בית אפרים יורה דעה קיח

דל"ש בזה לומר הגס הגס חזיתי' כיון דלא ארגשה והלכך אין לטמאה למפרע משעת תשמיש כלל ונכון לענ"ד: ועכ"פ הדין דין אמת דבנמצא על העד יש כאן מקום ספק דאורייתא ובזה י"ל דגם ר"י מודה שיש לחוש דלמא בתר דתמו מיא לגמרי ולשיטת התוספות דס"ל שאין חוששין דלמא אתי בתר דתמו לגמרי מ"מ לדידהו מתני' במזנקת מיירי וא"כ אפשר דגם ר"י מודה שאין לטהר היכא דליכא הוכחה דלא אתי בשעה ששותתת וכדעת מהר"מ שבמרדכי וא"כ אין לנו להשען לטהר בדם הנמצא תוך מ"ר ועל העד אלא על סברת הר"ן בתשובה דס"ל דל"ח לר"י כלל כל היכא דליכא הוכחה למיחש והלכך תולין הקרטין שהוא מתמצית הקרטין שבאו עם מ"ר וזה דעת אא"ז רמ"א שכתב שיש בזה מחלוקת בין המרדכי בשם מהר"מ להר"ן ואמנם הב"י כתב על דברי מהר"מ וז"ל ונראה דלהרא"ש דס"ל דר"י מטהר ביושבת בכל גווני בהא נמי מטהרין משום דאמרינן כיון דעם מ"ר אתא ודאי לאו דם המקור הוא ודם הזה שנמצא אח"כ הוא מתמצית הדם שיצאו עם מ"ר וכן נראה מדברי הר"ן וטעמא משום דכיון דחזינן דאתא עם מ"ר אמרינן דהאי דם הבא אח"כ אינו אלא ציחצוחי אותו דם עכ"ל והמרשים בש"ע כתב בהגה"ת רמ"א לפענ"ד מהרא"ש לא משמע מידי וכוונתו די"ל דע"כ לא כתב הרא"ש אלא דביושבת ושותתת ל"ח דלמא בתר דתמו מיא דהיינו בעוד שהיא ששותתת הדור למקור ואתא דם כמבואר שם להדיא אבל אם עינינו הרואות את הדם הזה בתר דתמו מיא לגמרי מנ"ל לומר שתולין דמעיקרא אתי עם המ"ר אך דבאמת קצת היה אפשר לדייק מדברי הרא"ש דמבואר מדבריו שמפרש הא דפריך בתר דתמו מיא כמ"ש התו' דהיינו כששותתת הם חוזרין למקור ולא מפרש כפירש"י דחיישינן דלמא אתי דם בפ"ע בלא מ"ר דזה הוי חששא אף לר"י וע"כ לומר דס"ל כמ"ש התוספות כיון דאתי בשעת עשיית צרכיה ולא קודם ולא אח"כ א"כ לאו ממילא אתי אלא ע"י מ"ר וא"כ לפי"ז אף שבדקה עצמה תיכף אחר מ"ר ומצאה דם נמי אית לן למימר דע"י מ"ר בא ואינו מן המקור אלא דלפי"ז צ"ע דלמה כתב הב"י דאם לא ראתה רק אחר שהשתינה טמאה לכ"ע ול"מ להר"ן דמטמא בנמצא על שפת הספל אלא אף להרא"ש דמטהר בההיא שאני התם דלא ידעינן בודאי כו' אבל הכא דחזינן בהדיא דלא נראה דם עד אחר גמר ההשתנה ליכא למיתלי במידי הלכך פשיט דטמאה לכ"ע עכ"ל ולפום הך סברא שכתבתי אף דלא ראתה בתוך מ"ר כלל רק תיכף אחר שהשתינה בדקה עצמה וראתה אית לן למימר דעם מ"ר בא: ואמנם בלא"ה יש לתמוה על מ"ש הב"י ול"מ להר"ן דמטמא בעל שפת הספל אלא אפילו להרא"ש דמטהר בהא כו' ולענ"ד זה תימא דזו מנין לו דהרא"ש מטהר בהא