בית אפרים יורה דעה קנז

כלים ולא לענין אדם דז"א דאם הו"ל כזרועין ודאי דפרח שם שאובין מינייהו לגמרי אלא ע"כ דאע"ג דלענין טומאה הו"ל כזרועין מ"מ לענין שאובין לא אמרינן הכי רק דמהני השקה להיות שם מקוה עלי' ולכך במעין לא מהני רק לכלים ולא לאדם ולפי"ז לא מהני רק בעודו מחובר אבל לא כשנפרד אח"כ כיון דעיקר טעמא דהרא"ש בזה דדמי לטומאה דפרח טומאה מיניה דחשוב כזרועה וה"נ פרק שאובין ואינהו לא ס"ל טעמא דזרועה כמ"ש מהרי"ק והרא"ש לשטתו דס"ל טעמא דזרועה וא"כ הך פלוגתא דמייתי רי"ו אם נסתר הנקב אחר ההשקה תליא בפלוגתא זו אם ג' לוגין פוסלין במעין והדברים ברורים לענ"ד ולפי"ז שפיר כתב הש"ך שיש להחמיר לכתחלה לפי מה שמבואר בסעיף מ"ם בהג"ה שיש לחוש לפוסקים דשאיבה פוסלות במעין ויש להחמיר לכתחלה רק אם יש טורח גדול בדבר או בדיעבד כו' ובסעיף מ"ז משמע מדברי הב"ח שהביא הט"ז והש"ך שם דהך דיעבד היינו בכה"ג שלא עשו כן בראשונה וא"כ ודאי שיש עתה טורח גדול לנקותה שנית בדרך הכשר אבל דיעבד שכבר נעשה ואפשר לתקן בקל לא מיקרי דיעבד דאל"כ היאך נאמר דלא קי"ל כהאי פסקא לפי מ"ש בסעיף מ"ם להחמיר דהא הך דסעיף מ"ז בדיעבד מיירי ע"ש: וגם אפי' לדעת הרא"ש צריך הטובל לתת לב שלא יחסר המזג בפושרין שבתיבה משיעור מ"ם סאה כמ"ש הב"ח וש"ך וט"ז וכמבואר בתשובות הרא"ש להדיא דלענין אם הוא חסר אין מועיל מה שהיה מערב תחלה עם השלם ומ"ש בסעיף נ"ה גבי ג' מקוואות שגם השאוב הוכשר היינו להוסיף עליו מי גשמים כמ"ש הט"ז וכ"כ הריב"ש הביאו הב"י שכתב וז"ל הטובלים כשרים והמקוואות כשרים ר"ל שהמים שבהם כשרים שאף מי השאוב הוכשרו וכל שהוסיפו לו מים כשרים כשיעור כשר וטובלין בו וכן האחרים או שכשרים לטבול יחד ג' אנשים כמשפט הראשון כו' ולפי דעת הסוברים דאחר ההשקה חוזר השאוב לפסולו צ"ל בהך מתני' דמ"ש המקוואות טהורים כמ"ש הריב"ש שיש לפרש דכשרים לטבול יחד ג' אנשים כמשפט הראשון וגם לפי ענ"ד אין מהתם ראיה כ"כ דהתם כיון שאין בכ"א כ"א כ' סאה ושיעור קומות האדם ג' אמות א"כ ע"י טבילת האנשים יוצאין לחוץ מכל גומא יותר מרובו ועומדי' חוץ לגומא ונוגעין זה בזה ומתערבי' יחד א"כ שפיר בטל מה שיצא מן השאובין בתוך מה שיצא מן המ"ם סאה הכשרי' ומטעם תערובות אתינן עלה ולא מטעם השקה והמעט הנשאר בתוך הגומא הוא חוזר ומתבטל בתוך מה שחזר לתוכו וגם אפילו לפי מ"ש הריב"ש שם שהגומו' הם גדולים ויש בהם כשיעור ואין מתערב מהם כ"כ מ"מ המים היוצא מהם מתכשרין מחמת שיש עליהם שם תערובת לח בלח וגם הנשארי' בגומ' הם כמו שאובין שבתוך מקוה של מ' סאה שאין עליה שם פסול והלכך אף שאחר כך חוזרים המים למקומם אחרי שהוכשרו מחמת ביטול ברוב אין חוזרין ונפסלין אבל אם ההכשר מחמת השקה אין להתיר רק בעודם מחוברים ונושקי' זה לזה ואין ראיה מטבילת מים ע"י השקה דפרחה טומאה מינייהו דאחר שנטהרו בעת השקה ולא נתחדשה להם טומאה מה"ת נאמר שהם טמאי' אחר שנפרדו משם משא"כ לענין שאובין אף עפ"י שבשעת חיבורם למי המקוה חשבינן להו כחדא והתלושין נגררין אחר המחוברי' מ"מ כשהופסקו זה מזה ונפרדו ישובו המים לאיתנם להיו' עליהם שם תלושין כמות שהיה: ולכאורה יש להוכיח כן ממה שהקשו התוספות בכמה דוכתי דאיך אמרינן כשפופרת הנוד דהא טופח להטפיח חבור וכמה תירוצים נאמרו בזה ואם נימא כשפופרת הנוד מהני אף אחר כך שאין מחוברים א"כ לק"מ דאע"ג דטופח להטפיח חבור מ"מ עכ"פ צריך שיהא הטבילה בעת חבורן ממש משא"כ בהשקה כשפופרת הנוד שמתכשרים עי"ז שיהיה כשרים אף אח"כ ואפשר לדחות כיון דהך דהשקה כשפופרת הנוד גם לענין מקוה חסירה שאצל מקוה שלימה איתמר ובכה"ג פשיטא דלא מהני אף כשפופרת הנוד כל שאין