בית אפרים יורה דעה קמא

עין מן האיסור וכמש"ל בשם הרשב"א אבל בא"א לבדוק ושלא בשעת ווסתה הי' מסתברא שיש להקל: אחר כותבי כל זה מצאתי את שאהבה נפשי בחידושי הרשב"א נדה כתב וז"ל ועוד נ"ל להביא ראיה להראב"ד מרב יהודא אמר שמואל כו' ובקליפה ושערה ועפר הוא דבעי נימוח משום שאינו מצוי שיהא הדם נקרש ומוצא על הרוב בכענין זה אלא משום חשש בעלמא מטילין אותם למים ואם נימוחו חוששין להם ואע"פ שרובן בריות נינהו כל שיוצאין בענין זה עכ"ל והדברים מכוונים למ"ש בדעתו ז"ל שגם הוא סובר דרובא ברי' הוה ומשום חששא בעלמא אנו מצריכין בדיקה ולפי"ז הדבר ברור לענ"ד כמ"ש דאם אי אפשר בבדיקה יש להקל גם הלום ראיתי בחידושי הרשב"א שם בפירוש סוגית הש"ס בהא דפריך א"ה כי לא נימוחו נמי דמאי א"ה דהא אם נימא דזב ממש בעינן תיקשי טפי מתניתין לדידי' וכתב דה"ק אא"ב יבש מעיקרו לא מטמא ניחא דכי נתיבש שאינו נימוח טהורה דהא דטמא בנימוח משום דמוכחא מלתא דלאו יבש מעיקרו הוי' אלא לדידך דאמרת דדם יבש מעיקרא נמי טמא ומטמא כי לא נימוחו נמי כו' וצ"ע דמה ראה בדברי ר"א שבא לפשוט לו שהיבש מעיקר' טמא אע"פ שלא נימוח שהרי ר"א לא אמר אלא לשון המשנה ודלמ' אה"נ קאמר ר"א דמוכח ממתני' דדוק' נימוח הוא דטמא משום דאיגלאי מלת' דלאו יבש הוא אבל לא נימוח דיבש מעיקר' הוא טהור ויש ליישב וכבר כתבתי בזה הנלענ"ד: והגדלתי השמחה במציאות דברי הרשב"א הללו ששפתיו ברור מללו שאע"פ שכל שיוצאין בענין זה רובן בריות נינהו מ"מ משום חשש בעלמ' מטילין אותם למים ואם נימוחו חוששין להם ומשמע קצת דאפי' נימוחו אין זה מברר לגמרי שדם הוא ולהוציאו בבירור מהוכחת הצורה דברי' הוא משום דלפעמים גם ברי' כזו כגון קליפו' הבאות מחמת מכה הם נימוחים במים אך אפי' תימא דמה שנימוח היא בירור גמור ולא ברי' ולשון חוששין להם שכ' הרשב"א הוא לאו דוק' מ"מ אין ספק בדבריו שהבדיק' לחומר' משום חשש בעלמ' וא"כ יש לנו עמוד של ברזל לסמוך עליו באשה שיש לה ווסת קבוע ומצאה כן שלא בעת ווסתה ובזה יש לי ליישב מה שהקשו על הב"י סי' קצ"א שכתב על תשו' הר"ן ולי נראה דבלאו הני טעמ' אתת' שריא מהנך עובדי דראב"צ והד"מ והבאים אחריו כולם הקשו ע"ז דהר"ן כ' הנך טעמי להתיר אף בלא בדיקה ואפילו אם נימוחו טהור' ולפי מ"ש א"ש דמה שכתבו דלטעמ' דהר"ן אפילו נימוחו טהורה צ"ע דבשלמא לפי מ"ש תחילה להתיר מטעם דקי"ל כר"י פשיט' שאפילו נימוחו טהורה שהרי מתיר אפילו בדם ממש עם מ"ר אבל הר"ן דהב"י קאי עלי' הוא מה שכ' בסוף התשובה