בית אפרים יורה דעה קיט

מלשון הש"ס לר"מ וכוונתו כמ"ש וא"כ מוכח מהא דלהר"ן אין סברא כלל לתלות זה בזה ולכך לר"מ דמטמא בשותתת כיון דליכא הוכחה לטמא מטמא בכה"ג בנמצא אף על שפת הספל ור"י פליג וס"ל כיון דליכא הוכחה לטמא אמרינן דאתי בשתיתה שאח"כ ובשותתת מטהר ולפי"ז הדק"ל דמה חילוק יש לר"י בין נמצא על שפת הספל לחוד ובין אם נמצא בתוכ' ג"כ דהא גם בעל שפת הספל איכא למימר דבא בשתיתה. ולדלמא אתי בתר דתמו לגמרי לא חייש ר"י וכמו שאינו חושש ביושבת באמצע הספל ונמצא בתוך הספל דלמא אתי בתר דתמו לגמרי וע"כ דלהא לא חיישינן כסברת התוספות שכתבו כן אף לר"מ ועכ"פ לר"י לא חיישינן להכי דמיעוטא הוא וא"כ על שפת הספל נמי: ולכן נלענ"ד דהר"ן ס"ל דודאי אין סברא לתלות במכה שבמקום שביל מ"ר אם לא היכא דאתי מעיקרא עם המ"ר והלכך היכא שנמצא גם בתוך הספל שפיר אמרינן דמכה יש שם והמכה מטפת דם מתחלה ועד סוף ואין תולין דם זה שבשפת הספל דאתו בתר דתמו מיא לגמרי דהא ר"י לא חייש למיעוטא משא"כ היכא שנמצא על שפת הספל לחוד ע"כ שאין מכה כלל במקום מ"ר דאם איתא דאיכא מכה דמבע דמא דם מעיקרא הוה אתי תיכף בתחילת יציאת המ"ר וכיון שאינן כאן דם בתוך הספל א"כ אין לתלות כלל במכה שבמקום מ"ר וע"כ דבתר דתמו מיא אתי מן המקור והיינו שכתב הר"ן דבנמצ' על שפת הספל לחוד טמאה גם לר"י דאיכא הוכחה דאתי בתר דתמו מיא משא"כ היכא ששותתת ונמצא בשעת הספל דאיכא למימר דדם מעיקרא אתי מן המכה שבמקום מ"ר ע"י שתיתה מתחלה ועד סוף שפיר מטהר ר"י: ולפי"ז היה אפשר ליישב מה שהקשיתי על הב"י שכתב דאם לא ראתה רק אחר שהשתינה טמאה לכ"ע והקשיתי לפי מה שהוכחתי מהרא"ש דס"ל כסברת התוספו' שאין סברא לומר דלמא בתר דתמו מיא לגמרי א"כ אף בכה"ג נמי נימא דעם מ"ר בא ולפי מה שכתוב בפירוש דברי הר"ן א"ש דבשלמא אם היא ראתה גם בתוך מ"ר שפיר אמרינן דמתחלת יציאת מ"ר בא הדם וזה הנמצא אח"כ היא תמצי' הנשאר משא"כ אם אינה רואה בתוך המ"ר כלל רק אחר שהשתינה א"כ א"א לומר שדם זה היה שופע מן המכה תיכף בתחלת יציאת מ"ר דא"כ מאי עבידתיה הכא שהרי בשעת זינוק מ"ר ודאי שהיה נשטף והולך בתוך זרם מים שוטפים ועל כרחך לומר שלא בא אז כלל שהרי לא נמצא בתוך מ"ר רק אחר כך כשנפסק הקילוח והיה שותת ויורד בא הדם וזה לא אמרינן דדמי לנמצא על שפת הספל לחוד דטמאה כמ"ש הר"ן והיינו מטעם שכתבתי דלא אמרינן שהתחיל הדם לצאת באמצע