בית אפרים יורה דעה קמט

אמרינן שהוא טמא משום דמק"מ טמא אלא ר"ל שהוא נוגע במקור ואף דם המכה הבא דרך שם ונוגע בו נעשה כמקור עצמו וכן מורה לשון רש"י דף ך"ב שכתב אשה טהורה דלאו ראי' הוא ומיהו טיפת דם מטמאה כו' משום דנגעה במקור דקרא מתורת ראי' מעוטי' ולא מטומאה עכ"ל: ולכאורה סוף לשון רש"י הוא שפת יתר דפשיט' דקרא לא אתי למעוטי מה שטמא משום נגיעה אך באמת אין הטומא' משום נגיעה רק דכל שנוגע במקור יש בו טומאת המקור עצמו וע"כ ס"ד דרחמנ' דאמר בבשרה ולא בחתיכה ממעט נמי שלא תטמא משום טומאת המקור לזה אמר דדוקא מתורת ראי' מעטי' ולא מטומאה וכן מבואר מלשון רש"י דף ט"ז שכתב וכל דם הבא דרך שם ואפי' אינו דם נדה הוי אב הטומא' כו' מבוא' שטעמו דהכי גמירי דכל שעובר דרך שם והיינו שהוא נוגע בו טמא הוא וא"כ רש"י והתוס' אמרו ד"א ובהכי א"ש שה"ה בפר' י' מהל' א"ב הל' ה' וכן הכ"מ בפ"א מהל' משכב העתיקו דברי רש"י ולכאורה הרמב"ם לאו מטעם נגיעה קאמר כמבואר למעיין בדבריו ולפי מ"ש א"ש דגם רש"י לאו משום נגיעה קאמר דמקבל טומאה אלא שמחמת זה הוי אב הטומאה כמו דם נדה וזה ברור לענ"ד: ודאתאן עלה בדעת הרמב"ם שכתבנו דס"ל דגם רשב"ג לא מטמא בדם מכה להיות אב הטומאה כיון שאינו ממעינו' דמקור רק שעכ"פ מטמא משום דם מגפתו של המקור כיון דהמקור טמא והנה זה נגד דעת רש"י שכתב להדיא בדרשב"ג דהוי אב הטומא' וגם דלפי"ז לא א"ש לישנ' דמק"מ טמא שהרי אין זה מצד מקום המקור רק דהוי כדם מגפת המקור וגם כי גוף הסברא לחלק בין דם מכה לנובע מן המקור צ"ע וכבר כתב הגאון נ"ב ז"ל להחכם שרצה לחלק בכך דלא מסתבר ליה חילוק זה ולענ"ד שא"א לומר כן בשיטת הרמב"ם דהרי מבואר בדבריו פרק י' מהל' א"ב ופ"א מהל' מו"מ שפוסק כרבנן דהא בנדה דף מ"א ושם אמרינן ת"ר המקשה ג' ימים כו' אלא סיפא במאי פליגי ופירש"י הא ליכא למימר דם היוצא עמו דרך דופן יהי' טמא כדם הלידה דא"כ איפכא מיבעי לי' כו' אלא ודאי אפי' לר"ש לא הוי אלא כדם המכה כו' אלא אמר ר"י כגון שיצא וולד ודם דרך דופן ובמק"מ טמא קמיפלגי כו' אמר ר"ל לדברי המטמא בדם מטמא באשה כו' ועי"ש ברש"י שפירש דר"ש ס"ל דמק"מ טהור הלכך כי אתא דם דרך דופן טהור מלטמא וכדם מכה דמי וכי אתא נמי דרך רחם כו' מבואר מזה דר"ש מחלק וס"ל דהדם היוצא דרך רחם הוא מדם הלידה אלא שהקישוי מטהר אבל הדם היוצא דרך הדופן אינו מן המקור כשאר דם לידה שהוא בא מן המקור ג"כ כמו דם נדה כמבוא' ברמב"ן ר"פ אלא הוא דם מחמת כאב הלידה אלא שנוגע במקור שאילו