בית אפרים יורה דעה קמו

שהאשה רכה בשנים א"א לעמוד אם היה הכאב במקום הכליות ובאמת שיכול להיות שעל ידי המכה שנולדה בכליות הרגישה הכאב ההוא ויגיד עליו יסורי השתן שעמו שכל עיקרו אינו אלא ע"י כאב הכליות והשלפוחים שלו ומ"ש הרמב"ם והש"ע בדם הבא עם מ"ר שהוא מן החלחולת או הכוליא הך חלחולת הוא הגיד היוצא מן הכליות ומתחבר למקוה השתן והשתן יורד דרך שמה ועיין בבאר הגולה ואף שהח"צ השיג על הט"ז בענין כאב שאינו כמכה ובפרט בכאב שאינו מתמיד מ"מ היינו כשלא בא עם מ"ר משא"כ בזה שבא עם מ"ר שזה מורה שהכאב היה מחמת הכליות שנפל בהם איזה ליקוי ואף שנפסק אח"כ אין מזה ראיה שנתרפה וכבר כתבתי שבשבילי אמונה כתב שנמצא כאב חזק בחצץ הכליות מתחלתו חזק והוא הולך וחזק עד שידחה ואחר שידחה ישאר בכליות מכה והרגשה בכאב כו' ע"ש ואף עתה אינה מרגשת מ"מ יוכל להיות לפעמים שיעלה ארוכה לכאב שאינו חולי המטריף ומ"מ הקרטין שעלו מחמת מכה נשארו בחלחולת היורד למקום השתן והם נוזלים מעט מעט עם מימי השתן וכבר כתבו בתשו' שהרבה ב"א שיוצא חצץ וחול עם השתן בלא הרגשת כאב כלל וגם בזו הכאב ויסורי השתן מורה שאז לקתה בכוליא והחצץ הנולד אז הוא בעוכרה מאז ועד עתה וגם הגאון בנ"ב כתב לצדד מחמת הרגשת כאב ועיין בשו"ת נ"ב מ"ת סימן קי"ב נראה שגם דעתו להקל משום ס"ס ויש לעיין בדבריו וקצרתי: והנה אם באנו לדון ולהורות עפ"י מה שנמצא בפוסקים ובתשובות ובפרט במה שפלפלו בענין אי הוה דאורייתא ברואה בלא הרגשה יארך הזמן ואין אנו מספיקין ולא מפסיקין ולכן ראיתי לכתוב בקיצר מה שהעלתה מצודת דינה של ריבה זו ואיך תתנהג להבא ולא ראיתי להחמיר עלי' בבדיקה שיש להמציא בעסק זה כי כפי הנראה מענין היא יושבת במקום שאין שם בקיאים בבדיקה ויוכל להיות שמחמת חסרון בקיאים לא תעלה יפה ותיקוניה יהיו עותיה לקלקלה בחנם וגם לא צוויתי לדרוש ברופאים כי הן רופאי אליל כולם. ורופאי ישראל שבזמנינו קשה לסמוך עליהם כי זה דרכם לבא בשכרם ומקלם יגיד להם ולכן ראיתי לברר הדין בעצמו להעלות ארוכת תעלה מזור וצרי גלעד אם רופא אין שם: א סיומא דפסקא אם לעיני הרב המורה יראה שיוכל לבדוק קרטין אילו ע"ד שכתבתי לעיל בשם השבות יעקב יש לו לבדוק אותם ואם יבדוק אותם שלשה פעמים ע"ד הנ"ל וימצא שהם קשים ואינם מצביעים אף שיתפרכו ויתפרדו אין בכך כלום והיא טהורה לגמרי אף אם תמצא כאלה בשעת ווסתה בלא שום לחלוח דם עליהם: ב אם אי אפשר לבודקם שמחמת דקותם א"א לעמוד עליהם אזי כשתרצה לפסוק בטהרה שצריכה להיות בודקת לא תבדוק עד שתטיל מ"ר דהיינו תיכף בעת שיוכלו מ"ר בלי שום הפסק תבדוק מיד ואז אעפ"י שתמצא קרטין כאלה שהוחזקה למצוא במ"ר ע"י סינון כאשר כתב הרב השואל שבדק כמה פעמים ושאר העד יהיה נקי מאדמומות תוכל לפסוק בטהרה וקודם שתטיל מים יש לה לרחוץ תחלה היטב באותו מקום בעומק ובצדדין ואח"כ תטיל מים ותבדוק מיד וכן תנהוג כל ימי הז' נקיים כשהיא באה לבדוק ומ"מ לא תרבה בבדיקות רק כשתרגיש שנפתח מקורה אזי צריכה לבדוק ואם תמצא אפילו קרטין כאלה תסתור מנינה ותפסוק שני' בטהרה: ג כל זמן שיש לה ווסת קבוע אז אחר מלואות ימי טהרה ותטבול לא תבדוק עצמה כלל אפילו אחר הטלת מ"ר רק תסמוך עצמה על חזקת טהרתה עד בא ווסתה או אם תרגיש מחויבת לבדוק עצמה כאשר כתבתי: ד בשעת ווסתה או אפילו בעונה הסמוכה לה דהיינו מעל"ע קודם אם תבדוק ולא תמצא דם רק קרטין כאלה אפילו אחר הטלת מ"ר יש לה לטמאות:. ה אם יראה לעיני המורה שיוכל לבדוק הקרטין ויבדוק אותם וימצאו שהם מצביעין