בית אפרים יורה דעה קמד

מדינא שחור כחרת בעינן שהוא שחו' הרבה ודיהה מכאן טהור רק משו' דהאידנ' בציר לבא החמירו בכל מראה שחו'. ועיין מ"ש אא"ז בתשו' סי' ל"ח עוד טעם משום שמסור לנשים כו' ובספרי בית אפרים הארכתי בזה והראיתי לדעת שיש מבוכ' רבה בפוסקי' בענין שחור כדיו ועכ"פ נראה דכה"ג דנדה הוא ספק לכל העולם, וא"א לעמוד עליו לברר שהגיע השחרית לגדר שחור כחרת שהוא טמא ולדעת קצת פוסקים מהני בס"ס אפי' ספק חסרון ידיעה ומכ"ש בזה שי"ל שאינו בגדר ספק חסרון ידיעה.: ואמנם כל זה אנו צריכים לדעת האחרונים והתשו' דלא נחתו לדייק בדברי הראשונים מה שהוכחנו מדבריהם ז"ל שהבדיק' אינו רק לברר החומר' דשמא ימוחו והיינו היכא דאיכ' לברורי אמרינן צאי וראי אם נימחת אם לא אבל היכא דליכ' לברורי אית לן למיזל בתר רובא דברי' נינהו וכמ"ש מדברי הרבה מהראשונים והרשב"א בחידושיו שפתיו ברור מללו דרובא ברי' רק לחששא בעלמ' הצריכו לבדוק ואין ספק דבצרוף כל דהוא יש לסמוך לטהר וא"ל דאין הדברים אמורים אלא בקליפות וכיוצא דצורתן מוכחת משא"כ בקרטין כי הני דלאו בעלי צורה נינהו לא אמרינן הכי נלענ"ד דאין לחוש לזה חדא שהרי כבר בררתי שדעת הרז"ה והר"ש והטור וכן דעת התוס' וכן נראה דעת רבינו ירוחם גופי' וכן נראה דעת הרמב"ן והר"ן והרשב"א בחידושיו כתב שכ"כ הר' אליעזר ובכל דם יבש מהני בדיקה וכבר כתבתי טעמא דהרז"ה דה"ל דם יבש כמו צורה מוכחת כיון דרובא אין המקור מוציא יבש רק לח וכמ"ש שם מדברי הש"ס ורש"י והתוס' וא"כ גם בזה אין הבדיק' רק לחומר' וכבר כתבתי שכן משמע מלשון הש"ע ס"ס קפ"ח שכתב וי"א שגם לזה צריך בדיקה בשרוי' משמע שר"ל שהבדיקה כדי לטמאותה היא ובלא הבדיקה אין כאן טומאה אך אפי' להראב"ד והרשב"א ודעימי' נראה דקרטין כאילו לא יצאו מכלל המפל' כמין עפר שכתבו הרז"ה והרא"ה דלאו בני צורה נינהו וכן משמע מהירושלמי ומ"מ כתב הרשב"א דברי' הוי לפי שאין דרכו של דם להתיבש ולצאת נפרך כעפר ועיין בפני משה שכתב אפי' תימר עפר עפר ר"ל אפי' עפרורית של עפר שהוא דק מן הדק נמי ברי' הוא ובזה אזדא לן ג"כ חששא דהגאון מוהר"א ז"ל בשו"ת ב"ח חדשות דדלמא קרטין שחורות אינם מן הכליות ולפי מ"ש הני עדיפי דהא סתם עפר שחור הוא וא"כ הם בכלל כמין עפר. וקצת יש לדקדק מדברי רש"י ר"פ דם הנדה דמייתי שם הא דהמפלת כמין שערה ופרש"י שערה אדומה ולכאורה צ"ע דמי הכריחו לכך דאע"ג דהתם איתמר שומא יש לה שממנה מפלת שערו' אדו' דהתם עובדא הכי הוי שהיתה מפלת אדו' אבל אה"נ שאם היתה מפלת שחורי' שתולין בשומן של שערו' שחורי' א"כ הא דאמרינן כמין שערה בין אדו' בין שחו' הוא ואדרבה סתם שער שחור הוא וכמ"ש בההוא שאמרו עד שירבה השחור על הלבן ומזה הי' נראה לומר דכמין עפר שאמרו היינו עפר אדו' כדחשיב בין מראו' הדמים כמימי אדמה ע"ש משא"כ בשחור לא אמרינן כלל שבא מדם שלקה כיון שהוא דבר גוש ואפי' בדיקה א"צ ולכן פירש"י שערה אדומה דוקא אבל כבר כתבתי שאין נלענ"ד לחלק בזה ובכל גווני אמרינן אם נימוחו טמאה דשמא נעשה כן מדם שלקה והשחיר וכן משמע בכל תשו' האחרונים שאין מחלקין בין אדו' לשחור כלל ובתשו' מדמו כל קרטין לקרטין דהר"ן שכתב שבאין מכליות וכבר כתבתי שהב"י דעתו להתיר אף בלא טעמא דמ"ר וכפי דעתו בב"י נראה שאפי' בדיקה א"צ אף שלא באו אחר הטלת מ"ר ואין חילוק בין הב"י להש"ך והד"מ רק דלהב"י אמירת הרופאים הוא מחמת תואר גוף החצץ הם אומרים שאינו מדם המקור רק מכליות ולדברי הד"מ והש"ך אין דבריהם רק בבא עם מ"ר או אחריו שהרי גם הם הד"מ והש"ך עונים ואומרים לטהר בזה אף בנימוחו אלמא דס"ל דמן הכליות יכול לבא אע"פ שנימוח וע"כ שלדבריהם מה שבא אחר מ"ר מסייע לאמירת הרופאים ומעיד לדבריהם שבא מן הכליות ולכן א"צ בדיקה אבל הב"י סובר דודאי אמירת הרופאים שהוא בא מן הכליות הוא מצד תואר החצץ ואין מכניסין מ"ר לעזרה כלל והר"ן שצירף לזה מ"ר לא מצד אמירת הרופאים רק לעשות מזה מיעוט' דמיעוט' ולכן שפיר כתב כי מהנך עובדי מוכח דאף בלא מ"ר אתתא שריא כיון שהרופאים ביחנו דבריהם שתואר כזה מכליות הוא וא"כ ה"ל צור' מוכחת כההיא דקליפו' ושערו' ועדיף מיניה דהתם בעי בדיקה משא"כ בזה שתולין בכליות יכול להיות שאף אם אבן הוא נימוח ואין הבדיקה מעלה ומוריד כלל ואעפ"כ שרי דאין עיקר ההיתר מחמת הבדיקה רק מחמת עצמות הצורה וכבר כתבתי שלענ"ד הר"ן גופי' בטעם השלישי שכתב שתולין בכאב הכליות שיש לה ולמד זה מדין יש לה מכה כוונתו כמ"ש הב"י שיש לטהר בזה אף שלא בא אחר מ"ר דה"ל כקליפו' ושערו' דבריה נינהו ותלינן במכה ע"ש והנה בענין זה שמוצאת קרטין שלא בשעת הטלת מ"ר האריכו הפוסקים הט"ז והח"צ והשב יעקב ובסדרי טהרה ושאר פוסקים ותשו' וא"א לעמוד על כל קוץ וקוץ והמעיין ימצא בדבריהם קלות וחמורות יש מהם ברורות וגלוית ויש מהם צפונות ונעלמות אין מספר ואני לא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש שהמעיין בדבריהם יראה דכולהו לא נחתי למ"ש שיש מקום להקל בבדיקה זו היכא דלא אפשר (ומ"ש רש"י בנדה דף ך"ב ד"ה