בית אפרים יורה דעה קל

לחה שקורין אייטר ואח"ז ישוב לבשרה ואחר עבור ימים מועטים האבעבוע מתמלאת מחדש ובשעת תשמיש היא מרגשת כאב בעת שהשמש פוגע שם ומזה יש לדון שע"י פגיעת השמש האבעבוע נפתחה ויוצא דם ויש לה ווסת קבוע כדרך כל הנשים ע"כ ענין השאלה וצויתי לשאול את האשה אם יכולה להפסיק בטהרה אחר ראייתה בימי ווסתה ומענה בפי' שהיא יכולה להפסיק בטהרה וגם לספור איזה ימים נקיים שלשה ימים ולפעמים יותר ושוב האבעבוע מתמלאה ונופצת כנ"ל גם האשה אומרת שראייתה אחר תשמיש אינו נזילת דם בשפע כדרך דם ווסתה רק שהיא מוצאת כתמים גדולים מדם וליחה מעורב ונמשך מציאת כתמים אלו כמו שנים ושלש שעות אחר התשמיש ואח"כ היא מוצאת עצמה נקיה וטהורה ויהי כי ארכו לה הימים והבעל מבקש תפקידו והיא מעוררת לויתן ונפשה לשאול הגיע במה תהיה טהרתה ואף כי היא מהומה לביתה ואצה עלי לבא כיום תמים אך מה אעשה ועלובה זו שמרה על פתח ביתי ודמעתה על לחיה לבה הומה על טל ילדותה ומדאגה גזרה שמא ישבור הזוג ויפריד בינו לבינה ולהיות כי גדול השלום נתתי פני לעיין בדינה בקוצר מופלג כפי הזמן המוכשר לבקש לה עזר ולהיות דן דינה למזור ע"פ דת ודין רבותינו הקדושים ז"ל ולא יכרת מעונה וה' יתן חכמה דעת ותבונה: תשובה מתחלה נדון על תחלת ראייתה בעודה בחזקת טהרה ואח"כ נתקע עצמינו לדבר הלכה בעסק טהרתה אחרי אשר הוטמאה בראייתה עכ"פ בעת ווסת וצריכה הפסק טהרה ונקיים שבעה כדת והנה על ראייתה מחמת תשמיש בעודה בחזקת טהרה נראה פשוט דלא מבעיא דלא נאסרה על בעלה מחמת רואה ג"פ מחמת תשמיש אלא אפי' ז' נקיים אינה צריכה על ראיה זו שהיא רואה מחמת תשמיש ותולין במכה ודבר זה מבואר מדאמרינן בנדה ט"ז הרואה דם מחמת מכה אפי' בתוך ימי נידותה טהורה דברי רשב"ג רבי אומר אם יש לה ווסת חוששת לווסתה מאי לאו בהא קמפלגי מר סבר ווסתות דאוריית' ומ"ס וסתות דרבנן ומסיק דכ"ע ווסתו' דרבנן ואשה גופה טהורה לכ"ע ולענין הדם פליגי אם מקור מקומו טמא או לאו והתו' שם כתבו בד"ה ווסתות דרבנן וז"ל נראה דדוקא במרגשת שבא דם זה מן המכה אז אפילו בשעת ווסתה אינה חוששת שמא גם מן המקור בא הדם אבל אם אינה מרגשת יציאת הדם מן המכה טמאה היא לכ"ע אם היא זמן ווסתה דאל"ה וכי לעולם לא תהא נדה והלא קודם מכה הוה לה ווסתה ע"כ ובספר התרומה כתב וז"ל אשה שיש לה מכה באותו מקום ואינה יודעת אם מוציאה דם או לא אם בודקת עצמה באותו מקום ומוצאה דם או אם מרגשת כשהדם נופל מן הרחם טמאה ואין תולין במכה דתניא נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא דם משמע דוקא שיוצא הדם מן המכה אבל אם ספק לה אינה תולה אבל בשעת ווסתה אפילו יודעת בודאי שהמכה מוציאה דם אין תולין בה דאל"כ לא תהא טמאה לעולם אמנם כתמים תולה בה כו' ע"כ והביאו דבריו המרדכי והגמיי' ושאר פוסקים והדבר ברור דדברי סה"ת אינם נגד דברי התוס' שדברי התוס' הם אמורים היכא שמרגשת שבא דם זה מן המכה אז אפילו בשעת ווסתה אינה חוששת שמא מעורב בו דם המקור ג"כ כיון דקי"ל ווסתות דרבנן ואם אינה מרגשת שדם זה מן המכה אז בשעת ווסתה טמאה אף שהיא יודעת שמכתה מוציאה דם וכדברי סה"ת אבל שלא בשעת ווסתה טהורה אף שאינה מרגשת שעתה הדם זב מן המכה כיון שעכ"פ יודעת שמכתה מוציאה דם וכ"כ הש"ך בביאור הדברים, ועכ"פ מדברי התוס' וסה"ת והנמשכים אחריו מבואר דכל שלא בשעת ווסתה ויודעת שמכתה מוציאה דם אף שאינה יודעת אם דם הבא עכשיו הוא מן המכה יש להתיר שלא להצריכה נקיים וטבילה כלל דהא התם לא מיירי מדין רואה מחמת תשמיש כ"א לענין לטהרה לגמרי ומכ"ש ביודעת ומרגשת שדם זה זב מן המכה דטהורה לגמרי ולא חיישינן אם דם מקור מעורב בו: איברא שצ"ע לענ"ד היכא שאינה מרגשת שדם זה של עכשיו