בית אפרים יורה דעה קיא

פדא שפיר י"ל שראתה קודם וכותלי בה"ר העמידוהו ומ"ש דלרב אושעי' לא מוקמי כותלי בה"ר אף לפי שעה גם זה צ"ע דא"כ למה טהרותי' תלויות כיון דסברא פשוטה הוא לדידי' דלא מוקמי דם ומאן עכבי' ע"כ דהשתא הוא דחזאי ולכאורה מדברי רש"י משמע דטעמא משום גזירת מעת לעת דרבנן וזה צ"ע דהא בר פדא קאמר כל שבעלה פטור טהרותי' טהורות אלמא דמיירי בהנך דדיין שעתן וכמ"ש רש"י והתוס' שם ואף לפי מ"ש רש"י דאפשר בר פדא כב"ש ס"ל וא"כ י"ל דר' אושעי' לא ס"ל כב"ש מ"מ אין נלענ"ד דא"כ הו"ל לר' אושעי' לפלוגי גם אסיפא ולמימר דבין שבעלה בחטאת ובין שהוא פטור טהרותי' תלויות אלא ע"כ דלא פליג בהא אבר פדא ומיירי בהנך דדיין שעתן ואפ"ה אי בעלה בחטאת טהרותי' תלויות דמ"מ חיישינן שמא כותלי בה"ר העמידוהו אלא דמ"מ ס"ל שאין לטמא אותם בודאי כיון דאיכ' סברא טובה לומר דבתר הכי אתי וחשש רחוק הוא קצת לומר שכותלי בה"ר העמידוהו הלכך טהרותי' תליות משא"כ בעלה בחטאת קאי כיון דיש לתלות דשמש עכבי' חייב חטאת דאזלינן בתר רובא דמעיקרא אתי ומ"מ בנ"ד שרואה מ"ת לרב אושעי' אין לומר דשמא לפני תשמיש הי' כיון דחשש רחוק הוא לדידי' משא"כ לבר פדא: ולכאורה מוכרחים אנו לומר גם לר' אושעי' דכותלי בה"ר מוקמי קצת דאל"כ קשה אמאי אם שהתה בכדי שתרד מן המטה מחייבינן לי' אשם תלוי משום דמספקינן שמא הוה התם בשעת תשמיש וק' דאם איתא דהוה בשעת תשמיש מעיקר' הוה אתי ואע"ג דשמש עכבי מ"מ לאחר שפי' השמש הוי אתי בתוך הזמן שתרד מן המטה אלא ע"כ דהשתא אתי וא"כ אשם תלוי למה אלא ע"כ דגם לדידי' יש לחוש שנתעכב קצת וראיתי בס"ט שהרגיש בזה על רש"י וכתב דהיינו טעמא דרבי אושעי' דס"ל טהרותי' תלויות אע"ג דאיכ' למימר מאן עכבי' וכמו דמחייבינן לי' אשם תלוי אם שהתה שיעור ווסת: ולכאורה היה אפשר לומר דודאי גם ר' אושעי' מודה דחיישינן שמא דם זמן מה מעיקרא הוי ושהה קצת לבא והלכך חייב אשם תלוי דלאחר שיצא שמש אפשר שיצא הדם ובא לו ובזמן מועט כזה לא אמרינן מעיקרא הוי אתי' אלא דמ"מ קשה דמשמע מדברי ר' אושעי' דמודה לבר פדא בהא דכל שבעלה באשם תלוי טהרותי' תלויות דהא קאמר אפי' בעלה בחטאת כו' וא"כ קשה כיון דהכא ליכ' למימר שמש עכבי' א"כ ע"כ שנתעכב בעודה עסוקה בטהרות וגם אח"כ זמן מה וכולי האי לית לן למימר דאישתהי והוי כמו לאחר זמן לענין בעלה דקי"ל בעלה פטור אע"ג דבשעת תשמיש איכ' למימר שמש עכבי' מ"מ אמרי' כיון שנשתהה עד אחר שיעור ווסת לית לן למימר שמש עכביה כמו כן יש לנו לומר לענין טהרות בתוך הזמן הזה כיון דליכא עכבת שמש וע"כ טעמ' משום גזירת מעל"ע דרבנן אך צ"ע בלשון רש"י שכתב הלכך ודאי טומאה ליכא אלא גזירת מעל"ע דרבנן משמע דגם היכא שבעלה בחטאת אין כאן רק טומאה דרבנן וקשה כנ"ל דהא דמי להיכא שבעלה באשם תלוי דליכא רק עכבת זמן מה דלא אמרינן בי' מעיקר' הוה אתי. לכך נלענ"ד דודאי לר' אושעי' לא חיישינן לעכבת זמן כלל מדאוריית' וכדמשמע התם משל לילד וזקן כו' ילד ממהר לבא והיינו כיון שהשמש הי' מעכבו עד עכשיו