בית אפרים יורה דעה טו

שאלה א שלומי אמוני ישראל. צדקתם כהררי אל. הלא המה ראשי אלפי ישראל הרבנים המופלאים ומופלגים. אלופים ראשים רוזנים קצינים מנהיגים מנהלי קהל עדת ישורון כו' כאשר נלוה עמם מיחידי סגולה ודייני גולה חריפי דמחוזא ד' עליהם יחי' אחד"ש כו' כתבכם בא אלי ואני סמכוני באשישות. וידי רפות ותשושות. אפס כבודם הרב אלצוני ואמצו זרועותי לכתוב שורתיים אלו דלית דין צריך בשש דברנה לא מפקינן השוחט הזה מחזקתו וכבר הארכתי בתשובה לברר דאפילו בקלא דלא פסיק אין להוציא שום אדם מחזקת כשרות לענין פסול עדות וכיוצא בו ומכ"ש בזה שהקול הוא קול של אשה ערוה פטטנית וראוי למתחה על העמוד כעובדא דפסחים אחרי שהדבר ברור דהך פעותא לאו לאפרושי מאיסורא קא מכוונה כ"א להשיאו שם רע ויפיק זממה כי דומת עירה עלתה בו ועכ"פ אין לחוש כלל לפטפוטי דברים אלו דאל"כ מה הנחת לכשרים מה יעשו כי יקומו עליהם אנשי לצון ויפוחו קרי' ויבואו דבתם רעה כי נבלה עשו אך באמת לא נאמין לשמועתה וכל קלא דלא אתחזק בב"ד לאו כלום הוא ונראה ברור דאף בעל נפש א"צ לחוש אע"ג דאמרינן בנדה דף ס"א אמר רבא האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא בעי למיחש לי' מיבעי' הנהו בני גלילא דנפיק עלייהו קלא דקטל נפשיה אתא לקמיה דר"ט כו' ע"ש מ"מ נראה ברור דאע"ג דהש"ס קרי לי' לישנא בישא היינו לפי שלא נתברר שהקול יש בו ממש ולכן הי' בכלל לישנא בישא ומ"מ לא הי' מקום לתלות שהקול שקר ואין בו משום זרות כ"כ דאפשר אמת הוא ובהכי מיירי עובדא דר"ט וכן הא דמייתי התם מתוך שהי' לו לחוש לדבריו שלא הי' לו לתלות ששקר הוא דובר ובכה"ג נמי מיירי הא דאמרי' במ"ק דף י"ז ההוא צורבא מרבנן דהוי סני שמעני' ופרש"י שהי' יוצאין עליו שמועות רעות ע"ש אבל במקום שיש אמתלא שבשאט נפש בני בלי שם הוציאו עליו ש"ר אין לחוש לקול ההוא כלל וכדאמרינן במ"ק דף י"ח ע"ב אין אדם נחשד כו' ת"ש ויקנאו למשה במחנה כו' התם משום שנאה הוא דעבדי וכן אמרינן התם וביבמות דומי מתא כו' אבל איכא אויבים אויבים הוא דאפקי לקלא והכי קי"ל ובנ"ד שזאת הרשעה וכן האחרת יש לתלות באמתלא כי אין בפיהם נכונה אין משגיחין בקול שלהם כל עיקר ונראה דאף אם ימצא איש שלבו נוקפו ומהימנא לי' כבי תרי אעפ"כ יכול לאכול משחיטתו דהא הדבר פשוט בעבר עבירה אחת באקראי כשר אף להרמב"ם כמבואר בסי' ב' ומכ"ש בזה ועיין בח"מ סי' ל"ד בדין חשוד על העריות והארכתי בתשו' וכאן אקצר כי אין רצוני לסיים בגנות ועכ"פ יש מקום בזה לדברי מהרי"ק שאפי' העד עצמו מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא כיון שאם ילבוש שחורים כו' ואף לפמ"ש הש"ך ואא"ז בפי' דברי מהרי"ק הכא שרי וקצרתי כיון דבלא"ה אין זה ס' שפוסל בשחיטה כמ"ש ומכ"ש שלפי הענין אשר כתבם שהוא בן תורה וקובע עתים לתורה ועסקן במצות ולא נשמע עליו שמץ דבר מעשרים שנה ומעלה שהוא מצוי אצל שחיט' אף אומנתו בקהל קדושים בערך י"ג שנה ולא נמצא בו דופי ח"ו לביישו ולהכלימו בדברים כגידים קשים: שוב ראיתי ששאלתינו היא כשאלת הראשונים בשו"ת מהרי"ק סי' קפ"ט שכ' בכיוצא בענין זה ממש שאשה א' הוציא' קול על אחד והאריך בדברים נכוחים והביא שם הא דפסחים וגם הא דנדה וכ' דל"מ לפי' השאלתות כו' אלא אפי' לפרש"י שפי' שמא הרגתם ואסור להצילכם מ"מ דבר פשוט הוא שלא חשש אלא שלא לעשות מעשה ההצלה שמא הרגו אבל לעשות להם שום עונש לא עלה על לבו שהרי השיאם עצה להסתיר את עצמן וזאת הרשעה יושלך אבן עופרת לתוך פיה ויווסרו כל הנשים והלא חכמיה אתם חכמה בישישים. תחלצו חושים. להרים מכשול מדרך העם וכדברם ירעו כבשים. דברי זעירא מן חברייא מדרס לפירושים: הק' אפרים זלמן מרגלוית מבראד שאלה ב חריפא