בית אפרים יורה דעה קמ

נימוחין בשריית פושרין בידוע שאינם דם אלא ברי' כו' וא"כ אם נאמר שאף היכא דאיכא הוכחת הצורה ספיקא הוה וספק השקול א"כ לא היה לנו לסמוך על הכרעת השריי' במקום ספיקא שהרי הוכחת דגם בדם יבש עכ"פ איכא ספיקא ואפ"ה ס"ל שהשריי' אינו מוציאו מידי ספיקו אלא ע"כ כמ"ש דהיכא דאיכא הוכחת הצורה לאו ספק השקול הוא והוא נוטה לצד היתר וכמ"ש הרא"ה שם וכ"ת דרובא דהני צורת ברי' הם א"כ לא תבעי בדיקה כו' והרשב"א סובר כיון שלפעמים נעשה כן צריך בדיקה לחומרא וכן נראה לכאורה מלשון המשנה דאמר תטיל למים אם נימוחו טמאה ואם איתא דהבדיקה באה להוציא מכלל דם א"כ איפכא הו"ל למימר תטיל למים אם לא נימוחו טהורה משמע מזה דסתמא להקל אלא שלכתחילה כיון דאיתא קמן צריך להטיל למים ואם נימוח ע"כ דדם הוא וטמא וכן בסיפא גבי המפלת דגים אם יש עמהם לחלוח דם טמאה ושם נראה פשוט שאם לא בדק אחר לחלוח דם שאין לטמאות מספק רק כשיודע בבירור שיש לחלוח דם וכן נלענ"ד מדברי הירושלמי שסובר דהך דתטיל למים שייכא נמי בהא דהמפלת כמין דגים וכמ"ש הדא ילפא מן ההוא כו' והתם וודאי נראה דאם לא בדק אנו תולין שברי' הוא דרך הריון ולידה דמהאי טעמא ס"ל להרמב"ן והר"ן דאפילו בדיקה א"צ שבוודאי לא יהי' נימוח וא"כ מסתמא גם הירושלמי דמצריך בדיקה היינו לכתחילה וכיון דמדמה הך דהמפלת קליפות והך דהמפלת דגים ש"מ דתרוייהו כי הדדי נינהו לענין הצרכת הבדיקה ג"כ רק לחומרא לבד וקצת יש לדחות לפי מש"ל דהירושלמי ס"ל דגם במפלת קליפות שייך עיבור ולידה א"כ הירושלמי לטעמי' דמדמי להו ג"כ להדדי גם לענין הבדיקה וקצרתי: ולכאורה יש לדייק מדברי הרמב"ם פ"ה מהל' א"ב שכתב הפילה כמין קליפה כו' תטול למים פושרין אם נימוחו ה"ז טמאה שדם הוא נקפה וכל הרואה דם יבש טמאה ואם שהו בפושרין מעל"ע ואח"כ נימוחו ה"ז ספק טמא לא נימוחו מעל"ע הרי אלו ממכה וטהורה עכ"ל וכבר כתבתי שמ"ש הב"י דמשמע דס"ל כהראב"ד אינו מוכרח ואדרבה מדלא כתב דין דם יבש למלתא באפי נפשי' אלא כוללו בדין כמין קליפה בתורת נתינת טעם שדם הוא נקפה וכל הרואה דם יבש טמא משמע דחד דינא הוא ואף שי"ל שלא בא אלא לומר דבהנך מה שנימוחו מגלה לן שדם יבש הוא דלא תימא ממכה הוא אבל בדם יבש עצמו א"צ לגילוי זה מ"מ הו"ל לכתוב דין רואה דם יבש בפ"ע להשמיענו דלא תימא דבעי נימוח דוקא שיהי' טמא בנמצא יבש מעיקרו ואיך שיהי' בזה מ"מ ממ"ש אם נמוחו טמאה שדם הוא כו' משמע דבשביל שידענו שנימוח