בית אפרים יורה דעה קכז

לא רצה להקל בשעת ווסתה כיון דאיכא מ"ד ווסתות דאורייתא וגם דאין לה מכה מבוררת אבל בשלא ווסתה סמך ע"ז כיון דמהר"מ כתב להקל במכה אף שאין ידוע שמוציאה דם בשלא בשעת ווסתה ומה שלא התיר מהרי"ל רק ע"י תקנתא דבדיקה משמע שם קצת שחושש לפי מ"ש הר' שמרי' שצריך לשאול שאינה רואה אלא ממקום מ"ר וחומרא הוא שהחמיר לחוש לדבריו ולהצריך בדיקה כנלענ"ד ברור בדברי מהרי"ל ומ"מ מה שרוצה הט"ז להקל בכאב אף בלא בדיקה וכתב החילוק משום דכ"ז שאינה מרגשת כאב רק בשעת הטלה כו' ע"כ אין לה היתר שלא בשעת כאב דאז היא כשאר נשים כו' שפיר כתב עליו הח"צ דאין זה סברא כלל וגם מדברי מהרי"ל לא משמע לחלק בכך ויותר היה אפשר לומר דאף מהרי"ל לא קאמר אלא כיון דאפשר בבדיקה משא"כ היכא דלא אפשר וכמ"ש הש"ך בנקודת הכסף סי' קפ"ז לתרץ קושי' הט"ז מסי' קפ"א וכיון דלא אפשר סמכינן אם הכאב גדול שהוא דומה למכה וכמש"ל מדברי מהרי"ל: ובאמת מה דמשמע מהט"ז דכל שהיא רואה בשעת כאב טהורה אע"פ שלפעמים היא רואה אחר מ"ר בלא כאב רק שלא בשעת הכאב אז היא כשאר נשים ובאמת דהא ליתא כמבואר בשו"ת מהרי"ל והגהת ש"ד שכתב אע"פ שרוב פעמים אינה רואה דם כ"א לאחר השתן והשתן כואב לה אחרי כי גם פעמים רואה ואין השתן כואב לה לכן טמאה ואם לעולם אינה רואה אם לא שהבטן כואב לה למטה מטיבורה טהורה כו' מלשון זה מבואר דאם לפעמים רואה אחרי השתן ואינו כואב לה אז אף אם רואה בשעה שהשתן כואב לה ליכא למשרי דתו ליכא רגלים לדבר דכאב השתן גרם לה כיון דלפעמים חזיא אף בלא כאב אלמא דלאו מחמת מכה הוא אלא לבתר דתמו מיא אתי דם וכך הוא ג"כ כוונת האגור בשם מהר"ש שאם היא רואה תמיד ע"י כאב תלינן במכה טהורה אבל אם רואה פעמים בלתי כאב טמאה ר"ל אף בזמן שהיא רואה מחמת כאב דאין לתלות במכה וכן נראה ממ"ש הרמ"א ויש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה ווסת והטעם משום דאל"כ לעולם לא תהיה טמאה והקשה הש"ך דהא שפיר תהיה טמאה כשתראה שלא בשעת עשיית צרכי' כו' וקשה דל"ל למימר הכי ת"ל דאפי' אם רואה תמיד בשעת צרכי' מ"מ תהי' טמאה כשתראה בלא הרגשת כאב וכן למאי דמפרש הש"ך שכוונת מהרי"ל והרמ"א באשה שיש לה ווסת היינו שרואה דם אף שלא בשעת צרכי' ת"ל דאף שרואה דם תמיד דוקא בשעת צרכי' יש מקום לטמאה כשרואה שלא מחמת כאב ולטהרה כשרואה מחמת כאב אלא ודאי דאם היא רואה לפעמים שלא מחמת כאב אף אם היא רואה לפעמים מחמת כאב ג"כ טמאה ואין