בית אפרים יורה דעה קלא

יותר ואין כאן רובא מ"מ הרי עכ"פ דם המקור מצוי דעל דם מכה לא שייך מצוי כיון דאעיקרא מספקא לן אם מוציאה דם או לא ואפשר לומר דהיינו טעמא דהא אמרינן אתתא כיון דמגופא חזיא כו' ופירש"י עלולה לראות דם היינו כשאין לה ווסת קבוע כלל או שיש לה ווסת ובשעת ווסתה אבל שלא בשעת ווסתה אינו מצוי כלל שתראה דם המקור הלכך שפיר תלינן בכה"ג בדם מכה אעפ"י שאינה יודעת שמוציאה דם משום דסתם מכה לפעמים מוציאה דם כמבואר בספר התרומה דמה"ט בכתם שפיר תלינן אעפ"י שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם ע"ש ודבר זה מבואר בדברי אא"ז מהרש"א ז"ל בכתובות דף ט' על מ"ש התוספות דיש בוגרת שאין להם דם בתולין א"כ אמאי נותנין לה לילה ראשונה דלמא דם נדה הוא ולא דם בתולין ותירץ דאזלינן לקולא כיון דלפעמים יש לה לא תלינן בדם נדה דלא שכיח שלא בשעת ווסתה ע"ש והביאו הב"ש באה"ע סי' ס"ח ע"ש ואפשר לדחות דשאני התם כיון דעכ"פ לפעמים יש לה דמים א"כ כיון שמכה כזו ידוע לנו שלפעמים מוציאה דם שפיר תלינן בה משא"כ היכא שיש לה מכה בעלמא שיש ספק על גוף המכה אם היא מכה שעשוי' להוציא דם או לא אפשר דלא תלינן ובהכי ניחא מה שהקשה הפ"י שם על אא"ז מהרש"א לשיטת הפוסקים הסוברים דבעינן שתדע שמכתה מוציא דם דהכא הוי כידוע שמכתה מוציאה דם כיון שלפעמים יש לה והו"ל כמכה שאפשר להגלע ולהוציא דם אע"ג דאפשר שלא נגלד הקליפה מעל פניו ולא הוציאה דם מ"מ כיון דאפשר שמוציאה דם ע"י שנגלד הקליפה ממנה תלינן טפי מבדם נדתה דלא שכיח שלא בשעת ווסתה וה"נ לענין בוגרת להא דמיא: ומ"מ צריך לבאר לדעת הרשב"א דסבר דאף בשעת ווסתה תלינן במכה וכתב וז"ל וא"ת הלא בנשים דעלמא חיישי' לעונת הווסת ואעפ"י שלא ראתה ואיך נתיר עתה את זו שהיה בשעת ווסתה ועוד שהרי דם לפניך י"ל דההיא דרבנן היא ומשום אפשר למיקם אמלתא ואין דנין אפשר משאי אפשר שא"כ אף אתה אוסרה על בעלה לעולם עכ"ל בתה"א והביאו הב"י וכ' שגם דעת הרמב"ם כן ובדעת הרשב"א נחלקו הפוסקים שהש"ך והח"צ מפרשים דעכ"פ בעינן שיודעת שמכתה מוציאה דם ואחרים סוברים דביודעת שיש לה מכה לחוד נמי תלינן בה ולקמן אבאר בזה ועכ"פ קשה דלמה ניקל בזה משום דליכא למיקם עלה דמלתא ובשלמא אם היה ספק השקול הי' אפשר לומר כיון דא"א למיקם עלה דמלתא סומכין על חזקת טהרה ואף שהיא שעת ווסתה מ"מ ווסתות דרבנן ואע"ג דהלל פליגי אשמאי בריש נדה דאמר אשה בחזקת טהורה עומדת וס"ל כיון דמגופא חזיא כו' היינו דוקא התם שעכשיו ודאי ראתה מספקינן לה דלמא הך ראי' מעיקרא הוא וגם דהתם לקדשים וכל לבעלה חולין הוא והלכך בספק השקול מוקמינן אחזקה אבל הוא גופא קשיא דלמה נדון אותו לספק השקול כיון דדם המקור הוי רובא ודוחק לומר דלא מיירי רק בידוע שדם המכה שותת בשפע ואיכא למימר שדמים מרובים כמו דם המקור דהא סתמא אמרינן אם יש לה מכה כו' ומכ"ש לדעת המפרשים דלהרשב"א אפילו אם אינה יודעת שמכתה מוציאה דם טהורה ולכאורה אפשר לומר דהיינו טעמא דכיון שהמכה קבועה במקור ה"ז כט' חניות שהרי דם המקור קבוע במקומו וקי"ל קבוע כמחצה ע"מ דמי והו"ל כספק השקול דמוקמינן לי' בחזקת טהרה וא"ל דזה הוי כנמצא דהלך אחר הרוב משום דכל פריש מרובא פריש דז"א דכיון דהאשה מרגשת בשעת פרישת הדם הו"ל כפירש לפנינו דלא אזלינן בתר רובא אך דז"א דהא הא דקי"ל דפירש לפנינו לא אזלינן בתר רובא אינו אלא מדרבנן ודוקא להחמיר אמרינן הכי אבל להקל לא כמו שכתב הר"ן פרק ג"ה דפירש לפנינו אינו אלא מדרבנן ואף לדעת הפוסקים דס"ל דפירש לפנינו הוי דאורייתא ע"כ א"א לומר כן דא"כ תיקשי בהא דבעינן למימר טעמא דנמצא בפרוזדר ספיקו טמא משום דרוב מן המקור והרי המקור והעלי' קבוע הם והתם נמי ע"כ ע"י הרגשה מיירי דהא חייבין עליו משום טומאת מקדש וקדשיו אלא ודאי דז"א כיון