בית אפרים יורה דעה קמב

דלולי אמירת הרופאים שלא עלה על הדעת דאיכא ברי' כה"ג מחמת סיבה אחרת רק שהוא דם המקור שקרש וודאי אין מקום לטהר מחמת שלא נימוח דלא קי"ל כריב"ח אך כיון שהרופאים אומרים שיש סיבה אחרת שיבא דם קרוש כזה ואפי' בתמונות אלו תלינן ביה ומסייע לן הבדיקה שלא נימוחו ודברי אא"ז הש"ך שכתב דמהירושלמי מוכח דלא כהרז"ה אין כוונתו כלל מחמת דאתותב ריב"ח רק משום דמוכחא מלתא דבלא נימוחו פליגי ריב"ח ור"א ואפ"ה ס"ל לר"א דטמאה ודוקא בצורות תלינן משום ברי' הא בדם יבש סתמא לא וכבר כתבתי ליישב גם זה לשיטת הרז"ה דמיירי בידוע שהוא דם יבש של מקור דריב"ח מטהר אפי' בהא ור"א ס"ל דטמא וק"ל כוותי': וראיתי בהלכות נדה להרמב"ן הנדפס עם חיבור בעלי הנפש שכתב בפ"ג דין ה' ראתה דם עבה הרבה טמאה יתר מכאן אפילו השליכה כמין קליפות וכמין יבחושין כל שיש בהם אדמומית או שחרות אע"פ שהם קשים כאבן מטמאין אותה עכ"ל ולא ביאר טעמו ואם טעמו בשביל שכתב אח"כ להחמיר בדין מכה שאין תולין בה כבר כתב הר"ן בתשובה לחלק בין ההיא דמכה דמיירי בדם שהוא דומה לדם נדות ואנו צריכים להקיף בדמים ואין אנו בקיאים אבל בכגון זה שהדבר ידוע ומפורסם שדרכו להוולד בכליות כו' וא"כ פשיטא דחילוק כליות ראי' לדין זה דכמין קליפות כו' שחכמים קיבלו דבריהם וא"כ מנין לנו להחמיר כשהן קשין כאבן ולא נימוחו ע"י בדיקה ואפשר שסובר שהבדיקה בפושרין חיובת הוא מדינא וא"א להקל בלעדה ואין אנו בקיאין בבדיקת הפושרין כשהבדיקה מדינא וכמ"ש הפוסקים לענין ריאה וכ"ש בזה שאיסור כרת הוא ולפי"ז י"ל מה שהקשה הב"י על הר"ן שהוצרך לטעמא דהחצץ באה עם מ"ר ולא סגי ליה בבדיקה אם לא נימוח משום דס"ל כהרמב"ן דלא מהני בדיקה בזה אבל לענ"ד דברי הרמב"ן תמוהים להחמיר בזה כ"כ ועוד שהרי יש לנו בדיקה טובה מזו שאין בה בקיאות למעך ברוק ע"ג הציפורן ולמה יחמיר בכל גווני ולא נזכר בשום פוסק דברי הרמב"ן בזה ובפרט הרשב"א והרא"ה שהם תלמידי הרמב"ן והעלימו עין מזה וקרוב בעיני לומר שיש ט"ס בדברי הרמב"ן וכצ"ל מטמאין אותה אם נימוחו בפושרין תוך מעל"ע וצ"ע: והנה המעיין בדברי הר"ן שם יראה שמ"ש ועוד אומר אני דאפי' לר"מ אתתא שריא דבריו אמורים כלפי השואל שרצה לומר דהלכה כר"מ משום דרבי קאי כוותי' וק"ל הלכה כרבי מחביריו וגם הביא בשם ר"ח דכל לבעלה מודה ר"מ והר"ן ז"ל דחה דבריו בזה וס"ל דהלכה כר"י אף לבעלה וע"ז כת' ואני אומר עוד דאף לר"מ אתתא שריא דכבר כתבתי דלמיעוט דל"ש לא חייש והא ודאי מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח הוא משום דכי חייש ר"מ כו' מבואר מדבריו דהא דחצץ אדום שיבא מן המקור מיעוטא הוא אלא דלר"מ הוה חיישינן ליה אבל שנאמר הדר מ"ר כו' הוי מיעוטא דמיעוטא וכ"כ אח"כ שאותן עצמים כמין חצץ אדום רגילין תמיד להוולד בכליות ואין יוצאין עם דם הנדות בכגון זה הדבר ברור שתולה בכאב הכליות שיש לה כו' ע"ש ומבואר מזה דאף למאי דלא קי"ל כר"מ לחוש למיעוטא מ"מ למיעוט זה שמא אעפ"כ בא מן המקור היינו חוששין ואף דאיהו מיירי שבשעת ווסתה היא רואה דם כשאר נשים מ"מ חייש שלא בשעת ווסתה להך מיעוטא דזמנין שהדם מתיבש במקור ויוצא כעין זה כדתנן המפלת כמין קליפות וכן נראה ממ"ש הר"ן שם קודם לזה דכיון שאותו חצץ נמצא עם מ"ר ולאחר מכאן מחמת תמצית הנשאר ממ"ר אין כאן הוכחה דבתר דתמו מיא אתא דם ולר"י טהורה עכ"ל מבואר מזה דגם בחצץ תולין שבא עם המים אבל אם היינו אומרים דבתר דתמו מיא אתא לא היו תולין בכליות אע"פ שבשאר פעמים אין יוצא דם כזה מ"מ כיון שרוב דמים מן המקור תולין מן המקור ויש לדחות דבתחלה רצה הר"ן ז"ל לברר ההיתר אף אם יהי' דין החצץ כדין דם ממש דעכ"פ לר"י שריא ושוב כתב דכיון שחצץ הוא יש להתיר אף לר"מ מטעם מיעוט דל"ש