אמרינן דם הוא וכן בלשון הטור והש"ע טמאה והוא שיהיו נימוחים בתוך מעל"ע כו' דמשמע מלשון זה שדוקא כשנתברר לנו שהוא כן וכה"ג כתבו הפוסקים בסי' ל"ו בלשון כה"ג גבי נגלד והוא דלא מפקא זיקא שבא לומר שצריך שיתברר ע"י בדיקה וכך נראה ג"כ מלשון הש"ע בסעיף וא"ו שכתב בד"א שצריך בדיקה בשרי' במפלת כמין קליפות ושערות אבל חתיכה דם אעפ"י שקשה ואינו נימוח טמאה וי"א שגם לזה צריך בדיקה בשריי' כו' והטור כתב ג"כ כסגנון הזה בשם הראב"ד ולשון זה מורה שכדי לטמא האשה במציאתה כדברים האלה הצריכו בדיקה בשרי' וזולת הבדיקה אין לטמא אותה ואין לדייק מלשון הש"ע סעיף ג' שכתב והוא שהטיל החתיכה במים פושרין ולא נימוחו דמשמע שאם לא עשה כן טמא מספק וע"ש בב"י וד"מ י"ל דהתם הכי קאמר דרבינו שמשון שהתירה לבעלה צ"ל שהטיל כו' דאל"כ יש לחוש שמא דם קפוי הוא וגם אין להביא ראי' ממ"ש הרמב"ם שאם שהו בפושרין מעל"ע ואח"כ נמחו ה"ז ספק טמא וכ"כ שאר פוסקים לפסוק האי בעיא לחומרא וה"ה כתב הטעם דספיקא דאורייתא הוא משמע שהבדיקה חיובית מדינא אך לפענ"ד אין מזה ראי' כלל דהתם כיון דהשתא מיהת נימוחו לפנינו ואם דינא הוא דבעינן מעל"ע ודאי טמאה היא מש"ה השתא דאיבעי לן הוי ספק דאורייתא משא"כ אם לא בדק כלל אמרינן שאם הי' בודק הי' מוצא שלא נימוחו דצורתו מוכחת דברי' הוא ורובא הכי אתנייהו ובזה א"ש דבש"ס האי בעיא דלמא בדם דרכיך לא בעינן מעל"ע וסגי ביום או לילה לבד לטהר והרמב"ם הפך ענין הספק על נימוח בשרי' תוך המעל"ע ולא נקט הספק דאם לא שהה מעל"ע בבדיקה זה טמאה מספק דשמא אם הי' שורה מעל"ע הי' נימוח ולפי מ"ש א"ש דממה נפשך אי מצינן למיבדקי' עוד ולהשהות מעל"ע צריך לבדוק ואם א"א לבדוק עוד אין כאן טומאה מספק כיון דלא חזינן דנימוח אין לטמאה כלל שבלא בדיקה יש לטהרה רק הבדיקה לחומרא וכמ"ש: וקצת משמע במ"ה שכתב על הרא"ה שאמר דאפילו קליפות ושערות אם נשתהין זמן מרובה מוסיפין ביובש ושוב אין נימוחין אפ"ה טמאין וזו קשה שא"כ האיך התירה המשנה בשרי' דלמא נשתהה הרבה בבית הרחם ונתיבש ולפיכך אינו נימוח בשרי' עכ"ל ולכאורה משמע מזה דבהך בדיקה אזלינן לחומרא אך באמת ז"א דשפיר קשי' לי' לשיטת הרא"ה גופי' דלא ס"ל צורתן מוכחת כלל וגם לא ס"ל דהיובש מוכיח כמש"ל בשיטת הרז"ה רק ס"ל דמה שאין נימוח הוא סימן מובהק מצד עצמו ע"ז שפיר פריך לי' דמאי סימנא דלמא אשתהי ויש אתי מקום לומר דאף שנאמר שהללו בעלי צורה על הרוב אין דרך שיבא דם נדה