דעיקר טעמא דפירש לפנינו משום דנולד הספק במקום הקביעות משא"כ אם במקום הקביעות אין כאן ספק ואחר הפרישה נולד הספק טומאה אית לן למימר דמרובא פרוש שהרי על אחר הפרישה אנו באין לדין ולפי"ז בנ"ד אפילו הרגישה בשעת יציאת הדם אית לן למיזל בתר רובא כיון שבשעה שהם בקביעות עדיין אין כאן ספק ועיקר הספק אחר שכבר הוא בפרוזדור שהרי אף בפרישתו לפרוזדור עדיין אין כאן טומאה עד שיצא מבין השינים שהוא מקום שהשמש דש ומקום שהשמש דש אינו מגיע לראש הפרוזדור כמבואר ברמב"ם פ"ה מהל' אבל ואז כבר אינו במקום קביעתו וכן נראה מה"ה פ"ב מהל' שבת הל' ך' דכיון דבשעת פרישתו ספיקו אם ישראל או עכו"ם כו' לא צריך לנו בדבר ולא נפל לנו ספק עד שנפלה מפולת בחצר אחרת וה"ז דומה לנמצא שהלך אחר הרוב ע"ש וא"כ גם לענין דם מכה אין מקום להקל משום דהו"ל קבוע כיון דהספק הוא לאחר יציאתו משום שכבר פירש וגם בלא"ה יש לנו לאסור בזה דאפילו תימא דהו"ל כקבוע ומ"מ הו"ל ספיקו דאורייתא וליכא לאוקמי אחזקת טהרה דכיון דמחמת קבוע מבטלינן רובא אפי' הי' רובא להיתרא ומכ"ש היכ' דרוב' לאיסור' רק מחמת קביעות אמרינן דהוי כמע"מ שוב אין חזקת טהרת מועלת להוציאו מיד ספק: איברא שיש מקום לומר היכא דאיכא מכה שידוע שמוציאה דם א"כ הרי יש כאן שני צדדין לטהר וצד אחד לטמא שהרי י"ל שהוא מן העלי' או מן המכה ומקום אחד לטמא דהיינו שבא מן המקור וא"כ הו"ל כשני חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת בשר נבילה דאזלינן בתר רובא ואף שי"ל דהמקור מרובה בדמים ודם הוא רוב נגד דם העלי' ודם המכה מ"מ גם בחניות גופייהו י"ל שאף אם בחנות אחת יש שם בשר נבלה הרבה והוא רוב נגד הבשר שבחניות של שחוטה מ"מ בתר המקומות אזלינן דהא סתמא אמרינן ט' חניות כו' ולא מפלגינין בין רב למעט וכן בתשע צבורין אע"פ שיש שם צבור א' גדול מאד וטעמא משום דדבר זה שנפרש מן הצבורין אפשר לו שיסתלק מן חלק מועט כמו שהוא מסתלק מן חלק המרובה ודבר זה מתורת הר"ן למדנו שכתב, בשו"ת שלו סי' יו"ד שכל ספק שנולד בדברים שאין נבללים אין תולין אותו אחר חלק הרוב ולא לפי החשבון אלא תולין בחלק המועט כמו במרובה מן הירושלמי דקתני באילין אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה ובמקום אחר הארכתי בזה אלא דלפי"ז הדרא קושי' לדוכתי' למה אזלינן בתר רוב' דמקור לגבי עלי' דהא איכ' נמי דם צדדין והו"ל תרי מקומות לגבי דם מקור ואפשר לומר דדם צדדין לא שכיח כלל ולא חשבינן כלל לספק בא מן הצדדין וכבר השיגו על רמ"א במ"ש ס"ס ס' מן הצדדין דהא ס' צדדין לא מחשב ס' כלל לגבי מקור דהוא רובא ומכ"ש לפי מ"ש דדם צדדין לא שכיח כלל ולא תלינן בי' ומהאי טעמ' לא מצרפינן לי' בהדי עלי' אלא שי"ל דדוק' בנמצא בפרוזדור בלא תשמיש אין לצרף ס' צדדין כלל דמהיכי תיתי יבא דם מן הצדדין שהרי אין שם מכה ובלא משמוש כלל אין מציאת דם לבא אבל היכ' שהיא ע"י תשמי' אז מחמ' משמוש השמש אפשר שיבא לדם מן הצדדין ולכך עשו חכמים תקנה לרואה מ"ת לבדוק בשפופרת לברר שהדם ע"י תשמיש הוא מן הצדדין ובזה אפשר ליישב דברי אא"ז רמ"א במ"ש דהוי ס"ס ס' מן המכה והקשו עליו דהוי שם ס' חד הוא שעכ"פ אינו מן המקור גם כי ס' צדדין לגבי מקור לאו ספיק' הוא ולפי מ"ש דס"ס לאו דוקא אלא כיון שראיית הדם ע"י תשמיש הוא איכ' למיתלא נמי שהדם בא מן הצדדין וא"כ הו"ל כשני מקומות שדם הבא משום טהור ומקום אחד הבא משום טמא דהיינו המקור והו"ל טהורין רובא וא"ל דא"כ מכה ל"מ דהא איכ' דם עלי' ודם צדדין ז"א דדם עלי' לא חשיב כלל לפי מה דאמרינן רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד והיינו דדמי המקור הם מצוין ביותר לירד לפרוזדור מדם העלי' משא"כ דם מכה ודם צדדין שע"י תשמיש מצויין הם בפרוזדור כמו דם המקור ואע"ג דאפשר דבמקור איכ' דמים