בית אפרים יורה דעה קכד

דאשה מרגשת בעצמה לחוד אין מטהרין אותה כיון שיש לתלות בהרגשת מ"ר וכמדומה אף לשמאי רק לענין למפרע קא קשי' ליה דלענין למפרע לא איתרע חזקתה דהא איכא למימר השתא הוא דחזאית וגם אינה עלולה לראות בלא הרגשה ולמה תטמא למפרע ועכ"פ למדנו מזה דלענין טומאה דלהבא אמרינן דאתרעי חזקתה וכיון דמגופה קא חזיא חיישינן לה וא"כ היינו טעמא דס"ל לר"מ באשה שעשתה צרכיה דטמאה ולא מוקמינן אחזקתה וכל זה בנשים שאמרו מטמאות מעל"ע משא"כ באותו שאמרו דיין שעתן א"כ אינה עלולה לראות כלל שוב שפיר בכל ספק אית לן למימר אוקמה אחזקה ואע"ג דקי"ל דאף באלו שאמרו דיין שעתן כתמן כראייתן דלא מטמא למפרע ומ"מ מטמא מכאן ולהבא היינו מטעמא דמסקינן אליבא דשמאי לענין למפרע דבצפור לא נתעסקה כו' האי דם מהיכא קאתי ומשום האי סברא מטמאינן לה עכ"פ מכאן ולהבא באותן שאמרו דיין שעתן דכך לי למפרע לשמאי בשאר נשים כמו לדידן להבא בד' נשים שאמרו דיין שעתן ולפ"ז לענין דם שנמצא במ"ר הדין נותן דכיון דהנך ד' נשים דיין שעתן ואינם עלולים לראות אף ר"מ מודה דאזלינן בהו להקל כיון דאיכא לאוקמה אחזקה וא"כ בנ"ד דמינקת היא ודמיה מסולקים ואינה עלולה לראות מן המקור כלל ומכ"ש דאינה עלולה לראות מן המקור קרטין כאלו שוב שפיר אית לן לאוקמה אחזקתה ולומר דטהורה היא וא"כ דמי למ"ש הר"ן דאף לר"מ איתתא שריא ופסקו רמ"א בהג"ה ומשמע מדבריו דאף המרדכי מודה בזה שהרי לעיל מיני' לענין דם פסק להחמיר כדברי המרדכי: איברא שלכאורה פסק רמ"א בזה צ"ע ומתחילה אבאר בדברי הר"ן שכתב וז"ל ועוד אני אומר דאף לר"מ איתתא שריא שהרי כתבתי דלמיעוט דלא שכיח לא חייש ר"מ והא ודאי מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח הוא דכי חייש ר"מ ה"מ כשיוצא עם מ"ר כעין אותו הרגיל לצאת מן המקור אבל כאן שאינו יוצא אלא כמין חצץ אדום שהוא מפורסים לרופאים שהוא רגיל להוולד בכליות ובשעת ווסתה היא רואה דם כשאר נשים האיך נאמר דכי הדרי מ"ר מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצא ממנו כעין אותו דם כלל הא ודאי מיעוטא דלא שכיח הוא כו' עכ"ל ויש לדון בדבריו לפי מה דמשמע לכאורה שאינו מתיר כ"א היכא שנמצא קרטין כאלו עם המ"ר אבל אם מוצאת קרטין כאלו בלא מ"ר כלל לא היה מתירה בפשיטות בלא בדיקה אם נימוחו ומכ"ש אם באמת נימוחו וכמ"ש להדי' בשו"ת ח"צ סי' ע"ג והשיג על הט"ז בזה א"כ איך כתב דאפי' לר"מ איתתא שריא שהרי הוא גופא כ' לעיל דבנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל טמאה לר"מ דחייש למיעוטא והיינו דלדידי' אין תולין הדם שנמצא אח"כ בדם הנמצא במ"ר ואמרינן דבתר דתמו מיא אתו וא"כ נהי דמודה ר"מ לענין הקרטין הנמצאים במ"ר שאינם מן המקור דמיעוטא דלא שכיח הוא מ"מ הקרטין שנמצאו בעד היה אפשר לומר שאין לתלותם באלו שבתוך מ"ר וכמו בתוך הספל ועל שפת הספל דמשמע מדבריו להדיא דאף ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל דגם ר"מ מודה דמה שבתוך הספל לאו ממקור אתי מ"מ לענין הדם שעל שפת הספל חוששין דאתי ממקור א"כ לענין הקרטין נמי נימא הכי ודוחק לומר דאע"ג דלענין דם חיישינן וגם בקרטין חוששין היכא שאין מקום לתלות במ"ר כלל מ"מ הכא דאיכא תרתי לטיבותא שבפעם אחרת אינה רואה קרטין כאלה וגם דאתי בתר מ"ר שפיר מודה ר"מ דזה אינו במשמע בדברי הר"ן דלא מיירי אלא בקרטין הבאין עם מ"ר דלא אמרינן הדור כו': ולכן נראה דהר"ן אזיל בזה בשיטת התוס' דס"ל דאין חוששין שמא באו אח"כ בתר דתמו מיא לגמרי כיון שבא בשעת עשיית צרכי' כו' וקושיית הש"ס לר"מ נימא דבתר דתמו כו' היינו בשעה ששותתת הדור מ"ר למקור וכיון דבקרטין הוי מיעוטא דלא שכיח לומר דהדר למקור ואייתי דם כי האי הלכך אף לר"מ איתתא שריא: ולפ"ז