בית אפרים יורה דעה קלז

בר"פ דם הנדה וא"כ א"א לפרש זוב דמה שיהא דם שיוכל לזוב בשעת טומאה אלא או שנפרש דקאי אשעת זיבה או שנאמר אורחא דמלתא נקיט: ומעתה יתבאר על נכון סוגיית הש"ס על דרך ישר מאד דהיינו בעיא ריב"ח באה סתומה ואיכא לפרושי בתרי גווני חדא שנאמר דגם איהו אזיל ומודה דאם נימוח ע"י שרוי' טמא ודאי אף ביבש מעיקרו אף דכתיב זוב דמה מ"מ י"ל דלאו אשעת זיבה קפיד קרא כי אם אשעת טומאה שיהא מציאות הדם שיוכל לזוב ולכן כיון דע"י שרויה הוא נימוח ומידב דייב זוב דמה קרינן ביה רק דקמיבעי ליה ביבש טובא שאינו חוזר ונמוח דאז לא דייב ולא קרינן זוב דמה או דלמא אורחא דמלתא נקיט דסתם דם לח הוא בשעת זיבה ולעולם אפילו מתיבש אח"כ לא נפיק תו מכלל דם טמא כך יש לפרש בעיא דריב"ח ותו איכא לפרושי דעל שעת טומאה אין ספק דאף אם נתיבש ואין נימוח טמא דרבי' רחמנא יהיה רק דמיבעי ליה דלמא אשעת זיבת הדם מהאשה קפיד קרא שיהיה מידב דייב דבזה לא מהני במה שנמוח והיה לדם ע"י שרויה או דלמא אורחא דמלתא נקיט שדרך להיות לח בשעת זיבה ומ"מ לא קפיד קרא בהכי והשתא א"ש דר"א היה סובר דריב"ח קמיבעי ליה ביבש אח"כ ואין נימוח אי קפידא הוה שיהיה יכול לזוב או לא דבהכי א"ש טפי מה דקאמר אורחא דמלתא (נקיט) הוא ור"ל שדרך האשה שיזוב ממנה דם לח ומ"מ א"צ שישאר כן אלא אפילו נתיבש אח"כ נמי טמא ומשום הכי לא הוה מצי למפשט ליה מהך דאם נימוחו טמאה משום דריב"ח לא מספקא ליה בנימוחו כלל דאף שהוא יבש בשעת זיבה אין קפידא רק על הדם וכל שהוא נימוח דם הניזוב קרינן ביה ולכך קפשיט ליה מההוא דדם הנדה דמטמאין יבש אף דע"כ שאין נימוח דבנימוח גם אינך מטמאין וכמש"ל וכ"כ הרשב"א בתה"א ומוכח מזה דלא קפיד קרא שיהיה דם הניזוב שאם תאמר דבעינן הניזוב אין לחלק בין יבש מעיקרו ובין לח ונעשה יבש דבכל גוונא הו"ל למימר דטהור אלא ודאי דלא קפיד קרא ע"ז כלל וא"ל ריב"ח דלח ונעשה יבש לא קמיבעי לי דוודאי א"צ שיהיה ניזוב השתא רק ביבש מעיקרו מספקא לי דלמא קפדינן אשעת זיבה ואהא שפיר פשוט ליה דע"כ לא קפדינן אשעת זיבה מדמטמא יבש מעיקרו ונימוחו וע"כ דקרא אורחא דמלתא נקיט ולעולם דהוה דם טומאה אפילו אם יצא יבש מעיקרו ולהכי פריך ליה א"ה כי לא נימוחו נמי דכיון שכבר הוכחת ממתני' דדם הנדה דלא קפיד קרא אדם שיהיה יכול לזוב והשתא דאמרת דגם אשעת זיבה לא קפיד אם כן ממילא דאין לחלק בין לח ונעשה יבש אעפ"י שאינו נימוח דטמא ובין יבש מעיקרו ולא נימוח וכמש"ל דלענין יבש מעיקרו אין