מחוברים עכשיו ממש ואהא שפיר קשיא להו דת"ל דאף אם כשפופרת הנוד מהני משום טופח להטפיח ומכ"ש לפי מ"ש הר"ש והרשב"א דלענין פסול שאובה דרבנן בהשקה כשעור' סגי א"כ ע"כ שיעורא דכשפופרת הנוד לענין מקוה חסר מתניא ובכה"ג ודאי צריך שיהיה מחובר בשעת טבילה ממש וכמש"ל ומש"ה שפיר קשיא להו מטופח להטפיח ועכ"פ מבואר שיש דעות הסוברים דהשקה לא מהני כ"א בשעת חיבורם ממש אבל לא אח"כ ומ"ש הרא"ש ראיה מהשקה דמים טמאים אין ראיה כמש"ל וגם כי לפי פי' ר"י ריש פ"ב דגיטין הוי טופח להטפיח חיבור לענין השקה דמים טמאים ולא לענין חיבור מקוואות וע"ש שהקשו דלענין נצוק וקטפרוס הוי איפכא והניחו בקושיא ובחגיגה כתבו בשם ר"י לתרץ דהשקה וטומאה וטהרה דמקוה הלכתא גמירי לה ולאו בסברא תליא מילתא ע"ש וא"כ אין להביא ראיה גם מהשקה דמים טמאים דפרחה טומאה מינייהו וכן הא דמטבילין כלי בתוך כלי שבפי' כשפופרת הנוד שנטהר תיכף מטומאתו בשעת חיבורו אין מזה ראיה ששאובין שנשקן במחוברים יהיו שם תלושין עליהם אף כשנפרדו ויועילו לטהר ואף דפסול שאיבה דרבנן אין ללמוד קולא וחומרא מהלכה ומכ"ש אם נאמר דשאיבה דאוריית' פסול דלפי מ"ש ר"י אין ללמוד מזה דלאו בסברא תליא: והנה לענין אם טבילה בתוך כלי הוא דאורייתא או דרבנן הנה מדברי הרמב"ם משמע מדאורייתא פסול שכתב וז"ל כל הטמאים בין אדם בין כלים כו' אין להם טהרה אלא בטבילה במים הנקווים בקרקע וכ"כ התוספות בפסחים דף י"ז ע"ב וא"ת כיון דכולה שאוב כשר מדאורייתא אמאי גזרו רבנן בשאיבה כלל וי"ל דגזרו כו' דבתוך הכלי ודאי אסור לטבול מדאורייתא ע"ש וכן מבואר מדבריהם בב"ב דף ס"ו וכ"כ הרא"ש בב"ק פרק מרובה דהא דפסלינן שאיבה דילמא אתי למיטבל בכלים וטבילה בכלי פסול מדאורייתא דבעינן מקוה דומיא דמעין שהוא בקרקע: אך באשר"י שם קודם לזה כתב דבתוך כלי עצמו מותר לטבול כשהוא מחובר למקוה כדאמרינן מטבילין כלי בתוך כלי כו' והא דירושלמי דיומא דרגלי השלוחי' היו פתוחים כרמונים משמע דמוציא רמון הוציאו מתורת כלי מפרש ר"ת דלאו לאפוקי מתורת כלי אלא שיביאו המים השפע דלהשקה סגי כשפופרת הנוד כו' ע"ש וכן באשר"י דנדה הלכות מקוואות כתב ככל דבריו בב"ק וגם הר"ש בפ"ב ובפ"ה דמקואות כתב כדברי הרא"ש אלו ולכאורה קשיין אהדדי דאם נימא דפסול כלי אינו מטעם שאיבה כלל דאע"ג דשאיבה מדאורייתא כשר מ"מ בכלי פסול שאינו דומי' דמעיין שהוא בקרקע א"כ איך כתב שמותר לטבול בתוך כלי כשהוא מחובר למעיין או למקוה דחיבור זה אינו מועיל אלא לענין שלא יהיה עליו שם שאובין אבל מ"מ אין זה דומיא דמעין שהוא בקרקע ובסמ"ג הביא מדברי הת"כ דאית' שם יכול אפי' בור שבספינה יהא טהור ת"ל מעין מה מעין עיקרו בקרקע אף בור שעיקרו בקרקע וגם המרדכי הבי' רבינו יואל דאסור לטבול בגיגית שהמשיכו לתוכו אמת המים ומייתי עלה מדברי הת"כ והביאו הב"י והד"מ כתב ע"ז דזה כדברי הרמב"ם והרא"ש דאפי' ע"י חיבור אסור לטבול תוך כלי: ולענ"ד צ"ע דהרי הרא"ש ביאר טעמא משום גזרה דלמא אתי להטביל בכלי שיש בו מ"ם סאה בלא חיבור הלכך אסור להטביל בשוקת כו' והיינו דס"ל דמטעם טבילה בכלי אין קפיד' מדאורייתא רק דמטעם שאובין אתינן עלה ואילו לדברי רבינו יואל יש כאן פסול מדאורייתא מחמת הטבילה בכלי ולקמן אכתוב עוד בדברי הד"מ בזה. ואמנם כבר כתבתי שגם הרא"ש כתב דטבילה בכלי פסול מדאורייתא לפי שאינה בקרקע ואפ"ה כתב דטעמא דשוקת ותלמי כשיש בפי' כשפ"ה הי' שרי להטביל בתוכו אי לאו משום גזרה וכך הם דברי הרא"ש ולכאורה הדברים סותרין: אך אחר העיון נראה דלק"מ דודאי כלי שנתמלאה מי גשמים פסול מדאורייתא אף שאין נפסל מטעם שאיבה דכשר מה"ת מ"מ אינה בקרקע אך במעין או מקוה שהמשיכו לכלי