בית אפרים יורה דעה קלו

מאי כי יזוב זוב דמה אמר רחמנא עד דמידב דייב. לח אין יבש לא. או דלמא אורחא דמלתא הוא ולעולם יבש נמי ופירש"י דם יבש כגון שיצא מגופה חתיכה של דם יבש זוב דמה משמע לח שהרי אין דרכו לזוב אלא לח א"ל תניתוה דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ויבישין א"ל לח ונעשה יבש לא קמיבעי' לי' כי קמיבעי לי יבש מעיקרא מאי א"ל הא נמי תניתוה המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נמוחו טמאה א"ה בלא נמוחו נמי אמר רבה כי לא נמוחו בריה בפ"ע הוא ומי איכא כה"ג אין והתניא אמר ראב"צ כו' מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמון קליפות אדומים ושאל אבא לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו אשה זו יש לה מכה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה כו' ע"ש ומזה למד הש"ך משמעות דבדם יבש אף כי לא נימוח טמאה כיון דפריך בפשיטות א"ה כי לא נימוחו נמי אלמא דבדם פשיטא ליה דטמא אף לא נימוח ומש"ה קשיא ליה בהא דמפלת ומשני משום בריה משמע דבדם לא שייך בריה וטמא אף בלא נימוח אך באמת דבריו תמוהים בזה שהרי על דין דם יבש אנו דנין דבזה בעי ריב"ח מה דינו של דם יבש מעיקרו דלמא לא טימאה התורה דם כזה כ"א כשהיא לח בשעת זיבה ומידב דייב ואם אינו לח בשעת זיבה אפילו נימוח אח"כ טהור כמ"ש התוספו' שם ופשוט ליה דלא אמרינן דוקא מידב דייב ולהכי פריך א"ה דלא קפיד קרא שיהיה לח בשעת זיבה רק אורחא דמלתא נקט וה"ה אם הוא יבש א"כ אפי' לא נימוח נמי יהא טמא כמו בלח ונעשה יבש דטמא בדם הנדה אף שאין יכול לחזור ולשרות כמות שהי' כמבואר בפרק דם הנדה ומה לי לח ונעשה יבש מה לי יבש מעיקרו כיון דאמרת דיבש מעיקרו נמי בכלל זוב דמה הואי רק אורחא דמלת' נקט ממילא דאתרבי מקרא דכתיב יהיה בהווייתו יהא אף שלא נימוח כמו דמרבית לח ונעשה יבש ואדרבא אפילו רבוי לא צריך אלא מצד הסברא כן הוא דהא יבש לא נפיק מכלל דם ומה איכפת לן במה שאינו נימוח ומשני ליה דאה"נ אי הוה ידעינן שדם המקור הוא יבש זה לא מעלה ולא מוריד רק דאי לא נימוח הוה סימן מובהק שאינו דם המקור שאין דרך המקור להוליד דם יבש כזה שלא יהיה נימוח אלא בריה בפ"ע הוא ור"ל שאינה מתולדות הדם רק מחמת המכה היא באה ומייתי מעובד' דראב"צ וכ"כ הרא"ש והרמב"ן שאכתוב לקמן וס"ל להרז"ה כיון דבפרק דם הנדה פריך דם יבש מעיקרו מנלן ותו המפלת כמין קליפ' כו' ומפרש לה כמ"ש התוספות שם ד"ה ותו כו' א"נ ר"ל ותו יבש משונה כעין יבחושין או כמין קליפי' מנ"ל ע"ש ומשני יהיה רבויא הוא א"כ מבואר דלא עדיף מה דמשונה כעין יבחושין מדם יבש סתמא שאם תאמר שמה שיש בו שינוי כעין צורה נוטה יותר לטהרה מדם יבש סתם בלא צורה א"כ באמת מנ"ל לרבויי יבש משונ' דלמא לא מרבה קרא רק דם סתם אלא ודאי כיון דמחד קרא מרבי להו אלמ' דכי הדדי נינהו וא"כ כיון דדם כעין קליפין כו' מתירין ע"י שרוי' אם לא נימוחו אלמא דהוה סי' מובהק שאינו מתולדות הדם דאל"כ מה"ת להקל בו מחמת שלא נימוח ולומר שאינו מתולדות הדם דאימא דם שקרש הוא ונעשה בצורה זה דהא מחמת זה מצרכת לה בדיקה בשרויה לפי שלפעמים נעשה כך וא"כ בדם יבש סתם נמי אם לא נימוח סימנא מלתא שאינה מתולדות הדם רק מחמת מכה שבמעיה המשרת דם יבש זה דהא קמן שלא נימוח והארכתי קצת בזה כדי להסביר דברי הרז"ה במ"ש ואני אומר דא ודא אחת היא וראיה לדבר מדאמרינן פרק דם הנדה כו' אלמא אידי ואידי חד דינא אית להו ומחד קרא נפקי ודבריו מבוארים עפ"י מה שכתבתי ועכ"פ מ"ש הש"ך ממשמעות לשון הש"ס דלא כרז"ה לענ"ד לא משמע מידי דקושיית הש"ס הוא טרם תדע הך סברא דבלא נימוח בריה הוא וא"כ מסתברא שלא להפלות בין דם לח שנעשה יבש שטמא אעפ"י שלא נימוח ובין יבש מעיקרא ולבתר דמשני דבלא נימוח בריה הוא