ועוד אומר אני דאפי' לר"מ נמי איתתא שרי' דהוה מיעוט דלא שכיח כו' דהאיך נאמר הדור מ"ר למקור ואייתי דם כי האי שאינו אלא כמין חצץ אדום שהוא מפורסם שרגיל להוולד בכליות כו' ועוד שכבר שנינו שאם יש לה מכה כו' אבל בכגון זה שהדבר ידוע ומפורסי' שאותן עצמים כמין חצץ אדום רגילין תמיד להוולד בכליות כו' ע"ש א"כ כיון דעיקר טעמו משום דלאו דם הוא אלא ברי' מתולדות הכליות א"כ אין זה כ"א כשאינו נימוח שחצץ כזה דרכו להוולד בכליות אבל אם מטילין אותו למים ונימוח אגלאי מלת' שאין זה החצץ שדרכו להוולד בכליות שהרי נימוח וא"כ דם המקור הוא אלא שנקרש קצת וא"כ פשיט' ששוב יש לומר אליב' דר"מ הדור מ"ר למקור כו' ואמנם גם אם נאמר דבעי בדיקה שלא נימוחו ובהכי מיירי הר"ן הדבר קשה איך לא הזכיר הר"ן מזה שנבדק ולא נימוח ואפשר שבדברי השואל הי' מבואר הענין לפי שגוף השאלה חסירה בדפוס ע"ש: אך מלשון הר"ן לא משמע כן וגם דלפי"ז הי' קושי' הב"י פליאה נשגבה על הר"ן שבא להתיר מחמ' שבא עם הטלת מ"ר ובש"ס מבואר דבדק ולא נימוח שרי בפשיטו' אף בלא מ"ר כלל ולכן נלענ"ד דודאי לא נעלם מהר"ן ענין הבדיקה דתטיל למים ואי הוה מיירי שבדק ונימוח לא היה מוצא מקום להתיר אליב' דר"מ דכל שנימוח אין זה חצץ רק דם ואם מיירי בבדק ולא נימוח לא הי' צריך כלל להנך טעמי דתלמוד ערוך הוא אך מיירי בענין שלא הי' אפשר לברר בבדיק' או דליתא קמן ולכך כתב הר"ן שמ"מ יש להתיר מחמת צדדין אלו וע"ז כתב הב"י דבלאו הני טעמי אתת' שריא מהנך עובדי כו' ובהא נמי כיון שידוע לרופאי' כו' וס"ל דכיון דלא הוזכר בר"ן מענין הבדיקה א"כ ע"כ מיירי בא"א בבדיקה וא"כ אתתא שריא דכיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדו' כו' אין חוששין לה ר"ל כל שא"א בבדיקה שהבדיקה אינה רק לחומרא ובסתמא אין חוששין לה ובשו"ת ח"צ סי' ע"ג כתב שהרי משנה שלימה שנינו כמין עפר תטיל למים והיאך יכשיר הר"ן בלי בדיקה והטלה למים ובשו"ת שב יעקב תמה עלי' דשאני דהר"ן שע"י הטלת מ"ר הם באין כו' ואמנם כוונת הח"צ דעכ"פ לר"מ אין להתיר מטעם מיעוטא דלא שכיח כיון דאפשר בבדיקה לברר אם זה החצץ מכליות לא יהי' נימוח וגם י"ל דהח"צ ג"כ בא להוכיח דע"כ הר"ן מחמת שבא עם מ"ר אתי עלה דאל"כ היאך מכשיר בלא בדיקה וחוזר על ראש דבריו שבא להוכיח דלא כהט"ז ע"ש אך לפי מ"ש א"ש דברי הר"ן שרוצה למצוא היתר אפי' אם היתה הבדיקה חיובת גם אחר אמיר' הרופאים והב"י ס"ל דאין הבדיקה חיובא להקל רק להחמיר ועיין בשו"ת ב"ח החדשי' סי' שכתב