בית אפרים יורה דעה קכג

דהר"ן משום דכיון שדרך הקרטין להוולד בכליות לא חיישינן בכה"ג דלמא הדור מ"ר כו' ופסקו הרמ"א בהג"ה צ"ע דשמא קרטין אלו אינם דומין לההוא דהר"ן שהוא מפורסם שדרכו להוולד בכליות חצץ אדום כזה מה שאין כן בקרטין דנ"ד ומכ"ש לפי מה שראיתי בתשובה השני' של הגאון אב"ד שכתוב בלשון השאלה שהקרטין הם שחורים ובכה"ג כתב הגאון מוהר"ר אברהם עפשטיין ז"ל בשאלות ותשובות ב"ח החדשות שנדפסו ת"ל ע"י בסימן ל"ו וז"ל גם מעובדא דהר"ן אין להביא ראיה כו' בנדון דידן דנקודו' שחורות מאן לימא לן דלאו ממקור אתו ומהא דאמרינן פ' כל היד האי שחור אדום הוא אלא שלקה אין להבי' ראי' די"ל דהאי סבר' לא אמרינן כ"א בדם שופכו דשייך בי' לקולא ולחומר' ויש לדקדק קצת כן מהמשל בגמר' דאמר משל לדם המכה כו' ופרש"י כשנעקר מן הגוף וא"כ י"ל דדוק' בכה"ג בדם שמטבעו להיו' בלוע בבשר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא כשנעקר מן הבשר היפך לטבעו נלקה ומשחיר משא"כ בחצץ שהוא עומד בעצמו ואינו נבלע שהוא גוש עב י"ל דאינו מקבל ליקוי כלל כו' ובנ"ד מנ"ל להקל מסברת הכרס ולומר דחצץ אדום הוא אלא שלקה ומלתא דמסתבר הוא עכ"ל ובהגהות שהגהתי לתשו' הב"ח הנ"ל בעוד שהי' בידי בכת"י כתבתי ע"ז שדבריו תמוהים הם לכאורה דהא אדרבה אם נימא דבחצץ לא אמרינן האי שחור אדום הוא וא"כ שחור הוא בתולדתו א"כ בלא"ה טהור הוא דהא דם השחור אינו טמא כלל אלא משום דאמרינן האי שחור אדום הוא כו' וכיון דבחצץ ל"ש זה יש לנו לטהרו ע"ש בנדה דף י"ט ועיין בשו"ת בית יעקב סי' קס"ז בסופו עכ"ל שם: ועתה ראיתי שיש ליישב דברי הגאון הנ"ל ודבריו נכונים דבשלמא אי אמרינן דאתי מן המקור שפיר י"ל שנעקר דם מן המקור והושחר ואח"כ הוקפה הדם ונעשה כמין קרטין משא"כ אם נאמר שבא מן הכליות הנה אין דרך הכליות להוציא דם ולהקפיאו עד שיעשה כמין קרטין רק שדרכו להוליד כמין חול וחצץ אדום וא"כ איך נהפוך לשחור תוארם כיון שהוא דבר גוש עב לא שייך בי' לקוי וע"כ מן המקור בא אמנם לפמ"ש על דברי הר"ן אלו בד"מ דהר"ן מתיר אף בלא בדיקה או אפילו כשנימוחו במים א"כ משמע דאף כשנימוחו במים תלינן בכליות וע"כ שגם מהכליות יוצא דם ונקפה דאם הוא מוליד בריות כאלו לא היה נמחק וכדמשמע בש"ס בהא דאמרינן תטיל למים ואמנם בהגהותי שם כתבתי על דברי בדק הבית שכתב על דבריו בב"י והוא שישרם בפושרין מעל"ע ולא ימוחו כמש"ל בסי' קפ"ח עכ"ל ונראה שאעפ"כ לא חזר בו ממ"ש בב"י על הר"ן דבלא הנך