בית אפרים יורה דעה קטו

לספירתה א"כ פשיטא לן דלא ראתה מקודם מגופה כדאמרינן דף נ"א דפליגי אי מטמא למפרע ומשמע דדוקא לטהרות פליגי וכ"כ הרמב"ם דמונה מעת מציאת הכתם ומותרת לטבול ביום השביעי למציאת הכתם ש"מ דלא מחזקינן שיצא דם ממקורה קודם מציאתה (ולא הבנתי ראיה זו מהרמב"ם דודאי חומרא היא מה שהיא מונה ז' משעת מציאת הכתם אבל להקל מאן לימא לן דאין חוששין מדבריהם) אלא דהשתא מספקינן אם הוא כגופה אם לאו ושפיר יש לתלות הכתם הזה בימי נדתה שלבשה החלוק או שכבה על הסדין כו' וזה צ"ע דאם נתלה בימי נדתה ממילא שאתה צ"ל שהיו כתמים אלו תוך ג' ימים ראשונים ג"כ וכמש"ל סברא זו בשם אחי הרבנים ונראה דס"ל דדוקא אם י"ל עתה יצא ממנה חוששין לה משא"כ אם אין החשש מחמת עכשיו אלא שאנו חוששין לקודם הזמן הזה טפי אנו תולין לקודם דקודם דהוי שכיחי בה דמים טובא שהוא זמן הנדות וצ"ע: והנה התוס' כתבו בדף ס' דמספקא לי' להר"י בסופרת מקצת או הכל ולא טבלה תולה בלא ספרה כלל והביא דבריהם המשנה למלך וכתב דמאי דמספקא להו להתוס' פשיטא לי' להרשב"א דכתב להדי' דאף הסופרת ז' נקיים תולה ונקט הב"י כפשיטותי' דהרשב"א ע"ש וראיתי בכריתי ופליתי דחה זה וכתב דהתוס' לא נסתפקו אלא בנדה שפסקה מלראות ומעיינה סתום רק שעדיין לא ספרה אם י"ל בזה תולין הקלקלה כו' משא"כ בנדה שעדיין מעיינה פתוח שתולין בה מטעם דמצוי ושכיח כ"ע מודו שתולין מי שמעיינה סתום במי שמעיינה פתוח ע"ש ובאמת מדברי הב"י מבואר שאין לחלק בזה שהרי הב"י כתב הך דינא גם לענין השאילה לנכרית שלא ראתה דגם בזו תולה אעפ"י שהיא בספירת ז' נקיים אלמא דלאו מהאי טעמא אתי עלה דאל"כ איך יליף הך דינא ממה שכתב הרשב"א גבי פעמים שתולה בעצמה דמה ענין זה לזה דהתם בראיה ממש מיירי ושפיר תולין במעיין הפתוח משא"כ בהא ואעפ"י שי"ל דבנכריות היינו טעמא כמ"ש הב"י לפי שאינה מקפדת לנקות דמים וכתמים כו' מ"מ מנ"ל לדמות הא לנדה לענין ספירת נקיים דדלמא דוקא ברואה ממש הוא דס"ל להרשב"א דתולין בספירת ז' נקיים משא"כ לתלות שהי' לכלוך דמים מכבר דלמא לא תלינן כ"א בטהורה ממש ועיין במ"ל שם מ"ש על דברי הב"י בזה ונראה דהב"י ס"ל דודאי טפי מסתבר לתלות שהכתם הוא מחמת נדה או מחמת לכלוך הדמים שמכבר בנכרית (מלתלות) משנתלה הכתם באשה זו שפסקה בטהרה וסופרת ז' נקיים רק דלכאורה היה אפשר לומר דע"כ לא אמרינן שתולין אלא באשה זו שהיא בחזקת טהרה לגמרי משא"כ היכא שאין לה חזקת טהרה אז אין תולין את כתמים כלל וע"ז מייתי ראי' מהרשב"א דאף בכה"ג שפיר תולין וממילא שאין לחלק בדבר ובכל גוונא תולין וצ"ע והנה בשו"ת צ"צ ובשו"ת עבודת הגרשוני כתבו ג"כ בזה ובעה"ג דעתו להתיר ואי"ה לקמן אבאר בזה: וראיתי לשארי בספר חוות דעת מ"ש ליישב דברי רש"י ממה שהקשה עליו המשנה למלך דלמה כתב דלרשב"ג הטעם משום מעינה פתוח וכתב עפ"י דברי הרשב"א בהך דג' נשים שלבשו חלוק דמחמת מעיינה פתוח הוה כמקרה ידוע ע"ש ודבריו תמוהים דמ"מ איך מדמה לב' שבילין דהכא הטעם פשוט דלגבי אשה זו הטהורה הו"ל בעד שאינו בדוק וגבי אשה הטמאה הו"ל בעד הבדוק ואין זו דומה למ"ש רבותינו הצרפתים בהך דג' נשים דהתם כיון שבאו לשאול בבת אחת כולהו כחד גופא דמיין ובלא"ה צריך להסביר ההיא דהתם ואין פנאי להאריך ועכ"פ התם גופא הא קי"ל דמעוברת תולה באינה מעוברת כו' וא"כ פשיטא דמי שאין מעיינה פתוח תולה במי שמעיינה פתוח וא"כ מנ"ל דלרשב"ג תולה בשני שבילין בטמא דלמא לאו מהאי טעמא דקלקלה במקולקל אתי עלה ולענ"ד פשוט בדעת רש"י דקשיא לי' לפי מה דאמרינן לקמן דכתם בכתם אין תולין לפי דדוקא היכא דמגופה קא חזיא משא"כ כתם דאתי מעלמא אלמא אע"ג דודאי מקולקלת היא מ"מ אין תולין בה משום חשש דאתי מעלמא וא"כ בהא דשומרת יום ביום