בית אפרים יורה דעה קלח

משו' ברי' והנה בהא דקאמר מתנית' פליג' עלי' דר"א המפלת כו' צ"ע דמשמע דאדר"א קשי' לי' דמטמא בלא נימוחו ומשמע מזה דלריב"ח א"ש אע"ג דקתני אם נימוחו טמאה וע"כ לומר דס"ל דריב"ח מודה בנימוחו משום דאין זה דם יבש רק לח מיקרי כיון שנימוח רק בלא נימוחו פליגי ולהכי פריך עלי' דר' אליעזר דמטמא אף בלא נימוחו ומשני דהתם משום ברי' טהור בלא נימוחו משא"כ בדם יבש ס"ל לר"א דטמא אף בלא נימוחו וריב"ח ס"ל בזה דטהור וזה להיפך מש"ס דידן דמוכח דריב"ח מיבעי' לי' לטהר אף בנימוחו ולהכי פשיט לי' ר"א ממתניתין דנמוחו טמאה וכמ"ש התוס' והא דקאמר בירושלמי בתר הכי דמתנית' פליג' על דריב"ח מעש' באשה א' כו' הא אין בה שומה ומכה לא בדא ר"ל לא בזאת הי' מטהרין נמי א"ש דכיון שמה שטהרוה הוא אחר הבדיקה שלא נימוחו כדמסיים בה בש"ס דילן א"כ קשה בלא נימוחו לא הי' צריכין לשומא ומכה דלריב"ח כל דם יבש אפילו ממקור טהור ולר"א א"ש דדוקא משום שומא ומכה דהוי ברי' אבל בל"ז אין לטהר דם יבש אף בלא נימוחו משא"כ לריב"ח לא הי' צריך לדרוש ברופאים כיון שעכ"פ לא נימוח טהור הוא וגם תחלת דברי הירושלמי דקאמר מתנית' פליג' על ריב"ח דם הנדה כו' נמי א"ש דאע"ג דריב"ח מיירי בלא נמוחו מ"מ התם נמי בלא נמוחו מיירי כמ"ש וא"כ פשטות דברי הירושלמי נראין דר"א וריב"ח פליגי בלא נימוחו ואדחיא הך דריב"ח וקאמר דלית לי' קיום וקי"ל כר"א דטמאה וא"כ דברי הש"ך לכאורה נכונים דמהירושלמי מוכח דבדם יבש בלא צורה אף בלא נימוחה טמאה ודלא כהרז"ה והרא"ש בזה אבל אחר העיון נראה דאין ראי' מהירושלמי לדחות דברי הרז"ה לפי מ"ש הרמ"א בסי' קפ"ח דהא דמטהרין בלא נימוחו דוקא באשה שיש לה ווסת ושלא בשעת ווסתה אבל בשעת ווסתה טמאה אף שלא נימוחו והש"ך שם השיג ע"ז דכיון שאינו רואה דם רק דברים יבשים אפי' בשעת ווסתה טהורה, וכ"כ בשם אא"ז הגאון בעל אפי רברבי דכיון שעיקר הטעם דאינו דם רק ברי' טהורה אף בשעת ווסתה דאף גבי מכה ס"ל להרמב"ם והרשב"א לטהר אף בשעת ווסתה דווסתות דרבנן וכמ"ש בבה"ג ע"ש ומ"מ נראה ברור דגם הש"ך מודה דלשיטת הרז"ה דס"ל דגם בדם יבש אמרינן דאר לא נימוחו ברי' הוא היינו דוקא שלא בשעת ווסתה ודוקא להראב"ד דס"ל צורתן מוכחת גם בשעת ווסתה אמרינן הכי משא"כ להרז"ה דלאו בצורה תליא מלתא רק מחמת שלא נימוח אנו אומרים שאין זה דם מעיקרו אלא ברי' הוא וכמ"ש בלשונו אם לא נימוח מנין אנו יודעין שהיא דם מעיקרו כו' א"כ אין כאן מקום להקל רק שלא בשעת ווסתה אבל בשעת ווסתה אף שלא נימוח אנו תולין