בית אפרים יורה דעה קלג

המכה ע"י תשמיש מ"מ אם היה גם דם המקור שכיח בעת ההיא כגון באשה שאין לה ווסת קבוע יש לחוש לדם המקור שהוא מרובה וע"כ לומר הטעם משום דאנן באשה שיש לה ווסת איירינן ושלא בשעת ווסתה לא שכיח דם המקור והלכך אף שלא בשעת תשמיש תולה במכתה אבל בלאו האי טעמא אין רגלים לדבר בזה שרואה ע"י תשמיש לתלות שבא מחמת המכה טפי מן המקור וכן נראה מההיא דאמרינן לענין דם בתולים ל"ש אלא שפסק דם מ"ת וראתה שלא מ"ת וכו' והיינו כיון שעדיין רואה מ"ת אלמא שלא חיתה המכה לכן אפילו ראייתה שלא מ"ת הוא טהור: שוב מצאתי בשו"ת נ"ב סי' נ"ה שהקשה ג"כ ממ"ש התוס' בנדה דף י"ז דלכך לא מוקמינן אשה אחזקתה משום דדמי החדר מצויין ביותר כו' ולפ"ז אפי' במכה שמוציאה דם אין ראי' שיועיל חזקת האשה וכתב דהא ליתא דעלי' ידוע שאין דרכה להוציא רק מעט דם משא"כ מכה מי יוכל להכריע כו' וא"כ אפי' יודעין שמוציאה דם מ"מ גם לאידך גיסא אין אנו יודעין ואולי דרכה להוציא הרבה דם כו' ומסיק דבשלא בשעת ווסתה אין עלילה לראות ולכך תלינן במכה ע"ש ומ"מ מ"ש במכה שאין מוציאה דם צ"ע וגם במכה המוציאה דם צ"ע דהפוסקים לא חילקו ורוב מכות אין מוציאות דם בשפע כמו המקור ולפי השעה הנחוצה לא יכולתי לעמוד על כל דבריו בתשובה שהאריך. ואינו בדין שיניף המקצר על המאריך וכבר כתבתי לעיל דאפשר מחמת חזקת האשה תלינן שהמכה יש בה ריבוי דם כמו המקור והוא דוחק ועיקר הטעם בזה לפי שהוא שלא בשעת ווסתה ולהרשב"א צ"ע. ועתה נבוא לדון מה דינא של אשה זו כאשר תראה ראיה גמורה בעת ווסתה שטמאה ודאי והיא צריכה להתקדש מטומאתה ללבון לבנים ודאי דצריכה הפסק טהרה דאל"כ עדיין בחזקת טמאה עומדת ואין כאן התחלה לספירת ז' נקיים כלל וכדאמרינן בנדה דף ס"ט אמר רב זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתן למנין ז' נקיים כו' וקמ"ל סופה אע"פ שאין תחלתן לפירש מיהו הפרשה בטהרה בעינן דמשהוחזקו מעין פתוח ליכא לאחזוקי בטהרה עד שתבדוק ותמצא שפסק כדאמרינן במתני' דהפרשה בטהרה בעינן. ולפי"ז נראה דע"כ לא אמרן דהרואה מחמת מכה אפי' תוך ימי נדותה טהורה והיינו ביודעת שדם זה זב מן המכה אלא בתחלת ראי' כיון דלא הוחזק מעין פתוח לא חיישינן שמא טפת נדה מן המקור מעורב בו כיון דווסתות דרבנן אבל היכא דהוחזק מעין פתוח וצריכה הפרשה אם היא מוצא עכשיו דם אע"פ שמורגשת שדם זה זב מן המכה אית לן למיחש שמא טיפת דם נדה מעורב בו כמו אליבא דמ"ד ווסתות דאורייתא דלא מהני שמרגשת שהדם זב מן המכה וחיישינן שמא יש בתוכו תערובות מדם המקור דהא הפרשת טהרה נראה דהוא מדאורייתא והוא מבואר דאמרינן התם איני והא כי אתי רבין אמר מתיב ריב"ח טועה ולא ידעינן מאי תיובתא כו' ע"ש: והרמב"ן שם הוקשה הא מ"מ הפסקת טהרה בעי אף לרב כו' ותירץ דהוי משמע ליה מעיקרא דהכי קתני יום אחד שמא ראיתי והפסקתי ואינו יודע כמה הפסקתי דבלא הפסקה לא אפשר עכ"ל. וגם הר"ן בחידושיו שם כתב וא"ת הא לכ"ע בעינן הפסק טהרה וליכא י"ל כיון דקתני יום א' טמא ראיתי משמע שהפסיקה בטהרה שאל"כ איך יודעת שיום א' בלבד ראתה עכ"ל. ואם איתא דהא דבעינן הפסק טהרה לרב אינו רק מדרבנן לבד מאי קא קשיא להו דבפשיטות מצינן למימר כיון דהתם ס"ל טבילה בזמנה מצוה דאורייתא משום שהצריכו רבנן הפסק טהרה להחמיר עליה ולא מבטלינן טבילה בזמנה דאורייתא אלא ודאי דס"ל דהפסק טהרה מדאורייתא בעינן וראיתי בדברי אא"ז מהרש"א שהקשה ג"כ אהא דקאמר ואי ס"ד דלא בעי ספורין לפנינו לטבילה ביממא נמי כו' ואע"ג דרב נמי לא קאמר דבעי הפרשה בטהרה והך דטועה איכא לאוקמא דלא הפרישה בטהרה בודאי בסופן אעפ"י שאין תחלתן אבל לגבי טבילת מצוה בזמנה אף בלא הפרשה בטהרה בודאי משום ספיקא שמא הפרישה בטהרה צריכה