ב' מה בכך שאתמול ראתה הא היום לא הוחזקה להיות רואה וע"ז כתב רש"י הטעם הואיל ומעיינה פתוח ר"ל כיון דעכ"פ באה ראי' זו מגופה ונפתח מעיינה שפיר יש לתלות בה שגם ראי' זו מגופה משא"כ בעלת הכתם שמעיינה סתום אע"ג דודאי מקולקלת היא מ"מ כיון שלא הוחזקה לפנינו שנפתח מעיינה טפי חוששין לאשה זו דאשתכח הכתם גבה וכמבואר ג"כ במשנה למלך סברא זו אליבא דרש"י ע"ש: דברי זעירא מן חבריא הק' אפרים זלמן מרגלית מבראד שאלה מו בדבר השאלה באשה אחת שדרכה למצוא בעד שבודקת עצמה אחר הטלת מי רגלים כמין קרטין וכן נמצאו קרטין אלו גם במי רגלים ולפעמים היא מרגשת כאב מעט כחודה של מחט ודבר זה נשאל לחכמים האחד המיוחד כבוד מחו' ידידי הרב הגאון הגדול פאר הדור המפורסים כו' מו' מאיר נ"י האבד"ק אשר השיב ימינו על דברת כבוד מחו' ידידי הרב המאה"ג כו' מו' יהושיע העשיל נ"י האבד"ק פודקמאן דאיקלע הך עובדא לגבי' וענוותם תרביני לחוות דעי אף אני תשובה ראיתי דבריהם טובים ונכוחים. עריבים כעולת מחים. שניהם מליאים סולת נקי' ולא הדראה. אמרי יאי שפיר נאה. ותרתי בלבי מה בצע כי אבא אחריהם ומלאתי את דבריהם. אחרי כי בפיהם נכונה. מה יסכון אם אף אני כמוהם אענה. ואם אבקש תואנה. לבנות ולסתור לא אוכל לעבור על שפת אמת לכפות עליו פסכתר. וגם הלום ראיתי בתשו' גאוני האחרונים אשר דברו בהוה כזה וכ"א עושה כוונים לחדש בה דברים. ולמצוא מאה שערים. ומה שזה בונה זה סותר. ומה שזה חולם זה פותר. ורעיוני נבוכים איככה אוכל לתת לי מהלכים במעונות אריות מהררי נמרים. ואנכי איש צעיר על כן אוחיל מן המורי' איך שועל קטן ישלח ידו מן החור אשר שם נחבא. נפשי בתוך לבאים אשכבה כגון דא צריכה רבה. ואני אנה אני בא. זאת אשיב אל לבי הלא מלאכת שמים היא והרשות נתונה לכל אשר חלק לו בבינה. תורה אחת לכולנו. לא אחוש אם כה יאמרו מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו וכגון דא פתח פיך ויאירו דבריך ותלך לבטח דרכיך. לאחוז בסנסני הראשונים לגדור פירצותיהם. ולעמוד על כל שיטה ושיטה ולשתות בצמא דבריהם ויהי מה ארוצה ואשיבה כיד ה' הטובה. וטרם אענה בפלפול וסבר' אציע את הגמרא ודבר מה יראיני. אומר עם קני: בנדה דף נ"ט האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ר"מ אומר אם עומדת טמאה אם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין טהורה ופריך מ"ש עומדת דאמרינן הדור מ"ר למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא הכי אמר שמואל במזנקת ופריך מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתי דם א"ר אבא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם בספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתי דם על שפת הספל איבעי' לי' לאשתכוחי' והנה רש"י ז"ל פירש דבעומדת א"א שתזנק ובהא דבתר דתמו מיא פי' דלבתר דתמו מיא אתי דם מן המקור ולא מחמת מ"ר ולכאורה קשה לדבריו אמאי מטהר ר"י בעומדת נהי דר"י ל"ח דלמא הדור מ"ר למקור כדמשמע מלשון הש"ס דדוקא לר"מ הוא דפריך כיון דס"ל דעומדת טמאה וע"כ מטעמא דחיישינן דלמא הדור מ"ר למקור א"כ יושבת נמי וכמבואר מלשון הש"ס דפריך מ"ש עומדת כו' מ"מ לענין הך סברא דבתר דתמו מיא אתי דם מה"ת נאמר דהאי חששא אינו רק לר"מ ולא לר' יוסי דאי איכא למיחש להכי אליבא דר"מ גם אליבא דר"י למה לא ניחוש שלא בא הדם עם מ"ר כלל רק אח"כ ודם המקור הוא ולשיטת התו' ניחא שפירשו דקושיית הש"ס הוא דלמא בתר שפסקה לזנק ועדיין שותתת אתי דם מחמת דהדור מ"ר למקור ולפי"ז לר"י דס"ל דלא חיישינן דלמא הדור מ"ר למקור שפיר מטהר ר"י אף בעומדת לפי דברי רש"י דבעומדת ושותתת נמי מטהר ר"י ועדיין קשה לשיטת הרא"ש דבשותתת מודה ר"י בעומדת דטמאה לפי"ז קשה