עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבית אפרים יורה דעה

בית אפרים יורה דעה קמז

Beit Ephraim Yoreh Deah 147 · בית אפרים יורה דעה · free full Hebrew text

Open in the reader →

בי דינא דשרו משחא והיינו רבי יהודה נשיאה כמבואר בע"ז דף ל"ו וא"כ היאך אמר בנדה דף ל"ו אמר ר"ל משום ר"י נשיאה מקור שנעקר כו' טמאה טומאת ערב ומזה מוכח דיש לחלק בין דם מכה לדם מקור אבל באמ' ז"א דאף שהמקור גופי' טמא ומטמא ביציאתו מ"מ מקומו י"ל דטהור הוא כל הנמצ' בו בין דם מכה ובין שאר דם ובנגיעה לא מטמא דהא טומאת ביה"ס הוא דהך מ"ד דס"ל מקומו טהור לא ס"ל גזה"כ שכתב הרמב"ן והל"מ שכתבו התו' תדע דאדרבה איכ' לאקשויי להיפך דאי ס"ד דמק"מ טמא ומטמ' כל הנמצ' בו א"כ ל"ל לר"י נשיאה לאתויי קרא דלמען השפך דהא מק"ו ילפינן לה אחרים מטמ' הוא עצמו לא כ"ש וא"ל שעיר המשתלח יוכיח דאכתי תיקשי לרבא דלית לי' הך תוכיח בדף ל"ה וכיוצא בזה הקשו התוס' ר"פ דם הנדה ע"ש אלא ע"כ מוכח דס"ל מקומו טהור וקר' אתי למקור עצמו שהוא מטמא ביציאתו איברא דאיכא לדחויי לפי מ"ש התו' דהא דמק"מ הל"מ הוא א"כ ליכ' למילף מקור גופי' מק"ו דהא קי"ל אין דנין ק"ו מהלכה ואף למ"ש הרמב"ן דגזה"כ הוא מ"מ י"ל דקר' לא אתי רק לומר דאף אחר שנעקר ממקומו הוא מטמא דס"ד דאינו מטמ' כ"א במקומו דוק' וכמ"ש רש"י שם אך בלא"ה נראה דהך ורבותינו העידו אין זה הך רבותינו דבי דינא דשרו משחא כדאית' בירושלמי דגיטין בשלשה מקומות נקר' ר' יהודה הנשיא רבותינו בגיטין ובשמן ובסנדל וכן הוא בירושלמי דע"ז ובנדה פרק המפלת ומדלא חשיב הך דרבותינו העידו על דם מכה כו' מכלל דלאו היינו ר"י נשיאה ועיין פ"ק דסנהדרין: ולכאורה היה אפשר לומר דכיון דבדף מ"א מוקי רב יוסף רבנן דפליגי על ר"ש דס"ל דמק"מ טמא וכן סתם לן תנא בסוף נדה דף ע"א ושנה משנתינו כהך מ"ד בסתם לגבי ר"י דפליג עלי' מסתבר דהכי הלכת' וכיון דהתם אמרינן רבותינו העידו שהוא טהור א"כ קשי' הלכת' אהלכת' דהא קי"ל כל עדות הלכה היא כמ"ש רש"י בחולין דף י"ח העיד ר"ח בן אנטיגנוס על מוגרמת כו' וכ"כ הרא"ש שם וצ"ע דבש"ס שם אמרינן טעמ' הואיל וקאי ר"נ כוותיה ע"ש וע"כ לחלק בין מכה למעינות המקור אך גם מזה אין הכרע כמ"ש מהרי"ק שורש קס"ה דלא נאמרו הכללות הללו אלא לדברים הנוהגין בזה"ז ועיין בשו"ת חוות יאיר סי' צ"ד שכן הוא ג"כ לדעת הרמב"ם ע"ש וגם כי בנדה דף כ"ט אית' גבי הא דסנדל משום רבותינו העידו סנדל צריך כו' ואנן לא קי"ל הכי ע"ש: וכדי ליישב דברי הרמב"ם