בית אפרים יורה דעה קכב

משא"כ אם אינה מכה טרי' במקור רק שבהצטרף עמה עוד סבה אחרת היא מוציאה דם אז אין לתלות במכה רק כשתצטרף הסיבה עמה וכיוצא בזה אמרינן לענין ווסתות ע"י מקרה שבגופה שאם הוא לזמן ידוע חוששת לשניהם דוקא ולזמן לחוד בלא המקרה אין חוששין לווסת ואם כך הוא להקל כ"ש להחמיר שאין תולין במכה כל זמן שאין עמה המקרה והלכך א"ש מ"ש הר"ן דבנמצא על שפת הספל ג"כ טמאה לר"מ דאע"ג שע"כ הדם שבתוך הספל עם המ"ר בא מ"מ י"ל שאין כאן מכה עצמיית במקום המ"ר רק שע"י התעוררות המ"ר לצאת אז מחמת זה כאבה נעכר ושותתת דם וא"כ הדם שנמצא על שפת הספל שאז כבר פסק הזינוק אין לתלות שיצא ממקום כאב זה שבמ"ר כיון שפסקה הסיבה שהרי אין הכאב זה מוציא דם אלא בשעת מ"ר וכל שלא נתברר שהמכה מוציאה דם בלא סיבה אחרת אין לתלות בה שהדם שנמצא עתה הוא ממכה זו וא"כ הדם שנמצא אחר שפסקה מלזנק אין לתלות במכה: אך דמ"מ יש לתלות שהוא מתמצית הדם שירד עם המ"ר בהיותה מזנקת אך כל זה לר' יוסי אבל ר"מ חייש למיעוטא וס"ל דדם זה חוששין לו שבא ממקור אחרי שהמכה אין מוכיחה קיים שכבר פסקו מ"ר זהו דעת הר"ן והמרדכי ס"ל דאף לר"י אין תולין שהוא מתמצית הדם שירד אח"כ ולפי מ"ש דאף להר"ן אין תולין מ"מ א"ש דלר"י דמטהר בשותתת משום דשפיר י"ל דאתי ממקום מ"ר א"כ הדם שנמצא בשפת הספל תולין שירד בשעת שתיתה: ולכאורה היה אפשר לומר דהיינו טעמא דתוך הספל ועל שפת הספל טמאה אע"ג דקי"ל תולין במכה משום דכאן אין מוכרח שיש מכה דשמא כל הדם אתי בתר דתמו מיא ומקצת ממנו זב לתוך הספל ונתערב עם המ"ר שבתוכו ולפיכך יש כאן דם גם תוך הספל אבל אם לא נמצא כלל על שפת הספל אין סברא לומר שזב כולו לספל ובמקום ישיבתה לא נשאר מאומה וע"כ דעם מ"ר אתי ולפי"ז היכא שנמצא דם בתוך מ"ר ועל העד הי' מקום לומר דטהורה משום דכיון שנמצא בתוך מ"ר ותלינן מה שעל העד במכה ואע"ג שהמרדכי כתב דטמאה אף בכה"ג היינו משום דהמרדכי לא מיירי ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל אלא דמ"מ ספוקי מספק' ליה אם יש לטמאה בכה"ג מחמת מה שנמצא בתוך מ"ר לחוד לפי שאין זה רק לפירוש ר"י דמוקי מתני' כולה במזנקת ולכך כתב מתחלה דבתר דתמו מיא מודה דטמאה וזהו לכ"ע בין לפירוש רש"י ובין לפי' ר"י ואח"כ כתב דאפי' באתי עם מ"ר זמנין דמטמא ר"י דביושבת ר"י ס"ל כר"מ כו': ועוד נלענ"ד דכיון דבתוך מ"ר לא מצאה רק קרטין שאין שם דם עליהם ומכ"ש לפי מ"ש שלא הי' אדומים כו' לכך הוצרך לומר דטמאה משום מה שנמצא בתר דתמו מיא והיינו שכתב ואפי' היכא דאתי עם מ"ר זמנין כו' משום דעד השתא מיירי דלא אתי עם מ"ר כלל ומ"מ מדברי הר"ן שכתב גבי חצץ שנמצא בתוך מ"ר ועל העד דהוה כנמצא בתוך הספל ועל שפתו דטהורה לר"י כו' משמע שלא היה מקום לטהר אותה רק מטעם דאמרינן שזהו דם התמצית שנשאר ממ"ר ולא קאמר בפשיטות כיון שע"כ יש כאן מכה תולין שהדם שנמצא עתה בבדיקה ירד עתה ג"כ מן המכה ואפי' לא בדקה תיכף אחר שעשתה צרכי' אלא ע"כ דאין תולין במכה כה"ג ואע"פ שי"ל דשאני התם דמיירי בכל ענין שנמצאו הקרטין במ"ר אף שלא ישבה על שפת הספל דליכא הוכחה לטהרה דאתי עם מ"ר רק דמ"מ מטהר ר"י כיון דליכא הוכחה להיפך הלכך בכה"ג הי' אפשר לומר שדי להפקיע את הדם שנמצא במ"ר אבל להוכיח מזה דאיכא מכה ולתלות הדם שנמצא אח"כ זה לא אמרינן משא"כ אם ישבה על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא בתוך הספל ועל העד דאז מה שבתוך הספל ודאי ממ"ר קאתי ואיכא מכה ואז תולין מה שעל העד ג"כ במכה זו כיון דע"כ מכה מבוררת היא אך לענ"ד אין זה במשמע בדברי הר"ן ונלענ"ד עיקר כמ"ש דבגוונא