בית אפרים יורה דעה קנח

וטובל בתוכו כיון שלא הופסק מן המעיין וגוף המעיין או המקוה הוא בקרקע אף שנמשך לתוך הכלי לא נתבטל מעליו שם מעין אף במקום שהכלי שם וכל עיקרה של הטבילה שטובל אדם זה הוא מחמת המעין או המקוה שנמשכה לשם והרי הוא בקרקע ואין משגיחין בכלי כל עיקר וזהו שכתב הר"ש גזרה דלמא אתי להטביל בכלי שיש בה מ"ם סאה בלא חיבור ר"ל דאז בלא פסול שאיבה דאפשר שאינו פסול רק מדרבנן יש פסול מחמת הטבילה בכלי שפסול מה"ת: ועפ"ז אפשר לומר דה"ט דהרא"ש שסובר שאין טובלין בתוכה אף בניקב כשפ"ה כמו שהאריך הב"י בדבריו משום דס"ל דלא מהני כשפ"ה לענין זה שהרי אינו מבטלו מתורת כלי בנקב כשפ"ה לבד ונהי דאהני לי' שהמים שבתוכו יצאו מכלל שאובין מ"מ מכלל טבילה בכלים לא יצא וכ"נ מהד"מ שכ' על דברי המרדכי והרא"ש דכ"ז מיירי שאין הכלי נקוב כשפ"ה הא ניקב כשפ"ה אין לו דין כלי כו' ואפילו לדברי רי"ו והב"י כו' מ"מ אם ניקב כמוציא רמון ודאי מהני וראי' מים שעשה שלמה כמ"ש בסמ"ג עכ"ל מבואר דמטעם איסור טבילה בכלי אתי עלה ולכך ס"ל להתיר כמוציא רמון ולכאורה אינו מובן כיון דטעמא דהרא"ש משום גזרה דלמא אתי להטביל בכלי שיש בו מ"ם סאה בלא חיבור א"כ אף כשיש נקב כמוציא רמון שייכא גזירה זו וא"ל דבזה לא גזרינן כיון שבטל ממנו תורת כלי לענין שאובין וכמ"ש הב"י מתחלה שם דדוקא בכלי שלם שייך גזרה זו ושם כתב הב"י שיש לחלק בין נקב כ"ש דלא מינכר שייך בו גזרה ובין נקב כשפ"ה דמינכר שפיר וא"כ אף שחזר וכת' דאף בנקב כשפ"ה אוסר הרא"ש לטבול בתוכו י"ל דאף בשפ"ה גזרינן ומ"מ בניקב כמוציא רמון לא גזרינן משום דמינכר טפי אך אין זה מחוור דמנ"ל לפלוגי בהכי ולומר דבשפ"ה לא מינכר וכמוציא רמון מינכר שפיר וגם דלפ"ז אין ראי' מים שעשה שלמה שהי' קודם גזרה וגם כי במקדש לא גזרו אך לפמ"ש דאין הגזרה מחמת שיטבול בכלי של מ"ם סאה בלא חיבור ויהא פסול משום שאובין ז"א דהא הרבה פוסקים סוברים דאפי' כולה שאובה דרבנן אף שהב"י כתב שנראה מדברי הרא"ש שנראין בעיניו דברי הסובר דפסול מדאורייתא מ"מ בניקב בשוליו כ"ש ומכ"ש כשפ"ה אין מקום לפסול כמ"ש הב"י שם מתחלה אלא דמ"מ טעמא רבה איכא בגזרה זו דאם יטבול בכלי בלא חיבור איכא פסולא דאורייתא מטעם דלא דמי למעין שהוא בקרקע וא"כ אף בנקב כ"ש או כשפ"ה שייך גזרה זו דהא מ"מ עדיין לא נתבטל מתורת כלי משא"כ אם ניקב כמוציא רמון שבטל מתורת כלי שוב אין כאן פסול דאורייתא כלל וליכא למיגזר בו מידי כשהוא מחובר