בית אפרים יורה דעה קכא

ועוד י"ל דמיירי בנמצא דם ממש ועיין בדברי הד"מ שתמה דהא גם חצץ דהר"ן הוא חצץ גס כו' ע"ש ולענ"ד שאין כוונת הב"י כלל לחלק בין היתרא דהר"ן לנדון דהמרדכי רק שעיקר כוונתו לחלק בין היתר דידיה שכתב על עובדא דהר"ן ובין המרדכי וגם דברי הט"ז תמוהים בזה ועיין בח"צ סי' ע"ג מ"ש על הט"ז דפשוט הוא דמ"ש מהר"מ אבל בדקה ומצא' דם כו' כוונתו על אותן הקרטין שמצא במ"ר שהרי כתב בפתח דבריו שבשעה שהיא עושה צרכיה היא רואה על המי' כמין קרטין כו' ומזה הכריע דלא כהב"י בתירוץ הב' והד"מ והט"ז ואני תמה אם כדבריו איך לא הזכיר מהר"מ שצריך להטיל אותם למים אם ימחו וגם דהא איתא בשאלה שהקרטין לא היו אדומים כי אם דיהה ואף דמטמאין כל מראה אדום מכל מקום היה לו להזכיר ולבאר זה וגם לפ"ז תימא מ"ש מהר"ם חזרנו כו' ולא מצאנו לה היתר אם בכל פעם שהיא בודקת עצמה רואה דם בעד שמקנחת בו כו' וזה פלא שלמה נדרש ללא שאלו אותו שהיכן נזכר בשאלה שמוצאת דם בבדיקה ואם מהר"ם שיער שמסתמא היא מוצאת גם בבדיקה קרטין אילו אין זה אלא דברי נביאות וגם אין לומר שהמרדכי קיצר בלשון השאלה כיון שעיקר התשובה סובב הולך על קוטב זה שנמצא דם על העד אחר השתנה א"כ העיקר חסר ולולי דמסתפינא להגיה (לפי שבתשו' מהר"ם כתב כמו במרדכי וכן באגודה) הייתי אומר שיש כאן חסרון וי"ו אחת וצ"ל שבשעה שעושה צרכי' היא רואה דם ועל המים כמין קרטין כו' ומ"ש בשעה שעושה צרכי' רואה דם ר"ל שבבדיקה שאחריה מוצאת דם על העד וזה פשוט בלשון הפוסקים וא"ש הכל ובעיקר הקושי' דמנ"ל דהמרדכי לא ס"ל דתולין דדלמא שאני התם שהיו קרטין בבדיקה וכן הקשה ג"כ בשו"ת ושב הכהן סי' כבר כתבתי שלענ"ד הדין דין אמת לפי דעת המרדכי בזה שגם הר"ן לא התיר מטעם שתולין שהיא מתמצית וכ"כ בפמ"א שם להר"ן: ותבט עיני בשורי למחו' הרב המאה"ג מו' העשיל נ"י שכ' ג"כ כדברי הפמ"א בזה וכבר כתבתי הנלענ"ד והנה הגאון האב"ד מהר"ם נ"י תמה עליו שהרי מדברי הב"י מוכח דמפרש דברי המרדכי דמיירי שמצאה דם גם בתוך מ"ר אלא דהמרדכי אזיל בשיטת הפוסקים כמו שהביא בשם הר"מ דאף ר"י אינו מטהר כ"א ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל לחודא ולא על שפת הספל ולא פליג אלא בעומדת כמבואר ברא"ש וב"י באריכות כו' והיינו דלא ס"ל להמרדכי סברא זו דהרא"ש והר"ן דתלינן כו' ואני תמה דודאי הב"י סובר כן בפירוש דברי המרדכי ולא ס"ל לחלק בין מציאת קרטין לדם אלא דהיא גופא קשי' מנ"ל