ובפושרין דאי בדוק בצונן ולא נימוח לא מטהרינן לה בהכי דדלמא אי הוה בפושרין הוה נימוח עכ"ל אין לדייק מלשון זה שהבדיקה מעכבת בדיעבד די"ל כוונתו דלא מטהרינן לה בבדיקה זו וצריך לחזור ולבודקם בפושרין) וגם לא נחתי למ"ש כי הרבה פוסקים הסוברים כהרז"ה דאף בכל חתיכה דם יבש תלינן דבריה הוא ועוד כמה דברים אשר חדשתי שהם מסייעין סיוע שיש בו ממש להתיר' דהך אתתא: והנה בדברי הרב השואל כתוב לאמר שצוה לסנן המ"ר ונמצא על הבגד כמה וכמה קרטין דקין כאלה והנה אין לך רגלים לדבר יותר מזה שיש אותן שמוצאים על עד הבדיקה מוצא אחד להם שהרי ליכא מאן דפליג שאין רגילות שיבאו קרטין כאלה מן המקור ואחד מני אלף שנמצא כן ואף אותן שמוצאים כן רובא דרובא שע"י הבדיקות וחקירות מתגלה שאינו דם המקור וא"כ פשיטה שבאשה זו שאנו רואין שעכ"פ במ"ר נמצאין קרטין כאלה ומה"ת לומר שמקוה הדם ומקוה המים שניהם מלאים חצץ וקרטין כאלה: וראיתי בשו"ת נ"ב מהדורא תנינא חלק י' סי' צ"ט כתב תשובה להגאון בעל אור חדש בנידון כזה ממש שהיתה מוצאת על עד הבדיקה קרטין דקים מאד וגם שערו' ובעל אור חדש כתב לו שהגאון מק"ק בראד (הוא הגאון מוה' צבי הירש ז"ל שהי' ג"כ אב"ד דק"ק גלוגא וק"ק האמבורג) הורה לסנן השתן דרך חתיכה פשתן דק ואם תמצא על הפשתן קרטין כאלו תולין במכה שבכליות אף בלי כאב כלל והעיד הגאון הנ"ל שכן נתפשט הוראה בק"ק ליסא לסנן השתן ולבדוק כנ"ל וגם זאת עשתה האשה שבדקה אחר השתן ומצאה קרטין הנ"ל ושוב קינחה עצמה ומצאה בין הפרקים בין השתנה להשתנה קרטין הנ"ל ע"כ תורף השאלה והגאון בעל נ"ב כתב ע"ז שהוא מתמה על הוראה דק"ק ליסא אם סמכו עצמם על הט"ז הצריך כאב ואם על הרמ"א צריך דוקא אחר הטלת מ"ר ואל"כ אף שנמצא במ"ר ג"כ טמאה ולכן כתב שאפשר שהשומע שמע וטעה שהיתה מוצאת אחר השתן ובתוכו לא נמצא ובזה התירוה ע"י סינון עכ"ד בקצרה: ולענ"ד לא יצאה הוראה זו בטעות השומע ופוק חזי מאן גברה רבא קמסהיד עלה דודאי מלתא דמסתבר הוא כיון שידוע שהיא מוציאה קרטין כאלה ממקום מ"ר והרי זה כתולה במכה שמוציאה דם וכמ"ש הר"ן דכיון שתולין במכה תולין קרטין האלו בכאב הכליות שיש לה וכבר כתבתי דאין כוונת הר"ן דוקא בידוע שיש לה כאב הכליות דהתם ודאי אף שאין הכאב ידוע הדין כן כיון שעכ"פ נתברר לנו שיש חצץ כזה במ"ר שהרי לא קי"ל כר"מ דחייש לדלמא הדור מ"ר למקור כו' ומכ"ש להך סברא שכתב הר"ן דלא אמרינן אייתי דם כזה דהיינו חצץ אף לר"מ דהו"ל מיעוט דלא שכיח ואף את"ל דהר"ן מיירי בכאב