בית אפרים יורה דעה קיד

בשעת ווסתה באמת חוששין לו וכמו במכה שבגופה. ומ"מ נלענ"ד דבלבשתו נדה עדיף טפי והוי כלא בדקה עצמה כלל ועבר זמן ווסתה ולא ראתה דאין חוששין ולפי"ז מ"ש בד"מ סי' קצ"ו ראיה מהרשב"א דפליג על המרדכי לכאורה אינו מוכרח דלבשתו נדה שאני דמציאת הדם לא מחשב ריעותא ונראה שלכך דקדק הד"מ וכתב וז"ל וכן כתבתי לעיל סי' ק"צ בשם ב"י שכתב כן בשם הרשב"א שאין לחלק לענין כתם בין בימי ספירתה לימי טהרתה דבכל מקום דאיכא למתלי תלינן עכ"ל ור"ל דהב"י שם כתב ודע דכשאמרו בכתמים שתולה ל"ש אם הוא טהור או שהיא בספירה ז' נקיים דבחזקת טהורה היא וכ"כ הרשב"א בתה"א אצל פעמים שתולה בעצמה עכ"ל הרי דהב"י משוה להו להדדי וס"ל דבכל גווני תולין ועיין במשנה למלך פ' מהל' א"ב שהשיג על הש"ך שכ' דרמ"א לטעמיה דס"ל שתולין במכה שבגופה דא"כ האיך כתב הד"מ דהרשב"א פליג על המרדכי שהרי הרשב"א לא כ"כ אלא לענין שתולה בנדתה ע"ש ולפי מ"ש א"ש דהד"מ מייתי שפיר מדברי הב"י אמנם בלא"ה אין דבריו מובנים דהא הד"מ כתב דגם המרדכי מודה במכה שמוציאה דם וע"ז שפיר כתב דלא חילקו שאר פוסקים כו' וכ"כ הב"י בשם הרשב"א כו' ור"ל דאם תאמר שאין חילוק בין שאר דברים שתולין ובין מכה שמוציאה דם א"כ מוכח דהרשב"א לא ס"ל הך דינא כלל דהא הרשב"א ס"ל דשפיר תולין בימי נדתה וא"כ ה"ה מכה שבגופה לפי מ"ש הש"ך דשוין הם אך לענ"ד בימי נדתה טפי יש לתלות מבמכה וכמ"ש ודברי הד"מ א"ש כמ"ש אך אחר העיון ז"א שהרי הרמ"א הגיה כן בסעיף מ"א על מ"ש שם והשאילתו לישראלית נדה כו' וע"ז כתב ועיין סי' קצ"ו דבימים הראשונים כו' הרי דאף בלבשתו נדה אין תולין ומה לי נדה של עצמה או של אשה אחרת ואין סברא לומר דאנכרית דכתב התם שאינה רואה עכשיו דפשיטא דאכולה מלתא קאי וכן צ"ע על הש"ך דכתב דרמ"א לטעמיה אזיל כו' ומה שלבשה בימי נדתה כמכה שבגופה דמיא דז"א דהא רמ"א שם אלבשתו נדה קאי ואין לחלק בין עצמה לאחרת כלל ומזה משמע כמ"ש המנחת יעקב והמשנה למלך דרמ"א סמך עצמו על מ"ש לקמן וע"כ צריך לחלק בין מכה שבגופה ללבישת נדתה וצ"ע וכל זה בלבשתו בימי נדתה אע"ג דמגופה קא חזיא מ"מ הרי לא נתברר לנו שנטף דם על החלוק ובכה"ג ס"ל להש"ך דלמכה שבגופה דמיא ולדעת המנחת יעקב גרע מיני' משא"כ היכא שידוע לנו שניתז ממנה על הבגד ושמלה מגוללה בדמים של ימי נדתה פשיטא דבכה"ג אין לחוש לו אף בג' ימים ראשונים ודמי למ"ש בשם אא"ז הת"ש דאם ידוע בודאי שהיה כאן נקבים ע"י הזאב הו"ל כנטל וליתנייהו