בית אפרים יורה דעה קלט

יבש דטמא אף שלא נימוח ומשני לי' דשאני יבש מעיקרו די"ל ברי' הוא והרז"ה לפום הך תירוצא דברי' קאמר דגם בדם שלא נימוח אמרינן ברי' הוא וכבר הארכתי לעיל בענין זה ומ"ש הרשב"א ראי' מר"פ דם הנדה דע"כ מיירי ביבש מעיקרו כדמשמע מדפריך כו' כבר כתב הרא"ש לדחות זה אך בחידושי הר"ן שם כתב דרש"י גרס יבש מעיקרו מנלן דתנן המפלת כו' וכן משמע מדברי רש"י שכתב יבש מעיקרו כגון הני דתנינן אך לפי מ"ש הר"ן שם דהך אם יכולין לחזור ולשרות כו' לא קאי כ"א אשרץ ונבלה אבל זוב ודם ודכוותי' שנתיבשו אין יכולין לשרות ולחזור כו' ע"ש שמבואר דאע"ג דשפיר הוא נימוח בשרוי' מ"מ אינו חוזר לכמות שהי' שיהי' שם לח עליו ולהכי פריך אמתני' דהמפלת כמין קליפות מנלן משום דאע"ג שנימוחו הרי לא חזרו לכמות שהי' שא"א לדם היבש לחזור: ולפי"ז אין ראיות הרשב"א ראי' כלל דאף דהמקשה מפרש מתני' דדם הנדה בסתמ' אפי' יבש מעיקרו מ"מ שפיר מיירי בנימוח ע"י שרוי' דסימנא מלתא דלאו ברי' הוא ומ"מ מחלק בין דם הנדה לאינך דבדם אע"פ שאין יכול לחזור לכמות שהי' מ"מ טמא משא"כ באינך ולפי מש"ל בלא"ה יש לדחות דמתני' התם אע"ג דסתמ' אפי' ביבש מעיקרו מ"מ מיירי בידוע שהיא דם הנדה (מיירי) בענין שאין לתלות במכה או שהוא שעת ווסתה דאז אין תולין בברי' אלא דם הנדה הוא ומטמא אף שאין חוזר ע"י שרוי' משא"כ היכא דאיכ' למיתלי דברי' הוא מחמת מכה וכה"ג שפיר תלינן אף שאין כאן צורה מוכחת כיון דלא נימוח בשרוי': ומה שנראה מדברי הרא"ה בטעם הדבר דמה דלא נימוח הוא סימן מובהק שאינו דם רק ברי' אין נראה כן מדברי הרז"ה כמש"ל שהרז"ה כתב שאם לא נימוח מנין היינו יודעין שהוא דם מעיקרו ולדברי הרא"ה איפכא ה"ל למימר שאם לא נימוח א"א לומר שהוא דם מעיקרו אך לענ"ד נראה דס"ל להרז"ה דאף בלא צורה מלתא דלא שכיחא הוא שתוציא דם יבש ממקורה ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם שכתב אם תראה זאת הקליפה אפשר שהם מדם הנדות שנתקרש בחום נתחדש שם ויהי' אפשר שהם קליפות שתן ולכן צוה שישרו במים כו' וכיון שאין זה רגילות שתראה דם יבש מחמת כי יבא חום המתחדש והכי אמרינן בש"ס אורחא דמלתא נקט וכ"כ רש"י זוב דמה משמע שאין דרכו לזוב אלא לח וכ"כ התו' בד"ה אבל דם דרכיך שדם אין רגיל להתיבש קודם יציאתו מהרחם ואף ששם ר"ל שאין רגילות שיתיבש כמה ימים קודם מ"מ עכ"פ כיון דאם נאמר דם הוא ע"כ דרכיך ואפי' שרוי' בפושרין מעל"ע לא צריך וראוי הוא שיהי' נימוח וכיון שלא נימוח אין לתלות בדם נדה אלא דם