וחולק על הר"ן ומתחלה אבאר מה דקשיא ליה בדברי הר"ן גופיה בתשובה וכ"כ בחידושיו דבמזנקת לתוך הספל ונמצא על שפת הספל לחוד ולא בתוכו טמא' אף לר"י דאיכא הוכחה דבתר דתמו מיא אתי כו' וזה צ"ע דמה בכך שנמצא על שפת הספל לחוד שהרי הר"ן ס"ל דר"י מטהר בכל ענין והיינו אף בשותתת וכן מבואר להדיא בחידושיו שכ' שכן פסק הרמב"ם והרמב"ן ולפי"ז היכא שנמצא שפת הספל דאיכא למימר דאתי הדם ע"י שתיתה של המ"ר שהם שותתין בסופן כמ"ש הר"ן לענין אם נמצא בתוך הספל ועל שפת הספל וא"כ אמאי טמאה להר"ן דר' יוסי מטהר אף בשותתת וא"ל דס"ל כרש"י דחיישינן דלמא בתר דתמו מיא לגמרי אתי דם ז"א דהא ע"ז אין הוכחה כלל דהא שפיר איכא למימר דאתי עם המ"ר בשעת שתיתה ואין כאן הוכחה באם נמצא על שפת הספל לחוד טפי מאם נמצא בתוך הספל ועל שפתו דהא גם שם אנו צריכין לומר שלבסוף בשעת שתיתה היה הדם שותת ויורד עמו ולכך הוא נמצא על שפת הספל וא"כ אף בנמצא על שפת הספל לחוד נמי נימא הכי: ולכאורה היה נראה שזה היה כוונת הב"י במ"ש דטעם הא דמטהר הר"ן בנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל משום דכיון דעם מ"ר אתי ע"כ לאו דם המקור הוא ודם הבא אח"כ הוא מתמצית הדם שבא עם מ"ר ולכאורה אין זה מוכרח שהרי אפי' תימא דהנך דמים לאו ברוקא דבהדדי תפיסו לומר שכמות זה כן זה מ"מ שפיר מטהר כיון שהדם שנמצא בשפת הספל יוכל להיות שבא לבסוף ע"י שתיתה והר"ן ס"ל דר"י מטהר אף בשותתת כל דליכא הוכחה שבא מן המקור ולכך שפיר מטהר אף בכה"ג וכמ"ש בסמוך. ולכן נראה דהב"י קא קשיא ליה דאם כן מ"ש בנמצא על שפת הספל לחוד דמטמא הר"ן דהא שפיר איכא למימר נמי דאתי לבסוף כשהיא שותתת ואין כאן הוכחה דבתר דתמו מיא לגמרי אתי אלא ע"כ שזהו החילוק בין נמצא על שפת הספל לחוד ובין אם נמצא גם בתוכה משום דאז תולין שהוא מתמצית הדם שיצא עם המ"ר ואתי בשעת שתיתה ולכך הוא נמצא על שפת הספל ג"כ משא"כ אם נמצא על שפתו לחוד שאז חיישינן דלמא בתר דתמו מיא לגמרי אתי: אבל אחר העיון בדברי הר"ן נראה דהר"ן לאו מהאי טעמא דתולין זה בזה אתי עלה עד שנאמר דכל שאין מקום לתלות חיישינן שהרי הר"ן כתב להדיא דקושיית הש"ס ודלמא בתר דתמו מיא אינה רק לר"מ אבל לר"י ל"ח ליה כלל דאין דרך דם המקור לצאת אז ואף היכא דליכא הוכחה דעם מ"ר אתי כל היכא דליכא הוכחה דבתר דתמו מ"ר אתי מטהר וזה מבואר ממ"ש כמו שאתה אומר ביושבת באמצא הספל ונמצא דם תוך הספל דלר"י טהורה משום דלא מוכחא מלתא דמסתמא אמרינן שדם זה עם מ"ר בא ולא מן המקור כך