בית אפרים יורה דעה קכה

לא הרגשה רק הרגשת עד בלבד בלא פתיחת המקור ואע"ג דמשמע מדברי הרמב"ם שחזקת דם הבא מן המקור בא בהרגשה מ"מ נ"ל דהיינו דוקא בראיית דם ממש שאז כשנעקר מן המקור הוא מרגיש וכדאמרינן משל לדם המכה כו' משא"כ בקרטין כיון שע"כ כבר נעקר הדם ממקומו והוקפה במקור אז יוכל להיות שאח"כ הם נופלים מן המקור בלא הרגשה כלל ומצאתי און לי בשו"ת שב יעקב סימן ל"ו שכן הורה גבר הגאון המפורסם מוה' גבריאל האב"ד דק"ק מיץ שכתב דבדמים כאלה שיצאו מגדר הרוב ואין מדרך הנשים לראות דמים כאלה והיא לא הרגישה על זה לא שייך חזקה שהרגישה דרוב נשים אין רואין בענין זה כלל כו' ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול וגם כי סברתי באופן מרווח יותר והנה בתשובה שם הרבה ענינים שונים שראוי לישא וליתן בהם ומיראת האריכות אמרתי אניח ידי מזה כעת סוף דבר בהא נחיתנא ובהא סליקנא שיש פתח תקוה להתירה עכ"פ ע"י בדיקה ומכ"ש לפי מ"ש הגאון אב"ד דפ"ק כי ספרה לו האשה שנשתנה עליה עתים לטובה ועלה בהסכמה להתיר ובדעתי אי"ה לכתוב קונטרס מיוחד על השנות הענין ואם אמנם רעיוני שחו ותרעינה באחו. עכ"ז אמרתי לא אמנע מלהיות נטפל לעושי מצוה ואהיה שעשועים ככפיר יהגה ולא יחת מהמון מלא רועים וצור תמים דעים. ישמור רגלי באשר אלך לבל אכשל באבן הטועים. כן יהיו דברי אשר יצא מפי כדרבונות וכמסמורות נטועים. דברי ייטיבו להישר הולך את חכמים ונבונים וידועים. וישמחו בי חבירי חפיצי צדקי לאמר מה טוב ומה נעים יראו התלמידים ולהלכה לדורות יהיו נקבעים. עד יעלו לציון מושיעים: כ"ד זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה מז שאלה אשה שדרכה למצוא על העד שבודקת עצמה אחר הטלת מ"ר קרטין שחורים ושלא בשעת הטלת מ"ר אינה מוצאת קרטין כאלה ויש לה ווסת והיא מרגשת כאב במקום שיוצאת השתן תמיד רק לפעמים היא מרגשת קודם מ"ר ולפעמים היא מרגשת הכאב תיכף אחר הטלת מ"ר ולפעמים היא מרגשת כמעט בכל יום כאב למעלה מטיבורה ולפי דברי הרופא מומחה אמר שהשערות הנ"ל אינם באים מן המקור רק מהתחלת הפרוזדר שם יש לה איזה שערות וכו' גם היה לה בדיקה במקור ע"י מוך ג' פעמים ועלה בידה שמצאה המוך נקי עכ"ל השאלה ותשובתה בצידה אשר העלה הרב הגאון המפורסם מוהר"ר מאיר האב"ד דק"ק פה להתירה שלא בשעת ווסתה והרחיב בזה בטעמו ונימוקו: תשובה דברי הגאון האבד"ק א"צ חיזוק שגם הגאון בשו"ת צ"צ המחמיר דלא סמכינן על כאב שיש לה אלא כשנמצא גם תוך מ"ר או כשהכאב הוא בשעת הטלת מ"ר מהני בדיקה אבל אם אינה מוצאת בתוך מ"ר וגם בשעת הטלת מ"ר אינה מרגשת כאב אף על פי שמרגשת כאב קודם לכן ואח"כ לא מהני מ"מ בנ"ד יש כמה צדדים שי"ל שגם הצ"צ מודה בזה ומ"מ לרווחא דמלתא אימא בה מלתא דתמיהה מדכר דכירנא שזה ימים כביר נפלאתי על הגאון בעל צ"צ שהפריז להחמיר בזה ואין דבריו מוכרחים לענ"ד ומתחלה אבאר מ"ש דע"כ לא התיר מהרי"ו על ידי בדיקה אלא היכא שנמצא דם גם במ"ר בספל כיון שזה לאו ממקור אתי דאין דרך דם המקור לצאת עם המ"ר אית לן למימר דגם הדם שנמצא על עד אחר הטלתה מתמצית הדם שיצא ממ"ר הוא כיון שהמוך נקי ולא נמצא עליה דם אבל אי לא נמצא דם בספל שמטלת בו מים לא התיר דהכי משמע מדבריו בסי' כ"ה כו' ואז אם המ"ר מצערות אותה בשעה שהם יוצאין ונמצא בתוך הספל דם כו' ולכן איכא למימר דוקא בכה"ג שנמצא דם גם במ"ר הוא דאיכא למשרי אפילו בשנמצא גם אחר הטלתה על העד מטעם דפירשתי דכיון שההוא דם שנמצא במ"ר ודאי לאו ממקור קאתי תלינן גם דם זה שנמצ' אחר הטלתה שהוא מתמצית כו' עכ"ל ודבריו תמוהים בעיני דאם כדבריו דעיקר טעמו משום דדם הבא עם מ"ר ודאי לאו ממקור