אטו אינו מחובר דאף כשאינו מחובר אין פסול דאורייתא ולזה שפיר יש ראי' מים שעשה שלמה: איברא דאף שהדברים נכונים מצד עצמן מ"מ קשה להעמיד כן בד"מ שכ"כ על דברי הב"י בפירו' דברי הרא"ש דאף בניקב כשפ"ה אסור והרי בב"י מבואר דמטעם גזרה דשאובין אתי עלה ע"ש שכ' אבל אם היה מנוקב כו' בטל לי' מתורת כלי ואין כאן זכר למים שאובין כלל ושוב רצה לחלק משום דכשפ"ה מינכר טפי ודחה זה ומ"מ מבואר דמטעם גזרת שאובין אתי עלה. וגם צ"ע דאם דעת הרא"ש לפסול כשפ"ה ומטעם גזרה דטבילה בכלים פסול מדאורייתא א"כ תינח בכלי המיוחד לאוכלין אבל כגון שוקת וכיוצא בו שהוא מיוחד למשקין מתחילתו דבכונס משקה טהור א"כ פשיט' דעכ"פ בכשפ"ה סגי ואפשר לומר דמ"מ שייך גזרה דלא מסקי אינשי אדעתייהו לחלק בין כלי לכלי ומ"מ מדברי הרא"ש בתשובה משמע ג"כ דמטעם גזרה דשאובין הוא ע"ש בכלל למ"ד: אך לענ"ד כל עיקרו של הב"י שרוצה להעמיד כן בדברי הרא"ש לפי שלא מצא תשובה זו שהביא הטור שאין להקל לעשות מקוה לכתחלה בכלי מנוקב כזה וכ' שקשה לו שבפסקיו כ' להתיר כו' ואני מצאתי בספר חיים שאל הדפיס שם ס"ד קיצור תשובות הרא"ש שבסוף ספר חזה התנופה וכ' שם בסי' נ"ח וז"ל נתברר מדברי רבינו מאיר מרוטנבורג שבירר בתוספתא דמקואות שנקב כ"ש שניקב הכלי בתחתיתו שנתבטל מתורת כלי לענין שאיבה שאין המים שבתוכן נקראים עוד שאובין. ולפ"ז היה אפשר לעשות לכתחלה מקוה ולהביא כל מימי' ע"י כלי מנוקב משולי' בנקב כ"ש אחרי שהכלי ההוא אינו מחזיק מימיה ועכ"ז אמר הרב שלא רצה לעשות מעשה ואני הכותב אומר שראוי לסמוך על הוראה זו בשעת הדחק במקום שא"א לעשות בענין אחר וראי' בתוספת' דמקואו' מקסטלין המקלח בכרכי' וממעין היוצא לתלמי עכ"ל (ואף שהב"י הביא כמה פעמי' מתשובות אלו שבסוף ס' חזה התנופה נראה דההיא שעתא לא הוה בידי') מבואר דמטעם הקולא שהמציא ר"מ לחלק בין נקב שבשולי' לנקב מן הצד לא רצה לעשות מעשה אבל בנקב כשפ"ה פשיט' לנו להתיר לעשות ממנו מקוה לכתחל' וכמ"ש הטור ומ"ש הב"י דמתשו' הרא"ש על גיגית כו' שסיים בה אבל בתוכה אין טובלין כדתנן מעין שהעבירו כו' כשר חוצה לה אבל בתוכ' אין טובלין וע"ז העמיד הב"י יסוד ובנה דייק נגד דברי הטור ולולי דמסתפינא הוי אמינא דהתם קאי בנקב כ"ש כדמייתי מתני' דשוקת שאינו יכולה לקבל מים כ"ש וס"ל דסגי בכה"ג לענין שיתבטל מתורת כלי לענין שאובין דל"ש שאובה בכלי שלא יכילו המים בקרבה אבל מ"מ דין כלי לא בטל ממנה שיהי' כטובל במקוה שבקרקע דהא אינו