ולכך דוקא בנמצא החצץ גם תוך מ"ר מטהר הר"ן הא לא"ה לא שא"א לומר שהחצץ בא בתחלתו שא"כ היה שטף ועבר כאשר עברו עליו המים בגבורה אך דמ"מ תימא על הב"י שכתב אלא אפי' להרא"ש דמטהר בנמצא על שפת הספל שאני התם כו' אפשר שבסוף השתנה עד שלא כלו מ"ר לגמרי אתי דם וכל שבא עם מ"ר ודאי אינו מן המקור עכ"ל הרי דס"ל דאף בכה"ג שנאמר שהתחיל הדם לזוב מן המכה באמצע יציאת מ"ר נמי תלינן רק דבהא שנראה הדם אחר ההשתנה ליכא למיתלי במידי והרי לפי מ"ש גם אחר ההשתנה צ"ל דבא עם המ"ר וע"כ דס"ל דע"כ לא כתבו התוס' הך סברא כיון דלא חזאי בשעת עשיית צרכי' כו' אלא בנמצא בספל אבל בעד אחר מ"ר לא וא"כ הדק"ל מנ"ל לומר שהרא"ש חולק על מהר"מ היכא שנמצא תוך מ"ר ג"כ דתולין שהוא דם התמצית כיון שמהר"מ כתב להדיא דאע"ג דקי"ל כר"י דמטהר כו' אבל אם מצאה דם אח"כ ההיא הויא מן המקור מנ"ל דפליג הרא"ש עלי' ואף הר"ן דמתיר כבר ביארתי שאין טעמו משום דתולין אלא דאזיל לשיטתו דבלא הוכחה ל"ח לר"י משא"כ להרא"ש דמחמיר עכ"פ בעומדת ושותתת ואף דביושבת ושותתת מיקל מ"מ אין זה מכריח להקל באם מצאה דם אחר מ"ר דשמא ההיא הוי מן המקור ואע"ג דקי"ל באשה שיש לה מכה דתולה במכתה יבואר לקמן אי"ה שאין הנדון דומה לזה: וגם במ"ש הב"י שהרא"ש מטהר בנמצא על שפת הספל לחוד יש לתמוה שהרי דינא דהר"ן מיירי במזנקת לתוך הספל ונמצא על שפת הספל ומנ"ל דהרא"ש מטהר בזה דהא דכתב דיושבת טהורה בכל ענין היינו אף ששותתת אבל בכה"ג מודה להר"ן שהרי הר"ן מיקל טפי מהרא"ש כמ"ש דהר"ן ס"ל לטהר אף בעומדת ושותתת וא"כ ע"כ טעמו שהוא מחמיר בנמצא על שפת הספל ולא בתוכו כמ"ש כיון שע"י זינוק באו המ"ר לספל וע"כ אז לא בא הדם כיון שבתוך הספל אין דם וע"כ שבא לבסוף ע"י שתיתה וס"ל להר"ן דל"ח שמא באמצע יציאת המ"ר התחילה המכה להגלע ולהוציא דם וא"כ אפשר שגם הרא"ש מודה בזה ולולי דמסתפינא הוה אמינא שט"ס נפל בב"י וצ"ל הרשב"א מטהר בנמצא על שפת הספל כדמשמע שם בב"י קודם לזה ואעפ"י שהב"י כתב על מ"ש הר"ן שהרשב"א סתם הדברים היינו דאם איתא דאפי' בנמצא על שפת הספל כו' לדברי הר"ן כתב כן אבל הב"י לגרמי' ס"ל דהרשב"א מטהר אף בכה"ג כנראה מדבריו שם ע"ש: ועתה אבא לבאר במ"ש לעיל שיש לפרש בלשון הגמיי' מ"ש לשיטת ר"י דס"ל בין יושבת בין עומדת משום דלשיטת רש"י דר"י מטהר בשותתת א"כ יושבת קא קשי' לי' דלמה נימא דר"י מודה בי' דהא אין חשש