למ"ש התוס' בשיטת רש"י דאליבא דר"מ קשיא ליה להש"ס ודלמא בתר דתמו מיא כו' היינו בתר דתמו מיא לגמרי אתי דם כי אורחי' א"כ אין מקום לטהרה אליבא דר"מ אף בקרטין שהרי אלו הנמצאים בבדיקת העד י"ל בהו דאתו בתר דתמו מיא ולפ"ז לפי מ"ש שם בהג"ה שאין להתיר אלא במקלחת ונמצא תוך הספל כו' ובעומדת בכל ענין טמאה והכי נהוג והיינו כדעת ר"ח דלענין לבעלה פסקינן כר"מ וא"כ אף בזה לא היה לו לפסוק כהר"ן דהא איכא למיחש דלמא בתר דתמו מיא לגמרי אתו וכן משמע מדברי המרדכי שכתב אבל אי בתר דתמו מיא מודה דטמאה ואפי' היכא דאתי עם מ"ר זימנין דמטמא כו' משמע דמעיקרא אף בלא הך סברא דביושבת לא פליגי הוה ס"ל דשפיר מטמאינן לי' היכא שנמצא אחר מ"ר דחיישינן דלמא לא אתי עם מ"ר כלל רק אח"כ ואח"כ כ' דאפי' היכא דאתי כו' דביושבת לא פליגי וא"כ לפי מה שפסק כהמרדכי בזה משמע דס"ל דחוששין דלמא בתר דתמו לגמרי אתי א"כ בקרטין נמי יש לחוש ואע"פ שיש לדחות ולומר דרמ"א ס"ל לדינא כהתו' שאין חוששין דלמא בתר דתמו לגמרי כלל אף לר"מ ומ"מ שפיר פסק בנמצא במ"ר ועל העד דם ממש דטמאה משום דאמרינן דלמא לא אתי בשעת זינוק אלא בשעת שתיתה וכמש"ל וזה אינו במשמע כלל רק שנראה שרמ"א למד כן מדברי הב"י שכ' ומ"ש המרדכי פ"ב דשבועות כו' אינו דומה לנידון דתשו' הר"ן כו' ועוד שאח"כ היתה מוצאת דם ממש וסבר רמ"א דהב"י רוצה להשוותם דלא פליגי דהמרדכי מיירי שמוצאת דם ממש אח"כ אבל בקרטין מודה להר"ן וכן להיפך בדם מודה הר"ן להמרדכי ע"ש בד"מ שכן נראה מדבריו וכן משמע מהש"ך ס"ק יו"ד בשם הד"מ: אבל לענ"ד ז"א דהמרדכי דס"ל דחיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתי אינו מודה להר"ן בזה אף בקרטין וכמש"ל וגם כוונת הב"י אינה רק לחלק בין הך עובדא דהמפלת לההוא דמרדכי וכמש"ל בזה אבל באותן קרטין שיש לחוש להם משום דם כיון שהם נימוחים נהי דנימא דבנמצאים בתוך מ"ר מודה לסברת הר"ן דטפי יש לתלות דעם מ"ר אתו מ"מ הנמצאים בעד אין לתלותם באלו כמו בדם ממש דס"ל אם נמצא תוך מ"ר ועל העד טמאה ורמ"א נראה דס"ל דכיון שאינה מוצאת חול כזה אלא אחר מ"ר שפיר שייכא סברא דהר"ן אעפ"י דהר"ן לא קאי רק על תוך מ"ר (ועיין בשו"ת ח"צ שכתב ג"כ דהר"ן קאי על תוך מ"ר) מ"מ גם שלאחר מ"ר תולין לפי שהם רגילין להוולד בכליות שמשם המ"ר מתמצין וכמש"ל וצ"ע: ועל מה שמרגשת קצת כאב קשה לסמוך ע"ז ומ"מ אם האשה אינה יכולה לטהר עצמה לבעלה מחמת זה שבכל עת שעושה צרכיה היא מוצאת קרטין אילו היה נלענ"ד דכדאי הם הסברות שכתבנו בצירוף שיש לה כאב מעט שתבדוק עצמה במוך נקי על המקור כמבואר בהג"ה סימן קצ"א מדברי מהרי"ל ומהרי"ו וכעין זה כתבו על דברי הרמב"ן ברואה מ"ת שתולה במכתה והשיבו על דברי הרמב"ן שהביא ראיה מדם בתולים שאין ראיה מאותה פרישה שהיא לשעה כו' ואעפ"י שי"ל דדוקא התם שאין לאוסרה איסור עולם חיישינן והקילו בדבר וכמ"ש הש"ך סימן קפ"ז ס"ק ך' משא"כ בזה דאחר שיעברו ימי הנקה ותחזור לקבוע ווסת ואז יש היתר לאיסורה עפ"י סברת הר"ן כיון שבשעת ווסת היא רואה דם כשאר נשים מ"מ ז"א שהרי כבר כתבנו דאף עתה שחדל להיות לה אורח כנשים מ"מ שפיר שייך היתרא דהר"ן כיון שאינה עלולה לראות רק שאנו חוששין לענין הקרטין שהיא מוצאת אח"כ בשעת בדיקת העד וא"כ גם אחר ימי הנקה אם נחוש לזה נמצא אתה אוסרה איסור עולם ועוד נראה דאיסור עולם לאו דוקא דה"ה לפרישה זמן ארוך מיחש מיבעי והרבה חששו שלא לבטל מפ"ו וכמ"ש הב"י ובש"ע סימן קצ"ו אם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה שלא לבטל מפ"ו אף לילה אחת ומייתי ראיה מהא דאמרינן שהרי יהושיע נענש על שביטל כו' ע"ש ואין כאן ספק איסור תורה דלענין איסור תורה יש כאן ס"ס ספק אינו מן המקור אלא עם מ"ר באו ואת"ל מן המקור אימור