בית אפרים יורה דעה קכט

אף בלא כאב והוא תמה עליו דשם איתא להדיא דתולה בכאב הכליות ולכאורה אינו מובן דהא מתחלה כ' הר"ן בסתמ' אף בלא כאב דהוי מיעוט דלא שכיח וברור דהשגת הח"צ הראשונה והשני' דא ודא אחת היא דטעמ' קמא דהר"ן דמיירי בלא כאב היינו דוקא ע"י מ"ר וטעמא בתר' הא מיירי בכאב וא"כ אין להט"ז מקום לדמות דינו בלא כאב להר"ן דהא הר"ן מיירי ע"י מ"ר דוק' וראיית הח"צ ברורה דהא משנה שלימה שנינו המפלת כמין עפר כו' תטיל למים ואיך יכשיר הר"ן בלא בדיקה כלל אלא ע"כ מוכח דהר"ן מיירי בצירוף מ"ר דוק' הלכך לא הצריך בדיקה ואני אתקן שיהיה דברי הט"ז קיימין וכך הוא הצעת דבריו לפי מה שהבין בב"י שרוצה להקשות דברי הר"ן והמרדכי אהדדי דהר"ן כתב דבקרטין אף ר"מ מודה דאתתא שריא וא"כ איך אסר המרדכי בקרטין וע"ז כ' הב"י דאין הקרטין דומין א"נ דהמרדכי מיירי שנמצא דם אח"כ ולכאורה מאי קושי' על המרדכי נהי דמיירי בנמצא קרטין אח"כ מ"מ כיון דאיהו ס"ל שאין תולין שנשאר מתמצית מ"ר א"כ ניחוש להו דהא הא דחיישינן דלמא בתר דתמו מיא לאו מיעוטא איהו דהא ר"י נמי חייש לי' וא"כ שפיר חיישינן בקרטין אלו דאתו בתר דתמו מיא וע"כ לומר דהב"י ס"ל דכיון שהר"ן כ' שקרטין אלו דרכן להוולד בכליות אף בלא מ"ר אין חוששין להם ולכאורה כן הדעת נותנות דחזקת דם מן המקור שנינו אבל קרטין אדרבא כיון שחזקתן שיבואו מן הכליות אמרינן אוקי אתתא בחזקת טהרה וקרטין אלו מן הכליות הם ומכ"ש שלא בשעת ווסתה דלא שכיחי דמים מן המקור והאי עדיף טפי מאם יש לה מכה אף שמוציאה דם מ"מ גם המקור מוציא דם כי האי משא"כ קרטין שאין דרך המקור להוציא וידוע שדרכו להוולד בכליות ומכ"ש דעדיף ממכה שאין ידוע אם מוציאה דם ומ"ש הח"צ שהרי משנה שלימה שנינו המפלת כמין עפר תטיל למים כו' נלענ"ד ברור דודאי לא נעלם זה מהט"ז בעידנא דעסיק בה רק פשוט דהתם מיירי כגון שידוע שבא מן המקור כגון שהרגישה שבא מן המקור וכדומה והיינו לישנא דהמפלת דנקט אלא דכי לא נימוח בריה הוא כמבואר שם דף כ"ב ועיין בפוסקים שם וגם י"ל דהנך דהתם צורתן מוכחת עליהם שאין רגילות שיבא בכיוצא בהם מן הכליות ואע"ג ששנינו כמין עפר מ"מ הרי הט"ז באמת נסתפק דשמא קרטין דנידון דידיה אינם דומין לקרטין דהר"ן וכונתו באמת דלמא מינא אחרינא הוא שדומה למין עפר דמתני' וזה ברור לענ"ד בדעת הט"ז ומ"ש הח"צ בסוף דבריו על נידון הט"ז דמוכחא מלתא לאסורא שהרי החול בא עם מי הנדה ודרך הוא להוולד במקור כאותה ששנינו כמין עפר תטיל למים לא משמע הכי בדברי מהרי"ו סי' כ"ה שכתב וז"ל ועוד אם בשעה שהיא משתנת דם אז היא ג"כ משתנת חול מוכחא מלתא דחול הוא הגורם הדם כו' וגם נמצא חול תוך מ"ר אז פשיטה לי דאתתא שריא עכ"ל הרי דס"ל דחול מסמנא מלתא שאינו מן המקור וכדברי הט"ז בזה ואע"ג דשם מיירי עם מ"ר מ"מ עכ"פ מבואר דס"ל דחול מורה שבא ממקום מ"ר ודלא כהח"צ בזה וראייתו ממתני' כבר כתבתי שאין זה ראיה כלל להיכא שידוע שכיוצא באלו רגילים לבא מן הכליות סוף דבר מ"ש הט"ז בענין עצמות הקרטין הוא קרוב לשמוע לענ"ד רק מ"ש בענין הכאב לענ"ד צ"ע כמש"ל והרבה יש לי להאריך ולא עת האסף פה ומ"ש הח"צ בסוף דבריו וז"ל ועוד מסוף דברי הר"ן דמדמי כאב למכה אין ראי' כו' ועוד דהתם אשעת מ"ר קאי ועליה הוא דן כו' לענ"ד הר"ן בסוף דבריו לא בא לצרף היתר מ"ר כלל והתם קאי אפי' אם היה דרך דם המקור לבא עם מ"ר מ"מ תולין בכאב הכליות כמו שתולין במכה. אמנם מ"ש הט"ז על הב"י דהמרדכי לא קאמר אלא מטעם הדם כו' משא"כ בעובדא דהר"ן כבר כתבתי בתשובה שלפני זה שדעת הב"י לחלק בין התירא דידיה מש"ס דהמפלת