היא מן המכה למה נתלה במכה אע"פ שיודעת שמכתה מוציאה דם דלמה נתלה טפי שדם זה הוא דם מכה שמא דם מקור היא וא"ל דאשה זו בחזקת טהורה עומדת אל תטמאנה מספק וכ"כ הרשב"א בתה"א להדי' אכתי תיקשי לפי מה דאמרינן בב"ב דף כ"ג אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדר ספיקא טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דעלי' מקורבא אזלינן בתר רוב דמים שהם במקור א"ל רבא רוב ומצוי' קאמרת רוב ומצוי ליכא מ"ד כו' ע"ש מבואר דעכ"פ לא מהני חזקת טהרה דאשה לענין שנתלה שבא מן העלי' אע"ג דמקורבא משום דרובא דמקור עדיף אפי' מחזקה וקורבא וא"כ מנין לנו לתלות במכה דשמא דם מקור הוי רובא לגבי דם מכה ובשלמא בברייתא דקתני ונאמנת אשה לומר מכה יש לי כו' א"ש בסתם קאי לענין רואה דם מ"ת ורוב נשים אינם עלילות לראות מ"ת מן המקור אדרבה עלולות טפי לראות מחמת מכה ואמרינן דאשה זו היא מן הרוב שאינם רואות דם מקור מחמת תשמיש ובהך ברייתא דאיתא דף ט"ז אפי' בימי נדתה טהורה נמי לק"מ כמש"ל דהתם מיירי שמרגשת שדם זה הבא עכשיו יצא מן המכה ובכה"ג אין לנו לחוש לרובא דמקור כמו דלא חיישינן בלא בדקה כלל דמציאת דם זה של עכשיו אינו מוליד ריעותא כיון שידוע שבא מן המכה וכה"ג מבואר בחולין דף ט' גבי בא זאב ונטל בני מעיים דע"כ לא אסתפקא לן מלתא אם חוששין שמא במקום נקב נקב אלא משום דזאב אין ודאי נוקב וא"כ הוי עכ"פ הנקב ריעותא ומ"מ אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת משא"כ אם זאב ודאי נוקב לא מחשב הנקב ריעותא כלל כמ"ש אא"ז הגאון ז"ל בת"ש סי' ל"ו על דברי הב"ח וט"ז דס"ל דודאי נוקב דא"כ מאי קמבעיא לי' הא בכה"ג ה"ל כנטל ובחיבורי בית אפרים הארכתי בזה בעזה"י ואין כאן מקומו וא"כ ה"ה בנ"ד בידוע שדם זה מן המכה לא מחשב ריעותא כלל לאורעי חזקת טהרת האשה לחוש שמא בא ג"כ דם מן המקור אבל באין ידוע שדם זה מן המכה מה בכך שיודעת שמוציאה דם למה יהיה עדיף מדם עלי' דכיון דהוי מיעוטא לגבי דם המקור לא תלינן ביה ואף לפי מה שתי' רבא רוב ומצוי קאמרת כו' א"כ י"ל דדוקא לגבי דם עליה הוי דם מקור מצוי אבל דם מכה מצוי כ"כ כמו דם המקור מ"מ קשה דע"כ לא קאמר רבא אלא כדי לדחות דלא תפשוט מינה הא דאמר ר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אבל מ"מ ודאי דמודה רבא דרובא דמקור מלתא הוא וא"כ לגבי דם מכה אע"ג דלענין מצוי אפשר דתרווייהו כי הדדי נינהו מ"מ איכא למימר דם מקור הוי רובא לגבי דם מכה ואין לתלות במכה. ולכאורה אפשר לומר דודאי אי הוה ידעינן דדם מקור הוי רובא לא הוי תלינן במכה אע"ג דבחזקת טהרה עומדת רובא וחזקה רובא עדיף אלא כיון דבאמת אפשר שאין כאן רוב בדם מקור לגבי דם מכה ואפשר דכי הדדי נינהו או דם מכה רוב' שוב מוקמינן אחזקת טהרה וראי' לדבר ממ"ש בשלטי הגבורים פרק לא יחפור בסוגי' דרוב וקרוב וז"ל וכ"ע מודו דלא סמכינן על הרוב אלא היכא שהוברר היות הדבר ההוא רוב עכ"ל וא"כ הרי כאן לא נתברר שיש רוב בדם מקור לגבי דם מכה אך אפילו תימא שיש לחוש לספק רוב מכל מקום היכא דאיכא חזקה כגון הכא שיש לה חזקת טהרה אז מחמת חזקה אמרינן דאין כאן רוב נגדה כלל משא"כ לגבי דם עלי' שהרוב מבורר וגם י"ל דהכא איכא שני צדדין להקל חדא שמא כי הדדי נינהו וא"כ אית לן לאוקמי אחזקת טהרה ואת"ל דחד מינייהו רובא דלמא דם מכה רובא וכיוצא בזה כתבו התוספות בחולין דף כ"ג בשם הר"ש לענין מחצה על מחצה כרוב דאיכא שני צדדין להקל שמא רובא ושמא מחצה ע"מ וכן להיפך למ"ד מחצה ע"מ אינו כרוב ע"ש ועדיין לא הונח לנו לדעת הפוסקים הסוברים באשה שיש לה ווסת אז שלא בשעת ווסתה תולה במכה אף אם אין ידוע שמוציאה דם דנהי שי"ל דאפשר שמוציאה דם כמו המקור או