דלא מחזקינן ריעותא וה"נ הך מציאת הדם לאו ריעותא הוא והוי כאלו לא בדקה את הבגדים שלה שלבשה בימי לבונה ופשטה אותם כך ואינה יודעת אם נשארו נקיים כשעת לבישה או לא דלא מחזקינן ריעותא וכמש"ל: וראיתי בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ק"ע כתב שם באשה שהתחילה לספור ז' נקיים וביום שני פירשה המשרתת הסדין שהיתה שוכבת עליו בימי נדתה וביום ז' מצאה כתם על הסדין מה דינו והביא שם דברי הש"ך שהשיג על הד"מ והנה מ"ש במשמעות המרדכי דלא כהבנת הש"ך לענ"ד יש פנים לכאן ולכאן ומהא ליכא למשמע מיני' ומ"ש על מ"ש הש"ך דהא אפי' נתעסקה בדם ציפור לא תלינן בה אעפ"י שיש דם לפנינו כ"ש במכה שמוציאה דם כו' וע"ז כתב הפמ"א דז"א דהא בכתם שבגופה אינו תולה בדם ציפור ובמכה בגופה תולה אלמא דמכה שבגופה עדיף כו' תמהני דהתם טעמא רבא איכא משום דאי מעלמא אתי על חלוקה נמי מיבעיא לי' לאשתכוחי משא"כ במכה שבגופה שפיר תלינן כמבואר בב"י ולאו מחמת עדיפותא דמכה אתינן עלה אך מצד הסברא אפשר לומר דמכה שבגופה טפי מצוי שיזוב דמה על בגדים מעסק דם ציפור וגם י"ל דס"ל דשאני מכה בגופה דמיקרי א"א ליזהר כמבואר בד"מ דמדמי לה למ"ש בתה"ד בפחות מגריס: וע"ש שכתב על מ"ש הש"ך מדברי הא"ח בשם הר"מ והגהת הר"ף ע"ז כתב הפמ"א דקשה על הח"מ דאיך נתן טעם דודאי שיחני וכיבי מפקי דמא הא איתא במשנה דאפי' אם רק יכולה להתגלע (ומ"ש שם דאפי' בשעת ווסתה תולה במכתה אפי' אין יודעת שמכתה דרכה להוציא דם כמ"ש הש"ך סי' קפ"ז ס"ק כ"ז כו' דבריו תמוהים דנהפוך הוא דהש"ך שם ס"ק ך"ד וס"ק ך"ז כתב להיפך דאפי' יודעת שמוציאה דם לא תלינן בשעת ווסתה והביא הדברים בסי' קצ"ו ס"ק זה וכתב דאף הרשב"א מודה שצריכה שתדע שמכתה מוציאה דם רק שא"צ לידע שעתה בא הדם מן המכה ע"ש) אלא ע"כ דר"ל שע"י חיכוך ודאי מפקי דמא כו' ורמ"א מיירי במכה שידוע שמטפטף ממנה אף בלא חיכוך וכיון שזה מצוי תולה אף בג' ימים הראשונים ועוד מאן יימר שהג"ה זו צודקת בדברי הר"מ כו' א"כ מבואר שאלתינו אם פרסה לה סדין ששכבה בימי נדתה הו"ל כמכה שבודאי מטפטף ומוציא דם דתולין אף בג' ימים הראשונים עכ"ל ולענ"ד בלא"ה דברי הר"ף צ"ע בזה מ"ש דתוך ג' ימים לא תלינן שהרי הר"מ כתב ואפי' בשעת ווסתה וכ"ש בימי ליבונה כו' ופשיטא דשעת ווסתה טפי עלולה לראות מבימי ליבונה כמ"ש בד"מ וכמש"ל בביאור הדברים מ"ש כיון דאיכא למ"ד ווסתות דאורייתא וע"כ דגם המרדכי וסה"ת מודים בהא דהא אינהו ס"ל דאם לא בדקה עצמה בשעת ווסתה