לחלק בין נימוח או לא אם לא שנאמר דאדם קפיד קרא ואז אף בלח ונעשה יבש היה צריך נימוח וכיון דאמרת דבלח ונעשה יבש אף שלא נימוח טמא ממילא דאף ביבש מעיקרו אין מקום לטהר ומשני דבאמת כי לא נימוח לא תלינן בדם המקור אלא בריה בפני עצמה הוא ומחמת מכה שבמעיה וכעובדא דר' אליעזר בר צדוק: ובהכי א"ש הא דפריך ומי איכא כה"ג ופירש"י מפלת קליפים ושערות והוא תמוה מאד דאמתני' הו"ל לאקשויי וגם דאטו המקשן לא ידע שהוא במציאות עד דמייתי מעובדא דראב"צ ואמנם א"ש לפי מ"ש הרא"ש בריה בפני עצמה היא שאינה מתולדות הדם רק מחמת מכה ור"ל דאף ע"ג דבעלמא היכא דאמרינן האי לישנא משמעותו שהוא בריה מעין הולדה והכא ר"ל שעכ"פ אינו דם אלא מחמת המכה הוא וכן מבואר להדיא בחידושי הרמב"ן שכתב וז"ל וא"ת מ"ש ממפלת רוח כו' אפשר לומר דהתם דהפילה שפיר יש בו פתיחת הקבר אבל יבחושין ועפר אינו לידה אלא כמקור שהפיל טיפין וכרואה דם יבש בעלמא הוא והיינו נמי טעמא דלא אמרינן בדגי' כו' אם יש עמהם דם תטיל למים דהתם בריה ודאי הוא ונולדת אלא שאינה טמאה כו' אבל כאן רואה הוא ומכה יש לה שממנה מפלת כן כו' עכ"ל ולפי"ז א"ש דודאי גם המקשן ידע דישנו במציאות אלא דלפי הס"ד שהיה סובר דמטהרינן בלא נימוחו הוא לפי שאינו דם הניזוב והנך קליפות ושערות שהם במציאות הוא לפי שנקרש הדם ונתיבש במקור ונתקשה הרבה שלא יוכל לחזור לכמות שהיא ומש"ה טהור כיון דהשתא נמי אינו חוזר אם כן לא קרינן ביה זוב דמה וא"ש אבל לפום מה דאמרינן השתא שאם היה דם שנקרש אף עפ"י שלא נימוח היה טמא ואין מקום לטהר רק משום דאמרת בריה בפ"ע הוא שר"ל לכאורה שהיא יולדות בריה כזו ומ"מ אינה טמאה לידה בצורות אילו ולכן פריך מי איכא כהאי גוונא שיהיה מתורת לידה וכמ"ש הרמב"ן דלא מסתבר שיהיה לידה בדברים כאילו וגם רש"י שכתב ומי איכא כה"ג מפלת קליפות ושערות כוונתו כן דכהאי גוונא שיהיה בריה בפני עצמה בקליפות ושערות דרך הריון והיא תפיל זה אינו ומשני אין וכדתני' ראב"ע כו' ור"ל דודאי איכא כה"ג שאינו מתולדת הדם ואע"פ שאינו מתורת לידה ג"כ מ"מ כיון שאינו דם רק מחמת סיבה אחרת ברי' קרי לי' והוא שם מושאל לפי שדם המכה נעשה בצורת ברי' וכן אמר לקמן ר' יוחנן אמר ע"כ ל"ק ר"י אלא התם דעביד דם דקריש והוי חתיכה אבל ברי' לא הוי ור"ל שאין הדם נקרש על דרך זה ללבוש צורת ברי': ובזה הונח לי דלא תיקשי מדברי הש"ס אילו על הרז"ה דס"ל דגם בדם יבש שייך לומר ברי' הוא דהא מדברי ר"י אלו משמע דמחלק דדם שנקרש ונעשה חתי' בהא