טעמי איתתא שריא משום דס"ל דדוקא כשאינו נמוח אז אמרינן שדרכו להוולד בכליות משא"כ כשמטילין אותו למים ונימוח א"כ אדרבה חזינן שאינו מזה החצץ שדרכו להוולד בכליות שהרי נימוח ובכה"ג שפיר אמרינן הדר מ"ר למקור ואייתי דם אלא שנקרש קצת שהרי כשמטילין אותו למים נימוח אמנם היכא שאינו נימוח אמרינן שהוא אותו החצץ שנולד בכליו' ובא עם מ"ר שגם הם מהכליות מתמצין ויורדין ולא אמרינן דהוא דם המקור וההיא דהר"ן שכ' שהוא מוחלט מהרופאים שהוא מכליות נמי ע"כ שביחנו דבריהם שהוא חצץ קשה שלא ימס במים ומזה שפטו שבא מהכליות וכאותה שאמרו ושאלו לרופאים מכה יש לה כו' תטיל למים כו' שי"ל שהרופאים אמרו כן וא"כ בלא הני טעמא דהר"ן איתתא שריא שחצץ קשה אינו דם המקור רק מהכליות כו' (והארכתי שם בדברי הח"צ והשב יעקב וכר"ו ואין פנאי להאריך פה) והד"מ והש"ך ס"ל דאף אם נימוחו מטהר הר"ן דס"ל דכיון שבשעה אחרת היא רואה דם כשאר נשים א"כ ל"ש לתלות דהדור מ"ר ואפיק דם קרוש שהרי בפעם אחר אינה רואה כה"ג כו' ומעתה אם בדקנו אותן קרטין ונימוחו אין להקל לשיטת הב"י בזה וגם בלא בדיקה כלל אין להקל כיון שהם שחורים א"כ י"ל דאם איתא דמכליות קאתו א"כ הוא חצץ קשה מתולדתו ולמה הושחר פניו כמ"ש בשם הגאון ז"ל ולדעת הד"מ והש"ך נמי כיון שאלו הקרטין השחורים אינם ידועים שדרכם לבא מכליות א"כ אין לסמוך על הך סבר' לבד דלא שכיח דמפיק המקור דם כי האי כיון דלא שכיח נמי שיוציאו הכליות קרטין כאלה ומכ"ש בזה שכעת אינה רואה דם בפעם אחרת כלל ואע"פ שכתבתי שבמניקה יש להקל טפי היינו דוקא היכא שידוע שקרטין כאלו רגילין לבא מהכליות ואע"פ שיש לצדד ולומר כיון שהיא רואה עם מ"ר ותיכף סמוך להם מלתא דמסתבר הוא שבא מהכליות וכדאיתא בי"ד סי' מ"ד נמצאו בכולי' אבנים כשרה לפי שמשם הם יורדים אל הערוה והוא ידוע שהכליות מהם מ"ר מתמצים ונוזלים וא"כ כל ענין חול וקרטין הבא עם מ"ר יש לתלות בכליות מ"מ היכא שנימוחו במים צ"ע אם יש לתלות וכמש"ל: ומה שהיה נלענ"ד לצדד בזה להתירא דיש מקום לומר דאף ר"מ מודה בנ"ד דטהורה דלכאורה קשה לפי מה שכתבו הפוסקים דר"מ חייש למיעוטא שבא מן המקור וקשה למה ניחוש למיעוטא בכה"ג דהא אף בעלמא לא היה לנו לטמא בודאי כיון דאיכא דמים מן העלי' דטהורים רק דאמרינן שחזקתו מן המקור וכדאמרינן לעיל דף י"ח בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי מקור כו' וכיון דדם הבא עם מ"ר איכא רובא להיפך שרוב פעמים בא ממקום מ"ר א"כ עכ"פ ליכא רובא שבא מן המקור וא"כ ה"ל לאוקמי אחזקת טהרה דאשה זו בחזקת טהורה עומדת וצ"ל דחזקת טהרה אין כאן כדאמרינן בריש נדה להלל דאתתא כיון דמגופא קא חזיא לא אמרינן אוקמה אחזקה ופרש"י שהרי (היא) מועדת ועלולה היא לכך אין לה חזקת טהרה ואע"פ שהתוס' שם כתבו דלחולין כ"ע ס"ל דדיה שעתה דמוקמינן לה בחזקת טהורה נלענ"ד שאין הדברים אמורים אלא לענין טומאה דלמפרע דמספקא ליה דלמא השתא ראתה או קודם לכן שפיר מוקמינן אחזקתה דהשתא באת' ואע"ג דהיא עלולה לראות מ"מ אינה עלולה לראות בכל עת ואמרינן השתא חזאי דלענין לומר שראתה למפרע לא איתרעאי חזקה כלל דמה שמוצאת השת' דם י"ל דהשתא חזאי ולא איתרעי החזקה דלמפרע כלל משא"כ לענין הספק דמכאן ולהב' אין להעמידה בחזקת טהרה שהרי היא עלולה לראות וא"כ הדם שנמצא עתה י"ל שהוא ממקור ואף שיש סברא להיפוך שהיא ממקום, מ"ר מ"מ חזקת טהרה אין כאן שהרי עכ"פ דם לפניך וצריך אתה לדון עליה מאיזה מקום בא אני אומר שבא מן המקור ואע"ג דבעלמא גם בכה"ג מוקמינן אחזקה מ"מ בזה שעלולה לראות לא אמרינן אוקמה אחזקה: ובהכי א"ש לענ"ד מה דאמרינן התם ואב"א טעמא דשמאי הואיל ואשה מרגשת בעצמה כו' לימא תנן כתמים דלא כשמאי כו' ופרש"י הא דתנן הרואה כתם מטמאה למפרע כו' לימא לא מגופה היא הואיל ולא ארגשה ולכאורה יפלא דמהאי טעמא אף מכאן ולהבא נמי לא תטמא וכ"כ התוס' שם באמת ועיין מ"ש אא"ז מהרש"א ואא"ז מהר"ם מלובלין שם ולפי מ"ש י"ל שהרי התוס' שם הקשו דכי בדקה עצמה ומצאה טמאה ולא הרגישה א"כ נימא כמו שלא הרגישה עכשיו כו' ומ"ש בשם רש"י לתרץ דכסבורה הרגשת עד הוא ובאמת אין זה מבואר בלשון רש"י רק שהתוס' רוצים לפרש כן בלשונו יע"ש ובאמת י"ל דודאי ליכא הוכחה מדלא ארגשה כיון דהשתא נמי לא ארגשה רק דהש"ס אדלעיל קאי דקאמר טעמו דשמאי משום חזקה והלל פליג ול"ל חזקה כיון שהיא עלולה לראות וע"ז קאמר דשמאי אזיל ומודה דלא אזלינן בתר חזקה היכא דהיא עלולה לראות והכא טעמא הואיל ואשה מרגשת בעצמה ואע"פ שעכשיו ראתה בלא הרגשה וכן לפעמים היא רואה בלא הרגשה מ"מ עכ"פ אין מקום לטמאה למפרע לפי שהיא עלולה לראות דלעולם אינה עלולה לראות בלא הרגשה וא"כ מה שראתה עכשיו אית לן לאוקמה אחזקה דהשתא הוא דחזאי והשת' א"ש דהא דפריך מכתמים לשמאי אין הקושיא רק לענין למפרע דמכאן ולהבא ודאי טמאה ואע"ג דלא ארגשה מ"מ לא שייך לאוקמה אחזקה כיון שיש ריעותא לפנינו דהאי דם מהיכא קאתי והיא עלולה לראות לא מוקמינן אחזקה ומחמת סברא זו