בית אפרים יורה דעה קנד

שם ויש להאשה הזאת ווסת קבוע כאורח כל הנשים ומרגשת תמיד בשעת ווסתה כדרך כל הנשים ובשעת תשמיש אינה מרגשת כלום רק לפעמים מרגשת כאב מן הצדדין ונפשה בשאלתה אם צריכה לספירת ז"נ בכל פעם שתראה מחמת תשמיש אף שלא בשעת ווסתה או אפשר שאנו תולין שדם זה מן הצדדים ונקתה וטהורה היא לגמרי אף בלא ז' נקיים: תשובה דבר זה נפתח ברבוותא גאוני הדור אשר היה בדור שלפנינו שנתחבטו בדבר זה ולא העלו דבר ברור כאשר מבואר בשו"ת נודע ביהודא סי' מ"ג עד סי' מ"ו ודעת הגאון מהר"י הרווי"ץ ז"ל האב"ד דק"ק האמבורג בפשיטות שא"צ ז' נקיים בכה"ג שבדקה בשפופרת והגאון מהר"י לנדא בעהמ"ח נודע ביהודא מראה פנים לכאן ולכאן וכתב שיש לחוש שמא הדם הנמצא כעת בצד השפופרת לאו דם צדדים הוא אלא מן המקור וכותלי בית הרחם העמידוהו ולכן נמצא עתה בצידי השפופרת רק להתירה לבעלה שלא תוחזק ברוא' מחמת תשמיש לא חיישינן לזה שאין זה רק מחשש ווסתות וקי"ל ווסתות דרבנן משא"כ לענין ז"נ שהוא איסור דאורייתא והאריך בסוגי' דריש נדה דשם איתא פלוגתא דשמאי והלל אי דיה שעתא דשמאי ס"ל כותלי בית הרחם לא מוקמי דם וב"ה חייש לענין טהרות כו' ע"ש. ואני תמה דלפמ"ש התו' שם דבשוכבת אפרקוד לא שייך הך סברא אם איתא דהוי דם מעיקרא הוה אתי וכ"כ שאר המפורשים שם א"כ פשיטא דבשעת בדיקות השפופרת שהיא שוכבת אפרקוד כדרך תשמישה אין מקום לסמוך על הך סברא אם איתא דהוי דם כו' והגאון נ"ב ז"ל גופיה בסוף דבריו שם הביא דברי התוס' בזה וכתב דמש"ה אם תרצה לבדוק בשעת תשמיש צריכ' בדיקות חורין כו' לפי שאז שוכבות אפרקוד כו' ע"ש: איברא דאיכא לאקשויי אסברת התוס' בזה מהא דאמרינן בנדה דף ס' שלש נשים שהיו ישנות במטה כו' אמר ר"י אמר רב והיא שבדקה עצמה כשיעור ווסת סבר לה כבר פדא דאמר כל שבעלה בחטאת טהרותי' טמאות כו' ור"א אמר אפי' בעלה בחטאת טהרותי' תליות בשלמא התם אימור שמש עכבוה לדם הכא אם איתא דהוה לדם מאן עכבי' ולפי סברת התוס' קשה על בר פדא דמדמי טהרות לחטאת נהי דעכבת שמש לית לן מ"מ כיון דבשעת תשמיש שוכבת אפרקוד שפיר אמרינן דדם הוי מעיקרא משא"כ בטהרות וכן קשה דלמה הוצרך אליבא דר"א לפלוגי מחמת עכבת שמש דת"ל דשוכבת אפרקוד ומשמע מזה דאם היתה שוכבת אפרקוד ועסקה בטהרות נמי קאמר דטהרותי' תליות כיון דליכא עכבת שמש אמרינן דמעיקרא הוי אתי וכדי ליישב דברי התוס' יבואר אי"ה: ומתחלה אבאר במ"ש רש"י הכא אם איתא דהוה לדם מאן