אמר ר"י אבל במפלת כמין דגים כו' ברי' לא הוי משמע דשם ברי' אינו נופל אלא על דבר של צורה ולפמ"ש א"ש דודאי הנחת שם ברי' אינו אלא על דבר של צורה ויש בו שייכות לידה והיינו דפריך ומי איכא כה"ג שיהיה קליפות ושערות ע"י לידה דקרית ליה ברי' ומשני דלאו ברי' ממש קאמרינן אלא לפי שאינו מתולדות הדם רק מחמת מכה ברי' קרי' ליה וסובר הרז"ה דגם דם יבש בלא צורה יש בו שייכי' שם ברי' דכיון דבדקינן לי' ואינו נימוח אמרינן דמעיקרא לאו דם הוה ונקרש אלא בא מחמת איזה סיבה שבמעי' וכמו קליפות ושערות וראייתה מעפר שאין עליו צורה ואפ"ה קרי' לי' ברי' ולשיטת הראב"ד והרשב"א הא דמשני כי לא נימוחו ברי' בפ"ע היינו שצורתן מוכחת שאינו מחמת דם שנקרש וא"כ זה עצמו סברת ר"י דאמר דעביד דדם דקריש ונעשה חתיכה אבל ברי' לא הוי ר"ל שאינו עשוי להתלבש בצורת ברי' ע"י קרישת הדם ופריך עלה ומי איכא כה"ג ר"ל מי איכא כה"ג שתפיל צורות אלו ולא ימחו דהא מחמת תולדות הדם לא עביד דקריש כה"ג ולא ימוח ומתורת לידה נמי לא שכיח בדברים כאילו ומשני כעובדא דראב"צ שהוא ברי' מחמת מכה וכל שהוא מחמת מכה אין דרכו להיות נימוח: ודאתאן עלה מ"ש הש"ך לתמוה על מה נתחבטו הגדולים בזה כבר כתבתי שמתלמוד' דידן אין מקום להכריע דלא כהרז"ה אמנם מ"ש דבירושלמי מוכח בהדיא כסברא הראשונה צריך אני להעתיק לשון הירושלמי בזה וז"ל המפלת דם יבש ר"א אומר טמאה ריב"ח אמר טהורה מתנית' פליגא על ריב"ח דם הנדה כו' פתר לה כשהיו לקין ויבשו מתניתא פליג' על ר"א המפלת כמין חתי' כמין שערו' כו' אם נימוחין טמאה פתר לה משום ברי' אמר ר' זעירא ואפי' תיתב עפר עפר משם ברי' אמר ר' בא ואפי' תימר עפר אתתא עברת וקמת משם ברי' מתני' פלוג' על ריב"ח מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפו' אדומי' כו' מפני שיש בה שומא ויש בה מכה הא אין בה (מכה) שומא ואין בה מכה לא בדא פליגי עלי' ולית לה קיום עכ"ל ובפני משה שם נדחק בפירושו במ"ש אתתא טברת כו' ע"ש ולע"ד הוא תמוה ולית לי' קיום לפירושו ז"ל ונראה לפרש דאהא דמתרץ דלא נימוחו טהורה משום ברי' אמר ר"ז ואפילו תיתב כו' ר"ל שאעפ"כ יש להקשות מעפר דאטו עפר משום ברי' הוא בתמי' דודאי בעפר לא שייך ברי' ואפ"ה אם לא נימוח טהור ומשני לי' ר' בא ואפי' תימר עפר ר"ל דאפי' שתרצה להקשו' מעפר לק"מ עפר אתעבידית (מ"ש לפנינו אתתא עברת היא ט"ס דמוכח וצ"ל כמ"ש) וקמת משם ברי' ר"ל שגם העפר לא מתולדות הדם היא רק מחמת סיבת דבר נעשה עפר ושפי' מוקמינן גם בעפר