אזי יש להחמיר שלא תפסוק בטהרה עד אחר שתבדוק כמה פעמים שמא יעלה בידה טהור ונקי לגמרי ואז לא תבדוק ותסמוך על הפסקת הטהרה עד יום הז' ואז תבדוק אחר הטלת מ"ר כאשר כתבתי אך אם לא תוכל לבא לידי הפסקת טהרה לגמרי יש להקל אף אם תמצא בבדיקה שאחר הטלת מ"ר כמ"ש: ובענין מ"ש שאחר שתטהר לבעלה שוב לא תבדוק עד שעת ווסתה ראיתי להעתיק מ"ש בשו"ת באר עשק בענין כזה וז"ל בסוף דבריו א"כ אמרינן להאי אתתא שלא תבדוק אלא בשעת ווסתה שלא יזדמן לה שום כתם ולא יהא לבה נוקפה דכל לבעלה לא בעי בדיקה כו' ולפי שמכיר אני את בעל האשה הזאת דמסתפי מדליקתא דאיסורא ואולי יצריכנה בדיקה מספק מזהרנא ליה דאיסורא רבא יעביד אם יצריכנה בדיקה שלא בשעת ווסתה וחכם וחסיד יתקרי אם ישמע לדברי חכמים דכחא דהתירא עדיף טפי וכבר מצינו שדוד קרא עצמו חסיד בהיות ידיו מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא קאמר אם דם טהור הוא או אם טהורה אשה לבעלה אלא כדי לטהר ודו"ק כו' עכ"ל הראיתך בעיניך מה יקר חסד של אמת להיות יגע ומוצא תורת אמת להורות הדרך הישרה ליושבת ונפשה עגומה הומיה בירכתי ביתה כי לא טהורה והנה בעז"ה יגעתי ומצאתי אשר תשיג ידי די טהרתה ויצאו דברינו בטהרה: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה נון שאלה הביננו לדעת דברי רבינו הרמב"ם בפרק ח' מהל' איסורי ביאה שכתב אשה שראתה דם מחמת מכה שבמקור אפילו בשעת ווסתה היא טהורה והדם טהור ונראה מזה שפוסק כרבי שם בנדה דף ט"ז דס"ל דמקור מקומו טהור וכמ"ש ה"ה שם דברי הש"ס אלו והוא סותר דברי עצמו בהל' משכב ומושב וכן בפרק יו"ד מהל' א"ב שמבואר מדבריו דמקור מקומו טמא ותימא רבתי על מפרשי הרמב"ם שלא נתעוררו בזה: תשובה כבר קדמוך רבנן והלום ראיתי בספר סדרי טהרה סי' קפ"ח עמד בזה וכתב ליישב דברי הרמב"ם עפ"י מ"ש הרמב"ן והר"ן בחידושיהם בהא דמק"מ טמא הוא גזה"כ בשטומא' נבראת שם מתחלה וכל שנבר' בו טמא ומטמא במציאתו טומאת ערב כו' ולפי"ז י"ל דדוק' במעינות דיבר דלאו ממעינותי' הוא אלא בלוע בדופני האבר שבו המכה טהור כו' ע"ש ובעיני יפלא דא"כ צא ופרנס לשון הש"ס דקאמר בדף ט"ז ובדף ס"ו מק"מ טמא איכא בינייהו ולדבריו לא יתכן הך לישנא כלל דהא כ"ע ס"ל הכי רק מאן דפליג סבר דדם מכה אינו בכלל זה דמק"מ טמא והכי ה"ל למימר ודכ"ע מק"מ טמא ומ"ס דם מכה בכלל מקור הוא ומ"ס מקור ומעינותיו לחוד ודם מכה לחוד וגם כי לדבריו צ"ל ששלש מחלוקת בדבר דמ"ס דם מכה כמקור ומ"ס אינו כמקור ודעת שלישית דאף במקור עצמו מקומו טהור ואין זה במשמע ויותר תמוה דהא בפירוש אמר רבינא במק"מ קמיפלגי כו' וא"ל רבי כו' ואי לא חיישת לווסת מק"מ טהור הוא ואף על צד הדוחק א"א לפרש לשון הזה דדוקא בדם מכה קאמר דטהור ואם נפשך לומר דהרמב"ם מדנפשי' הכריע לחלק ביניהם כיון דרבותינו העידו בדם מכה שטהור ובשאר דוכתי משמע שיש לפסוק דטמא וכן משמע מלשון הס"ט שלזה כיון אך לענ"ד כיון דרבינא ועולא הוי מצי לאוקמי דגם רבי ס"ל דמק"מ טמא ודם מכה שאני ש"מ דס"ל דליכא לפלוגי בהכי וא"כ כיון דחזינן דרשב"ג ודאי דלא מחלק בהכי וס"ל דדם מכה כמקור דמי וגם רבינא ועולא לא ניחא להו לאוקמי בטעמא דמאן דמטהר רק מטעמא דס"ל מק"מ טהור וכן מבואר ג"כ ממ"ש שם דף כ"ב רבא אמר דכ"ע אין דרכה של אשה לפירוש רש"י שם דוק ותשכח (אלא שאין הכרח שהרמב"ם יפרש כפי' רש"י וקצת משמע דהרמב"ם לא מפרש הכי וקצרתי) ולכאורה הי' אפשר לומר דמדקאמר בדף ס"ו ורבותינו העידו כו' ובגיטין וריש כתובות אמרינן מאן רבותינו