בית אפרים יורה דעה קיב

לפני תשמיש אין כאן חיוב חטאת כיון שהי' בלא הרגשה והנה הרבה יש לפלפל בענין זה ובפרט בהך מלתא דהרגישו והרעישו כל הפוסקים בזה ולפי שא"א לשנות כעת פרק זה בארוכה משכתי ידי כעת מזה: ולכאורה מבואר מדברי הרז"ה אלו ששפיר אנו חוששין לומר שמא האי דם קודם תשמיש אתי וגם הרמב"ן אין חולק עליו בזה וא"ל לפי ששוכבת אפרקיד הא כל רמ"ת שוכבת אפרקיד (וא"צ למ"ש דכותלי בה"ר מוקמי לפי שעה דבלא"ה י"ל שראתה סמוך לתשמיש כיון ששוכבת אפרקיד ובזה יש לדחות ראיית התיו"ט בפ"ב מהא דב"ש אומרים צריכה ב' עדים כו' ומדאיצטרך קרא לרבויי בבשרה די"ל דהתם בשוכבת אפרקיד שפיר מוקמי דם ולא ס"ל הך סברא דאשה מרגשת בעצמה דאל"כ מה"ת נחוש דדם קודם תשמיש אתי שלא בהרגשה וא"ל הרגשת מ"ר הוא כיון דכותלי בה"ר לא מוקמי דם רק לפי שעה ובכה"ג לא אמרינן הרגשת מ"ר הוא וכמו שכתבתי לפי דברי התוס' אלא ע"כ דלא ס"ל הך סברא אך לפי מ"ש לעיל י"ל דקושי' הרז"ה הוא דהא משמע דבכל גווני חייב קרבן אף אם שימשה משה בסוף הלילה ושכבה אפרקיד דבכה"ג שפיר איכא למימר דדם מעיקרא אתי בתחלת הלילה וכסבורה הרגשת מ"ר ולכך איצטרך לשנויי' כשבדקה אך אין זה במשמע בדברי הרז"ה ז"ל: הנה יש מקום לדון ולומר דברמ"ת כיון שאם נאמר שהאי דם לפני תשמיש אתי ע"כ שהי' סמוך לתשמיש ממש דאל"כ מעיקרא הוה אתי א"כ עדיין יש מקום לאוסרה כיון דאשכחן דזימנין דמחמת חימוד לפי שהיא מכינה עצמה לתשמיש היא רואה דם א"כ הרי זה כקביעת ווסת לראות דם סמוך לתשמיש מחמת תשמיש א"כ עדיין יש מקום לאוסרה מהאי טעמא אך דז"א דלזה יש תקנה בבדיקה שתבדוק עצמה סמוך לתשמיש אלא דצ"ע דאפשר שראייתה היא בסמוך לתשמיש ממש וביציאת העד נראה הדם על המשקוף ואמנם כבר כתבתי לעיל שיש מקום לדין בזה מחמת ספק ספיקא כיון דבדיקה שלא בשיעור ווסת היא אם לא היכא שמצאה אותיום ומסתימת דברי הפוסקים משמע דלעולם מיקרי רמ"ת אף שלא בדקה עצמה קודם שיעור ווסת ולפי רוב הטרדות אשר הקיפוני סבבוני לא הי' פנאי לנסך בכור המבחן ולחזור על דברי אלה לצרפם כצרוף הכסף ונפשי יודעת כי נפשך שוקקה לשאוב מי בארי ולמעשה ידי תכסוף והנוסעים מזה ימהרו יחישו מעשיהם ילפתו אורחות דרכיהם לכן אמרתי אליצה נא עמך אשר אתי מה שעלה ראשון במחשבה ואתם תעתיק ממנו מילים ושלח נא ביד תשלח ע"י הבאים אלינו לטובה כאשר רבות עשית וה' הטוב יישר חילך לאורייתא וחיית ורבית תחזקנה ידיך באמת ואמונה ותצפה לחכמה ובינה כנפשך וכנפש המר והנמהר על פטירת ילד שעשועים מצפה לישועה דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד. שאלה מה שאלה אשה שפרסה נדה וכשפסקה מלראות הפסיקה בטהרה אך לפי שהיתה בדרך לא לבשה חלוק אחר רק הלכה באותו חלוק עצמו שהלכה בימי נדתה וביום ששי לספירתה באתה לביתה ופשטה החלוק ומצאה בו דם ונפשה בשאלתה אם יכולה לתלות שהדם הנמצא הוא מימי נדתה או לא: תשובה הנה לכאורה דין זה פשוט בש"ע סי' קצ"ו דאם מצאה כתם אחר ג' ימים הראשונים תולה אותו במה שיש לה לתלות להקל כמו בשאר כתמים אך אחי הרב הה"ג כו' מו' חיים מרדכי ני' אב"ד דק"ק ברעסטיצקי' שדא בה נרגא וצידד להחמיר שכיון שאשה זו מימי נדתה עד עכשיו לא לבשה חלוק אחר ואם נרצה לתלות דמים אילו שהם על חלוק זה מימי נדתה א"כ. ע"כ שהי' עלי' גם בג' ימים הראשונים והרי זה כאילו ידוע לנו שאשה זו היה על חלוקה בג' ימים הראשונים לספירתה דמים דלא מהני אעפ"י שיכולה לתלות בימי נדתה ומה בכך דעכשיו שבאה לפנינו לשאול כבר עברו הג' ימים מ"מ הוי כאילו שאלתה על מציאת כתם בתוך ג' ימים