אעפ"י שבדקה עצמה אח"כ ומצאה טהורה טמאה דחזקה אורח בזמנו בא ונפל לארץ וכמ"ש הש"ך בסי' קפ"ד ס"ק ך"ג ואילו בימי לבונה פשיטא שאין חוששין לזה כלל ואפילו בבדיקה פ"א תוך השבעה סגי בדיעבד אלמא דטפי הוא מוחזקת להיות רואה בשעת ווסתה מימי ליבונה וא"כ אע"ג דהר"מ שהבי' א"ח ודאי ס"ל דאם לא בדקה עצמה בשעת ווסתה טהורה ולכך מטהר כשהיא מלאה שיחני וכיבי ולא בדקה בשעת ווסתה ומצאה אח"כ דם משום שדם הנמצא תולין שהוא מחמת מכה מ"מ עכ"פ הדבר ברור דימי ליבונה לא גרע מן שעת ווסתה ולהר"מ נראה דבימי ליבונה אף בג' הראשונים אין חוששין לו ולכן נלענ"ד שהר"ף טעמי' דנפשי' קאמר שסובר דאף במחמת מכה שמוציאה דם לא תלינן ולדידי' מכ"ש דבשעת ווסתה חוששין לה אבל הר"מ דמתיר בשעת ווסתה הך כ"ש בימי ליבונה דקאמר היינו אפי' בתוך ג"י הראשונים ומ"ש הש"ך על דברי הד"מ דמייתי ראיה מהסוברים דאף בשעת ווסתה תלינן במכה דאין זה סתירה דמ"מ התם אין ידוע שמעיינה פתוח משא"כ הכא עכ"ל כבר כתבתי דז"א דודאי טפי עלולה לראות בשעת ווסתה מהתחלת ימי ליבונה ומ"ש דהתם קי"ל דלא תלינן בשעת ווסתה אפי' בידוע שמוציאה דם כו' ז"א דהא גם הפוסקים אלו נתנו הטעם משום דאל"כ לעולם לא תהיה טמאה הא לא"ה שפיר היתה תולה בה וכמ"ש הש"ך גופי' דהכי הו"ל להרב לומר כו' ומ"ש דכל זה אינו במשמע כו' לענ"ד כיון דמוכרח דבשעת ווסתה נמי הוה תלינן במכה ממילא דכ"ש בג' ימי ליבונה דמה בכך שמעיינה פתוח וכי לעולם תהי' שופעת הרי שלמו ימי ראייתה והפסיקה בטהרה ודי לנו שנחמיר במכה שאין ידוע שמוציאה דם משא"כ במכה שמוציאה דם מסתבר להקל וכמש"ל בשם הרשב"א דס"ל להקל במכה אף בשעת ווסתה לפי שאי אפשר למיקם עלה דמלתא שא"כ אף אתה אוסרה על בעלה לעולם וכבר כתבתי שכוונתו שא"כ לעולם לא תוכל ליישב ז' נקיים שלא תוכל להפסיק בטהרה וא"כ כ"ש בזה שאם תחוש למה שתמצא בג' ימי ליבונה מה תעשה אשה זו שיש לה מכה בגופה שמוציאה דם וכי ידיה בין עיני' בכל רגע לשמור שלא יטפטף דם המכה וזה דעת רמ"א שמדמה לה לההיא דתה"ד וכתב להחמיר במכה עוברת בימים מועטים אלא שבש"ע בהג"ה השמיט זה משום דלדינא ס"ל דבכל גוונא יש לתלות מטעמים שכתבתי. ובנידון דידן עדיף טפי שידוע שזב ממנה דמי נדתה ומכ"ש כשידוע שבאו כתמים על החלוק ועיין בפמ"א שם דדוקא שיכולה להתגלע ולהוציא דם שפיר י"ל דיותר מצוי שהדמים באים מן המקור משא"כ במכה פתוחה שמטפטף דם מצוי ומצוי הוא ובכתמים שומעין להקל ע"ש אך מ"ש שם דכיון שמצאה כתם ביום ז'