בית אפרים יורה דעה קיג

שהוא הדם המקור מדם נדות ולא דם המכה והחולקים ס"ל דאע"ג דווסתות דרבנן מ"מ אין זה כשאר גזרה וסייג דרבנן בעלמא אלא מתורת טעמא אתו עלה משום דחזקה אורח בזמנו בא דהא קמן דאיכא מ"ד דס"ל ווסתות דאורייתא והיינו מטעם דס"ל שהוא חזקה גמורה שתראה אז וא"כ אף דלא קי"ל הכי עכ"פ אין המחלוקת במציאות אלא הך מ"ד ס"ל דאף בשכיח כי האי אין חושש מדאורייתא אלא מדרבנן והלכך ס"ל דבשעת ווסת יש להחמיר דא"כ לעולם לא תהיה טמאה וא"ל דאה"נ ומטעם חזקה וכמ"ש הרשב"א כיון דווסתות דרבנן לא גזרו בזה ס"ל להנך פוסקים דז"א כיון דע"כ שכיח טובא שיבא דם נדות בזמן ווסתה ספק שקול הוא ואפשר שכיח טפי לאיסורא ולכך שפיר יש לטמא בשעת ווסתה: והשתא דברי רמ"א נכונים דמייתי ראיה מרואה וכ' דא"ל דשאני הכא דהוחזק מעין פתוח ז"א דהא איכא פוסקים דאפי' בשעת ווסתה מטהרין הואיל ווסתות דרבנן וה"נ כתמים דרבנן ור"ל דודאי חזקת טהרה לא מהני באיכא ריעותא בספק השקול ובשעת ווסת' דשכיח לאיסורא נהי דדם מכה נמי שכיח לא מהני וע"כ לומר משום דווסתות דרבנן לא גזרו בזה לפי שתוכל לבא עי"ז לאיסור עולם וא"כ ה"נ כיון דכתמים דרבנן אית לן למימר דלא גזרו בזה שיש לה מכה המוציאה דם שא"א ליזהר ותוכל לבא עי"ז לאיסור עולם ואפי' למאן דמחמיר היינו הואיל ואיכא למ"ד ווסתות דאורייתא ר"ל כמש"ל כיון דאיכא מ"ד הכי אלמא דשכיח טובא שיבא אורח בזמנו ממילא גם אי ווסתות דרבנן מה"ט אתינן עלה והלכך חיישינן להך סברא שלא תהיה טמאה לעולם ואין מעמידין אותה בחזקת טהרה כיון דשכיח לאיסורא משא"כ בכתמים שהוא דרבנן לכ"ע ומדאורייתא לא חיישינן כלל לפי דלא שכיח כ"כ שיבא מגופה ואפי' סה"ת דמחמיר בג' ימים הראשונים בכתם שאפי' לתלות אין תולין מ"מ מודה הוא שגם בג' ימים הראשונים אינה רק דרבנן אע"פ שהמעין פתוח וא"כ שפיר יש לתלות בזה במכה שיודעת שמוציאה דם דהא חוששין הכא שמא לא פסק דם המקור לגמרי אינו דומה לווסתות אפי' למ"ד דרבנן דהתם איכא מ"ד עכ"פ דאורייתא הא חזינן דהוא מידי דשכיח טובא משא"כ הא ליכא למ"ד כלל שנחוש לכתם תוך ג' ימים מדאורייתא אלמא אע"פ שנמצא אין עת מציאותו דומה לווסתות כלל כנלענ"ד בישוב דברי הרמ"א ובהכי א"ש מה שמביא הט"ז בשם הד"מ דמסיים בה דלכתחלה יש להחמיר במכה עוברת בימים מועטים דגם זה מיקרי אפשר ליזהר עכ"ל והיינו כמ"ש דעיקר הטעם במכה מוציאה דם לפי שא"א ליזהר ותוכל לבא עי"ז לאיסור עולם וכמ"ש הרשב"א לענין רואה ממש ויש לתלות במכה ולכן באפשר ליזהר יש להחמיר וכמ"ש שם בשם תה"ד חילוק זה ג"כ: ולפי"ז נראה דבנ"ד פשיטא דהוי כמכה עוברות בימים מועטים דהא אפשר לה להמתין ללבון לבנים ואין זו דומה למכה שבגופה שיכול לבא לידי איסור עולם ועכ"פ זמן ארוך שלא תוכל ליטהר על ידו בזה לא גזרו על כתמים אפי' בג' ימים ראשונים ותולה במכתה אבל אחר העיון נראה לענ"ד דז"א ואפשר דכל הפוסקים מודים להתיר בזה כי מ"ש המנ"י דמכה שאני דעדיין היא בגופה צ"ע דמה לי דאם המכה עדיין בגופה או היא מכבר ולענ"ד אין לחלק בדבר ולדעת הרמ"א אפי' מצאה כתם בתוך ג"י הראשונים ואז כבר חיתה המכה אלא שקודם לזה הי' לה מכה תולין בה כיון שאפשר לתלות כתם זה שבא מחמת מכה שבגופה מה לי עכשיו מה לי מעיקרא ואדרבה נלענ"ד דאפי' מאן דס"ל במכה של עכשיו אין תולין מצי למסבר בההיא דלבשה בימי נדתה תולין דבאמת צריך להבין בטעמא דצריכה ללבוש לבנים כשמתחלת לספור נקיים דאם נימא שזה כדי שתדע שנקי' היא טהורה היא כשלא תמצא שם דמים או כתמים בז' ימים אלו ז"א דא': תהא צריכה בדיקה בחלוק וסדינים לידע אם הם נקיים כבראשונה ובאמת משמעות הפוסקים דאף אם פשטה אותם בלא בדיקה כלל לית לן בה ושפיר עולה לה ספירה זו רק העיקר בבדיקה תליא ועוד דאם איתא דצריכה לברר לידע שאינה רואה מה יועיל לה אף שבכל עת יהיה בגדיה לבנים אולי דרך הילוכה נטף ממנה דם כמים הנגרים ארצה ולאו אדעתה אלא ודאי דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ועיקר הטעם שצריכה ללבוש לבנים הוא להחמיר עלי' שאולי תמצא איזה כתם על בגדי' או סדינה דכל מה דאפשר לברר מבררינן ואם היא מוצאת כתם ס"ל לסה"ת דבג' ימים הראשונים אין תולין כוון דאתיליד ריעותא ממילא שאנן תולין שג' ימים הראשונים אילו מעילה פתוח וחוששין לה אבל בלא ריעותא פשיטה דאין חוששין: ולפי"ז הוי מספקא לי' לרמ"א אם יש לה מכה בגופה שבודאי מוציאה דם אם נחשב כתם זה לריעותא או לא דהא ודאי היכא שידוע לנו שהיה כאן כתם מעלמא על חלוק זה אין חוששין שמא בא כתם גם ממקור דמיה באותו חלוק דפשיט דכה"ג לאו ריעותא מיקרי דעד כאן לא איסתפקא לן בבא זאב ונטל בני מעים אם חוששין שמא במקום נקב ניקב אלא התם שזאב אין ודאי נוקב וא"כ הוי הנקב ריעותא משא"כ אם היה זאב ודאי נוקב לא מחשב הנקב ריעותא כלל כמ"ש אא"ז בת"ש סי' ל"ו על דברי הב"ח והט"ז דס"ל דודאי נוקב דא"כ מה קמבעיא ליה הא בכה"ג הוי כנטל וליתנייהו ועיין בחיבורי מ"ש על החוות דעת בזה ע"ש והוא דבר ברור דמה ריעותא יש כאן ע"י דם זה כיון שידוע לנו דודאי אתי לכאן דם מעלמא ולכן היכא שיש מכה שודאי מוציאה דם אלא שמ"מ יש ספק אם הוציאה עכשיו דם דמי נימא דג"כ לא מחשב מציאת הכתם הזה ריעותא כיון דודאי יש בה מכה שמוציאה דם תולין במצוי שגם עכשיו הוציאה דם וממילא שאין חוששין שמא גם מן המקור אתי דם על החלוק או הסדין או שמא כיון דעכ"פ אין כאן בירור שהמכה הוציאה דם עכשיו אלא שהיא מכה שיכולה להוציא דם אבל אין ידוע אם הוציאה כלל ושפיר מחשב ריעותא הכתם הנמצא כאן וחוששין לי' ופשיט לי' הרמ"א דגם בכה"ג לא מחשב ריעותא ותולין במכה: ולפי"ז נלענ"ד דאם לבשה החלוק בימי נדתה עדיף טפי ממכה שבגופה דבימי נדתה ודאי עלולה לראות ובודאי הגיעו כמה טיפי דמים על החלוק ועיין בב"י סי' ק"ץ בענין השאילה חלוקה לנכרית דאע"ג דבעידן שאילה לא חזאי איכא למיחש שמדמים הראשונים נתלכלך בשרה ובגדים ולכלכו חלוק זה אבל בנות ישראל רגילין לנקות בשרם ובגדיהם מדמים וכתמים כו' ולפי"ז דוקא אחר עבור ימי נדתה אבל בימי נדתה אף אם היא לובשת אותו בעת שאינה רואה מ"מ כיון שבשרה ובגדים אינם נקיים מדמים הוי כודאי בא דם על החלוק ומכ"ש אם בעידן לבישה חזאי שאין ספק שהגיעו כמה כתמים על חלוק זה וא"כ אין כאן ריעותא כלל וכיון שאין כאן ריעותא כלל אין לחלק בין אם היא בימי טהרה או בימי ספירה דבלא ריעותא אף בימי ספירתה אין חוששין וכמש"ל וגדולה מזו מבואר מדברי הרשב"א והריטב"א שהביא הב"י דאם נטלה עד ממקום דשכיחי דמים כגון אשפה וכיוצא בו ובדקה עצמה ומצא בו דם אפי' יותר מכגריס טהור ודוקא שנטלתו ממקום מוצנע כו' ע"ש ופסק כן הרמ"א בהג"ה אלמא דבכה"ג אפי' ריעותא לא חשיב דאי חשיב ריעותא קצת פשיטה שאין להתירה לתלות להקל משום חזקת טהרה כיון שנמצא הדם על הבדיקה ויש חשש איסור תורה ועכ"פ משום כתם הי' לנו לטמאותה וע"כ דבכה"ג לא הוי ריעותא כלל ותולין במצוי דהיינו אשפה דשכיחי דמים ואמרינן דמעיקרא הוי בה וק"ו הדברים לענין כתם אע"ג דהוא בתוך ג' ימים הראשונים אם לקחה סדין מן השוק ואח"כ מצאה עליו דם שתולין לומר דמעיקרא הוי ביה ומכ"ש בלבשה בימי נדתה דהרי דם לפניך דודאי תולין בו: איברא שי"ל דגם בעד שאינו בדוק שלקחתו מאשפה ג"כ מחשב ריעותא ואפ"ה תולין להקל לענין תחלת ראיה כמ"ש רמ"א חילוק זה לענין מכה שבגופה אלא שרמ"א הביא ראיה מהפוסקים דס"ל דאפי' בשעת ווסתה תולין במכה ואע"ג דלא קי"ל הכי כו' וא"כ י"ל דגם בעד שאינו בדוק שהרימה מאשפה דשרי אם בדקה בו ג"כ דוק' שלא בשעת ווסתה אבל