בית אפרים יורה דעה קנב

הכי דאיכא למדחי כיון דר"י פליג התם את"ק וסתם ת"ק דר"י הוא ר"מ ור"מ ס"ל דביה"ס מטמא וכבר כתבתי לעיל ליישב מ"ש התוספות דהוי ביה"ס ולא הוי טומאה בלועה אך מ"ש התוספות דראיה גמורה קאמר שיטמא הדם במגע ובמשא הנה במגע מטמא בלא"ה שהרי הדם אב הטומאה מחמת נגיעת מת רק דלענין משא קאמרי דדבר שנטמא במת אינו מטמא במשא וצ"ע דאמת שכן כתב רש"י בחולין דף ע"א דטמא מת אף עפ"י שהוא אב הטומאה אין לו משא וכן פסק הרמב"ם בפרק מהלכות ט"מ אבל התוספו' שם הקשו על רש"י שכתב דאין טומאת משא אלא למי שטומאה באה ממנו הרי מדרס הזב מטמא במשא וה"נ טבעת שנגעה במת כיון דהוי כחלל לטמא במשא כו' והנה מ"ש התוספות כיון דהוי כחלל משמע דוקא מהאי טעמא קשיא להו וממה שהביאו ראיה ממדרס הזב משמע דאף דלא הוי כחלל שפיר מטמא במשא ובחידושי הרשב"א עשה מזה שני קושיות ע"ש ובחידושי הר"ן שכתב לתרץ זה דמשא במת עצמו לא למדנו אלא מנבילה ודיו לבא מן הדין כו' כמו נוגע בנבילה שאין לו טומאת משא כו' ע"ש אמנם אני תמה דהאיך ס"ד לומר דטמא מת מטמא במשא דהא משנה מפורשת בריש מסכת כלים דטמא מת אינו מטמא במשא ולפ"ז קשה על התוס' דמאי מייתי ממדרס הזב דעיקר הקושיא רק משום דהוי כחלל ומת עצמו מטמא במשא וצ"ע: וראיתי בתוס' יו"ט סוף נדה שהביא דברי התוספות וכתב ותמיהני על מ"ש דפחות מרביעית טמא משום דנגע במת דהא תנן פ"ב דאהלות רביעית דם שחסר טהור וכ"כ הרמב"ם סוף פ"ג מהל' ט"מ עכ"ל ולכאורה תמוה דמאי קא קשיא לי' דהתם לענין שיהי' מטמא אחרים במגע ומשא ואוהל כטומאת מת עצמו צריך רביעית דם דאל"כ אין לו דין מת משא"כ כאן הוא להיפך דהדם נטמא מחמת שנוגע במת פשיטא דטמא אפי' בפחות מרביעית כמש"ל מדברי התוס' בשם ריב"א וכן פסק הרמב"ם דמשקין מתטמאין בכל שהוא ואפשר לומר דאיפכא קא קשיא לי' דלמה ברביעית דם שחסר אמרינן דטהור נהי שאין לו דין מת עצמו מ"מ טמא הוא משום נגיעה במת אף בפחות מרביעית ודחיקא לי' לפרש דטהור לענין שלא יהי' מטמא באוהל ובמשא כמת אבל מ"מ יש לו טומאת מגע מת דטהור לגמרי משמע אמנם כבר הבאתי לעיל דברי התוס' דחולין דף פ"ז שהקשו כן אברייתא דמייתי התם כל משקה המת טהורים שהרי כשיוצאין ממנו נוגעין בו ומקבלין טומאה במגע ותירצו דמיירי כשיצאו ממנו דרך שפופרת כו' וכ"כ בר"ש פ"ו דמכשירין בשם י"מ ע"ש וא"כ הך דרביעית דם שחסר דאמרינן טהור נמי בכה"ג מיירי ואפ"ה שפיר קאמר סתם רביעית דם שחסר טהור דהיינו שאין דינו כמת עצמו וממילא דמשכחת לה זמנין דטהור לגמרי כגון דרך שפופרת משא"כ בהך דנדה דף ע"א שפיר כתבו התוס' דטמא משום דנגע במת דא"ל דמיירי דרך שפופרת דא"כ ל"ל למנקט כלל האשה שמתה כו' כיון דפלוגתא דרבנן ור"י אי מק"מ טמא והך פלוגתא מתניא שפיר בלא מתה וראתה דרך שפופרת דאין טמא משום ראי' כדאיתא שם דף ך"א בבשרה ולא בשפופרת ולפלוגי אי טמא משום מק"מ טמא וע"כ לומר דהתנא לא ניחא לי' למנקט בהכי משום דמלתא דלא שכיחא הוא וכמ"ש הר"ש פ"ו דמכשירין ולכך נקט פלוגתייהו בשמתה, א"כ שפיר כתבו התוס' דע"כ לאו משום דנגיעה במקור דאל"כ בלא"ה טמא משום נגיעת מת והוא נכון לענ"ד וממ"ש מבואר דמה דאמרינן במתני' דדם שחסר מרביעית טהור היינו דטהור מצד עצמו ונ"מ היכא דלית ביה משום נגיעה כגון שיצא דרך שפופרת וכך צריך לפרש דברי הרמב"ם פ"ג מהל' ט"מ ובזה שוב אשוב לדברי הרמב"ם בהל' א"ב דשפיר כתב והדם טהור דאע"פ שיש בו טומאה משום דאתי דרך מקור מ"מ הדם טהור מחמת טומאת ראי' וממילא היכא דלית בי' טומאה משום דרך מקור כגון שהוציאה הדם מן המכה אל בית החיצון דרך שפופרת שלא ראה פני המקור כלל דטהור וכבר כתבתי לעיל בשיטת רש"י דנגע במקור בעינן שיהי' טומאתו כטומאת המקור וכן נראה לפי מ"ש הרמב"ם בהל' מו"מ סוף פ"ד האשה שטתה כו' שהמקור מקומו טמא אע"פ שיצא הדם אחר שמתה ואין כאן נדה הואיל וממקום טמא יצא מטמא כו' והיינו לפי שהדם יוצא מן המקור הטמא משא"כ היכא שיוצא מן המכה ובא לו בשפופרת דרך המקור עד בית החיצון אין לטמא משום מק"מ כלל וא"כ שפיר נקט הרמב"ם טהור משום ראי' ומשכחת לה דטהור לגמרי כגון בשפופרת שלא נגע במקור וא"ל דא"כ אפי' הי' דם גמור אינו טמא בשפופרת כמש"ל על דברי התוס' ז"א דודאי אם הי' דם מכה מטמא לא מהני מה שבא בשפופרת עד ביה"ח כיון שבבית החצון נגע בבשרה שפיר קרינן בי בבשרה והלכך אי הוה ווסתות דאורייתא הי' מקום לחוש שמא בא לתוך השפופרת מדם ראי' ג"כ הי' טמא כיון שנפלט מתוך השפופרת לבית החיצון ודוקא היכא שיצא לגמרי דרך שפופרת מטהרינן משום דכתיב בבשרה ולא בשפופרת ואין זה דוחק להעמיד כן בכוונת הרמב"ם שכתב סתם והדם טהור דכבר כתבתי דעיקר הכוונה שטהור מטומאת ראי' ונ"מ שאין מטמא לח ויבש ואף שיש בו צד טומאה אחרת מחמת המקור שפיר נקט לשון טהור כיון דמשכחת לה בגוונא דליכא צד טומאה דמקור וכבר ביררתי שע"כ לפרש כן בלשון הרמב"ם לענין רביעית דם שחסר וכן צריך לפרש מ"ש שם בפ"ג מהל' ט"מ כל משקה היוצא מן המתים טהור דא"ל דהרמב"ם ס"ל כמ"ש