסתימה בטיט ל"מ אם השרץ בתנור האוכלין טמאין שאין צמיד פתיל מציל אלא בכלי ולא בשבר כלי רק בזפת יש חילוק להרמב"ם דמיירי באין פיהם למעלה דלאוכלין מהני מה שהם בתוך צמיד פתיל ולהראב"ד מפרש דמיירי בפיהם למעלה מן התנור ואז טהור משום תוך תוכו ומ"ש הראב"ד דהכי איתא בתוספתא הנה התוספתא הביאה הר"ש הכי איתא דאם עשה בטיט שרץ בתוכו התנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורים והנה ממ"ש