הי' מן המקור ממש הי' טמא משום דם לידה דהא לר"ש דרך דופן לידה מיקרי ואף דר"י קאמר משום ר"ש שאין אשה טמאה עד שיצא דוה כו' היינו לומר שהאשה אינה טמאה משום נדה רק כשיצא דרך ערותה אבל מ"מ הכא דס"ל לר"ש דלידה גמורה הוא ואשה טמאה טומאת לידה בלא הדם פשיט' שאם הי' דם זה ממעיין המקור ששופע דם לידה שהי' דם טמא אף שיוצא דרך דופן אלא ע"כ דס"ל דהדם שיוצא דרך דופן אינו ממעין המקור אלא מכאב הלידה וכדם מכה דמי ותלוי בפלוגת' אי מק"מ טמא או טהור וא"כ כיון דהרמב"ם בהל' מו"מ כתב להדי' בזה שהוא אב הטומאה לפי שמק"מ טמא מבואר דאף בדם מכה ס"ל דמק"מ טמא וא"ל דאע"ג דלר"ש ע"כ דחשיב כדם מכה מ"מ לרבנן אמרינן שהוא ממעינו' המקור ולכך ס"ל דטמא דז"א דמנין לנו להמציא פלוגתא בזה בין רבנן ור"ש ואם איתא דבהכי פליגי איך קאמר במק"מ טמא קמיפלגי ור"ש סבר מק"מ טהור הכי ה"ל למימר בדם הבא דרך דופן פליגי מ"ס כדם המקור דמי ומ"ס כדם המכ' דמי וא"ל דה"נ קאמ' דרבנן סברי מקומו טמא דחשבי לי דם מקור ור"ש ס"ל דטהור דחשיב לי' דם מכה דפשיט' שרחוק להעמיד כן בלשון הש"ס כאן אף שנדחק כן בכוונת הש"ס דף ט"ו ודף ס"ו דהתם עכ"פ בפירוש מיירי ממכה שבמקור משא"כ כאן שלא נזכר בש"ס כלל ענין מכה אין מקום לפרש כן ופשט' דמלתא דבמקור פליגי לטהרו או לטמאו אבל הדם גופי' כיון שיוצא דרך דופן עם הוולד אין דם זה מן המקור ששופע בשעת לידה רק מחמת דחיקת הוולד מן הרחם דרך הדופן אגב דוחקא פלט דמא מדופני המקור ומ"מ כיון דמק"מ טמא הדם טמ' לרבנן אלא שלפי"ז צ"ע בהא דאמר ר"ל המטמא בדם מטמא באשה וכן אמרינן דאזדא ר"י לטעמי' דאמר עד שיצא דרך ערותה דת"ל דדם זה שהוא כדם מכה אין האשה טמאה מחמתו אף אם היה נחשב ראי' ביוצא הדם דרך דופן ונראה דודאי בהא פליגי ר"ל ור"י דר"ל לא ניחא לי' לאוקמי כדרב יוסף דפליגי במק"מ טמא אלא ס"ל דכ"ע מק"מ טהור וטעמא דרבנן דמטמאו משום דס"ל דהך דם הוא ג"כ דם המקור ואף דרך דופן חשבי לי' ראיה גמורה וא"כ ממילא דגם האשה טמא ור"ש ס"ל דאינו רק כדם המכה והלכך הדם טהור והאשה טהורה וקאמר עלה ואזדא ר"י לטעמי' כו' ר"ל דר"י לא בעי לאוקמי כר"ל דטעמא דרבנן משום דחשבי' לי' ראיה גמורה דרך דופן דהא אין לחשבו ראי' כ"א כשיוצא דרך ערוותה וא"כ אפי' תימא דדם מקור הוא מ"מ הרי אין כאן ראי' וע"כ טעם טומאת הדם משום דמק"מ טמא וא"כ ממילא דאית לן למימר דגם רבנן ס"ל דחשיב כדם מכה דמ"מ טמא מחמת שנוגע במקור כיון דר"ש ע"כ ס"ל הכי אין לנו לעשות פלוגתא בחנם בין רבנן