בית אפרים יורה דעה קלה

והר"ן דס"ל דלרב בהפסק טהרה חשיב כל הראוי לבילה דאין זה אלא בדבר שהוא מגזרת הכתוב אבל הכא טעמא הוא שלא הקפידה תורה בדיעבד שע"י בדיקה דחד יומא או תחלתו וסופו כולהו גרירי בתרי' וגם י"ל דראוי לבילה ע"י שפופרת ואף אם המכה במקור אפשר לבדוק כשלא נמצא דם על המכחול כ"א בשנוגעת בו במקום המכה ממש ולענ"ד אף עפ"י שבס"ט שם מחמיר בזה מ"מ אפשר שיודה כגוונא דנ"ד די"ל שדם המכה הוא ניכר ומשונה מדם ראייתה דבכה"ג מציאת דם זה אינו מעלה ומוריד והוי כלא בדק כלל ומכ"ש במרגשת שבא ממכה וכמש"ל בבא זאב ונטל בני מעים אי זאב ודאי ניקב הוי כניטל ולא החזירם כלל וה"נ פשיטא דבכה"ג הוי כלא בדק כלל ולפמ"ש לבדוק רק יום או יומים ותו לא אין כאן בית מיחוש אף לדבריו ז"ל ואם אפשר לה בבדיקת ראשון ושביעי מה טוב: שוב עיינתי בספר חוות דעת כתב גם כן בסי' קצ"ו באשה שראתה דם ממש ויש לה מכה שמוציאה דם אם יש לה הפסק טהרה ומוצאת יום א' נקי שפיר דמי וכ"כ בסי' קפ"ז ומ"ש שם בסי' קצ"ו דהא דבעינן ספורין לפנינו אף ראיית דם בלא הרגשה מעכב מדאורייתא דהא עיקר הבדיקה משום דם הבא שלא בהרגשה דאל"כ בדיקה ל"ל ולענ"ד לא נהירא דכיון דבלא הרגשה לאו מדאורייתא אינה סותרת מדאורייתא והא דאמרינן דבעינן ספורין ובדוקין משום דאל"ה איכא למימר דארגשה ולאו אדעתה או הרגשת מ"ר הוא וכמ"ש התוס' שם דף כ"ח לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט ע"ש וגם שאר דברים שם תמוהים לפענ"ד ומ"ש בסוף דבריו דספק לא ראתה אפשר דלא נחשב לספק כלל משום דכי לעולם לא תראה כו' והיינו לפי דבריו שם דנקט ס"ס שמא לא ראתה כלל מעיקרא אע"ג שתהיה בשעת ווסתה ווסתות דרבנן וע"ז קאמר דאין זה ספק כו' אך לפי ענ"ד שפיר מחשב ספק דע"כ לא כתבו התוספות והפוסקים הך סברא דשעת ווסתה טמאה משום דכי לעולם לא תהיה טמאה אלא לענין דלא מוקמינן בכי הא אחזקת טהרה אבל מ"מ בשביל זה מכלל ספק לא יצא ואם היה ידוע לנו שדם זה מהמכה היינו מטהרין אף בשעת ווסתה משום דווסתות דרבנן כמ"ש הס"ט הילכך אף שאין ידוע שדם זה מהמכה עכ"פ ספיקא הוי ומ"ש בסימן קפ"ז סק"ה ראיה מנזיר דף ס"ה דאמר רבא לא תימא ספק חזא כו' ופירשו התוספות כגון שמצא ש"ז וזיבה כו' דאם ספק ש"ז או זיבה אפילו נזקק לטומאה טהור כו' לפענ"ד פשוט דאין לפרש בספק כה"ג כדאמרינן בנדה דף ל"ה זיבה בא מבשר המת ודומה למי בצק של שעורים דיהה ודומה ללובן ביצה מוזרת משא"כ ש"ז. גם מ"ש שם דאף בתוך נקיים אמרינן שהיא בחזקת שתטהר באותו יום וכדאמרינן ביבמות אשה זו בחזקת היתר לשוק כו' אף עפ"י שהספק אירע בחיי בעל כו' אין הנידון דומה דהתם הרי מ"מ הבעל וקברו מוכיח עליו כמ"ש הרשב"א שם וחזקת איסור קמא אזיל בודאי משא"כ כאן דהך ספק שמא ממקור הוא מחזק חזקת חזקה ראשונה ומה שהיינו מוחזקת שתטהר לאותו יום היינו כשלא נופל מקרה חדש שיסתפק עלינו את הענין ושם המקרה שאירע הוא שזרק גט לערוה ומוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה כמ"ש התוס' ואף למאי דאמר אביי א"ה בקידושין נמי נימא הכי והתם הספק מחזיק חזקת איסור אשת איש דמעיקרא מ"מ אמרינן עליך הראיה לברר שנעשה מעשה כמ"ש הרשב"א שם משא"כ כאן שהרי דם לפניך והוא מכניס אותנו לבית הספק לא שייך עליך ראיה והארכתי בענינים אילו בקונטרס כללי חזקה שלי כמ"ש בספרי בית אפרים. ושם תמהתי על דברי ספר הנ"ל במ"ש שם בסימן ק"י וסימן קצ"ו וביארתי הכל על נכון בס"ד ע"ש סיומא דפסקא דאתתא דא שריא לבעלה ויש לה להתנהג כאשר כתבתי למעלה ויש לה למעט בבדיקות הן בבדיקות אחר תשמיש או בדיקות שצריכה לבדוק אחר ראיית ווסתה רק שצריכה הפסק טהרה ולספור נקיים אשר תוכל (ועיין