טבילה בזמנה: וכן נראה מדברי התוס' שכתבו אהא ד"ד לנדה וכן לזיבה מכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורין לפנינו מדטובלת אע"פ שלא הפסיקו בטהרה כו' הרי לך בהדיא לרב דבלא הפסיקו בטהרה נמי לא בעינן ספורין לפנינו וטובלת משום דבזמנה דשמא הפרישה בטהרה באותו היום עכ"ל: ודבריו נכונים דנהי דנימא דלכך מועיל לרב סופן אע"פ שאין תחלתן משום דעכ"פ הפרישה בטהרה מ"מ לענין טבילה בזמנה יש להחמיר מספק דשמא באמת פסקו מלראות והיה הפרשה בטהרה משא"כ אם נימא דבעינן ספורין בפנינו א"כ כל זמן שאין יודעת שספורים הם נקיים אין הטבילה מועלת כלל ע"י ספק ספירה ועכ"פ גם אא"ז מהרש"א מודה דספיקא דאורייתא הוי כשלא הפרישה בטהרה וכדאמרינן בההיא בנדה דף ס"ח בדקה עצמה ביום השבועה שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה רב אמר זבה ודאי ולוי אמר זבה ספק כו' וכן תני לוי במתניתין ולאחר הימים בין בדקה ומצאה טהורה ובין מצאה טמאה הרי זו ספק זבה ע"ש ופשיט' דרב מחמיר טפי מלוי לענין בדקה ומצאה טמאה למשוי לה זבה ספק ולא פליג אלא במצאה טהרה להקל ומודה בהא דהוי זבה ספק וכן פסק להדי' פ"ו מהל' א"ב ועיין ברמב"ן אהא בריית' דמותיב מינה ריב"ח כתב לתרץ דשאני התם כיון דילדה ודאי פסקה רק מבריית' דטועה יום א' קשי' ליה ע"ש ונראה דלא ניחא לי' להרמב"ן והר"ן בתירוץ מהרש"א ז"ל דס"ל דאף מ"ד דלא בעי ספורין לפנינו היינו דוק' היכא שהי' הפרשת טהרה דאז מחזיקין להימים שאחריהם שהם נקיים וטהורים וה"ל כאלו ספורין ובדוקין לפנינו משא"כ כשלא הי' שם הפסקת טהרה כלל א"כ הימים שאחריהם ספק ואינם ספורין ובדוקין כלל דאדרבה אית לן לאוקמינהו אחזקת טמאה והתורה אמרה וספרה לה ואא"ז מהרש"א שפיר כתב בשיטות התו' דמשמע מדבריהם דאי לא בעינן ספורין לפנינו אף בלא הפסקת טהרה נמי אית לן להצריך טבילה ומ"מ אפשר דגם הרמב"ן מוד' לזה ואפ"ה שפיר כתב לפי מה שכתבו התוס' ולחלק בין זבה קטנה לזבה גדולה שפיר בעינן ספורים לפנינו דבדידה כתב וספרה לה. ולפ"ז י"ל דכ"ע מודו בהא דבזבה גדולה בעינן ספורי' לפנינו אלא מדרב דאמר סופן אע"פ שאין תחלתן משום שהי' הפרשת טהרה ה"ל כספורין לפנינו משא"כ היכא דליכ' הפרשת טהרה דה"ל ספק זבה לא מיקרי ספיר' כלל ושפיר קשי ליה להרמב"ן בההיא דטועה יום א' ל"ל כל הני טבילות שהרי לא הי' שם הפסק טהרה וממילא דאין כאן ספירה כלל ואין להאריך: ועכ"פ מבואר דבלא הפרשת טהרה הוי ספק זבה דאוריית' וא"כ בגוונא דנ"ד אם לא היתה יכולה להפסיק בטהרה אע"פ שמרגשת בעת יציאת הדם שהיא מחמת מכה יש לחוש שמא עוד המקור פתוח ואייתי דם עם המכה וכמו למ"ד ווסתות דאוריית' אך כבר כתבתי בענין השאלה שהאשה שפיר יכולה להפסיק בטהרה ובענין אם תמצ' בימי ליבונ' ומבואר בפוסקים דתולה במכ' אך זה דוק' אחר ג' ימים ראשונים ובתוך ג' נחלקו אא"ז רמ"א והש"ך אם תולין במכה שבגופה שידוע שמוציאה דם ובתשובה אחת הארכתי בזה וכתבתי ליישב דעת אא"ז ורמ"א על נכון ותירצתי כל הקושי' שהוקשו עליה האחרוני' ז"ל ולדעת רמ"א הסכים המנחת יעקב ושו"ת פנים מאירות ח"ב ושם כתבתי שמ"ש הרשב"א בתה"א להקל מחמת מכה אף בשעת ווסתה משום שא"א למיקם עלה דמלת' שא"כ אף אוסרה על בעלה ר"ל דהא יכול להיות שנראה כמה פעמים מחמת מכה ולא תוכל להפסיק בטהרה כלל והלכך אם נטמאה עכשיו בראי' זו יכול להיו' שלא תטהר עד עולם ולא רצו להחמיר כ"כ וא"כ מכ"ש בזה שאם תחוש למה שתמצ' בג' ימי לבונה מה תעשה אשה שיש לה מכה בגופה וכי ידיה בין עיניה בכל רגע לשמור שלא יטפטף דם המכה וכן ברואה דם במ"ר דתלינן שהיא מחמת מכה שבגופה כמ"ש הרמב"ן פרק וא"כ איך נעשה כשתראה בעת ווסתה מן המקור וע"כ דבכה"ג אין חוששין אף בג' ימים הראשונים: