בית אפרים יורה דעה קמג

מה שחידש בזה בכחא דהיתרא דעדיף ודברי השואל עם השאלה הוא חסר בדפוס דאל"כ הי' לו להר"ן להזכיר עכ"פ מדברי הש"ס אלו: ובדעת הב"י נראה לכאורה שהוא מפרש דודאי עובדא דהר"ן מיירי בלא נימוחו דאל"כ איך אפשר לומר שהוא בהכליות כיון דהא קמן שנימוח והי' לדם וכ"כ להדיא בבדק הבית והוא שישרו בפושרין מעל"ע ולא ימוחו כמ"ש סי' קפ"ח ע"ש (ובכר"ו כתב בשם ב"ה דבעובדא דהר"ן גם בנימוחו טהורה וליתא ואולי ס"ל דבב"ה חזר בו מקושייתו על הר"ן וס"ל כמ"ש הד"מ והש"ך ולפענ"ד ליתא) והיינו אפילו להר"ן צ"ל כן דאל"כ אין לתלות בכליות כלל ולכן שפיר כתב הב"י דכיון דע"כ מיירי בחצץ קשה שאינו נימס במים שוב א"צ לטעם מחמת מ"ר או מכה ידועה אלא בפשיטות י"ל מחמת הני עובדי דכיון שידוע לרופאים כו' אמרינן דמכליות באו ולכן יש להתיר אפילו אם לא באו עם מ"ר כלל וגם י"ל דהב"י לא הוה גריס בהנך עובדי תטיל למים וכמש"ל שכן הגרסא בירושלמי ותוספתא ותה"א וס"ל דהתם לא הצריכו בדיקה לפי שסמכו על הרופאים שביחנו דבריהם על אשה זו עצמה וס"ל להב"י דה"ה בזה כיון שהדבר בחון לכל הרופאים על אותן קרטין אדומים בעצמם שהם מלידת הכליות וא"כ אפילו בדיקה לא צריך אך בב"ה לא נראה כן וכן דעת הח"צ דהר"ן מיירי אחר הבדיקה שלא נימוחו אך כבר כתבתי שלענ"ד י"ל דמיירי היכא שלא בדקו כגון שא"א בבדיקה ובכה"ג שפיר סמיך אהנך היתרים להתיר בלא בדיקה והב"י ס"ל דבכל גווני יש להתיר: ואמנם דעת הד"מ והש"ך ושאר אחרונים שדברי הר"ן בזה הוא כדי להתיר אפילו אם בדק ונימוח כיון שבא עם מ"ר ולפ"ז צ"ל דהך חצץ אדום שידוע לרופאים שדרכו להולד בכליות ובא עם מ"ר אף אם אבן הוא נימוח ואין הכרח ממה שנמס והיה למים שאינו זה החצץ של כליות דאל"כ מה בכך שבא עם מ"ר דהא אם היו דנין בו דין דם ממש היה מקום להחמיר אליבא דר"מ ולומר דהדר מ"ר למקור ואייתי דם או חצץ זה שע"כ דם שנקרש הוא שהרי נימוח וע"כ לומר שגם הבא מכליות דם שנקרש הוא וכמ"ש הרמב"ם שדם הבא עם מ"ר דם של חלחולת או של כוליא הוא וא"כ י"ל דלפעמים הוא מתיבש בחלחולת או בכוליא ויוצא עם מ"ר ולכן אין ראי' ממה שנימוח ולכן ס"ל להר"ן דהוה מיעוטא דמיעוטא דהא אין דרך שיחזרו מ"ר למקור רק על צד המיעוט וגם אין דרך שיתיבש דם המקור להעשות חצץ כזה אף שיהא חוזר ונימוח אם לא על צד המיעוט רק בכליות דרכו להעשות כן ולכן הוי מיעוטא דמיעוטא אף היכא שנימוחו. ועיין בשו"ת בית יעקב שכתב דאפשר דכ"ש היכא שבאי' בלא מ"ר די"ל דמן המקור באו ובכר"ו