שהי' דם מעיקרו אלא שנתיבש ויצא בשעת ווסתה ואורח בזמנו בא ולפי זה אין ראי' כלל מהירושלמי דודאי לענין פלוגת' דר"א וריב"ח דלריב"ח דם יבש אע"פ שודאי דם המקור הוא כיון שהיא יבש טהור הוא אדחיא לה דריב"ח וכדאמרינן נמי בש"ס דילן דגם יבש מעיקרו טמא הוא וקי"ל כר"א בהא היכ' דהוא דם המקור ודאי אך כיון דבלא נימוחו מודה ר"א דטהור היכא דאיכ' למיתלי דברי' הוא ס"ל להרז"ה דגם בדם יבש בלא צורה תלינן בי' דברי' הוא ואין ראי' ממאי דפליג ר"א על ריב"ח בדם יבש שלא נימוח דהתם היכא שידוע שדם מקור הוא כגון בשעת ווסת פליגי וגם אפשר דהיכא שאשה מרגשת בעצמה שאין לה שום מכה וזה דם ראי' הוא שאין לתלות שברי' הוא ואפ"ה מטהר ריב"ח ובהא לא קי"ל כוותי' אבל בהא דס"ל להרז"ה דבדם יבש שלא בשעת ווסתה נמי תולין בברי' דהיינו לר"א דקי"ל כוותי' אין בזה ראי' מהירושלמי כלל: ויותר נראה לענ"ד דבלא"ה אין להביא ראי' מהירושלמי שנראה דלא אזיל בשיטת תלמוד' דידן דמפרש מה דאמרינן ברי' הוא היינו כעובד' דר"א בר"צ וכמש"ל בשם הרא"ש והרמב"ן והירושלמי ס"ל שאנו תולין שזה לידה ולא ראי' כי מ"ש לעיל להגי' עפר אתעבדת הוא דחוק וכתבתי כן להשוות הדברים למ"ש הרמב"ן והרא"ש לתלמוד' דידן דלא שייך לידה בדברים כאלו אבל האמת יורה דרכו דצריך להגי' עפר אתעברת וקמת משם ברי' והיינו משום דמקשה לי' אהא דקאמר משו' ברי' דמה ברי' שייך בזה והוא השיב לו דגם בעפר י"ל שנתעברה כמין עפר וברי' הוא וכן מבוא' שם בירושלמי לעיל מיני' דקאמ' והתנינן המפלת כמין דגים כו' אם יש עמהם דם טמאה כו' ותטיל לפושרין הדא ילפא מההיא שאם נימוחו טמאה כו' מבואר דהך דהמפלת כמין קליפות והך דכמין דגים חד דינא אית להו וכמו דבמפלת דגים אם לא נימוחו תולין אותו בעיבור ולידה כמו כן גם במפלת כמין קליפות ודלא כהרמב"ן שכתב לחלק ביניהם: שוב ראיתי כי הירושלמי אדרבה מסייע להרז"ה שהרי ראיית הרשב"א מהא דמטמא ר"י בחתיכה ולא אמרינן יטלוה למים כו' והרא"ה בב"ה מחלק בין חתיכה לדם מועט כעין שערו' כו' דחתיכ' כיון שנתרבה הדם ונקרש ונעש' חתיכ' שוב אין נימוח בשרוי' כו' והירושלמי תיובתא לתרווייהו דבירושלמי קאמר מתניתי' פליגא עלי' דר"א המפלת כמין חתיכ' כמין קליפות וכו' ועלה קאמר דר"א פתר לה משום ברי' הרי מבואר דגם בכמין חתיכ' תלינן בברי' וא"כ ע"כ מה דקאמר ר"א המפלת דם יבש טמאה היינו בגוונא שאין לתלו' בברי' וכמש"ל שהיא יודעת בבירור שאין לה מכה שכך הוא דם המקור או בשעת ווסתה משא"כ היכא דאיכ' למיתלי אף בחתיכה תלינן בברי' ולפי מ"ש דשיטת