בית אפרים יורה דעה קנ

אין כאן כיון שהוא ע"י קישוי ומק"מ טהור סבירא לי' בהך אוקימתא דרב יוסף ס"ל ג"כ לר"י והשתא נחזי אנן בשיטת הרמב"ם כמאן ס"ל והנה בדבריו בהל' א"ב אין הכרע ואיכא למימר דמפרש הסוגי' בקושי אלא דאין נ"מ לדידן בזה כיון דק"ל דלא כר"ש דיוצא דופן לא הוי וולד אך ממ"ש בהל' מו"מ שכתב אשה שיצא וולד מדופנה ויוצא עמו דם דרך הדופן כו' ולא הזכיר בדבריו קושי כלל נראה דמפרש הסוגי' בלא קישוי וכפירש"י וא"ל דאע"ג דאוקימתא דרב יוסף מיירי בקושי כי היכא דליתי שפיר טעמא דר"ש דמטהר מ"מ כיון דאנן לא קי"ל כר"ש דמיקרי וולד ממילא אין חילוק בין קשתה או לא דז"א דכיון דהסוגיא בהכי מיירי הו"ל למנקט בגוונא דמיירי מיני' הסוגיא דהיינו ע"י קושי: ועוד נראה דלכאורה קשה דהאיך קאמר ר"ל והמטהר בדם מטהר באשה והיינו כמ"ש התוס' דהקושי מטהר ולכאורה מאי מהני הקושי לטהרה כיון דלר"ש מיקרי לידה א"כ בלא"ה היא טמאה משום יולדת דאפי' בלידה יבשתה טמאה כמבואר בש"ס וכן פסק הרמב"ם וכן פירש"י דבמתני' מטמא ר"ש יוצא דופן משום יולדת ולא משום דם וצ"ל דמ"ש שמטהר באשה היינו לומר שאינה טמאה מחמת דם שיצא קודם הלידה ומה שנגעה באותן הימים קודם הלידה טהורה וגם שאינה יולדת בזב כדין דם שע"י קשוי וגם לשיטת רש"י צ"ל כן אליבא דר"ל דר"ש מטהר באשה ג"כ היינו לענין הדם שיצא קודם הלידה דרך דופן דר"ש ס"ל דאין דרך שיוצא דרך הדופן מדם הנובע במקור רק דם מחמת כאב ודחיקת הוולד אשר לצד דופן ידחוק וכדם מכה חשיב אבל משעת לידה ואילך לא שייך טהרת האשה לר"ש רק אם יצא הדם קודם שפיר שייך טהרת האשה לענין מה שנגעה מקודם ולענין שתהי' נחשבת יולדת בזוב אך באוקימתא דרב יוסף וכן אליבא דר"י לא מיירי מטהרת האשה כלל שפיר י"ל דפלוגתת רבנן ור"ש מיירי לענין הדם שיצא בשעת יציאת הוולד דרך דופן ולא אמרינן כלל מן הדם שקודם לו ועל הדם שיצא בשעת יציאת הוולד פליגי אבל לענין האשה אדרבה הוא להיפך שלרבנן האשה טהורה דלדידהו אין כאן טומאת לידה ולר"ש טמאה לידה אלא דהכא לא מיירי רק לענין הדם לבד והא דאמר ר"י המטמא בדם מטהר באשה דמשמע דכ"ש המטהר בדם מטהר באשה היינו כלפי מה שאמר ר"ל ואיהו מיירי אליבא דר"ש בדם שיצא קודם לידה אבל לפי מה דס"ל לר"י גופי' לאוקמי כר"י שפיר מוקמינן לענין הדם שיצא בשעת לידה דרך דופן אבל לפי' התוס' אי מוקמינן מלתא דרב יוסף ג"כ דמוקי בקושי א"כ לדידי' נמי בדם היוצא קודם לידה מיירי שהדם הבא בשעת לידה ממש אין הקשוי מטהר אותו דדוקא