גם בדם יבש בלא צורה אית לן למימר הכי: ודברי הש"ס אילו שבאו לידינו א"א לפטרם בלא ביאור נכון שלכאורה תמוה מאד דר"א פשוט ליה מעיקר' ממתני' דדם הנדה ושביק מתניתין דהכא דקדמה טובא וגם היא תשובה נצחת ומוכחת אף ליבש מעיקרו וגם תמוה בהא דקאמר א"ה (אפילו) בלא נימוחו נמי דלשון א"ה משמע שר"א חידש איזה דבר ופריך ליה לפי שיטתו והלא ר"א לא חידש כאן כלום רק בא לפשוט לריב"ח ושנה לו לשון המשנה ואם המקשה לא ידע דרך לחלק בין נימוח או לא הו"ל לקבוע קשייתו אגופא דמתני' דכי לא נימוח נמי כמו בלח ונעש' יבש דמטמא אף שלא נימוח ואם הוה ניחא ליה מתני' משום דמחלק בין לח ונעשה יבש שכבר היה עליו תורת דם ולא נפיק מיניה במה שנתיבש אעפ"י שלא נימוח משא"כ היכא שיבש מעיקרא יובש גמור שלא יומחה אין לו תורת דם רק אם סופו להמחות שפיר יש עליו תורת דם אף שיבש מעיקרא א"כ מאי קשיא ליה אדר"א שהרי ר"א לא יפשוט ליה רק אם נמחה טמאה משום דריב"ח קמיבעי ליה דלמא ביבש מעיקרו אעפ"י שנמחה אח"כ טהור כיון דלא מידב דייב וכמ"ש התוספות שם ואהא פשוט ליה דנימוחו טמאה ואם נפשך לומר דמסתבר להמקשה דכיון דדם יבש מעיקרו הוי דם טמא אף ע"ג דלא דייב תו אין לחלק בין נימוח או לא אם כן אמתניתין גופא הוה ליה לאקשויי שהרי ר"א לא חידש דבר בלשון המשנה. ונלענ"ד דא"ש לפי מ"ש התוספות שם שהקשו דהאיך קפשיט מהא דנימוחו לענין יבש דנמוחו לא מיקרי יבש דאפילו הנך דאין מטמאין יבשין שפיר מטמאין כשחוזר ע"י שרוי' ותירצו דמ"מ פשיט שפיר דלא אמרינן עד דמידב דייב א"נ התם בלחין ונתיבשו שע"י שרויה חוזר לכמות שהיא וריב"ח ביבש מעיקרא מיבעי ליה דדלמא טהור אפילו נימוח ע"ש ושני התירוצים עולים בסגנון אחד דגם בתירוץ האחד ס"ל דריב"ח מיבעי ליה דילמא בעינן דייב ואם לא דייב טהור אף שנימוח אח"כ ופשוט ליה דנימוח טמא א"כ מוכח דלא בעינן דייב ואורחא דמלתא נקיט ובתירוץ הב' כתבו ג"כ דריב"ח מיבעי ליה דילמא טהור אפילו נימוח והוסיפו תבלין לדבר דלא שייך בזה לתת עליו שם לח לפי שנימוח דדוקא בלח מעיקרא יש מעלה בזה שע"י שרוי' הרי הוא חוזר להיות לח כמות שהי' אבל כשהו' יבש מעיקרא בשביל שאם ישרו אותו בפושרין יהיה נימוח לא תוסיף תת כח לח ליבש זה ואם יבש שלא נימוח בשרויה טהור גם נימוח טהור ושני התירוצים הם אמתיים ומסתברא מאד ודון מינה נמי איפכא אם נאמר דיבש טמא משום דזוב דמה לאו דוקא אלא אורחא דמלת' נקיט פשיטא שאין סברא לומר שאין לטמא היבש רק מה שהוא נימוח דוקא דז"א חדא כיון דלא קפדינן אדייב וזוב דמה אורחא דמלתא הוא והו"ל כאילו כתוב דם סתמא שגם היבש בכלל וא"כ מניין לנו לומר שצריך שיהיה נימוח דוקא ע"י שרוי' ועוד דבשלמא אם היה צריך להיות לח אלא שנתיבש מצאה הקפידא מקום לנוח ולומר שצריך שיהיה נימוח שיחזור לקדמותו משא"כ ביבש מעיקרא אפילו אם יהיה נימוח אין זה חזרה וכסברת התוס' בתירוץ הב' ולכן אין מקום לחלק בזה בין נימוח או לא דבהך צד דיבש מעיקרא טהור י"ל כן אפילו נימוח ובהך צד דיבש טמא יש לומר כן אפילו לא נימוח: אך עדיין יש לומר דודאי הא דכתיב זוב דמה לאורוי דבעינן מידב דייב למעוטי אתא דהיכא דלא דייב טהור מיהא לאו אשעת זיבה מגופה קפיד קרא כ"א אדם קפיד קרא וקאמר זוב דמה שיהיה דם שיוכל לזוב ואי הוה מפרשינין הכי שפיר יש לחלק בין נימוח או לא דאם נימוח אף על פי שהיה יבש בשעת זיבה מ"מ כיון שהדם מצד עצמו יכול לזוב ע"י שרויה רואין אותו כדם לח שיכול לזוב משא"כ כשלא נמוח כיון שאינו דם הזב לאו זוב דמה קרינן ביה אלא דע"כ א"א לומר כן דא"כ אפילו בדם לח שנעשה יבש שאינו נימוח ע"י שריי' היה לנו לטהר דאף שהיה לח מעיקרא מ"מ השתא מיהא לאו דם שזב הוא והיה לנו לטהר כמו שכבת זרע ואינך דמתניתין שאין מטמאין יבשין וע"כ דדרשינן בדם יהיה בהוייתו יהא כמ"ש