יבש של מכה או סבה אחרת וברי' הוי אך אם נימוח הא קמן דדם נדה שנקרש הוא: ולפי"ז דין הרז"ה והראב"ד חד טעמא ולא חד דינא וגם טעם הראב"ד כמ"ש הרשב"א הוא לפי שצורתן מוכחת שאין דרך הדם להתיבש ולעשות צורות כאלו וכל שלא נימוחו איגלאי מלתא דלאו דם הוא אלא ברי' בעלמא ובמין עפר נמי אין דרכו של דם להתיבש ולצאת נפרך כעפר מיהו כשנימוחו ע"כ לאו ברי' נינהו אלא דם הי' ונתיבש דרך מקרה ונעשה כן כו' וכ"כ הרשב"א שם אח"כ דבקליפות כו' דמספקא לן אם הם ברי' או דם שנקרש מפני שצורתן מספקתן ואילו אתא אליהו ואמר דדם יבש הוא טמאוי מטמאינן לה אפי' כי לא נימוחו דבפירוש ריבתה התורה כל דם שיהי' לפיכך י"ל כדברי הרא"ש ז"ל וקליפו' כו' דטהורה בלא נימוחו דצורתן מוכחת עליהם כו' ע"ש וכדבריו לענין בעלי צורה כן הוא להרז"ה ודעמיה בדם יבש סתם דודאי אילו אתא אליהו ואמר שדם יבש זה דם נדות הוא שנתיבש במקורה או שרואה כן בשעת ווסת שלה שרגלים לדבר שראיית המקור הוא ודאי שטמאה אבל אחרי שאין אתנו נביא והוא שלא בשעת ווסתה שאף בשעת ווסתה היא רואה דם כשאר נשים אבל לא דם יבש כזה ס"ל דהיוב' מוכיח עליו שאינו דם נדה וכיון שלא נימוח איגלאי מלתא שברי' הוא ומדמה לה לעפר דתלינן בברי' לפי שאין רגילות שיבא כך וה"ה לכל דם יבש שיבשותו מספקו ושריותו מוציאו מידי ספיקו: ועתה אבין ואדין לפני רבותינו ז"ל היכא שהפילה דם יבש להרז"ה או כמין קליפות להראב"ד ודעמי' שדינו הוא תטיל למים כו' ונאבד קודם שנתברר אם הולכין לחומרא אם לא ולכאורה מלשון הרז"ה שכתב בדם יבש שאם לא נימוח מנין היינו יודעים שהוא דם מעיקרו כו' (דמה שנימוח יברר לנו שדם מעיקרו הוא וכל שאין יודעין אם נימוח מקלינין בי' ולפי מ"ש בטעמו דס"ל שאף בלא הבדיקה אין תולין בדם מעיקרו לפי שאין רגילות שיתייבש וא"כ הבדיקה לחומרא לבד שאם יהי' נימוח ע"כ שדם מעיקרו הוא שנתיבש דהא קמן שנימוח אך לפי מש"ל דכיון שעכ"פ הרגילו' שיהי' רכיך וכי לא נימוח אגלאי מלתא דברי' הוא א"כ בלא הבדיק' אין לנו ראי' כלל אך ל' הרז"ה משמע כמ"ש שאין תולין בדם מעיקרו רק מחמת דחזינן דנימוח) וא"כ אי אירע אונס שלא נבדק הולכין בספקו להקל ומכ"ש בבעלי צורה להרשב"א שצורתן מוכחת עליהם שאין דרך הדם להתיבש ולעשות צורות כאלו א"כ בלא הבדיקה נמי מסתברא דברי' נינהו אלא דכי בדק ונימוח ע"כ לאו ברי' הוא אלא דם ונתיבש דרך מקרה ונעש' כן כו' ע"ש וכמ"ש לשונו לעיל א"כ בלא בדיק' מה"ת לומר שנתיבש הדם דרך מקרה ונעשה כן ותלינן דברי' הוא: והנה הרא"ה בב"ה הקשה