דלמא בתר דתמו מיא כיון שהתוס' פירשו הקושיא לפי שלבסוף שותתת היא ולכאורה א"א לומר כן דע"כ הגמיי' לא ס"ל כלל פירוש התוס' בזה רק כמו שפירש"י דבתר דתמו מיא לגמרי שהרי הן הן דברי מהר"מ במרדכי לענין אם מצאה דם בעד אחר שקינחה בו ואהא מייתי ראי' מדמודה ר"י ביושבת לר"מ כו' ולכאורה אין זה ראי' דדוקא התם פריך הש"ס שפיר כיון שלבסוף שותתת היא נימא דהדור מ"ר משא"כ כשנמצא אח"כ בעד ואין סברא לומר דאתי בתר דתמו לגמרי כמ"ש התוס' וא"כ ע"כ שבא מחמת מ"ר ואעפ"י שנמצא אח"כ הוא מתמצית מ"ר שלפניו אלא ע"כ דהגמיי' בשם מהר"מ ס"ל בהא כפירש"י דחיישינן דלמא בתר דתמו מיא לגמרי אתי ומ"ש דוקא לפירש"י ר"ל כמ"ש לעיל דעומדת קא קשי' לי' דלשיטת רש"י א"א לה לזנק ואפ"ה מטהר ר"י ובהכי ניחא מ"ש הש"ך ס"ק ח' דל"ל להרב למכתב דין נמצא בתוך מ"ר ועל העד דהא כ"ש הוא מנמצא בתוך הספל ועל שפתו ולפי מ"ש טובא אשמעינן דעל העד סד"א לטהר ולתלות שהוא כמו הדם שבא עם המ"ר עצמן שלא באו ממקור כיון שהיתה מזנקת משא"כ בנמצא גם על שפת הספל דטמאה כיון דלבסוף שותתת היא ולכך נמצא על שפת הספל וחיישינן דלמא הדור מ"ר כו': אבל באמת ז"א דכיון דבנמצא על שפת הספל ג"כ מטמאינן לה משום דלבסוף ע"י שתיתה הדור מ"ר א"כ גם בנמצא על העד אח"כ למה נתלה הדם בזינוק שלפניו ונאמר שבא עם המ"ר אדרבה אנו תולין אותו בשתיתה של אחרי' ומכ"ש לפי מ"ש דודאי זה הדם שנמצא בסוף לא בא בשעת הזינוק שא"כ הי' הולך עמו בשטיפה וע"כ שבא לבסוף בשעת שתיתה וא"כ שוב יש לחוש שהוא בא מן המקור משום דהדור מ"ר למקור ואייתי דם וזהו הדם הנמצא על העד: איברא שמ"ש הש"ך וא"ל דה"נ ביושבת ומקלחת כו' כ"ש הוא. ולדידי קשיא איפכא דמנ"ל לרמ"א האי דינא דבמרדכי שם לא כתב רק באינה יושבת על שפת הספל ומזנקת לתוכו בהא מודה ר"י והיינו משום דאיכא למימר שמא לבסוף ע"י שתיתה הדור מ"ר למקור וכקושי' הש"ס משא"כ ביושבת על שפת הספל כו' באופן שהדם הבא עם המ"ר בודאי בא בשעת הזינוק ולא בשעת שתיתה כיון שנמצא באמצע הספל א"כ י"ל דגם המרדכי מודה בכה"ג בין נמצא על שפת הספל בין נמצא בעד שקינחה בו אח"כ. ואפשר דדייק מלישנא דהמרדכי שכתב חזרנו על כל הצדדין ולא מצאנו היתר אם בכל פעם שעשתה צרכי' כו' ולכאורה הא יש לה היתר כשתזנק תחלה לתוך הספל ותמצא שם בתוך הספל שאז נתלה בו גם הדם שנמצא אח"כ אלא ע"כ דהמרדכי בשם מהר"מ ס"ל דאין תולין כלל. אמנם