הירושלמי בהא דברי' דהיינו שתולין בעיבור ולידה א"ש בפשיטות דפלוגת' דר"א בנראה לעין שהוא דם יבש ואין כאן שום סבר' לתלות כזה בלידה רק בראי' בעלמ' משא"כ חתיכ' שגוון בשר עלי' אע"פ שי"ל שנקרש הדם ונעש' חתיכ' ולכן יש לבדוק אם נימוח אם לא מ"מ שפיר י"ל דברי' הוא ולתלותו בעיבור ולידה ועיין בחידושי הרמב"ן שכתב והיינו נמי טעמ' דמפלת כמין דגי' לא אמרינן אם נמוחו טמאה דהתם ברי' ודאי הוא ונולדת היא אלא שאינה טמאה וכן בחתיכה דבשר גמור הוא ואינה נימוחה וכ"כ הר"ן בחידושיו: ולענ"ד זה ג"כ כוונת הרא"ה דכיון שנקרש ונתקשה כ"כ שחזר להיות כגוון הבשר ונעשה חתיכה אין חוזר להיות נימוח ע"י שרוי' והרשב"א במ"ה שם כתב על דברי ב"ה שרוצה לחלק בין דם מרובה לדם מועט ולענ"ד ז"א אלא כוונת דבריו כמ"ש הרמב"ן והר"ן וא"כ לכאורה נראה מהרמב"ן והר"ן דסבירא ליה כהרז"ה דאל"כ בלא"ה לק"מ גבי חתיכה נימא תטיל למים דהא חתיכה אין צורה מוכחת ואפשר דס"ל דגם בחתיכ' נמי הוי צורה מוכחת וס"ל דהוי ברי' ועיין בסי' קפ"ח לענין נעקר המקור ונופלין חתיכ' כו' אך מדברי הש"ס דקאמר ר"י אמר ע"כ ל"ק ר"י אלא התם דעביד דם דקריש ונעשה חתיכ' אבל ברי' לא הוי משמע דחתיכה לא הוי צורה מוכחת וכדעת הרשב"א בזה וא"כ הרמב"ן והר"ן שכתבו לתרץ הך דחתיכה כדברי הרא"ה מוכח דס"ל כשיטת הרז"ה בזה ודברי הרשב"א צ"ע ועיין בדברי הרא"ש מ"ש לדמותן ראיות הרשב"א בזה מהא דחתיכה ודבריו צ"ע וקצרתי: ועפ"י דרכינו למדנו שהרבה פוסקים עומדי' בשיטת הרז"ה כי כן דעת הרא"ה והרא"ש ורבינו ירוחם כתב שכן דעת התוס' ועיין בסדרי טהרה כתב הוכחה מדברי התוס' להרז"ה וכן נראה דעת הטור וכן משמע דעת הרמב"ן והר"ן ומ"ש הב"י שדברי הרמב"ם משמע כהראב"ד אינו מוכרח לענ"ד רק מדברי ה"ה נראה כן ופשטא דתלמודא דידן דקפשיט ר' אליעזר מהא דאם נימוחו טמאה לבעיא דר' יוסי בר' חנינ' בדם יבש משמע להדיא דחד דינא הוא וכמ"ש הרא"ה דאל"כ ה"ל לפרושי דכיון דהתם טמא בנימוחו הכא אפי' בלא נימוחו טמא ומ"ש במ"ה שם דמכלל דברים אלו שם כל דם יבש קאמר ריב"ח בין במרובה בין במועט כו' ואם איתא כל דם יבש ואפי' חתיכה מרובה כשהטילו למים דוקא ונמחה דאל"כ ה"ל לפרושי כו' ע"ש לענ"ד א"ש כמש"ל דכוונת הרא"ה כהרמב"ן לחלק בין חתיכ' שיש עליו גוון בשר דאינו נמחה וריב"ח לא מיירי מזה רק מענין דם יבש ומ"ש דא"כ איך הקשה לו כי לא נימוחו נמי דהא איהו דוקא בנימוח קאמר כעין משנתינו כו' ג"כ לקמן דכיון דאכתי לא ידע מהך סברא דבריה הוא שפיר קשי' לי' דלא נימוח נמי דלמה יגרע מלח ונעשה