יש לך לומר בנמצא דם תוך הספל ועל שפת הספל לר"י טהורה דליכא הכא הוכחה כלל שדם זה עם מ"ר בא כו' ומ"ש אח"כ ונדון שלפנינו הרי הוא כנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל שהרי אותו חצץ נמצא בתוך מ"ר ולאחר מכאן ע"י בדיקה מחמת אותו תמצית שנשאר ממ"ר ואין כאן הוכחה דבתר דתמו מיא אתי ולר"י טהורה עכ"ל מ"ש שזה מחמת תמצית כו' אין פירושו שתולין זה בזה אלא כוונתו בפשיטות דכיון דליכא הוכחה דאתי בתר הכי מן המקור שפיר אמרינן הכי שבא מתמצית דהיינו מן החצץ שבא עם מ"ר לבסוף בשעת שתיתה וכמ"ש להדיא ואין כאן הוכחה כו' וזה מוכרח לענ"ד מדברי הר"ן שם שכתב דבנמצא בתוך הספל ועל שפתו בכה"ג נמי פליג ר"מ ור"י דר"מ חייש למיעוטא כו' ואם איתא דגם לר"י הוה חיישינן שמא בתר דתמו מיא כיון שנמצא על שפת הספל ועיקר טעמו משום דתולין בדם שבתוך הספל שבא ממקום מ"ר כן זה א"כ מנ"ל לומר דר"מ פליג בהא ומה בכך דר"מ חייש למיעוטא הא לענין למיחש בתר דתמו מיא גם ר"י הוי חייש ליה בנמצא על שפת הספל אי לאו משום דתולין זה בזה ומנ"ל דר"מ לא ס"ל לתלות ודוחק לומר דהר"ן ס"ל דאע"ג דתולין שלא בא בתר דתמו מיא לגמרי מ"מ היינו דוקא למאי דלא חייש ר"י למיעוטא משא"כ לר"מ דחייש למיעוט' אעפ"י שיש מקום לתלות מ"מ למיעוטא חיישינן דמנ"ל הא דלמא כיון דתולין לר"י אף לר"מ תולין ול"ח למיעוטא כה"ג דמיעוט דלא שכיח הוא וגם קשה דלפי"ז למה קאמר דקושית הש"ס הוא אליבא דר"מ דהא לר"י נמי איכא למיפרך דלמא בתר דתמו מיא לגמרי וע"כ לומר שלר"י אין חוששין לזה כסברת התוספו' וא"כ ע"כ אין כוונת הר"ן דבתוך הספל ועל שפתו טהור לר"י מטעם דתולין דמי הכריח לו לחדש סברא מחודשת ונצטרך לומר דגם בהא פליג ר"מ עם ר"י וס"ל דאין תולין ולמה לא נאמר בפשיטות דלר"י טהור כיון דלא חייש למיעוטא דאתי בתר דתמו מיא לגמרי וע"כ דאתי עם מ"ר ואעפ"י שנמצא גם על שפת הספל מ"מ שפיר י"ל דאתי ע"י שתית' ור"י אף בשותתת מטהר ור"מ דחייש למיעוט' ומטמ' בשותתת מטמא בכה"ג בנמצא אף על שפת הספל והר"ן נראה דדייק ליה לשון הש"ס דר"מ פליג אף בהא מדקאמר ונמצא דם בתוך הספל משמע דעל שפת הספל לא היה דם דאל"כ הו"ל למנקט רבותא ונמצא גם בתוך הספל וגם מדקאמר שפת הספל איבעי ליה לאשתכוחי' ולא נקט בתוך הספל לא בעי לאשכוחי דאז הוה משמע דכל שנמצא דם בתוך הספל יש לטהר בכל גווני ומדנקט עיקר הוכחה משפת הספל משמע דכל שנמצא על שפת הספל דאיכא למימר בתר דתמו מיא טמאה ולא משגחינן מה שנמצא ג"כ תוך הספל וכ"כ הש"ך דכך משמע