לענין טומאת זיבה ממעטינן מדכתיב דמה ודרשינן דמה מחמת עצמה ולא מחמת וולד אבל דם הבא בשעת לידה שהוא טמא בשביל שהוא דם היולדת מה מועיל קשוי לטהרו וא"כ איך אמרינן דר"ש מטהר משום דס"ל דוולד הוא וקשוי מטהרו וע"כ דלענין הדם הבא קודם לידה מוקים לה ולפי"ז הרמב"ם שבא להורות הך דינא דפליגי ביה רבנן ור"ש ולמפסק הלכתא כרבנן הו"ל למנקט בהך גוונא ממש דפליגי ביה והיינו בדם שיצא מדופנה קודם לידה והרי הרמב"ם כתב להדי' להיפך אשה שיצא וולד מדופנה ויוצא עמו דם דרך הדופן כו' מזה מבואר להדיא דס"ל בפירוש הסוגיא כשיטת רש"י ז"ל ולפי"ז מוכח דגם דם שאינו מנביעת המקור רק דאתי דרך מקור אף עפ"י שהוא בא מחמת דחיקת הוולד בצדדי המקור ואייתי דם מ"מ הוא טמא מחמת שמק"מ טמא ואף שאין אנו צריכין לומר כן כ"א אליבא דר"ש מ"מ מר"ש נשמע לרבנן דלא אשכחן דפליגי בהא כ"א במק"מ טמא או טהור וא"כ הדרא קושיא לדוכתא כיון דבההיא שיצא דם מדופנה כתב בהלכות מו"מ להדיא שהוא אב הטומאה כמו דם הנדה והתם כדם המכה חשיב ולמה כתב בהלכות א"ב לענין מכה שבמקור שהדם טהור: ולכן נלענ"ד דאף שכתב הרמב"ם דלפי שמקור מקומו טמא הוי אב הטומאה כדם הנדה כו' מ"מ אינו דומה ממש דבדם הנדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש דמרבינן ליה מק ר"פ דם הנדה וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מהלכות מו"מ אבל הא דמטמאינן מה דאתי דרך מקור לא עדיף מזובו של זב ורוקו וש"ז שאינו מטמא רק לח ולא יבש ולפי"ז א"ש דהרמב"ם בהלכות א"ב שעיקרו לענין טהרת האשה לבעלה קאמר שלפי שהווסתות מדבריהם אין חוששין שדם זה הוא דם נדה או שמעורב בו דם נדה וא"כ הוא מטמא לח ויבש ולזה קאמר שהדם טהור מטומאת נדה ואעפ"י שמ"מ הוא אב הטומאה מחמת המקור ומטמא לח מ"מ לאו בהכי עסיק התם כ"א בטומאת ראיה ממש ומטומאת ראיה שפיר היא טהור וראיתי בשו"ת שב יעקב סימן ל"ו תשובה א' מהגאון מוה' גבריאל ז"ל שכתב דמהרמב"ם גבי יוצא דופן משמע שמטמא טומאת ז' מחמת שנגע במקור וגבי מקור שהזיע פסק טומאת ערב ע"ש ודבריו תמוהים דטומאת ז' מאן דכר שמיה שלא הזכיר טומאת ז' כ"א בנדה ויולדת ואינך הרואים דם או זיבה אבל הדם והזיבה עצמה אין בהם שמטמאין טומאת ערב כדין כל אב הטומאה וגם מ"ש שם דמה דמשמע ברש"י דהוי אב הטומאה לא ידעתי מוצא הדין כו' פשוט שכך מבואר מהא דמקור שהזיע ועוד כמה הוכחות וגם שאר דבריו צ"ע שוב מצאתי בס"ט שתמה עליו במ"ש שמטמא טומאת ז' ע"ש גם מצאתי בס"ט שם שדודו הרב ז"ל