לר"ש כנלענ"ד ברור לשיטת רש"י ז"ל ובהכי א"ש נמי מה שהקשו התוס' בהא דקאמר ואזדא ר"י לטעמי' דהא ר"י בשם ר"ש קאמר לה וגם ר"ל מודה דלר"ש טהור ולפי מ"ש לק"מ דנהי דנימא דרבנן פליגי בזה וס"ל דגם דרך דופן חשיב ראי' לטמא האשה מ"מ צ"ל ג"כ דמה שיצא דם עם הוולד הוא דם המקור ולא חשיב כמכה ולר"ש אע"ג דס"ל דדוקא דרך ערוותה הוי ראי' מ"מ צ"ל שאינו רק כדם מכה דאם הוא דם מקור הי' לו להיות טמא משום דם לידה דהא ר"ש ס"ל דדרך דופן חשיב לידה וא"כ בתרתי פליגי רבנן ור"ש ואפושי פלוגתא לא מפשינן ואית לן למימר דגם רבנן מודו שאינו ראיה דרך דופן וגם תרווייהו ס"ל דהך דם אינו רק כדם המכה ובמק"מ טמא פליגי משא"כ ר"ל ס"ל דלכ"ע חשיב ראי' דרך דופן ומק"מ טהור רק דפליגי אם הך דם הוא דם המקור או כדם מכה וליכא כאן רק חדא פלוגתא בין אליבא דר"י ובין אליבא דר"ל ושפיר קאמר ואזדא ר"י לטעמי': אמנם התוס' שם כתבו לתרץ דר"ל מפרש דלענין קישוי פליגי דרבנן לטעמייהו ור"ש לטעמי' וכ"ע ס"ל דלא בעינן שיצא דרך ערוותה והוא תמוה לענ"ד דהרי הש"ס בעי לאוקמי כגון שיצא דרך רחם ופריך עלה דהיינו רישא וא"כ כיון דלר"ל דרך רחם ודרך דופן שווים רק דפליגי אי הוי וולד או לא מה הועיל בזה דמוקי שהדם ג"כ דרך דופן דמ"מ היינו רישא ועיין בדברי אא"ז מהרש"א שם שכתב דמשמע לתלמודא דבקושי פליגי לר"ל ולא בהא דאם בעינן שיצא דרך ערוותה דאי בהכי פליגי הו"ל לפרושי כדמפרש ר"י דפליגי במקור מקומו טמא עכ"ל משמע מדבריו דאף דאי מוקמינן דבקושי פליגי קשה היינו רישא מ"מ בע"כ דחוק ומוקי נפשי' דבפלוגתא דרישא פליגי מדלא מפרש במאי פליגי והוא דחוק ולפי דבריו י"ל בפשיטות דלא ניחא ליה לתלמודא לפרושי דפליגי בלא קושי רק אי בעינן דרך ערוותה משום דאכתי תיקשי מ"ט דר"ש דמטהר דהא ס"ל דדרך דופן לידה הוא והו"ל כדם לידה ודוקא לענין ראיית נדה ממעט קרא דבעינן דרך ערוותה או לא דבלא"ה טהור משום דחשיב כדם מכה ולרבנן צ"ל דדם מקור הוא ולא ניחא לי' להש"ס לפרושי אליבא דר"ל דיש פלוגתא בזה בין ר"ש לרבנן ולכך דחיק נפשיה לפרושי אליבי' דבקושי מיירי כמו ברישא ולפי תירוץ התוס' י"ל דא"צ למ"ש רש"י באוקימתא דר"י אליבא דר"ש דחשיב ליה כדם מכה אלא י"ל דגם רב יוסף מוקי לה בקושי ואפ"ה לאו היינו פלוגתא דרישא דבסיפא שיצא הדם דרך דופן אין בו משום טומאת ראי' אף לרבנן דלא חשבו לי' וולד דס"ל כר"י דדרך ערוותה בעינן רק משום דס"ל מק"מ טמא ור"ש דמטהר משום דאין כאן ראי' לפי שאינו דרך ערוותה וגם טומאת דם לידה