התוס' והר"ש שם לחד תירוצא דהוי קרא דילפינן מינייהו שאילו תורת משקה עליהם אסמכתא בעלמא היא שהרי הרמב"ם בפירוש המשנה כתב שהפוסקי' אסמכתוה והעיקר הלכה למשה מסיני ע"ש ואף אתה אל תתמה אם נפרש מ"ש הרמב"ם לענין מכה שהדם טהור בכה"ג קאמר והנה הגאון בנ"ב כתב בכמה מקומות בפשיטות שהרמב"ם פוסק דמק"מ טמא והראה מקום למ"ש בהל' מו"מ ומזה העלה לענין מכה שבמקור דאיכא ס"ס ספק מן הצדדים ספק מן המכה וכה הראני ידיד נפשי מחו' הרב הגדול החריף ובקי מוהר"ר יעקבקא לנדא בן לאותו צדיק הגאון אמיתי בעהמ"ח נ"ב ז"ל כי נדפס מחדש חיבור אחד ושמו תשובה מאהבה לאחד מחכמי פראג מתלמידי אביו הגאון ז"ל ושם בסימן קמ"ח תשובה א' מחתן המחבר שתמה על הגאון ז"ל בזה והנה לא על הגאון נ"ב ז"ל לבד יש לתמוה בזה אף כי הגאון מוהצ"ה ז"ל האבד"ק האלבר שטאט בתשובה שנדפסה בספר ס"ט סי' קפ"ז ס"ק ט' גם הוא כתב כדברי הנ"ב בזה וכתב שם ג"כ שהרמב"ם פוסק מק"מ טמא וקשיא לי' למה כתב הרמב"ם נאמנת אשה כו' לפי פירושו שם דהא בהא תליא (וע"ש שכ"כ בשם הרמב"ם פ"ה מהל' א"ב ונראה שט"ס וצ"ל בפרק יו"ד) ע"ש וכן בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ל"ד השיב להגאון הנ"ל וכתב שם שאף שהרמב"ם פסק כרשב"ג דמק"מ טמא מ"מ לענין נאמנו' פסק כרבי ונדחק שם שכ"כ לדידן דאין לנו טומאת ערב ע"ש והוא תמוה דתלי תניא בדלא תניא שהרי הרמב"ם כתב בהדיא לענין הדם שהוא טהור אך שם בסי' ל"ב שם הרגיש מדברי הרמב"ם אילו (ויש ט"ס שם במ"ש וכ"כ הרמב"ם פרק תינוקות מהל' נדה הדם טהור וצ"ל וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מהל' א"ב) ומ"מ לענין דינא שפיר כתבו הגאוני' הנ"ל דאף במכה טמא לענין טהרות משום דמק"מ טמא ומ"ש בפ"ח מהל' א"ב בע"כ צ"ל כמ"ש ומ"ש בתשובה הנ"ל ליישב סתירת הרמב"ם דס"ל דרבי לית לי' הל"מ ומש"ה מטהר דהוי ביה"ס וגם שאין כאן רביעית הנה מ"ש דליכא רביעית שגג בזה דמ"מ איך אמר סתם שטהור דהו"ל לפרש דוקא בליכא רביעית וגם מ"ש משום טומאת ביה"ס כבר כתבתי שאין מקום להעמיד כן באוקימתת הש"ס ובפרט בתירוץ רבינא דבפירוש אמר דרבי סבר מק"מ טהור ואין לנו לדחוק את השמועות ולפרש דמקומו טהור היינו שהנוגע בו במקומו טהור לפי שהוא בבהס"ת ומאי דאמרינן בשאר דוכתי מק"מ טהור פירושו שאין במקור משום טומאה כלל דלית לן לעיולי פילא ומוטב שישארו דברי הרמב"ם בקושיא ולא נצטרך להפך בלשון הש"ס מה שאינו סובל כן ואם רבינא לא ניחא לי' בהאי אוקימתא דטעמא משום ביה"ס