השיב לו על מ"ש ליישב דברי הרמב"ם עפ"י מ"ש הרמב"ן שהרי הרמב"ם פסק מקור שנעקר כו' ואיני רואה חילוק בין דם שיצא מכותלי הרחם ובין רחם עצמו שיצא לחוץ כו' ובעהמ"ח ס"ט השיב לו ע"ז דהתוספות בשבת ר"פ המוציא יין כתבו דדם אינו כבשר וגבי נבלה נמי אמרינן דטמא טומאה קלה ובפרק דם הנדה נמי אמרינן דבעי רביעית לטמא טומאה קלה כו' ע"ש והנה מ"ש מתוספתא דשבת ומדם נבלה אינו ראיה כלל דהתם בדם שהוא מברייתו מיירי ואינו בכלל בשר משא"כ בשר שנתמסמס והיה לדם כיון דבעודו בשר טמא הוא בשביל שנתמסמס לא גרע וכן מבואר מהא דאמרינן דף ובבכורות דף כ"ג גבי בהמה ששפעה חררת דם דאינו מטמא במגע ובמשא משום ביטול ברוב הא לא"ה שפיר מטמא אע"ג דדם נבלה אינו מטמא וגם מ"ש מפרק דם הנדה דבעי רביעית כבר כתבתי דשאני דם מגפתה דנדה דאינה לאברי' (אך כבר כתבתי די"ל דגם במקור כולו בעינן ועיין במעדני מלך פ"ב דנדה בעובדא דרבינו שמשון ובאחרונים בזה וקצרתי) גם מ"ש ראיה מהתוספות שהקשו דהא ביה"ס הוא ומאי קושיא דדם מכה הוי כבשר המקור גופיה בפשיטות יש לדחות דכיון דהך מלתא דמק"מ טמא לאו דוקא בהך דדם מכה איתמר אלא אף בגוונא דלא אתי מחמת מכה נמי אמרינן להא מלתא דמק"מ טמא כמבואר בדף כ"ב ומ"א וע"א וע"כ צ"ל דהל"מ הוא אלא דעדיפא הו"מ לאקשויי דא"כ מ"ט דרבי ורבותינו שמטהרי' בדם מכה משום דס"ל דמק"מ טהור דמה יושיענו זה דמקומו טהור דדם זה הי' לו להיות טמא כבשר המקור עצמו וא"ל דהא בהא תליא דמאן דסבר מק"מ טהור ס"ל דבשר המקור עצמו לא מטמא דז"א כמש"ל דהא ר"ל אמר לה משמי' דר"י נשיאה מקור שנעקר ואיהו ס"ל דמק"מ טהור וכדאמרינן רבותינו העידו כו' ואף לפי מש"ל לדחות דהך רבותינו העידו אין זה ר"י נשיאה אכתי קשה דהא ר"ל אמר לדברי המטמא בדם כו' וכתבתי לעיל דאיהו ס"ל אליבא דכ"ע דמק"מ טהור ואפ"ה קאמר הך דינא דמקור שנעקר כו' ודוחק לומר דמשמי' דר"י נשיאה קאמר ליה וליה לא ס"ל ואפשר לומר דאף ע"ג דלא ניחא ליה לאוקמי פלוגתייהו דרבנן ור"ש בהכי וס"ל דרבנן משום ראיה גמורה מטמו לדם וה"ה לאשה מ"מ ס"ל להלכה דמק"מ טמא כת"ק דמתני' דף ע"א ומצאתי בקרית ספר להמבי"ט ז"ל בפ"א מהלכות מו"מ שכתב ומק"מ טמא כדילפינן למקור שנעקר כו' וכיון דאיהו טמא דם שנגעו בו אעפ"י שיצא דרך דופן טמא ע"ש מבואר דהא בהא תליא וצ"ע ומ"ש בס"ט עוד שם מדקאמר רבא דכ"ע אין דרכה כו' ג"כ יש לדחות וקצרתי: והנה גם לפי מ"ש לחלק בס"ט בין מעינות המקור לדם מכה כתב שם דודאי רשב"ג ס"ל דבכל גוונא אמרינן מק"מ