בית אפרים יורה דעה קלד

איברא שי"ל דבזה כ"ע מודו כיון שדם זה הבא רגלים לדבר שהוא זב מן המכה לית לן למיחש לדם מקור שיבא עמו וע"כ לא נחלקו על הרמ"א אלא בידוע שמכתה מוציאה דם אבל מ"מ אין ידוע אם הדם שלפנינו בא מן המכה משא"כ היכא שידוע שדם זה הוא מן המכה לא גרע שלשה ימים הראשונים מאם רואה בשעת ווסתה וידוע שבא מן המכה דאין חוששין שמא דם ווסתה מעורב בו אע"ג דאין זה רק למ"ד ווסתות דרבנן מ"מ הך מימרא דשלשה ימים ראשונים אין לה יסוד בש"ס כ"א מקור הדין מסה"ת ושאר פוסקים שנמשכו אחריו ומסבר' דנפשיה כ"כ דכל שלשה הימים ראשונים י"ל שעדיין לא פסק דם המקור לגמרי וא"כ פשיט' שאין להחמיר בזה יותר מבשעת ווסתה אף שהיא תחלת ראי' וכ"כ בד"מ שסה"ת והמרדכי חומר' בעלמא הוא שהחמירו בזה וא"כ בנ"ד שהיא מרגשת בעת יציאת הדם כשהיא דם המכה שזב משם כ"ע מודים ועיין בש"ך בשם הב"ח סי' ק"ע באשה שדם יוצא תמיד משחין שבגופה שתולה אף בג' ימים הראשונים דאל"כ לא תוכל לספור ז' נקיים לעולם כו' אבל מוכה שחין דכל שעה יוצא ממנה דם כו' ע"ש שפשטא דכגוונא דנ"ד שיודעת שדם זה מן המכה שאין לחוש כלל וכן הט"ז מסיק במכה שא"א לזהר תולה בה וא"כ כ"ש היכא שמרגשת בעצמה שדם זה שמוצאת עכשיו הוא דם מהמכה שאינו חוששת שמא יצא עמו מדם המקור ג"כ אפי' בתוך ג' אך היכא שאינה מרגשת בשעת בדיקתה בימי ליבונה שדם זה מן המכה לכאורה צ"ע דאע"ג דהד"מ מיקל בזה כשידוע שמכתה מוציאה דם לתלות אף בתוך ג' וימים הראשונים היינו לענין מציאת כתם דכתמים דרבנן משא"כ ברואה ממש ע"י בדיקת העד ומ"ש הד"מ דהא אפי' ברואה ממש הא כתב איהו גופא דיש לחלק בין תחלת ראיי' לימי ספירה שהוחזקת מעיין פתוח אלא דהדר מדמה לה לרואה בשעת ווסתה דיש מי שמקיל משום דווסתות דרבנן וכתמים נמי דרבנן משמע היכא שהיא רואה ממש והוא בתוך ימי ספירה אין להקל: וראיתי בשו"ת מעיל צדקה סי' הנ"ל בשם הגאון ח"צ ז"ל שכתב ג"כ וז"ל ועוד דלא יהא אלא ספק שקול כיון שהוא בזמן ליבונה כאותה שאמרו כל ספק נגעים עד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור משנזקק לטומאה ספיקו טמא אף זו כיון שהיא צריכה ז' נקיים וס' הם נקיים ספק אינם נקיים העמידנה על חזקתה ואין כאן נקיים ואין ענין למציאת כתם דאיכא למ"ד דאף בשלשה ימים ראשונים תלינן במה דאפשר לתלות דכתם שאני שאינו אלא מדרבנן ולאפוקי זו שלפנינו רואה היא עכ"ל: ולפענ"ד אין מזה ראיה דהכא אפשר דלא הוי ספק השקול כיון דהאשה זו יש לה ווסת קבוע ואין דרכה לראות שלא בשעת ווסתה ואע"ג דבימי ספירתה הוי מעין פתוח מ"מ כל שהפסיקה בטהרה אין לחוש שמא ראתה וכמ"ש התוס' בריש גיטין שאינה בחזקה שתהא רואה כל שעה משא"כ במכה שהיא מוציאה דם בכל שעה תלינן בה ומ"ש מנגעים יש לדחות לפמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ה דבה פליגי ר"י ורבנן וס"ל לר"י דאזלינן בתר חזקה דגופא וקיי"ל כר"י התם כדאמרינן בב"מ דרבה ב"נ אמר טהור כו': אלא דלכאורה לא שייך כאן חזקה דגופא כיון דס"ס ראתה אלא שיש ספק בדבר אם ממקור או ממכה וצריכין אנו לומר דאין דרך להיות רואה בשעת ווסתה וא"כ הל"ל נמי חזקה דגופא ומצאתי בשו"ת נודע ביהודה סי' ס"ג בשם הגאון מו' חיים כהן ז"ל שכ"כ והביא דברי התוספות וע"ש מ"ש הגאון נ"ב ז"ל על דבריו ועיין בריש פ"ד דנגעים שהביאו דברי הר"מ באריכות יותר ומחמת הנחיצה אני מקצר ועולה כעת: ולפי המבואר מדברי הנ"ב סי' מ"א אית למיקל בכה"ג אף בימי ליבונה וכתב טעמא משום דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר והמקור אין דרכו להוציא דם שלא בשעת ווסתה והמכה דרכו להוציא דם ועיין בדבריו בסי' נ"ט לענין דם שנמצא בשעת הטלת מ"ר ודעתו להחמיר כשלא פסקה בטהרה כלל משא"כ כשפוסקת בטהרה וסופרת יום א' עכ"פ נקי נראה שיש לסמוך בכה"ג לתלות במכה אף שהדם בא על ראייה בצירוף הס"ס שכתב רמ"א ובנ"ד אם תמצא בתוך הנקיים כמראה אשר רואה מחמת מכה שהדם מעורב עם צחציחות מוגלא ודאי רגלים לדבר דממכה קאתי וגם יש לצרף מה שכתבתי לעיל דכה"ג אית לן למיזל בתר קורבא וכסברת הפ"י לענין דם בתולים ולכך נלפענ"ד כיון שיש מקום קולא אף אם תמצא בתוך הנקיים לתלות במכה זו יש לה לנהוג כך מתחלה יש לה לנהוג כדת הנשים לאחר שתפסוק מראייתה תבדוק עצמה בהפרשת טהרה ולבדוק עצמה בכל יום מימי הנקיים אולי יעלה בידה ואם תבחן שנים או שלשה פעמים ולא יעלה בידה השבעה נקיים לגמרי אע"פ שכתבתי שיכולה להקל בזה שלא לסתור ספירתה אם מראה הדמים שנין כאשר רגילה לראות ממכתה ומכ"ש אם תרגיש שהדם מוצא מן המכה מ"מ יש לה לנהוג משם ואילך להפסיק בטהרה ולהתחיל בספירת נקיים עכ"פ יום או יומים ויותר כפי האפשר וכאשר תרגיש כי נתמלאה האבעבוע וקרוב שיפקע ע"י דחיקת העד מוטב שלא תבדוק כלל מן הוא והלאה כלל אע"ג דלכתחלה צריכה בדיקה בכל יום מ"מ כיון דבדיעבד סגי כשבודקת פעם אחת בתוך השבעה מלבד בדיקת הפסק טהרה יכולה היא לעשות כך לכתחלה ועדיף טפי להקל עלי' בלא בדיקה משנצטרך להקל לה כשתראה ולתלות במכה מ"מ אינה יוצאת מידי טומאתה שתפסיק בטהרה יום א' עכ"פ בתוך השבעה וכדכתיבנא: ועיינתי בספר סדרי טהרה וראיתי שהאריך הרבה בזה וכתב דכיון דפסקינין תחלתן וסופן ולדיעה זו צריך ספורין לפנינו דהיינו ספורין וודאין וא"כ אף שי"ל שתולין במכה נקיים ודאים לא הוי דהא איכא למימר נמי דדם נדה היא כו' ואפי' בדקה יום ראשון ושביעי ונמצא טהורה ובינתיים ראתה לא מהני דמן הסתם אמרינן כיון שראשון ושביעי טהור כולם יצאו בטהרה אבל היכא דראתה בינתים אותן ימים שראתה לאו ודאי נקיים הם וליכ' למימר דגרירא בתר ראשון הא חזינן דנשתנם מיום ראשון דבו לא חזי' והשת' חזי' ואולי הוי חזי' בראשון לא היינו תולין במכה: ולענ"ד אין דברים מוכרחים דהא בכתם מקילין אפי' תוך הז' נקיים ואמרינן דמעלמא אתי ולא אמרינן דלא גרירי בתר ראשון דלא אשכחת בי' ולא מידי ואי הוה משכח בי' לא תלינן ולפי מ"ש סה"ת והשת' הא אשכח דמא ואפ"ה לא חיישינן להכי לענין מכה שבגופה המוציאה דם דמסתבר לתלות בה כמו בכתם דתולין דמעלמ' אתי גם מ"ש דלפי מ"ש הרשב"א דע"י בדיקה אלו מוחזקים כל הימים ובזה עינינו רואות שנשתנה ימים אלו שראתה בהם מימים שבדקה בהם שלא ראתה כלל ולפענ"ד אין בזה שינוי כלל דלענין שלא תרא' דם מקור שפיר מחזיקין מיום א' לשאר הימים כיון שאין דרך לראות שלא בשעת ווסתה משא"כ המכה ווסתה להוציאה דם בכל פעם וכי בשביל שמזדמן לפרקים שאינו מוציא דם שבשעת שמוצאת היא דם המקור דא"כ בתחלת ראיי' נמי נימא הכי אם לפרקים אינה מוצאת דם אלא ודאי דמשום הא לא ארי' וכך דרכה של מכה להגלע ולהוציא דם ותלינן מכה כמו שתולין בתחלת ראיי' שבא לה ווסת קבוע והוא עלולה לראות ומכ"ש להפוסקים דאף בשעת ווסתה תולין וכיון שאנו תולין במכה ממילא דדם זה הנמצא כמאן דליתא דמי וכאילו לא בדקה כלל בימים אלו והרי זה כאילו ראתה מראה דם טהור אעפ"י שביום ראשון לא ראתה כלל לא חשיב שינוי כלל ומ"ש עוד דהא דבעינן ספורין לפנינו ספק אם היא מדאורייתא ואי קשיא מנ"ל דדיעבד אינו מעכב י"ל דאית ליה שום לימוד ע"ז לפי זה י"ל כל הראוי לבילה כו' משא"כ במכה דאין ראויה לבדיקה עכ"ל ולפי ענ"ד נראה ודאי מאן דס"ל סיפורין בפנינו בעינן הוא דאוריי' מדכתיב וספרה וכאשר האריך הס"ט גופא לעיל מינה וזה מוכח ממאי דמוקי הך דטועה דלא בעינן ספורין דאל"כ הנך טבילו' ל"ל סו' ומ"מ בדיעבד אינו מעכב וכמ"ש לעיל בשיטת הרמב"ן