ושוב כתב ועוד שכבר שנינו בפרק תינוקות כו' ונראה כוונתו דודאי לא בא לדמות כאב למכה ממש רק לענין דעכ"פ אין אנו תופסין לעולם שיהי' מציאת האשה דם המקור אלא כשיש מכה תולין במכה וא"כ גם בלא מכה כל שיש לו מקום שיבא מחמתו למכה דמי וה"נ כיון שמצוי הוא שיבא חצץ כזה מחמת כאב הכליות תולין בו ומ"ש הר"ן בכאב הכליות שיש לה לאו למימרא שהאשה היתה ידוע חולי מחולי הכליות רק ר"ל שע"י החצץ הנמצא אנו דנין שהוא מחמת כאב הכליות שיש לה וכענין שאמרו הרופאים אשה זו מכה יש לה כו' ואף שאינו בא בכאב משום שאחר שיורד מהכליות הוא שופע ובא בלא כאב רק שבתחלת לידתו בכליות מסתמא הוא מחמת איזה כאב ומכה שבכליות שכן דרך שע"י איזה חולי שבכליות נולד שם חצץ כמו אבנים קטנים מאודמים ובאיש אין להם מקום מוצא כ"א עם יציאת מ"ר שמתמצין ויורדין מהכליות וכמ"ש בסי' מ"ד בנמצא אבנים בכוליא כשרה שמשם יורד אל גיד הערוה ובנקבה ג"כ יורד מן הכליות למטה לפרוזדר ושם דרך ליכנס לנקב השתן והאשה בעת בדיקתה היא פוגעת בהם והם נדבקין על עד הבדיקה ואז אין שם הרגשת כאב כלל וקיימתי' מסברא ועיינתי בספר שבילי אמונה ומצאתי שכתב שהכאב בחצץ הכליות בתחלתו הולך וחזק עד שידחה ואחר שידחה ישאר בכליות מכה והרגשה בכאב ע"ש ומ"מ נראה דלא תליא מלתא בהכי דלפעמים נולד איזה קילקול באבר שאין מרגישין הכאב כשאינו חולי המטריף ולכן אף שאפשר שיש לה איזה חולי בכליות כיון שאין כאב נעכר אין לה הרגשה וכה"ג גבי הא דמכה יש לה במעי' אע"פ שהיא לאו בת הרגשה היא וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מהל' א"ב ביצא דם עם מ"ר כו' ודם זה דם מכה הוא בחלחולת או בכוליא ע"ש הא קמן דלאו בהרגשת הכאב תליא מלתא אלא כל שיש מוכיח ועד שאין רגיל לבא כן רק ממקום זה אף שצ"ל שהוא ע"י מכה שיש במקום ההוא תולין בה ואף לפי מ"ש בשבילי אמונה שטרם שנדחה הכאב חזק אפשר שהרגישה איזה כאב ולאו אדעתה שהוא כאב הכליות אחרי שהוא כאב שבחלל הגוף והלואי שהרופאי' ידעו על בורי' מאין בא הכאב וסיבתו ולכן אע"פ שהרגישה איזה כאב תלתה אותו בצלעות ובבטן ועיקרו של דברים שכל שבא לפנינו בתואר חצץ אדום הרגיל להוולד בכליות ויוצא לפעמים עם מ"ר לפי שהכליו' הם קשורי' ומחוברי' בגיד א' אל מקום השתן או אפי' בשעה שאינה מטלת מ"ר כשמוצא מקום לצאת שפיר תולין בו כמו שתולין בדם ממש במקום שיש לתלותו במכה ומ"ש הר"ן בסוף דבריו וכ"ש להרשב"א שכתב דאף עכשיו תולין בדם מכה כו' נראה שאין להכריח מזה דהר"ן מיירי שהי' ידוע מכה בכליות או מחמת כאב שבכליות ומחשבו כמכה אלא הכל ע"ד שכתבתי דכיון שתולין במכה גם בזה שצורת החצץ מוכיח עליו אמרינן דמחמת כאב ומכה שבכליות הוא ואף שאינה מרגשת הכאב לית לן בה דבזה החציץ שרגיל להוולד מחמת כאב ומכה הוא המורה לנו ע"ז וכמו בדם הבא עם מ"ר: ומעתה מ"ש הב"י ואומר אני דבלא הני טעמי אתתא שריא מעובדא דראב"צ כו' ה"נ כיון שמפורסים לרופאים שאין דרך חצץ כו' הן הן דברי הר"ן גופי' מ"ש שיש לתלות מחמת כאב הכליות בא ולא מייתי מקליפות דהתם אף שהרופאי' אומרים שבאים מחמת מכה מ"מ לא ביחנו דבריהם שאותם קליפו' עצמם הוא מנשירת המכה שאפשר שקליפו' המכה הם משונה שהיא מפלת וכמו שאמרו בדם מכה משונה מדם ראייתה אין תולין ולכך כדי להעמיד הדבר על בוריו שקליפת המכה הם הצריכו בדיקה והנסיון מכריח שגלדי המכה הם משא"כ בזה שחצץ זה היא התמונה הרגיל להוולד בכליות ואין בו חשש שינוי א"צ בדיקה אלא תולין בו כמו שתולין בדם מכה כשידוע שאינו משונה מדם ראיי' וכמ"ש הר"ן ז"ל וקרוב הדבר לומר שהשואל בשאלתו להר"ן ז"ל דבר בזה מענין ההיתר מחמת הנך עובדי ודחה אותו וכמו שנזכר בדברי הר"ן שהשואל פלפל ג"כ מענין ההיתר מחמת מ"ר ולכן הר"ן לא חזר בדברי תשובתו זה רק