בצורות אלו לאו מחמת הצורה לבד רק שאפשר שזה שכיח כשמתחיל הדם להתקרש שיהיה על איזה תמונה אך לא שכיח שיתקרש ויתקשה הרבה בתמונה זו שלא יהיה נימוח בשרוי' ולפ"ז שוב י"ל דבלא הבדיקה שלא נימוח אין כאן מוכיח כלל מחמת הצורה בלבד אך לא מסתבר לפלוגי בהכי שאם היינו אומרים דמצוי הוא שיתחיל להתקרש בתמונה זו אין ראי' ממה שלא נימוח דאם משתהה יותר הוא מתקשה יותר ונשאר בתמונה זו עצמה אלא ודאי שדברי' אלו שאנו אומרים שאינו רגיל שיעלה הדם בצורה זו היינו בתחלת הקרשה וכן נראה מדברי הרשב"א בזה: סוף דבר הראיתי לדעת שלשונות הש"ס והפוסקי' מורי' דעכ"פ היכא דאיכא צורה והכרת פנים ענתה בם דבריה נינהו בדיקת השריי' רק לברר החומרא לטמא אם נימוחו וידעתי כי מי שישוטט בלשונות הפוסקים עוד ימצא פנים לכאן ולכאן ואיני מחליט זה לדין ברור לסמוך עליו ולהעמיד יסוד ע"ז לבד אבל מ"מ הדברים נאותי' לחזק מוסדות ההיתר ולכן הארכתי בזה לפי שהוא מקצוע גדול בענין זה ולולי שאני מיראי הוראה הייתי אומר שיש מקום לסמוך ע"ז באשה שיש לה ווסת קבוע שרואה דם גמור ומוצאת כדברים האלה שלא בשעת ווסתה דבזה ודאי שייך לומר כיון דלא שכיח כלל שתראה שלא בשעת ווסתה ואפי' אם תאמר שרואה היא דרך מקרה אף שלא בשעת ווסתה עכ"פ לא שכיח שתראה דם בצורות אלו ובכה"ג וודאי סמכינן להתיר אם לא בדק בשרי' ונימוח ותלינן לומר דבריה נינהו ואם הוה אמרינן הכי נוכל ליישב אם ימצא בלשונות הפוסקים משמעות שהבדיקה באה להתיר משום שהיא באה להתיר אף בשעת ווסתה כמ"ש הש"ך והאפי רברבי ובזה ודאי הבדיקה חיוב היא ואף שהרמ"א כתב דבלא נימוחו ג"כ אין קולא כ"א שלא בשעת ווסתה עיין במנחת יעקב דמיישב דברי הרמ"א דקאי אשלפניו ע"ש וקצרתי: ולפענ"ד הכרעה נכונה היא דבשעת ווסתה אף למאן דמיקל בבדיקה מ"מ אם לא בדק פשיט' שיש להחמיר כיון דשעת ווסתה היא משא"כ שלא בשעת ווסתה וא"א בבדיקה ודאי אזלינן בתר רובא שאין דרך שתראה דם המקור בצורות אלו והא קמן דהש"ך והא"ר סמכו להקל מה"ט אף בשעת ווסתה די"ל אורח בזמנו בא מ"מ הצורה מוכחת וא"ל דסמכינן אבדיקה שלא נימוח שהרי דעת הרשב"א ודעימי' שאין זה סימן מובהק דאל"כ אף בדם יבש בלא צורה יש להקל אלא ע"כ דסמכינן אהך סברא דצורה מוכחת אף בשעת ווסתה י"ל שרגלים לדבר שלא נימוחו א"כ גם בלא בדיקה ושלא בשעת ווסתה י"ל שרגלים לדבר כיון דשלא בשעת ווסתה היא ואפשר דהא עדיף טפי אך היכא דאפשר למבדק פשיטא שאין לסמוך ע"ז שלא נהי' כמעלומים