בח"ד סי' קפ"ז שכתב במכה שאין ידוע שמוציאה דם אין לה לבדוק עצמה שאם תמצא תהיה טמאה ותמתין עד שתרגיש ותטמא ובנ"ד שאף אם תמצא היא טהורה כמ"ש מ"מ טוב יותר למנוע מבדיקות אם לא שתרגיש שנפתח מקורה) וצריכה לדקדק כאשר תמצא דם על בגדה או כשתביא עצמה לידי בדיקה שיהיה כמראה אשר רגילה לראות מחמת מכה ואם יראה לה קצת שינוי אין לה לסמוך על עצמה רק תבוא לפני החכם המורה גם נלענ"ד שיכולה היא לעשות בדיקת הפסקת טהרה אימת שתוכל אף שיהיה קודם חמשה ימים לשימושה וספירת נקיים תתחיל אחר חמשה ימים אף על פי ששו"ת צ"צ מחמיר בזה היינו משום שלא היה כוונתה לבדיקת הפסק טהרה וכמ"ש שם טעמא משום מלתא דלא רמיא משא"כ היכא שמתחלה היא קובעת עצמה לבדוק עצמה לשם הפסק טהרה שפיר מהני ואולי יקל בעיני' להיות מוצאת עצמה טהורה בעת ההיא יכולה היא לבדוק עצמה לשם הפסק טהרה ולהמתין עם ספירת הנקיים עד אחר חמשה לשמושה מחשש פליטת ש"ז ואחר תספור ונקתה ונזרעה זרע ובעלה יהא זוכה במקחו ולא יגרע עונתה ושארה כדת של תורה כנלענ"ד אם יסכים עוד חכם מובהק מורה גם הוא יורה לבל תהי אשה עצורה כי היא נקיה וטהורה ועלו דברינו בטהרה דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה מט: שאלה אשה אחת יש לה ווסת קבוע כראוי והיתה רגילה למצוא בבדיקתה קרטין אדומים דקים והיה זה משך שנה ומחצה ואח"ז נפסקו הקרטין אדומים רק מוצאת בבדיקתה קרטין שחורים דק מן הדק שאין להם תפיסה רק נלקטין בחודו של מחט ומהתחלת הקרטין השחורים לא טבלה לבעלה כלל ופעם אחת היתה מרגשת כאב בצידה תחת הצלעת משך שני שבועות ובשעת הכאב היה הטלת מי רגלים גם כן על ידי יסורין וצוה המורה לסנן מ"ר פעמים ושלש ובכל פעם נמצא על הבגד כמה קרטין כאלה וגמולה דא מבעלה זה זמן רב והבעל מבקש תפקידו ואם עוד יארכו הימים ולא תטהרו עיניו נתן בגרושין והיא מתנפלת לפני המורים להוציא לאור משפטה: תשובה אם אמנם כי ענינים כאילו הורחב הדבור בהם בשו"ת קדמאי ובתראי וגם אני חזון הרביתי בענינים כאלה אפס בכל עת בא הדבר אלי להורות הלכה למעשה אין דרכי לסמוך על כח המדמה בהשכלה ראשונה כי על הרוב במקרים כאלה אשר לבקרים מתחדשים בהשתנות הענין בדבר מועט נדמה כחוט השערה חוזר הדין ונעתק לענין אחר והאידנא דכחיש חילאי ולא צילא דעתאי רצתה נפשי לחשוך עצמי מן הדין וידונו מי שלבו שלם יבא במשפט על כל נעלם אבל מה אעשה אחרי כי הדור יתום בעו"ה ובני עליה מועטין זעיר שם יש שיש לו ואינו רוצה להפלות בין דם לדם ויחד נכמרו נחומי על טל ילדותה וטלטולא דאתתא הבאה ושבה זה פעמים מדמעת וחוזרת ומדמעת כמים המוגרים וצווחת בייא בייא היינו דאחרוב ביתה כי יעלימו חכמי הארץ את עיניהם לברר היתרה בימים אילו אחרי שכבר גלגל עמה זמן רב גלל כן נתתי פני לעיין בזה ולחפש ולחקור דרכי ההיתר ולא אבא בסלסול בדברי התשובות כי יארך עלינו הזמן רק אהיה כבוצר על סלסלות וגם לא אכתוב על דרך פלפול כי דיו לבא מן הדין והצורך לעיקר ההוראה רק צריך אני לבאר מה שנתחדש לי מידי עברי לעיין בזה בכדי לירד לעומק הדין במה שנחלקו אבות העולם ברואה חתיכ' דם יבש שדעת הראב"ד והרשב"א דאפילו לא נימוח טמאה והרז"ה והרא"ה והרא"ש סוברים דאף בזה אם לא נימוח טהורה ובש"ע ס"ס קפ"ח כתב שני דיעות בזה והש"ך שם כתב דבירושלמי פרק המפלת מוכח בהדיא כסברא הראשונה ותמהני על מה נתחבטו הגדולי' בזה גם לישנא דש"ס א"ה בשלא נימוחו נמי משמע הכי ע"ש ולדידי חזי' לי שלא נעלם הירושלמי מעיני הראשוני' ז"ל ומתחל' אבאר דברי הש"ך שכתב דלישנא דש"ס א"ה בשלא נימוחו נמי משמע הכי ודבריו סתומים ואני אפרש בעז"ה והנה מקור הדין בש"ס דנדה דף ך"ב בעא מיני' ריב"ח מר"א דם יבש