להב"י הא דלמא גם המרדכי מודה דאי איכא למיתלי תלינן כמו להרא"ש והר"ן ושאני הכא דליכא למיתלי כיון שלא מצאה במ"ר דם גם מ"ש כמבואר בהרא"ש וב"י באריכות אני תמה דהא הב"י כתב בשם הרא"ש להיפוך דהוא מטהר אף בעל שפת הספל לחוד ואמנם אין דברי הב"י מוכרחים בזה וכמש"ל: ומ"ש מהר"ם נ"י דהמרדכי מודה להר"ן דאם מצאה דם ממש בתוך מ"ר ואח"כ ג"כ דתלינן דאל"כ ל"ל להב"י לחלק דהמרדכי מיירי בנמצא דם ממש נימא דבהא גופא פליגי דהמרדכי מטמא דס"ל בנמצא על שפת הספל ג"כ טמאה כו' וא"ל דמ"מ במ"ש הר"ן דבחצץ יש לטהר אף לר"מ אין סברא דהמרדכי פליג עליה אכתי נימא דמיירי שאין לה ווסת כגון שהיא מעוברת או מינקת שדמיה מסולקים דלא שייך היתרא דהר"ן כו' עכ"ד בקצרה ואני תמה דודאי הדבר פשוט דהב"י מעיקרא קסבר דהמרדכי מיירי שגם אח"כ על העד מצאה קרטין והיינו דקרו להו דם וכמ"ש הח"צ וקשי' לי' מהר"ן שכתב דבכה"ג ידוע שדרכם להוולד בכליות וע"ז השיב דהיה כמין חול ולא חול דבכה"ג מיירי הר"ן כמבואר בלשון השאלה שבתשובת הר"ן שם שנראה בהשתנה כחול אדום שקוראין הרופאים חצץ ואח"כ כתב דבעובדא דהמרדכי הי' דם ממש ומ"ש דהו"ל למימר דמיירי באשה שאין לה ווסת כגון שהיא מעוברת כו' וכ"כ בריש דבריו דמעוברת או מינקת שאינה רואה דם בפעם אחר לא שייך היתרא דהר"ן ובאמת זה ודאי אינו והר"ן לא אתי אלא למעוטי אם גם בשעת ווסתה היא רואה קרטין כאלה לא שייך להתיר מהאי טעמא משא"כ אם בפעם אחר אין יוצא ממנה כעין אותו דם ומכ"ש אם בפעם אחר היא מסולקת דמים לגמרי מכ"ש דמיעוטא היא ואפי' ר"מ לא חייש ליה לומר דלמא מן המקור אתי וכן מבואר ממה דאמרינן בנדה דף ט' בעא מיני' ההיא סבא מר"י הגיע עת ווסתה בימי עיבורה ולא בדקה מהו כו' א"ל תנתוהו ר"מ אומר אם היתה במחבא כו' אלמא ווסתות דאורייתא וכיון דאיכא חרד' דמים מסולקים ולא בעי בדיקה ה"נ כיון דדמי' מסולקים לא בעי בדיקה עכ"ל הרי דמדמינן מעוברת לחרדה אליבא דר"מ אע"ג דווסתות דאורייתא וחזקה אורח בזמנו בא לא חיישינן לי' כיון דהיא מסולקת דמים וכ"ש בזה שהיא רואה כמין חצץ שהוא מפורסים לרופאים שדרכן להוולד בכלי' ובשעה שעושה צרכי' דפשיטא דמודה ר"מ בכה"ג וכבר השיג ע"ז הגאב"ד מהר"מ נ"י באורך והדין עמו בזה דפשיטי דמעוברת ומינקת שדמיה מסולקים עדיף ופשיטא דא"ל דהמרדכי מיירי שתמיד היא רואה כמין קרטין שהרי להדי' כתב בשעה שהיא עושה צרכי' כו' ומכ"ש בין לפמ"ש דעיקר מה שהב"י מחלק בזה היינו הך היתרא שכתב