עכבי' כו' ופרש"י הלכך ודאי טומאה ליכא אלא גזרת מעל"ע דרבנן וזה תימא דמנ"ל לרש"י דאין כאן רק טומאת מעל"ע דרבנן דילמא אף לר' אושעיא הוי ספיקא דאורייתא דהא גם ר"א מודה בלאחר זמן ששהתה כדי שתרד מן המטה כו' בעלה באשם תלוי דספק הוי דם בשעת ביאה ספק בתר הכי ואע"ג דבזה ליכא עכבת שמש וע"כ לומר דאף דא"א לומר דמחזיקין בטומאה ודאי היכא דליכא עכבת שמש מ"מ אכתי ספיקא הוי דילמא אתי מעיקרא ונתעכב קצת בכותלי בה"ר כיון דרוב פעמים בא קודם אלא מחמת דאיכא סברא אם איתא דהוי דם מאן עכביה דרוב פעמים אין כותלי בית הרחם מעכבי' הדם וזב לחוץ מיד איתרע לי' האי רובא דאתי מעיקרא והוו ספיקא אבל מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ולכך חייב באשם תלוי אף שכבר יצא השמש והוי שהות לדם לצאת בכדי שתרד כו' מ"מ מחייבינין ליה באשם תלוי ומהאי טעמ' גופא גם הטהרות טמאין מספק וא"ל דר"א ס"ל דהיכא דליכא שמש דמעכב אמרינן דודאי לא הוי דם מעיקרא וס"ל דבאמת אין לחייבו באש"ת והא דאמרינן בדף י"ד תנא וחייבין באש"ת ותנא דידן בעינן חתיכה משני חתיכות היינו לבר פדא אבל לר"א טעמא דתנא דידן משום דאי איתא דהוי דם מעיקרא מאן עכביה וס"ל דתנא דידן פליג בהא עם תנא דברייתא וקי"ל כתנא דידן דפטורים מן הקרבן ז"א דהא במתני' תני דטמאים מספק ופטורים מן הקרבן ואח"כ מטמא מעל"ע כו' אלמא דברישא טמאים מספק ממש וע"כ הא דפטורים מאש"ת משום דס"ל דבעינן חתיכה מב"ח אבל מ"מ ספק גמור יש כאן כמ"ש רש"י שם לתלות אבל לא לשרוף ול"ל לרש"י לפרושי' משום גזרת מעל"ע דרבנן: ועוד קשה שהרי רש"י שם כתב אהא דבר פדא כל שבעלה פטור טהרותי' טהורות דמיירי בהנך דדיין שעתן וכ"כ התו' שם ואף לפמ"ש רש"י דאפשר בר פדא סובר כשמאי וא"כ י"ל דר"א לא סבר כשמאי מ"מ אין נלפענ"ד לפרש כן דא"כ ה"ל לר"א לפלוגי גם אסיפא ולמימר דבין שבעלה בחטאת בין שהוא פטור טהרותי' תלויות מטעם גזרת מעל"ע דרבנן אלא ע"כ דר"א טהרותי' תלויות מדאורייתא קאמר אפי' בהנך דדיין שעתן כיון שמצאה תוך שיעור ווסת ולכאורה היה אפשר לומר דקשי' לי' לרש"י בהא דקאמר רב אושעיא אפילו בעלה בחטאת טהרותי' תלויות דמשמע דגם בבעלה באש"ת טהרותי' תלויות ומודה לבר פדא בהא אלא שהוסיף דאפילו בעלה בחטאת וא"כ קשה כיון דהכא בטהרות ליכא שמש דעכביה ואם באנו לספק על הטהרות ע"כ לומר דאשתהי שם בזמן עסק בטהרות וגם אח"כ זמן מה וכולי האי לית לן למימר דאשתהי והוי כמו אחר זמן דקי"ל בעלה