השיג עליו מיבחושין דאמאי אם נימוחו טמאה כו' ולפי מ"ש החילוק מבואר דביבחושין וכיוצא שאף בלא נימוחו אין תולין ההיתר בכליות וחלחולת רק ממכה שבמקור עצמו ואמרינן שגלדי המכה הם בתמונת אלו וכל זה בשלא נימוחו אבל כשנימוחו אינם גלדי המכה שאין דרכו להיות נימוחים בפושרין וכיון שדם הוא הרי הוא דם המקור וטמאה שאין לנו לתלותם שבאו ממקום אחר משא"כ בחצץ אדום שדרכו לבא מהכליות ואפילו אם נימוחו י"ל שבאו מחמת דם הכליות שנקרש וע"י פושרין חוזר ונימוח א"כ י"ל דבלא מ"ר כ"ש שאין תולין במקור ודוקא במ"ר אמרינן הדר מ"ר כו' וגם במ"ש הש"י לחלק בין עפר דמתני' לקרטין והכר"ו השיג ע"ז מקליפות שאמרו מכה יש לה ע"ש ולק"מ כי לפי מ"ש הוא גופי' ג"כ דהד"מ והש"ך מפרש אפי' בנימוחו נמי תלינן בכליות משא"כ בקליפות שאין דרך לכליות להוליד זה שאם נאמר דם הכליות הוא שנקרש וחוזר ונימוח רק ע"י מכה שבבשר המקור וא"כ זה בעצמו הנסיון שאם נימוח אינו מחמת מכה שאין דרך גלדי המכה להיות נימוח בפושרין ומ"ש הכר"ו על הש"י ותמה אני ע"ז החכם שבסברות דקו' כו' שבמ"ש לחלק בין ההיא דהכא להך דחול ביקש להתיר כו' ונפלאתי שהרי הש"י גופי' סיים בה שמפני שמדמין לא נעשה מעשה ולבי נוקפי להתיר בלא בדיקה אם מוצאת אותם קרטין שלא בשעת הטלת מ"ר ועכ"פ ע"י בדיקה יש להתיר ומצינו לבדוק אותם ע"י בדיקת הרוק במיעוך כו' ואם א"א לבדוק אותן קרטין על הצפורן מרוב קטנן אפשר נמי לצדד ולהקל עפ"י שו"ת בית יעקב בסי' קי"ז כו' ע"ש: והנה בתשובת בית יעקב שם כתב שדברי הש"ך בסי' קפ"ח שהכריע כסברא ראשונה דבחתיכה דם לא מהני מה שאין נימוח סותר למ"ש בסי' קצ"א בשם הב"י גבי קרטין שהם חתיכה דם ומהני בדיקה בו ופשיטא דלק"מ כמו שמבואר בב"י דלא מדמי להנך עובדי אלא לפי שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום כו' ור"ל וא"כ נמי הוה צורתן מוכחת כמו קליפו' ולא דמי לשאר דם יבש וארווחנא בזה שמעתה דברי הר"ן ודברי הב"י יבואו בפשיטות על נכון שנראה שהר"ן לא רצה להתיר מחמת הנך עובדי אף בלא בא עם מ"ר משום דלא ברירא ליה לדמות הנך קרטין לצורת קליפות כו' שהעידו הרופאים שלאו דם המקור הוא אלא ברי' מחמת מכה רק דימה אותו לשאר דם יבש שדעת הראב"ד והרשב"א דלא מהני בדיקה ואף לפי מש"ל דמשמע מחידושי הר"ן כהרז"ה מ"מ לא הכריע בזה וס"ל דלא דמי לקליפו' דגם בלא אמירת הרופאים חזינן דצורתן מוכחת אלא דלא ידעינן אי איכא ברי' כה"ג שלא מתולדות הדם ובזה סמכו על הרופאי' שזה מגלדי המכה ורגלים לדבר