בית אפרים יורה דעה קמה

ידוע היינו משום שהר"ן שם בסוף דבריו בא לחדש דבר להתיר אפי' לר"מ ואפי' נימא דגם בכה"ג חייש ר"מ דלמא הדור מ"ר וכו' ולא הוי מיעוט דל"ש ולכן הוצרך לומר דאעפ"כ יש להתיר מטעם שתולין בכאב הכליות שיש לה והוה כתולה במכתה משא"כ אנן לדידן דלא קי"ל כר"מ ואף שנאמר דמ"מ לבעלה חיישינן וכמ"ש הרמ"א והש"ך מ"מ אינו אלא משום כתם וגם דאנן ודאי סמכינן אסברת הר"ן דכה"ג מיעוט דל"ש הוא ואין לחוש לו כלל אפי' לר"מ נמצא דלדידן כל שאנו מוצאין חצץ כזה במ"ר מתברר לנו שיש חצץ כזה בכליות וזה מבואר מדברי הרמ"א שהביא דברי הר"ן להלכה אף בלא כאב הכליות ולפי"ז מה בכך שלפעמים מוצאת בלא הטלת מ"ר שפיר היא תולה שע"י מיצוי הכליות באו לשם קרטין אילו כמו שתולה במכה ומכ"ש כשיש לה ווסת ושלא בשעת ווסתה שתולה אפי' במכה שאין ידוע אם מוציאה דם ומכ"ש דא"ש לפי מ"ש דודאי רובא דקרטין אילו אין יוצאין ממקור כלל והבדיקה אם נימוח לחששא בעלמא וכיון שאנו רואין לפנינו שיש כיוצא בקרטין אילו למאי ניחוש לה שיהי' מקור נפתח ג"כ בהוצאת קרטין הללו ואנו תולין במצוי ואפילו בדיקה לא צריך וכמ"ש הרא"ה דכיון דאיכא רובא א"צ בדיקה כההיא דשגרינא ולדברי הרשב"א צ"ל דשם הוי רוב המצוי וא"כ בכה"ג נמי רוב המצוי הוא ואפי' בדיקה אם נימוח א"צ שתולין ברוב ומצוי ומכ"ש היכא דא"א בבדיקה וא"כ הוראו' ק"ק ליסא על תילה בנוי' שהורו לסנן השתן ואם נמצא בתוכו הא קמן דעכ"פ באשה זו ממקום הכליות יוצאין קרטין כאלה ולכן גם אילו שנמצאו שלא בשעת הטלת מ"ר תלינן בזה ומ"ש בנ"ב דאיך נהגו הורא' נגד ל' הרמ"א שכ' ואינ' מוצא' אותה כ"א אחר הטלת מ"ר לענ"ד אין זה נגדו ול' רמ"א לקוח מל' הר"ן שכ' ה"מ כשיוצא עם מ"ר כעין אותו דם הרגיל לצאת מן המקור כו'. ולקמן אבאר כוונתו לתפוס לשון ראשון שצריך דוקא שיהי' כעין אותו דם הרגיל לצאת ממקור: אך ראיתי בספר בית לחם יהודה בשו"ת שבסופו כתב במה שהרופא אומר שהאשה יש לה מכה בכליות ומכח זה נפתח הגיד מן הכליות ומצוי לה דרך סמוך להמקור דהיינו בפרוזדר ע"ז כתב שדרש ברופאים שא"א לבא מן גידי הכליות לפרוזדר רק אם יש לה מכה שמחלחל הגידין או שאר ריעותא בכליות יש לה דרך לירד לשתן וכן משמע מהר"ן כו' ע"ש אך לענ"ד אעפ"כ שפיר תולין שקרטין אילו נשארו שמה אחר יציאת השתן והעד בפגע בהם הם נדבקים בו ואמנם יש לזה דרך בדיקה שאחר הטלת מ"ר תרחץ היטב כל הצדדים שבפנים ותבדוק עצמה אם תמצא נקי מחמת הרחיצה היטב ושוב תכניס שני' עד הבדיקה בעומק הרחם וכשימצא נקי הא קמן שאין הקרטין מן המקור רק מה שנשארין מתמצית השתן ומ"מ אין זה בדיקה גמורה דשמא לאו בכל שעתא המקור מוציא דברים כאלו אך לענ"ד עכ"פ ס"ס איכ' חדא שמא ממקו' הכליו' המה ירדו חדרי השתן ואת"ל ממקום המקור בא שמא ברי' נינהו ואין זה שם ספק חד כמבואר בתשו' הנ"ל לענין מקור מקומו טמא עיין בשו"ת כנסת יחזקאל בשם הגאון מו' צבי הירש האב"ד דק"ק ה"ש שוב ראיתי בסדרי טהרה מביא ג"כ תשו' הגאון הנ"ל ושם בסי' ק"ץ בדף ל"ט כתב בשם חכם אחד שכתב וז"ל ראשון לתלות בכיני' הדבקים בבשר כו' דבר מצוי ושכיח כו' ומ"ש שהם קטנים ביותר עד שא"א להבחין אם נימוח י"ל ס"ס כו' ע"ש ובדף מ"ט ובדף נו"ן האריך הוא ז"ל בתשובה על דברי דודו שמסכים להתיר ובסוף דבריו שם באשה שנמצא במ"ר חצץ אדום שע"כ מכה יש לה בשלחופית או בכליות ולפי זה נוכל לתלות במכה זו אף שמצאה בלא מ"ר אף לדעת ח"צ דע"כ לא קאמר אלא בלא מצאה במ"ר כלל כו' אך כ"ז ביושבת על שפת הספל כו' אך מאן גבר ומאן ספן לידע בזה"ז איזהו שפת הספל כו' ושוב כתב לצרף זה לפי שהקרטין קטנים ויש ספק שבאו מן הצדדין כמ"ש בשו"ת עה"ג והביא ראיה מהב"ח סימן קפ"ג והאריך ולפי ענ"ד מ"ש להחמיר בשביל חסרון בקיאות יושבת על הספל במחכ"ת הפריז על המדה להחמיר בשביל ספק כזה אחרי שהוא מודה שאם היה ידוע לנו שבאו עם מ"ר שפיר יש להתיר אף אותן הבאים שלא מחמת מ"ר א"כ פשיטא דהני קרטין הנמצאים בתוך השתן דעם מ"ר אתו דודאי מלתא דל"ש דהדור מ"ר למקור ומפקי דם כי האי ומ"ש מלשון הר"ן שכתב ובשעה אחרת אינו יוצא ממנה כעין אותו דם כלל ר"ל בשעה אחרת שהיא עלולה לראות אינה רואה כאותו הדם וכמ"ש שם שבשעת ווסתה היא רואה דם כשאר נשים ותפוס לשון ראשון של הר"ן שכתב ה"מ כשיוצא עם מ"ר כעין אותו שרגיל לצאת מן המקור כו' ור"ל דוקא בכה"ג אמרינן הדור כו' אבל כל שאין יוצא כדם הידוע לנו שיוצא מן המקור לא חיישינן למימר הדור ומה שמוצאת כן לפעמים שלא בשעת הטלת מ"ר ג"כ אינו מן המקור כמו אותו שהוא בא עם הטלת מ"ר דלא אמרינן ביה הדור: ומ"ש די"ל דמאליה נפל לבתר דתמו מיא כיון שדרכה לראות כן מקודם דבריו תמוהים וקצרתי שהדבר ברור לפי מ"ש לעיל דמדינא הוה אזלינן בתר רובא שאין דרך דם המקור להתיבש ולעשות כצורת עפר נפרך והבדיקה לחששא בעלמא אין ספק שמה שנמצא בתוך המ"ר שאין תולין לומר דבתר דתמו מיא נפל מן המקור דם שנתיבש כזה הרגיל לצאת מכליות או שלפוחית שלה שאפילו הדם הבא עם מ"ר תולין בו