פטור אע"ג דאיכא עכבת שמש וה"נ היכא דליכא עכבת שמש והוא אחר אותיום לבד וע"כ טעמא משום גזרת מעל"ע דרבנן אבל עדיין צ"ע דמנ"ל הך סברא דילמא שפיר חיישינן דמשתהי זמן כזה דהיינו שעת עסק הטהרות ואח"כ בכדי שתרד כו' ולכך שפיר טהרותי' תליות אף בכה"ג ואין זה דומה לאחר אחר שבעלה פטור דהתם כיון שהוא מופלג קצת מן התשמיש לא תלינן כלל שהי' בשעת תשמיש אבל בחד אחר זמן דחיישינן שהי' שם בשעת תשמיש ומחייבינן לי' באש"ת אע"פ שלגבי טהרות אין לטמא ודאי מחמת סברא דמאן עכביה מ"מ ספיק' הוי שמא נשתהה קצת דהיינו כשיעור עסק הטהרות ובכדי שתרד ולכך טהרותי' תלויות מדאורייתא ועוד דאי תימא דמשום דלא חיישינן דאישתהי כולי האי אתינן עלה א"כ בתוך שיעור ווסת דודאי חיישינן דאשתהי כשיעור זה וכמש"ל דמוכח הכי מדמחייבינן לבעלה באש"ת אע"ג דאיכא עכבת זמן בכדי שתרד וזו עכבה שאינו מן השמש כלל שכבר יצא ובכה"ג הו"ל לטמא הטהרות מספק אע"ג דליכא עכבת שמש ומדברי רש"י משמע דגם היכא שבעלה בחטאת אין כאן רק טומאת מעל"ע מדרבנן ונראה מזה דרש"י ס"ל אליבא דר"א דבכל גווני אין לנו לחוש לעכבת זמן מדאוריית' ומשמע ליה הכי מדקאמר משל דר' כו' ילד ממהר לבא והיינו כיון שנסתלק השמש שהי' מעכב הוא ממהר לבא ואינו מתעכב כלל ואין לחלק בין זמן קצת ארוך יותר מזה דס"ס זמן מועט הוא והלכך אף היכא שבעלה בחטאת מ"מ גבי טהרות דליכא עכבת שמש אפי' ספיקא דאוריית' ליכא רק גזירת מעל"ע דרבנן ולפי"ז צ"ע הא דאחר זמן בעלה באשם תלוי היא אליבא דבר פדא אבל לר"א מתני' פליגי וס"ל דפטור אף מאש"ת אלא דכבר כתבתי שז"א דהא במתני' קתני דטמאים מספק מוכח אף דבכה"ג ספיק' הוי מדאורייתא ומדברי התוס' שם נראה דס"ל דבאמת מה"ט טהרותי' תלויות שהקשו דכיון דיכול להיות אף בשיעור ווסת שלא הי' הדם בשעת ביאה אמאי בעלה בחטאת הא ספק הוא ור"ל דבשלמא לבר פדא אמרינן דודאי כל שנמצא תוך שיעור ווסת דהיינו קינוח לא אתי ברגע זו אלא הי' שם בשעת ביאה ובשעת עסק הטהרות ולכך חייב חטאת דאין סברא כלל לדידי' שיבא הדם ברגע זו עצמו אבל לר"א כיון דאפשר שיבא ברגע זו שסילקה הטהרות א"כ אמאי בעלה בחטאת כו' ולזה תירצו דרוב פעמים בא מקוד' ובתשמיש דאיכ' למיתלי בעיכוב שמש טמא מה"ת ר"ל דבשלמא בטהרות אף שיש לילך אחר שבא קודם בשעת עסק הטהרות מ"מ הרוב נסתר מחמת סברא דמאן עכבי' ובעל כרחינו לומר שבא ברגע זו של הבדיקה אבל בתשמיש כיון דליכ' הוכחה דמאן עכבי' אזלינן בתר רובא