אתי אם כן איך לא חשש לדעת מהר"ם שבמרדכי דס"ל דאף לר"י יש לחוש דלמא בתר דתמו מיא ואין היתר אלא ביושבת על שפת הספל כו' ואם באמת מיירי בהכי א"כ הו"ל לפרושי דבשעת הבדיקה עם המוך תהא יושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ומכ"ש דהו"ל לחוש שמא תהא עומדת ושותתת דבכה"ג גם הרא"ש ס"ל דטמאה אף לר' יוסי ואם נאמר שמהרי"ו ס"ל בהא כדעת הרמב"ם ודעימיה דמתיר בכל גווני זה דבר שאין הדעת סובלתן כידוע כי רוב פסקי גאוני אשכנז מהרי"ל ומהרי"ו ותה"ד הם נמשכים אחר פסק מהר"ם ובכל יום מחבבים את דבריו ואיך נאמר שמהרי"ו בזה אחר הדלת שם זכרונו ומכ"ש לפי מה שמבואר במרדכי שמהר"ם חשש לדעת ר"ח דס"ל דטמאה משום כתם אף לר' יוסי ומהרי"ו שם הזכיר מזה וכתב דבעובדא כזה גם הנך רבוותא מודו ע"ש: אמנם מבואר למעיין בתשובת מהרי"ו דבעובדא דידיה לא היתה מוצאת דם אחר מ"ר כלל רק בתוך הספל בלבד כמ"ש שם ואשתקד כשהי' מהר"ן מאיגרא כו' על אשתו שהיתה משתנה דם כעובדא דידן כו' וזה מבואר למעיין היטיב בכל דבריו בתשובה שם וכן מוכח ממ"ש ראיה מכתמים דתלינן במידי דשכיח כגון מעוברת בשאינה מעוברת כו' ודוחק הוא לחלק דהתם לא הרגישה מידי כו' דשמא ה"נ דהרגישה לא הוה הרגשת דם המקור דודאי דבר זה מצער אותה בענין אחר ממה שמצערת אותה דם המקור ולא מיקרי הרגשת בשרה דהרגשת מ"ר הוא ולא הרגשת דם נדות עכ"ל הרי להדיא דמיירי בשעת יציאת מ"ר אלא דס"ל שאין זה הרגשה דהרגשת מ"ר הוא ואם איתא דעיקר החשש שם משום הדם הנמצא אח"כ בעד א"כ פשיטא שי"ל דהרגשה מעליא הוא כמ"ש בתשובה שלפני זה מדברי הרמב"ם דס"ל דבכה"ג חזקת דם מן המקור בא בהרגשה ואף שי"ל דאף בכה"ג ס"ל למהרי"ו לפלוגי מ"מ צריך לחלק באופן אחר ולא באופן שחילק דההיא לא קאי רק לענין הדם שנמצא בתוך מ"ר וכן מבואר ממ"ש אח"כ ועוד אם בשעה שמשתנת דם אז גם כן היא משתנת חול אז מוכחא מלתא כו' כללא דמלתא שכל דבריו שבתשובה שם הם סובבים על דם שנמצא שהיא מוצאת בספל של מ"ר וכן בסימני התשו' איתא שמצטער' בשעה שמשתנת ומצאה דם במ"ר ולא מיירי כלל בנמצא אח"כ ונראה דבאמת מהרי"ו ס"ל כדעת מהר"ם ואף בתוך מ"ר אין היתר כ"א ביושבת על שפת הספל כו' ולכך כתב שם להתיר כיון שהיא מצערת הרבה עדיף ממכה דמוכחא מלתא שבא הדם עם המ"ר ממקום מ"ר כו' והיינו שכתב אח"כ ועוד ראיה גדולה הפעולה עם הירק כו' ואפשר דבכה"ג אפילו ר"מ מודה כו' והיינו משום דמסתבר טפי למיתלי במ"ר וגם רבוותא דמפרשי דהוי טמאה משום כתם על עובדא כה"ג לא אמרינן עכ"ל ר"ל דבכה"ג גם ר"ח מודה דאין חוששין ולפי"ז שוב אין לחלק בין אם נמצא תוך מ"ר או תיכף אח"כ כיון שגם בתוך מ"ר גופא יש לחוש דלמא מן המקור קאתי רק שאנו מתירין מטעם הרגשת כאב ואם כן כשמוצאת אחר מ"ר נמי יש להתירה מטעם זה בצירוף הבדיקה ודוחק לומר דדוקא בתוך מ"ר מתיר כיון דדעת הרמב"ם ושאר פוסקים להתירה בלא"ה ז"א דלפי זה היה לו להצ"צ להחמיר יותר דהא איכא למימר דמהרי"ו לא התיר כ"א במוצאת בתוך מ"ר ואח"כ אינה מוצאת כלל הא ל"ה לא תלינן הדם שאח"כ במ"ר וכסברת מהר"ם במרדכי לפי דעת הרמ"א ועוד יש מקום להחמיר לפי שבעובדא דמהרי"ו היה עוד כמה סברות להתיר אך דכל זה אינו דמהרי"ו לא כתב הנך סברות אלא לרווחא דמלתא ועיקר טעמו דכיון שמצערת בשעת יציאת המ"ר מוכחא מלתא שבא הדם ממקום מ"ר אין לנו לומר שבא ג"כ מן המקור ר"ל בשעת יציאת המ"ר ואם כן ה"ה כשמוצאת בעד תיכף אחר מ"ר דג"כ מוכחא מלתא כיון שמצערת הרבה שהדם בא עם המ"ר דאין לחלק בדבר וכמבואר ג"כ מדברי מהרי"ל שמיקל בזה אף בבדיקה שאחר מ"ר ומהרי"ו לא היה לפניו באותה שעה התשובה של מהרי"ל כמבואר שם שכתב שראה