מכ"ש הקרטין וכמ"ש הב"ח ואף מאן דמחמיר היינו בדם לפי שרוב דמים מן המקור משא"כ בזה שהרוב להיפך וגם שלכשתאמר הדור מ"ר למקור אדרבא י"ל דהדרי לשם ואייתי עמייהו הקרטין שבאו מהכליות עם המ"ר אלא שבאמת אין לנו לומר שהיה במקור כלל אלא כאן נמצאו כאן היו ואז ירדו מימי השתן לתוך כיס מקוה השתן אזי עם המים הנגרים באו עמו קרטין אלו ומעולם לא היה במקור כלל וממילא דגם אותן הנמצאים שלא בשעת הטלה גם כן ממקום זה באו רק שבאיש אין להם דרך מוצא אחר וכמש"ל: ועיין בשו"ת ב"ח החדשות מ"ש הגאון מוהר"א שהאשה בדקה הקרטין ולא נתמעכו ובהיותה ממשמשת בהם ומגררתם במחט לכאן ולכאן והם מתפרכות לחלקים דקים ויבשים קטנים מאד מאד ויש לדמות לעפר יבש כו' אך יש לחוש לחששא רחוקה שכן ואולי לקטנותם אין מיעוך ניכר כו' מ"מ שריא כי יש ספק בקרטין קטנים דמעלמא אתו מלכלוך או מפרעושי' כו' אף שיש להתברר לעמוד על מוצא הדבר כשתרחוץ עצמה כו' חדא דאף בכה"ג סמכינן אס"ס להתיר ועוד שלכאורה נראה שאין מועיל בירור ובדיקה בדברים קטנים ודקים כו' ואף בארגישה יש להתיר מכח ס"ס וע"ש תשובה שהשיב לו אא"ז מהרש"א ז"ל והסכים עמו שיש כמה צדדים להתיר מכח ס"ס ודומה ממש להך עובדא דהר"ן כו' (וע"ש שצ"ע מ"ש אא"ז מהרש"א לתרץ קושית הב"י ובאמת שכן ג"כ כוונת הגאון מהר"א והוא כתירץ הד"מ) ומ"ש שבדקו והיה מתפרך לחלקים כו' נראה שגם זה רגלים לדבר שבא מהכליות כמ"ש בשבילי אמונה שחצץ הכליות מהרה מתפרך ומשתבר כו' ונימוח הוא מלתא אחרית' שהמים או הרוק מתאדמים מחמתו ע"י שזה נמס והיה לדם וכן ראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"ג סימן ק"ו עובדא כזאת וכתב שבדק ברוק בציפורן הטיפין דקים כמו חול ועפר מה שמצאה האשה ולא נתן ממנו שום צבוע לא בצפורן ולא בנייר לבן ולא בבגד לבן רק עמד במראיתו ובתבניתו ואף אם ירצה המתעקש לומר שמרוב דקותו אי אפשר לעמוד על הבחינה היטב לראות אם יש בו לחלוחית על ידי מיעוך או לא זה אינו חדא דבמתני' קתני עפר והוא עפר נפרך דק מאד כו' ע"ש ובאמת לפי מ"ש שהבדיקה להחמיר א"כ יש מקום להקל בפשיטות וע"ש עוד שכתב שאף בלא הטלת מ"ר יש להתיר בזה מחמת עובדי דהמפלת ועם הטלת מ"ר יש להתיר אף בנימוחו ודלא כמשמעות ב"ה וסיים דבשעת הדחק כזה יש לסמוך על דברי יחיד להתיר כ"ש בזה כו' ע"ש: והנה בנידון שלנו יש צד להתיר גם כן שהיתה מרגשת כאב תחת הצלעות במשך שני שבועות ובשעת הכאב היה הטלת מ"ר ג"כ ע"י יסורין ובאגרת של הרב השואל כתוב שמחמת