נלענ"ד דהנה גוף החילוק שכתב בסדרי טהרה דדם מכה אינו רק בלוע בדופני המקור ולכך טהור הוא תמוה דהא מקור גופי' שנעקר טמא וא"כ הך דם מכה שהוא מדופני המקור ומחמת כאב המכה נמס הבשר והי' לדם וכשדם זה יוצא לחוץ הרי זה כאלו נעקר חתיכות בשר מן המקור ויצא לחוץ וכיון שמקור גופיה טמא ה"ה דם המכה שבו ויש לו דין טומאת המקור עצמו שהוא אב הטומאה לטמא טומאת ערב ואע"ג דדם מגפתו של זב ונדה אין דינו רק כוולד הטומאה לטמא טומאת משקין ברביעית היינו משום דשם לא שייך לומר דדם מגפות יהי' כבשר זב ונדה עצמו דגם בשר נדה כשפירש ממנה אינו מטמא כדאיתא בשבת פרק ר"ע מה נדה אינה לאברים כו' (ואף שברמב"ם פ"ח מהל' מו"מ נראה שמפרש בע"א אך בפ"ג מהל' אה"ט מבואר דמפרש כרש"י רק דס"ל דגם כה"ג דפ"ח הוא בכלל הזה וצ"ע על הכ"מ שם) משא"כ טומאת המקור שאף מקצת ממנו יש בו טומאה כמ"ש רש"י מקור שנעקר חתיכת בשר וא"כ מה לי שנעקר חתיכ' מן המקור מה לי דם שנתהוה מן הבשר בשביל שהי' לדם לא פקע מיני' טומאתו אלא שאפשר לומר דגם במקור שנעקר נעקר כולו בעינן כדמשמע לישנ' מקור שנעקר ונפל וכן לשון הרמב"ם מקור האשה שנעקר ונפל כו' ולא קאמר שנעקר ממנו ומ"ש רש"י חתיכת בשר ר"ל לאפוקי דם כדאמרינן שם דם אמר רחמנ' ולא חתיכה אבל מ"מ עקירת כל המקור בעינן דלא עדיף טומאת המקור מטומאת נדה עצמה דאינה לאיברים ולפי"ז גם דם מכה שבמקור נמי דינו כדין דם מגפתה של נדה והוי וולד הטומאה. ומצאתי בשו"ת נודע ביהודה סי' מ"ב שהרב המשיב שם ר"ל ג"כ לחלק לענין מקור מקומו טמא לטהור בדם מכה אף הדם והגאון המחבר ז"ל השיב לו וז"ל לא ידעתי לחלק וגם לשיטתו עכ"פ הוא ראשון מחמת שנגע במקור אף שהוא רק דם מכה לא יהא אלא דם מכה של אשה נדה הא דם מגפתה טמא והמקור בעצמו טמא טומאת אשה נדה כו' ע"ש והנה מ"ש שהוא ראשון מחמת שנגע במקור צ"ע דמחמת הנגיעה י"ל דאין כאן טומאה דהא טומאת ביה"ס הוא וכמ"ש התו' והרמב"ן ז"ל ולא דמי לדם מגפתו שהוא בגלוי ולכך שפיר הוי וולד הטומאה דבשעת פרישתו הוא נוגע בה ונטמא משא"כ בדם מכה שבמקור אף וולד הטומא' אינו דטומאת ביה"ס הוא וא"ל דלפי מ"ש התו' דהל"מ הוא וכן למ"ש הרמב"ן דגזה"כ הוא א"כ אף דהל"מ וגזה"כ אינו אלא לענין מעינות המקור מ"מ עכ"פ נקטינן דגבי מקור אף טומאת ביה"ס מהני אך ז"א דלפי מ"ש דהוי הל"מ או גזה"כ אינו משום נגיעה כלל רק דהכי גמירי שמקור מק"ט ויש בו טומאה מצד עצמו ולא מתורת נגיעה תדע שהרי דינו כאב הטומאה אבל היכא שאין טומאה מצד עצמו רק מצד נגיעה לאו כלום הוא במכה