שצורתן מוכחת משא"כ בקרטין בלא אמירת הרופאים אנו דנין אותו כרואה דם המקור אלא שהוא יבש ולדעת הראב"ד והרשב"א אין לזה בדיקה ולכן חזר לצדד ההיתר מחמת מ"ר ואפשר דהשואל שם דיבר מזה ולכן לא הוצרך הר"ן לחזור ולשנות זה ועל זה כתב הב"י שאין צריך לזה דמחמת הנך עובדא יש לנו להתיר גם בזה שהגדת הרופאים שאין דרך להוולד במקור כזה עדותם בעצמו משוי לי' צורת ברי' שהרי הם מעידים שאין רגיל לבא מן המקור בדמות זה וכיון שכן גם כן אמרינן דצורה מוכחת הוא ותולין בברי' ובכה"ג אפשר דגם נימוח נמי טהור ואף על גב דמדמי לה להנך עובדי אין זה אלא לענין הוכחת הצורה אבל לענין בדיקות נימוח לא דמי דהתם כיון שעיקר שאנו תולין בגלדי המכה הוא שתולין וזה אין דרכו להיות נימוח משא"כ בזה שאנו תולין בכליות ובזה אפשר שיהי' נימוח ג"כ דדם הכליות שקרש מחמת איזה כאב שפיר חוזר לדם וכמש"ל אך בב"ה נראה שחזר בו וס"ל להחמיר גם בזה אם נימוח וכמו בהנך עובדי וע"ש בבית יעקב שצידד להתיר בנאבד בלא בדיק' משום ס"ס כו' מיהו נרא' דלכתחלה צריך בדיקה כו' א"כ במה שחקרנו באשה זו שהקרטין פעמים שחור פעמים אדום א"כ האשה טהורה אף אם תמצא חצץ אדום ומצטרף השחור משום דהאי שחור אדום הוא אע"פ שבתה"ד כת' שאם הוא כמראה אבן כו' עכ"ל ובשו"ת ב"ח החדשו' כתב הגאון מוהר"א עפשטיין להסתפק בחצץ שחור דשמא דוקא בא מן הכליות ואף דאמרינן האי שחור אדום הוא כו' י"ל דלא אמרינן כן אלא בדם שופכו כו' משא"כ בחצץ שהוא עומד בעצמו ואינו נבלע שהוא גוש עב י"ל דאינו מקבל ליקוי כלל כו' ע"ש וזה כביר שתמהתי ע"ז דאדרבה אם נימא דבחצץ שחור לא אמרינן האי שחור אדום הוא וא"כ שחור הוא בתולדתו וא"כ בלא"ה טהור הוא דהא עם השחור אינו טמא כלל אלא משום דאמרינן האי שחור אדום הוא כו' אבל אי הוה ידעינן דהשחרות הוא מתחלת ברייתו אינו טמא וא"כ אם נימא דבחצץ לא אמרינן הכי אין חשש בחצץ שחור כלל אך באמת לענ"ד אין מקום לחלק בזה בין דם לחצץ והרי גם גבי ריאה והדם למדו מזה דאמר ר"ח האי שחור אדום הוא כו' וגם דהא י"ל שהדם לקה ונעשה שחור ושוב נתיבש והי' לחצץ ומדברי הגאון מהר"א ז"ל נראה שהבין דאם אמרינן שבא מן הכליות הוא גוש עב מתולדתו וליתא דגם אם בא מהכליות אמרינן שנתאסף שם דם ונקפה כמו אבן וכן מבואר מדברי הרמב"ן בהל' נדה שהבאתי לעיל שכתב אדו' או שחורים כו' ע"ש: ומ"מ נראה דבקרטין שחורים שהם דקים מאוד וא"א לעמוד עליהם אם הם נימוחים או לאו איכא ס"ס דאפי' אם הי' נימוח ספק אם הגיע לגדר דם שחור שהוא טמא דהא