לעובדא דהר"ן יעו"ש ואין פנאי להאריך: ומ"ש הגאב"ד דאין ראיה מהר"ן דמיירי במצאה בתוך מ"ר ואח"כ אבל אח"כ לחוד גם הר"ן מודה דטמאה תמהני דהא הר"ן התם קאמר דאף לר"מ אתתא שריא והרי לר"מ אף מה שבתוך מ"ר שפיר י"ל דהדור מ"ר למקור כו' אלא דס"ל דלא אמרינן הכי גבי קרטין דמיעוטא דלא שכיח הוא א"כ גם בנמצא אח"כ נמי כיון דהא בתר דתמו מיא מיעוטא היא אלא דבנמצא על שפת הספל לחוד ולא בתוכו חיישינן לי' דאם איתא בתוך הספל נמי מבעיא לי' לאשתכוחי וזה שייך בדם ממש משא"כ בקרטין כיון דרגילים לצאת אחר מ"ר לפי שהוא מפורסם לרופאים שדרכם להוולד בכליות א"כ שוב אין כאן הוכחה לר"י לטמא והלכך כיון שאין דרך דם המקור לצאת אחר מ"ר ויש לתלות שמן הכליות יוצאת פשיטא דטהור לר"י אמנם הרמ"א שחושש לדעת המרדכי בשם מהר"ם ס"ל לר"י נמי לא מטהרינן אלא היכא דאיכא הוכחה הלכך נקט כעובדא דהר"ן דאיכא כל הני צדדין להתיר ומ"מ מיירי בלא כאב אבל במקום כאב גם רמ"א פשיטא לי' דאתתא שריא אף שלא מצאה תוך מ"ר וכמ"ש קודם לזה וע"י בדיקה: ולפ"ז בנ"ד פשיטא דאתתא שריא כיון דאיכא כל הני לטיבותא אך צריך לדקדק בדבר אם יש לה צער וכאב בכל עת שהיא רואה אחר הטלת מ"ר דאל"כ עדיין יש לגמגם בדבר כמו שדקדקתי לעיל מדברי מהרי"ל והאגור בשמו דאם לפעמים היא רואה בלא כאב אף בשעת כאב אסורה וכבר תמהתי על רמ"א שלא ביאר זה ואפשר דרמ"א כיון שמביא דעת המחמיר להצריך בדיקה ע"י מוך ס"ל דתו לא קפדינן שיהא תמיד כואבת אך מלשון מהרי"ל לא משמע הכי ואפשר דס"ל מ"ש בהג"ה ש"ד בשם הר"ר שמריה אע"פ שרוב פעמים כו' אחרי כי פעמי' רואה ואין השתן כואב לה טמאה כו' ואם אינה רואה אלא כשכואב לה למטה מטבורה טהורה כי מי יבא אחרי המלך מהר"מ כו' אמת שמהור"ר מנחם התיר אשה שראתה מכח הארין ווינדא ולא הסכמתי עמו ואך יש לך לשאול (כן הוא הלשון בהג"ה ש"ד ובשו"ת מהרי"ל איתא ואף יש לך לשאול כו') שאינה רואה אלא ממקום מ"ר כו' וע"ז כתב מהרי"ל גם מהר"ז הי' מתיר הרואות מכח הארין ווינדא אכן לפמ"ש הר' שמרי' שצריך לשאול כו' אני רגיל לומר לנשים לבדוק כו' עכ"ל וס"ל לרמ"א דמו' מנחם שהתיר מכח הארין ווינדא בכל גווני התיר ולכן לא הסכים עמו כיון שלפעמים רואות אחר מ"ר בלא כאב ואך יש לך לשאול כו' בכה"ג טהורה היא אף שלפעמים רואה בלא כאב ולכן לא הזכיר מהרי"ו אח"כ בדבריו התנאי שצריכה להרגיש תמיד כאב וגם במהרי"ו לא הזכיר זה: אך לענ"ד כוונת הר' שמרי' מ"ש אמת שמוה' מנחם כו' היינו שהתיר בגוונא שכ' מהר"ם שלעולם כואב לה כו' ואעפ"כ לא הסכים עמו וכתב ואך יש לך לישאל ר"ל דבכה"ג שפיר יש מקום להתיר כדברי מהר"מ וכבר כתבתי שלענ"ד מוכח כן גם ממ"ש הש"ך על דברי הרמ"א והרבה היה מקום לדקדק בענין זה אך לפי שכפי השאלה בנ"ד אשה זו כואבת לעת מצוא הקרטין בכל עת וגם לפעמים כמעט בכל עת למעלה מטיבורה לית דין צריך בשש שיפה דן ויפה הורה הגאון אב"ד נ"י ודבריו א"צ חיזוק ולא כתבתי רק להגדיל תורה והדבר ברור שאותו ראי' שהיא רואה בהרגשת כאב ובעת הטלת מ"ר היא טהורה ועלו דברינו בטהרה: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה מח שאלה אשה אחת אשר זה זמן כביר קרה לה מקרה בלתי טהור שראתה כמה פעמים מחמת תשמיש ובאתה לכאן ודרשה ברופאים וארוכת תעלה אין לה ולפי דברי המילדות הבקיאות שבדקו אותה כמה פעמים אומרים שהרגישו במשמוש ידם שיש לה אבעבוע שקורין פיסטל בשפת הרחם דהיינו אחר כלו' הפרוזדר ומתחיל החדר הפנימי על שפתו של צד הקרקע שם מקום עמידת האבעבוע הנ"ל והוא גבוה ובולט וכאשר ימעכו בו יוצא ממנו דם כמה פעמים ואח"כ יצא ממנו כמין