מקום לטהרה רק אם הראי' שאחר עשיית צרכי' הוא תמיד מחמת כאב ולפעמים היא רואה שלא בשעת עשיית צרכי' ונפלאתי על הרמ"א ז"ל שסתם הדברים ולא ביאר דאין להתיר כ"א כשמרגשת תמיד כאב עם מ"ר בשעת ראי': גם לשונו צריך ביאור מ"ש בהגה מאחר דמרגשת כאב ואינה מוצאה דם רק אחר הטלת מ"ר כו' וכ"כ אח"כ ואם בדקה עצמה ג"פ כו' דחזקה דדם מכה היא מאחר שאינה מוצאת רק אחר שהשתינה ואיני יודע מאין לקח לשון זה דמשמע מיני' הא אם היתה רואה דם בלי הטלת מ"ר היתה טמאה וזה צ"ע דמה בכך שלפעמים רואה דם בלא הטלת מ"ר האי באמת ממקור קאתי וטמאה רק כשהיא רואה אחר מ"ר והם כואבים אותה אז טהורה ואדרבה הכי עדיף טפי כשלפעמים היא רואה שלא בשעת מ"ר וכמ"ש הש"ך דזה מיקרי אשה שיש לה ווסת כשרואה אף שלא בשעת עשיית צרכי' וצריך לידחק שכוונתו שאם היא מוצאת דם שלא בשעת מ"ר אז היא טמאה באותו פעם ולא מהני כאב לדונו כמכה רק כיון דאיכא תרתי דאיכא כאב וגם אחר מ"ר אבל מ"מ מה שמוציאה אחר הטלה שפיר חשבינן לי' מחמת מכה אף שבפעם אחר היא רואה שלא בשעת הטלת מ"ר וכמ"ש אבל לשונו שכתב רק אחר כו' אינו מדוקדק דזה משמע דתלוי' בראייתה אחר עשיית צרכי' שכל ראיות שהיא רואה הם אחר מ"ר ובאמת ז"א שאין הדבר תלוי' רק בכאב דבעינן שתהא מרגשת כאב תמיד בשעה שהיא רואה אחר עשיית צרכי' וכמ"ש: והנה הט"ז סי' קפ"ז ס"ק י' הקשה דברי רמ"א אהדדי דשם פסק דבשלא ווסתה תולה במכה אע"פ שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם ובסי' קצ"א גבי רואה דם עם מ"ר מחמת כאב פסק דאינה מותרת כ"א בבדיקה וכתב דא"ל דמכה עדיף ז"א דהא מהרי"ו סי' ך"ה כ' דעדיף האי ממכה כו' ובנה"כ כתב דבאמת מהרי"ו ס"ל דכאב עדיף ומהרי"ל לא ס"ל הכי ולענ"ד י"ל דמהרי"ו לא כתב כן אלא לפי מה דמיירי התם שהדם יוצא בשעת הטלה דאז שפיר מוכחא מלתא כיון שבא ע"י צער וכאב וגם עם המ"ר ממש ש"מ דממקום מ"ר קאתי ומ"מ החמיר להצריך בדיקה כמבואר שם שלפי כמה טעמים שכתב שם אף בדיקה לא היה צריך רק שהחמיר משא"כ היכא שלא נמצא רק אחר מ"ר כעובדא דמהרי"ל שאז אין הוכחה כ"כ דממקום מ"ר קאתי ודאי דמכה עדיף טפי ודינא הוא דבעי בדיקה ולפי"ז גם דברי הרמ"א אינם סותרים דבסי' קפ"ז כיון שיש לה מכה מבוררת לא הצריך בדיקה משא"כ בסי' קצ"א דהתם קאי ארואה דם אחר הטלת מ"ר לא מוכחא מלתא מחמת הכאב שבשעת מ"ר שהדם שאחריו עם המ"ר באו ולפיכך מצריך בדיקה ולפי"ז מ"ש רמ"א אך יש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה ווסת ע"י בדיקה כו' לא קאי רק אאם לא מצאה דם רק אחר הטלת מ"ר וכדמסיק בה מאחר שאינה מוצאת אותו רק אחר שהשתינה כו' אבל במ"ש ברישא ברואה תוך מ"ר בזה א"צ בדיקה דבזה שייך סברת מהרי"ו דבכאב מוכחא מלתא טפי מבמכה וכיון דבמכה לא הצריך בדיקה ה"ה כאן:. איברא אף שהדברים נכונים שאין אנו צריכים לדוחק אא"ז הש"ך ז"ל בנה"כ דמהרי"ל לא ס"ל סברת מהרי"ו דהא שפיר איכא למימר דמהרי"ל מודה בכה"ג שהיא רואה בתוך צרכי' שהמכה מבוררת היא ועדיף מיני' מ"מ מ"ש לפרש דברי אא"ז רמ"א דלא מצריך בדיקה זו רק ברואה אחר הטלה אין מורים כן דבריו שבד"מ שכתב וז"ל ובהגהת ש"ד פוסק ג"כ על האשה שראתה דם תוך צרכי' וקודם לכן ואח"כ לא ראתה מחמת החולי הארין ווינד היא וטהורה אכן אני רגיל לומר לנשים לבדוק כה"ג כו' וכ"כ מהרי"ו דיש לעשות בדיקה כי אשה יש לה כו' הרי מבואר דמפרש דמהרי"ל כוונת דבריו הם ברואה דם בשעת מ"ר וע"ז קאי נמי פלפולו מ"ש שנ"ד אינו דומה למכה כיון שאין לה מכה מבוררת: אך לפ"ז צ"ע דא"כ איך השמיט בד"מ עיקר דינא דמהרי"ל דמיירי במצאה בעד אחר מ"ר שממנו מקור דינו בהג"ה להתיר אף באחר מ"ר ואע"ג דמייתי שם דברי האגור מ"מ באו בקצרה ולא הזכיר בדבריו הבדיקה כלל ואע"ג שי"ל דכ"ש הוא ממ"ש אח"כ שצריך בדיקה זו אף ברואה ונראה דרמ"א ס"ל מדמייתי מהרי"ל על עובדא דידי' וז"ל עוד יש לי תשובה בשם מהר"א ז"ל אשה שיש לה חולי שקורין הארין ווינדא וראתה דם בתוך צרכי' וקודם לכן ואח"כ לא ראתה ושאלתי אותה אם היא טהורה והשיב שהיא טהורה כי אותו דם לא בא לה מן המקור רק מחמת הכאב שיש לה עכ"ל ולכאורה מאי ראי' מהתם דמיירי שראתה תוך צרכי' ואדרבא היא ראי' לסתור שהרי שם כתב שקודם לכן ואח"כ לא ראתה דמשמע הא ראתה אח"כ אין תולין בחולי הארין ווינדא לטהרה ודוחק לומר שהנדון שנשאל מעשה שהי' כך היה אבל באמת הי' מטהר אף אם ראתה אח"כ שהרי מלשון הכותב תשובה זו ושאלתי אותו כו' משמע דס"ל שלא טיהר רק בכה"ג דאל"כ למה הזכיר כלל שאח"כ לא ראתה ולכן ס"ל לפרש דמ"ש בתוך צרכי' לאו דוקא שבא עם המ"ר ממש אלא ר"ל שבשעת עשיית צרכי' ראתה דם שכן דרך החולי שקורין הארין ווינדא כדמשמע מדברי הח"צ וכמש"ל ומ"ש ואח"כ לא ראתה ר"ל שלא ראתה דם בלא הטלת מ"ר שאם היתה רואה בלא הטלת מ"ר לא היה הכאב מועיל להתירה וזה נראה מלשון רמ"א שהבאתי לעיל מ"ש ואינה מוצאה דם רק אחר הטלת מ"ר כו' שדקדקתי לעיל מאין לקח רמ"א לשון זה ולפי מ"ש נראה