מתבטל מתורת כלי אלא בנקב בכונס משקה ולפיכך אע"פ שאינו פוסל בתורת שאובין מ"מ פסול לטבול בתוכה מטעם טבילה בכלי וע"ז מייתי שפיר מהך דשוקת דכשר חוצה לו אבל בתוכה אין טובלין משום גזרה שיטבול בלא חיבור וכמש"ל וגם מלשון השאלה שם משמע דמטעם טבילה בכלי אתי עלה שכ' אם נאמר שהשולים מפסיקין אי בטלי' אגב קרקע ואת"ל מפסיקין מהו לפסול משום שאיבה אם נפלו משם למקוה חסר כו' וצ"ע ממ"ש בכלל למ"ד וגם ראיית הב"י ממ"ש הרא"ש גבי שידה ותיבה שבים הוא נכונה וקצרתי: ועכ"פ עלה בידינו שאין חולק בזה דטבילה בכלי פסול מדאורייתא לפי שאינו דומה למעיין אך היכא שהוא מחובר למעיין או למקוה אין כאן חשש דאוריית' דלא איכפת לן מה שיש כאן כלי כיון שמעין א' היא ועיקר המעין או המקוה היא בקרקע אך מדרבנן גזרינן דילמא אתי למטבל בשוקת שחרדלית גשמים מקלח לתוכו או בשוקת המחובר ואין בו כשפ"ה או בכלי שיש בו מ"ם סאה בלא חיבור וכמבואר בדברי הרא"ש בפסקיו ובתשובות ולפ"ז נראה דאם הכלי מחובר למעין או למקוה והוא מקלח לתוכו והוא נהר שאינו פוסק מכלי שאז איסור הטבילה בכלי אינו אלא משום גזרה יש להקל בספיקו ואם הכלי נקוב כשיעור לטהרו ונסתם ויש ספק אם היא סתימה גמורה אם לא יש להקל שהרי אפילו אם לא היה כאן נקב אין כאן רק פסול דרבנן כיון שהוא מחובר למעין שהוא מקלח לתוכו ולכן אע"פ שדעת הרא"ה שאין לטבול תוך כלי המחובר למקוה אע"פ שמחובר בפיו כשפ"ה וכן אפילו ניקב כשפ"ה כדמשמע במ"ש בהא דשידה ותיבה שבים דהתם מפני שהים מקיפן כו' ואפשר דאפילו בניקב כמוציא רימון לא מהני משום הך גזרה ואין ראי' מים שעשה שלמה לגזרה דרבנן דדלמא אתי למיסמך עלה כשלא יהא נקב כמוציא רימון או כשפ"ה מ"מ כיון שאין זה רק דרבנן שפיר יש מקום לסמוך על דעת הסוברים דאף בכלי עצמה מותר לטבול כשיש כשפ"ה ודוקא מעיין כ"ש לא מהני דאינו כשר אלא לטבילת כלים אבל כשיש שם מ"ם סאה שפיר דמי אף לטבול תוך הכלי וכתי' קמא דהר"ש שהביאו הרא"ש בב"ק וכל זה אם יש כאן השקה למי המקוה עכ"פ כשפ"ה ועודנו מחובר בו אבל אם משוקין את המים שוב סותמין את הנקב ויש ס' בסתימה זו שמא היא סתימה מעלייתא אפילו אם נאמר כדברי הרא"ש דהשקה פ"א מועלת אע"פ שחזר ונסתם וכדמייתי מההוא דג' מקואות (ומ"ש לעיל לדחות ע"פ מ"ש הריב"ש שהמקואות טהורין לטבול בהם ג' אנשים כמשפט הראשון דחוי זה חוזר ונראה לפי התוספתא שהביא הר"ש פ"ח דפרה שלש מקואות כו' הרי זה אומר טהרני וטהרתיו ואם כפירוש זה כל הריב"ש מה