שבמקור דהא הוי ביה"ס: ומ"מ נלענ"ד דדברי הגאון ז"ל צודקים דאף בד"מ שבמקור הוי כדם מגפתה של נדה שנלענ"ד דגם התם לאו מתורת נגיעה אתינן עלה וזה מבואר בחולין דף פ"ח בתוס' שם ד"ה כל משקה המת טהורים והקשו דהא כשנוגעין בו מקבלין טומאה במגע מדאוריית' כו' ועוד קשה הא דאמר בנדה במשקה זב דמטמא משקין ברביעית כו' ותירצו דמיירי שיצאו דרך שפופרת ומן התור' טהורות כיון שלא נגעו אלא מדרבנן גזור ביצא מן הזב היכא דאיכא רביעית כו' ע"ש הרי מבואר דהך דמשקה מן הזב מיירי באין נוגעין בו כגון שיצא דרך שפופרת ואפ"ה המשק' טמא מד"ס וכן מבואר שם בדברי אא"ז מהרש"א ז"ל שכתב וז"ל וליכ' לאקשויי מאי מקשה ממשקה דט"י כו' אימא דאיירי שלא יצאו בשפופרת י"ל דא"כ משקין היוצאין נמי משום מלת' דנגיעה נגעו בה ומה קאמר משקין היוצאין כמשקה הנוגע בהם כיון דאידי ואידי משום נגיעה היא עכ"ל וא"כ אין לחלק בשביל שד"מ שבמקור הוא ביה"ס כיון שאין הטומאה מחמת נגיעה רק כי טמא יקרא לפי שהוא משקה היוצא מן המקור הטמא והוי וולד הטומאה כמו דם מגפתה של נדה ויפה כתב הגאון ז"ל דהוי וולד הטומאה כדם מגפתה ומ"ש דהוי ראשון לפי שנגע במקור אגב שיטפא נקט הכי דבדם מגפתה טמא אף בלא נגיעה כמ"ש מדברי התוס' ומרש"א ז"ל: ואחרי הודיע כל זאת נראה ברור דהרמב"ם שכתב והדם טהור לאו למימרא דהדם טהור לגמרי מכל טומאה דלאו בדיני טומאה וטהרה קעסיק התם רק אגב גררא נקטי' ועיקר כוונת הרמב"ם שם לומר דלא נימ' הואיל והוא שעת ווסתה חיישינן שמא מעורב בו גם מנביעת המקור וא"כ הוא טמא משום דם נדה שהוא אב הטומאה כמו נדה עצמה שמדוה כמותה אלא הדם טהור מטומאת נדה דבי' קעסוק בהנך הלכות ואע"ג דיש בו טומאה מד"ס כטומאת דם מגפתה של זב ונדה סמך בזה על מ"ש בהל' מו"מ בביאור דמק"מ טמא וממילא דמשקין שלו הם וולד הטומאה ואל תתמה על לשון והדם טהור דלכאורה משמע דטהור לגמרי דגדולה מזו מצינו בהא דקאמר בדף י"ט רשב"ג סבר אשה טהורה ודם טמא דקאתי דרך מקור ופרש"י דהוי אב הטומאה לטמא אדם טומאת ערב ולפ"ז תיקשי האיך קאמר אשה טהורה דהא האשה נמי טמאה טומאת ערב שנגעה בדם וא"ל דטהורה דנקט היינו לבעלה דהא ממאי דקאמר ודם טמא מבואר דאשה טהורה מטומאה זו וע"כ לומר דאע"ג דהאשה טמאה שנעשית ראשון מחמת נגיעת הדם מ"מ הכא לענין הך מלתא דמספקינן בה דלמא דם נדה היא כיון שהוא שעת ווסת וטמאה טומאת שבעה ע"ז קאמר דטהורה מהך טומאה ומ"מ שפיר היא טמאה מנגיעת הדם וכן פירש"י להדי' בדף כ"ב דאמרינן נמי אשה טהורה ודם טמא דאשה טהורה דלאו ראי'