ואע"ג דרמ"א כתב דמכה בגופה שיודעת שמוציאה דם תולה בה אף בתוך ג' ימים הראשונים וזו שהי' עלי' חלק שלבשה בימי נדתה כמכה שמוציאה דם דמי מ"מ הרי הש"ך שם חולק וסובר דאף במכה שידוע שמוציאה שם אין תולה גם הביא ראי' מלשון האגור והגהת ש"ד שהביא רמ"א באשה ההולכת בדרך ואין לה בגדים תוכל לספור ז' נקיים רק שהחלוק בדוק ונקי מדם עכ"ל משמע דאם אין החלוק בדוק ונקי מדם לא תוכל לספור ז' נקיים מחמת הכתמים שימצאן על החלוק תסתור את ספירתה עכ"ד אחי הרב ני' והנה מה שאמר דהך אם תולה בימי נדתה בג' ימים ראשונים תלוי בפלוגתת הרמ"א והש"ך לענין מכה שבגופה כן מבואר להדיא בש"ך סי' ק"ץ ס"ק נ"א שכתב שמה שלא הגיה הרמ"א בסעיף מ"ד דאיתא שם שתולה שמימי נדתה הוא דדוק' לאחר ג' ימים הראשונים תולה לטעמי' אזיל דס"ל דבמכה שבגופה תולה אך בתוך ג' ימים הראשונים אמנם במנחת יעקב שם ס"ק מ"ה כתב דאע"ג דרמ"א ס"ל דבמכה תולה היינו לפי שעדיין המכה בגופה משא"כ הכא שכבר עברו ימי נדתה והא דלא הגיה הרב כאן משום דכאן לא כתב המחבר כלום מז' נקיים וגם סמך עצמו אדלעיל ודלא כהש"ך עכ"ל ולפי דבריו אף לפי שיטת הרמ"א יש להחמיר בזה ולקמן אבאר בזה: ומתחלה אבאר מה שהקשה הט"ז דמאי ראיי' מייתי מרואה דהיא בחזקת טהורה משא"כ כאן דבחזקת טומאה עומדת ובאמת שקושיא זו צריכה פנים דמה דמייתי הד"מ ראי' מהפוסקים דאף בשעת ווסתה תלינן במכה לכאורה ראי' לסתור שהרי להדיא מבואר שם בב"י בשם הרשב"א בתה"א הטעם משום דאשה בחזקת טהרה עומדת תלינן במכה להקל אלמא דאי לאו חזקת טהרה לא הוה מקילינן וגם מ"ש הד"מ דאפי' מאן דמחמיר בשעת ווסתה היינו הואיל ואיכ' למ"ד ווסתות דאורייתא ובאמת ז"א דלאו מהאי טעמא אתו עלה משום דא"כ לעולם לא תטמא וכבר עמד בזה הש"ך והנלענ"ד ליישב דעת אא"ז רמ"א על נכון דלכאורה קשה בהך דינא דתולה במכתה והרשב"א נתן טעם משום חזקת טהרה דהתינח לשיטת התוס' דס"ל דאע"ג דאתיליד ריעותא כל שהספק שקול מוקמינן אחזקה משא"כ לשיטת רבינו יונה וכך הוא שיטת הרשב"א גופי' וכמבואר בש"ך סי' נ' ובדברי הת"ש סי' כ"ט באורך דס"ל דאף אם הספק שקול לא מוקמינן אחזקה רק בשכיח טפי היתרא א"כ מאי מהני חזקת טהרה כיון דהרי דם לפניך ואיכא ריעותא לא מוקמינן אחזקה ובשלמא שלא בשעת ווסתה י"ל שהיא עלולה לראות ושכיח טפי להיתרא שיהיה הדם מחמת מכה משא"כ בשעת ווסתה שהיא עלולה לראות וחזקה אורח בזמנו בא למה נקיל לתלות במכה וכפי הנראה הרגיש בזה הרשב"א וכתב וא"ת והלא בנשים דעלמא חיישינן לעונת ווסת כו' ועוד שהרי הדם לפניך י"ל דההיא דרבנן הוא ומשום דא"א למיקם עלה דמלתא אבל הכא איכא למיקם עלה דמלתא ואין דנין אפשר משאי אפשר שא"כ אף אתה אוסרה לבעלה לעולם עכ"ל נראה דס"ל דלכך לא גזרו רבנן ווסתות בזה כדי שלא לאוסרה לעולם. ועדיין צ"ע שהרי הרשב"א שם כתב אפי' רואה בשעת תשמיש כו' ומשמע דמכ"ש שלא בשעת תשמיש ולכאורה אדרבה איפכא מסתברה דבשעת תשמיש באמת יש להקל שלא לאוסרה על בעלה משא"כ שלא בשעת תשמיש כיון דאפשר מ"ט לא גזרו ביה רבנן ועיין בש"ך סי' קפ"ז ס"ק ך' ונלענ"ד דהרשב"א ס"ל דאף בשלא מחמת תשמיש יש להקל מטעם זה דהא יוכל להיות שתראה כמה פעמים מחמת דם המכה ולא תוכל לפסוק בטהרה כלל והלכך אם נטמאנה עכשיו בראיה זו יוכל להיות שלא תוכל ליטהר לעולם ולא רצו להחמיר כ"כ וע"ש בב"ה מ"ש שאם באת לתלות במכה אין שיעור לדבר כו' ועיין במ"ה שם שכתב דיקשה זה לתנא דברייתא ומה דתשכח פירוקא לתנא דברייתא הוי פירוקא לדידן כו' ומ"מ לא ביאר התירץ ונראה דס"ל דודאי יש לטהרה בכל גוונא אם לא כשתרגיש