סכיני'. שעתא תרמוני'. ה"ה כבוד אהו' ידידי החכם השלם החריף ובקי בחדרי תורה, משיב מלחמה שערה. כש"ת מוהר"ר משה טויבש נ"י: והנה במ"ש כ"ת על דברי הרא"ש בתשובה בקהל שהטילו חרם שלא ישחוט והביא דברי הפ"מ ודברי הפ"י בגיטין דף י"ז שדעתם דחזקת כשרות הוא מחמת רובא דרוב ישראל בחזקת כשרות וכ"ת כ' שהוא חזקה בעצם שנפש אדם מיום הבראו הוא טוב כו' והביא ע"ז מדברי הרמב"ם לענין גט מעושה ולענ"ד אין דברי הרמב"ם ענין לזה דהתם הא קמן שאמר רוצה אני אלא שהי' מקום לחוש שמא מחמת אונס אמר כן בפיו ולבו לא נכון עמו לזה כ' הרמב"ם שאין חוששין לזה כיון שהוא רוצה להיות מישראל לעשות כל המצות ולהתרחק מעבירות תלינן שמה שלא רצה מתחלה הוא שכפאו יצרו כו' ועתה חזר מדרכו הרעה ורוצה לשמוע דברי חכמים ונותן הגט ברצון אבל אם אין כאן גלוי מלתא שחוזר למוטב פשיטא שיצא מחזקת כשרותו דאלת"ה חשוד לאותו דבר שאמרו שפסול לאותו דבר היכא משכחת לה נימא שאז הי' יצרו תקפו ועתה הוא בחזקת כשרותו כבראשונה ובשביל שאכל שום לא יחזיר ויאכל שום אלא ודאי דליתא כיון דחזינן שפרק מעליו עול מצוה ההוא ונחשד עליו יצא מחזקת כשרו' לאותו דבר אם אין מעשיו מוכיחין שחוזר לקבל עליו עול מצוה ההוא: ואמנם בגוף הענין יש לעיין בהא דאמרינן בכל דוכתי להכשיר כל אדם מישראל לכל עדיות שבתורה ולשחיטה וכיוצא בו מדברים הצריכים ישראל כשר דווקא וכל שאין יודעין בו פסול מקבלין עדותו ולכל דבר הוא בחזקת ישראל כשר יש מקום לומר שהוא חזקה מצד עצמה דקודם שהגיע לכלל איש אינו בר עונשין ואף אם עבר כמה עבירות אין בו שמץ פסול ומשהגיע לכלל איש באותו שעה כשר הוא ומוקמינן לי' אחזקת שלא נעשה חשוד אח"כ ואע"ג דמשכחת לה בשעתא דאייתי ב' שערות עבר עביר' שנפסל בה וכגוונה דנקט הש"ס ביבמות דף ל"ג פשיטא דלמעוטא דמיעוטא כי האי לא חיישינן וכיון דודאי הי' כשר חזקה שנתבררה בשעתא הוא והולכין אחריה להחזיק כל אדם בחזקת כשר כל שלא נודע בו פסול ולכאורה זה מוכרח דאם נימא דחזקה מכח רובא הוא א"כ למה הוצרך בחולין למילף מעדים זוממין למה לא נילף מעדים ודיינים גופייהו שדנים על פיהם ד"מ וד"נ ומי יודע שמא הם חשודין ופסולין להעיד וגם תיקשי לר"מ דחייש למיעוט' א"כ בכל עדים תיקשי שמא אינם כשרים לעדות או בדיינים שמא פסולין לדון ומכ"ש דקשי' טפי למאי דאמרינן בבכורות דף ל"ה א"ל ר"פ לאביי לר"מ דאמר החשוד על הדבר כו' כהנים ה"נ דלא דייני דינא והא כתיב ע"פ יהי' כל ריב אימר דאמר ר"מ לחששא לאחזיקינהו מי אמר וע"ש בתוס' ד"ה כהני וא"כ אכתי תיקשי דנהי דלא הוי רק חששא מ"מ כיון דחזקת כשרות אינו רק רובא ור"מ חייש למיעוט' וגם קשה לפי מאי דאמרינן בעלמא גם אליבא דרבנן סמוך מיעוטא לחזק' ה"נ נימא לענין עדים שבאים להוציא מחזקה נימא סמוך מיעוטא דפסולין לחזקה וכה"ג הקשו בתוס' לענין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ולפמ"ש לתרץ דהך רובא דמצויין אצל שחיטה הוא רוב המצוי והמיעוט לא שכיח והוי כמו מיעוטא דמיעוטא י"ל דגם רוב דחזקת כשרות בכה"ג הוא דהמיעוט לא שכיח. אך מ"מ קשה מההיא דבכורות כיון דעכ"פ לחששא כהנים חשודים הם א"כ הוי מיעוט דשכיח דחייש לי' ר"מ וגם קשה בהא דרוב מצויין אצל שחיט' מומחין שהקשו נימא סמוך מיעוטא ולפמ"ש הרשב"א לחלק בין רוב מתעברות כו' שהמיעוט מסתלק מן הרוב א"כ קשה בהא ניחוש למיעוט פסולין דרוב מומחין ובאותו רוב יש רוב כשרים ומיעוט פסולים והוי כההוא דמיעוט מפילות שאתה מסלקן מן הרוב המתעברות ואפשר לומר דחזק' דרוב מצויין מומחין הך גופא משום רוב ישראל כשרים נגעו בה שהכל יודעין שמי שאינו מומחה אסור לאכול משחיטתו וכיון שזה שחט ומאכילה לי' לרוב ישראל כשרים ודאי דמומחה הוא דרשעים