דהכא אין תולין במכה כיון שבלא מ"ר אין כאן דם רק מיא מרזו מכה ומעוררים הדם לצאת והיכא דתמו מיא אין לתלות בה ולא דמי למכה שמחמת דם בתולים דהתם כיון שנעשית מכה בצדדין ע"י בעילה שוב שותת אח"כ לפעמים ככל מכה דעלמא אף בלא ביאה משא"כ בזה דמאן מוכח דכאב זה שיש לה במקום מ"ר יוציא דם בלא צירוף יציאת מ"ר וזה ברור לענ"ד: שוב בא לידי ספר סדרי טהרה וראיתי בדף נ' שכתב קצת כמ"ש וקצתם לנגדי ואין פנאי להאריך והמעיין יבחר ומ"ש שם להוכיח כהח"צ דהנך קרטין מהר"מ קרי לי' דם דאל"כ ל"ל להמרדכי למימר דביושבת ס"ל כר"מ ת"ל דבנדון זה שלא נמצא רק קרטין בהא מודה ר"י וכמ"ש הב"י דאפילו הרא"ש דמטהר לגמרי מ"מ היכא דלא מצאה רק בבדיקת העד טמאה וה"נ בנ"ד מה שמצאו בתוך מ"ר אינו אלא קרטין דאיכא למתלי בכליות כו' ולפי מ"ש לעיל ז"א שזהו באמת כוונת המרדכי בשם מהר"מ במ"ש אבל בתר דתמו מיא מודה דטמאה ואפילו היכא דאתי עם מ"ר כו' וע"ש עוד ביתר דבריו ובמה שכתבתי לעיל ואין להאריך: ומ"ש הרב מהר"ה כיון שהר"ן ראה דברי מהר"מ וחלק עליהם היה לו לפסוק כהר"ן תמהני דהא חדת היא לי' להחמיר בכה"ג דהא דעת הר"ן ודאי במחלוקת היא שנוי' שהרי הרא"ש ס"ל להחמיר בעומדת ושותתת ודלא כהר"ן וגם כי מהר"מ כתב לחוש לפר"ח ואע"פ שהר"ן כתב דלאו ר"ח חתם עליה הנה התוס' והרא"ש ושאר פוסקים הביאו דברי ר"ח בזה וגם כי המרדכי והגמי"י והאגודה ושאר אחרונים מהרי"ל ומהרי"ו בתשובותיהם הביאו דברי מהר"מ בזה וחששו לו ומי לא יחוש: ומ"ש על הח"צ שכתב שאין לסמוך על הפוסק כשמביא הרבה צדדים להתיר אף דקאמר ועוד וכדאמרינן באילו טרפות ועוד התורה חסה כו' ואין ספק דאין להתיר כלל מחמת שהתורה חסה כו' וכתב ע"ז ולא הבנתי ראייתו דהתם משום דהתורה חסה אין להתיר איסור אבל בהיתר דאית ביה טעם וסברא מאי לנו לצרף כו' הדבר פשוט בכוונת הח"צ דמייתי ראי' דאף דקאמר ועוד יכול להיות שאינו רק לסניף בעלמא ולא מצינן לסמוך ע"ז לחוד וכמו שמצינו דקאמר ועוד התורה חסה כו' אע"ג דודאי אין לסמוך ע"ז לחוד מ"מ קאמר ועוד לסניף בעלמא כמו כן כאן וזה פשוט: ולענין דינא צ"ע בנ"ד דכבר כתבתי דבין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוספות אין כאן להתיר דלשיטת רש"י בנמצא על העד יש כאן ספיקא דאורייתא כיון דאיכא הרגשה ויש לחוש דלמא בתר דתמו מיא לגמרי ולשיטת התוספות יש לחוש דאתי בשתיתה כיון דליכא הוכחה לטהר וכדעת מהר"מ שבמרדכי וכבר ביארתי דאף הר"ן גופיה לא ס"ל לתלות קרטין אחרונים בראשונים ולא נשאר לנו יסוד להתירה רק לדעת הר"ן דס"ל לר"י לא חיישינן כל דליכא הוכחה למיחש והלכך תולין הקרטין שהוא מתמצית הקרטין שבאו עם מ"ר וא"כ בצירוף הטעם שכתב אח"כ דבהא אף ר"מ מודה לפי שדרכן של אילו להוולד בכליות אתתא שריא: אבל צ"ע היכא שהיתה עומדת בשעת עשיית צרכיה א"כ אם היתה שותתת ס"ל להרא"ש דבכה"ג גם ר"י מודה דחיישינן דלמא הדור מ"ר למקור אלא אפילו מזנקת כיון שלא היתה עומדת על שפת הספל כו' א"כ יש לחוש דלמא בתר דתמו מיא דהיינו קלוח היוצא בגבורה הדור מ"ר למקור ואייתי הנך קרטין וא"כ אין מקום לומר שתולין הקרטין הנמצאים בעד באילו הקרטין הנמצאים במ"ר דלאו ממקור נינהו דערבך ערבא צריך דהנך גופייהו מאן לימא לן דלאו ממקור קאתי ואדרבא איכא סברא להיפך דכמו דהנך בתראי ע"כ בשעת שתיתא אתי דאילו בשעת זינוק מה להם פה כיון שזרם מים עבר היו שוטפים והולכים כמו כן הנך דאתו עם מ"ר נמי בשעת שתיתה אתו ובעומדת ושותתת טמאה להרא"ש ואפילו תימא דקמאי בשעת זינוק אתו מ"מ כבר כתבתי שאף הר"ן מודה שאין תולין רק דאיהו אזיל לשיטתו דמטהר אף בשותתת ולסמוך על התירא