הגאון מוהר"א עפשטיין דהב"י לא גרס בהנך עובדי תטיל למים וכן הוא בתה"א ובאמת שגם בתוספתא ובירושלמי ליתא להך סיומא בהנך עובדי תטיל למים ולפ"ז י"ל דוודאי התם סמכו על הרופאים ולא הצריכו בדיקה כלל רק דילפינן מיני' דאיכא ברי' כה"ג שאינה מתולדת הדם וכמש"ל באורך וכ"כ הרשב"א בחידושיו לפרש דהש"ס פריך ומי איכא ברי' כה"ג ומשני אין וכעובדא דראב"צ ומשם למדו שעל הרוב יש לתלות בברי' כה"ג ויש לחוש לחששא בעלמא לבדוק ע"י הטלה במי' אך הרא"ש גרס לי'. ובתשו' הקשה להרשב"א דהו"ל לסמוך על הרופאים ועיין מ"ש בזה אא"ז מהר"מ מלובלין ובשו"ת ח"צ השיג עליו דלדבריו אמירת הרופאים אך למותר ובאמת לק"מ דטרם שחקרו חכמים את הרופאים ולא ידעו מה הוא אין תועלת בבדיקה אחרי שכל תכלית הבדיקה הוא לדעת שאינה דם רק ברי' אחרת שאילו דם יבש הוא הי' טמא דלא קי"ל כריב"ח ובאמת שהקשו בירושלמי מזה על ריב"ח דמטהר אפי' דם יבש ממקור דא"כ שומא ומכה למה וכמש"ל: ואחרי שנודע מפי הרופאים שיש ברי' כה"ג ע"י מכה ושומא שבמעי' אז אמרינן דרובא הכי אתניהו שאין דרך דם המקור לבא בצורה זו אבל בטרם התגלה הרוב מחמת אמירת הרופאי' אפס מקום להקל מחמת הבדיקה שלא נימוח שמי יודע עצמים בבטן המלאה אי איכא ברי' כה"ג דמתורת הריון ולידה ליתא כמ"ש הרמב"ן וכמש"ל וראיתי בכרתי ופליתי שכתב שהוצרכו לדברי הרופאי' שלולי זאת דם יבש הי' טמא כדיעה קמייתא והרא"ש לשיטתו דס"ל כהרז"ה אך זה באמת קושיית הירושלמי על ריב"ח וע"ש שכתב ליישב עפ"י דברי הרמ"א בהוחזק ג"פ וכתב דקושיית הירושלמי מיושב ולכך פסק הרז"ה הכי ומיושב קו' הש"ך דהוכיח מהירושלמי דלא כוותי' וכדברים האלה כתב ג"כ בסדרי טהרה דלהרז"ה מה שרופא אומר אינו צריך דבלא"ה דם יבש טהור וכתב ג"כ שכך קו' הירושלמי ע"ש ואני תמה ע"ז תרי גברי רברבי כרבנן ליטעו בהא מלתא במחכ"ת וכבר בררתי אמתת הדברים דאין ענין הא דריב"ח להרז"ה דריב"ח מטהר דם יבש אפי' מן המקור משום דבעינן זוב דמה דמידב דייב ובהא אתותב ריב"ח דא"כ למה דרשו ברופאים דהא בלא שומא ומכה נמי טהור ודברי הרז"ה מיוסדים אליבא דר"א דקי"ל כוותי' דמטהר בלא נימוחו משום דאמרינן ברי' הוא וס"ל דאין חילוק בין כמין עפר לדם יבש שג"כ יכול לבא מחמת מכה שבמעי' וס"ל דלא בעינן צורה מוכחת דהא עפר אין עליו צורה אבל וודאי דמודה הרז"ה דאי ידעינן דדם מקור הוא אע"פ שיבש שהוא טמא ואין חילוק בין יש צורה או לא אלא אי איכא למיתלי בברי' או לא ואין חילוק בין הראב"ד להרז"ה לענין זה דגם להרז"ה א"ש