על הרשב"א דכיון שמה שלא נימוח ס"ל להרשב"א דאינו סימן מובהק רק מצד צורה מוכחת א"כ אף בלא נימוח ניחוש לי' כיון דאפשר שהוא דם שהרי צריך בדיקה אם נימוח או לא והרשב"א במ"ה השיב שדבר רחוק הוא שיעשה כעין צורת ברי' אלא שיש להסתפק בכך לפי שפעמים נעשה כן ולפיכך צריך לבדוק בשרי' דשרייתן מוציא מידי ספיקתן וכוונתו בזה דבעינן תרתי לטיבותא שיהא צורתן מוכחת וגם שאין נימוח ובאמת שהרא"ה בב"ה הרגיש בזה וכתב וכ"ת רובא דהני צורת ברי' הוא א"כ לא תבעי בדיקה דהא כל היכא דאיכא רובא לא בעי בדיקה וראיה מהא דחולין דתלינן בשגרונא משום דשכיח לא בעי בדיקה אע"ג דאפשר כו' אך הרשב"א אף ע"ג דס"ל שדבר רחוק הוא וא"כ לא הוי רק מיעוטא מ"מ אפשר דס"ל שמיעוט המצוי הוא או כיון דאיתא קמן ואפשר בבדיקה וכמ"ש במ"ה בדף ז' לענין רוב מצוין א"ש כו' שלא נהיה כמעלימין עין מן האיסור כיון שאנו יכולין לעמוד על בירורו כו' ע"ש וס"ל בהאי דשגרונא שאני שהוא מצוי הרבה או משום שטורח גדול לבדוק והוה כלא אפשר וע"ש בפוסקים בהך כללא דאיכא לברורי והארכתי בזה במקום אחר ולפ"ז נראה לכאורה דהיכא דליתא קמן דליבדק' אזלינן בתר רובא דצור' אילו ברי' הם ולא דם ואפס שיש מקום לומר דאע"ג דהרשב"א ס"ל דאע"ג שרחוק הוא שדם הנדה יתיבש ויעשה כצורות אילו מ"מ גם זה לא שכיח שיהיה מכה ושומא במעי' שלא תרגיש בהם. וכיון ששקולין הם ספיקא הוה ומתברר ע"י השרוי' ולכן כתב הרשב"א שצורתן מספקתן ר"ל דהוה ספק השקול ומ"ש דצורתן מוכחת היינו דאל"כ לא הוה תלינן בסיבה אחרת דלא שכיחא רק מחמת שצורתן מוכחת שאין רגילות שיתיבש הדם לצורות כאלה באנו לבית הספק וכן נראה מלשון הרשב"א בת"ה הקצר שכתב בד"א בדם יבש אבל הרואה כמין קליפות כו' הרי אלו ספק דם ספק ברי' כיצד הוא עושה שורה אותה במים פושרין מעל"ע נימוחו בידוע שהוא דם וטמאה לא נימוחו בידוע שאין זה דם אלא ברי' מכה יש לה בתוך מיעיה כו' ע"ש משמע דספק השקול הוא אך לענ"ד ז"א דהא וודאי דגם הרשב"א דמחמיר בדם יבש שלא נימוח לאו משום דס"ל דדם וודאי מן המקור הוא דודאי מודה שאפשר שיבא דם יבש מחמת מכה כמו קליפה וכיוצא וגם מודה הוא שאין רגילין שיבא דם הנדה יבש וכמש"ל מדברי הש"ס ורש"י והתוספות ומ"מ ס"ל דלא מהני הך סימנא דלא נימוח להוציאו מכלל דם אלמא דס"ל דשרי' ולא נימוחו אינו סימן מובהק מצד עצמו אלא בצירוף מוכיח של הצורה וכמ"ש מלשונו לעיל וכ"כ עוד במ"ה שם שכתב ובשלמא אי אמרת דדוקא כיוצא באילו שצורתן מוכחת עליהם כיון שאין דם עשוי לעשות כן ועוד שאין