הוא על נידון הר"ן מסוגי' דפרק המפלת לעובד' דהמרדכי וא"ש בפשיטות הכל: ומ"ש עוד הרב מהר"ם דע"כ לומר דגם המרדכי מודה שתולין הדם שבא אח"כ שהוא ממקום מ"ר כיון שהדם שבתוך מ"ר ע"כ דם מכה הוא וקי"ל דאם יש לה מכה היא תולה במכתה והגאון אב"ד נ"י השיג עליו דאע"ג דאיכא מכה במקום מ"ר מ"מ לענין הדם שנמצא על העד אחר שכלו מ"ר וכבר נסתם המקור של מ"ר איך מצינו לתלות במכה שיש לה במקור של מ"ר כו' וכן מבואר לעיל דנאמנת לומר מכה יש לי במקור א"כ משמע בהדי' דצריכה לומר דוקא שיש לה במקור כו' עכ"ד: ונפלאתי דודאי אילו ידעינן שיש לה מכה במקום מ"ר שמוציאה דם מה"ת לא נתלה בה כמו במכה שבצד המקור וכן] מבואר מהראי' שהביאו ממכה מחמת דם בתולים והכא ג"כ הרי נתברר שיש לה מכה שמוציאה דם ומה שאמרו מכה יש לי במקור רבותא אשמעינן דאף בידוע שהדם מן המקור קאתי מ"מ נאמנת לומר מכה יש לי שם שממנה הדם יוצא ובעיקר הקושי' כבר עמדו בזה גדולי האחרונים בתשובותיהם. ולדידי חזי לי שאין כאן מקום קושי'. ומתחלה אבאר דודאי אין סברא כלל לומר שיש לטהר הדם הבא אח"כ לפי שדם מכה היא דלפום הך סברא אם מצאה דם במ"ר אז היה לנו לטהר הדם הנמצא אח"כ אף שלא הי' תיכף ליציאת מ"ר ושהתה הרבה אח"ז מ"מ נתלה במכה ואדרבה מדברי הר"ן גופי' מוכח שאין לטהר מחמת זה כלל דהא טעמא קיהיב שהמים מזנקין בתחלתן ושותתין בסופו כו' הרי מבואר דאי לא דאיכא למימר הכי שהוא מתמצית אותו הדם עצמו שנתעורר לצאת בשעת יציאת מ"ר אין לנו לתלות במכה. ועוד דלפי"ז אמאי קאמר הר"ן דעל שפת הספל ובתוך הספל טמאה לר"מ דחייש למיעוטא דמה בכך דחייש למיעוטא מי לא מודה ר"מ דאם יש לה מכה תולין במכתה ואם איתא דפליג בהא ה"ל לפלוגי בהדיא ועוד שא"כ מי דחוק להר"ן לומר כן ואף שכתבתי דיליף מלשון הש"ס מ"מ על הש"ס גופה קשה מנ"ל דר"מ מטמא בנמצא גם על שפת הספל דלמא בהא מודה כיון דאיכא מכה תולה במכתה והרי מצינו לענין דם בתולים דשפיר תולה בדם בתולים ואף ר"מ ס"ל התם דתולין כדאיתא בנדה דף ס"ה ובכולן ר"מ מחמיר כדברי ב"ש כו' ועיין בתוס' שם ד"ה וכולן ומבואר בפוסקים דדם בתולים לדם מכה דמי ע"ש ודוחק לומר דבדם בתולים יש לתלות טפי מבדם המכה שאין זה במשמע כיון שהמכה מוציאה דם: ולכן נלענ"ד דבמקום שאמרו תולה במכתה לא בכל מכה אמרינן הכי שבאמת יש חילוק בין אם דרך המכה שתוציא דם מעצמה בלי צירוף סיבה אחרת כלל דאז כל דם שיוצאה ממנה תולין ממכה דמוקמינן אחזקת טהרה ואף ר"מ מודה