כשנסתלק המעכב הוא ממהר לבא וס"ל לר' אושעי' דאין חיוב באשם תלוי כלל וכדאיתא בנדה דף י"ד תנא וחייבין באשם תלוי ותנא דידן בעינן חתיכה מב' חתיכות אלמא דתנא דידן ס"ל לפטור אף מאשם תלוי ועיין בתוספות שם והא דאיצטרך למימר דתנא דידן ס"ל בעינן חתיכה כו' היינו אליבא דבר פדא משא"כ לרב אושעי' אין כאן חיוב אשם תלוי כלל בלא"ה ולכך הוצרך רש"י לפרש טעמא משום גזירת מעל"ע: ועפי"ז נלענ"ד ליישב דברי הירושלמי בקידושין דאיתא התם פרק עשרה יוחסין הלכה ב' שלשה הם שהם נאמנין על אתר כו' והמטהר חברותי' כההיא דתנין ג' נשים כו' אמר ר' בא ובלבד מעת לעת ולכאורה הוא סותר לש"ס דידן דאמרינן והוא שבדק' עצמה כשיעור ווסת ולפי מ"ש דלר' אושעיא לעולם לא חיישינן לעכבת זמן מדאוריית' כלל אף שראתה בכדי השיעור המפורש שם וא"כ ע"כ דמתני' דקתני בדקה א' מהן היא טמאה כו' ע"כ היינו דבכתמים מקילינן לתלות למפרע שראתה וכמו שחששו חכמים לטהרות לטמא למפרע במעל"ע כמו כן הקילו בכתמים ולטהר לתלות למפרע שראתה בתוך מעל"ע וא"כ א"ש דר' בא בירושלמי כר' אושעיא ס"ל ולכך קאמר ובלבד מעל"ע ומצאתי בסדרי טהרה סימן ק"צ שהביא דברי המדרש רבה פרשת וישב ותירץ על קושית היפ"ת שם כמ"ש דהא אתי כר' אושעי' והשיג על הב"ח שכתב דאף לר' אושעיא לא תלינן אלא בתוך שיעור בדיקה לחורין וסדקין ע"ש ולפימ"ש ממקומו הוא מוכרע דאליבא דרב אושעי' ליכא תוך שיעור כלל דלעולם אין כאן חיוב א"ת כלל רק במצאה אותיום דאיכא עכבת שמש כמש"ל לשיטת רש"י ז"ל ותמהני על הסדרי טהרה שלא הזכיר מדברי הירושלמי שהן הן דברי המד"ר הנ"ל: ואמנם לדחות דברי הב"ח מחמת הירושלמי והמד"ר הנ"ל אין מוכרח כ"כ די"ל דע"כ לא מצרכינן בש"ס דידן בדיק' בתוך שיעור ווסת אלא דוקא לטהרות דכיון דמתני' סתמא איתמר שחברותי' טהורות י"ל שאין לנו לטהר אותה ולתלות בראי' למפרע כ"א בתוך שיעור ווסת דוקא משא"כ לחולין שפיר אנו תולין בראי' למפרע וכמו שחששו חכמים בטהרות להחמיר בגזירת מע"ל דרבנן כמו כן תולין בכתמים לחולין בראי' למפרע להקל ובהכי מיירי הירושלמי ושפיר אתי אף כבר פדא משא"כ לטהרות גם ר' אושעי' מודה דכל שהוא אחר שיעור ווסת לא תלינן במע"ל וכדברי הב"ח אך דלפי"ז פשיטא דאנן לדידן שאין לנו טהרות פשיטא שיש לתלות במעל"ע דהא לבעלה חולין הוא וא"כ י"ל דאף בר פדא מודה בזה ומדברי הפוסקים מבואר דלבר פדא אף לבעלה בעינן שיעור ווסת ולפי שאינו מענינינו לא ראיתי להאריך: והנה לפי מ"ש דרמ"ת לא תלינן שראתה לפני תשמיש דא"כ מעיקר' אתי הי' נמשך לנו קולא אחת היכ' ששימשה בסוף הלילה וכל הלילה היתה שוכבת אפרקיד דבכה"ג כתבו התוס' דלא אמרינן הך סבר' דמעיקר' הוה אתי וא"כ י"ל דהאי דם לפני תשמיש קאתי בתחלת הלילה ולכאור' יש להקשות על סברת התוס' מהא דקאמר רב אושעי' בשלמ' התם שמש עכבי' אבל הכא מאן עכבי' דל"ל הך סבר' ותיפוק ליה כיון דבשעת תשמיש היא שוכבת אפרקיד ולכך לא אץ לבא משא"כ הכא גבי טהרות ואם נפשך לומר שרב אושעי' בא לטהר אף בשוכבת אפרקיד כיון דליכ' עכובא א"כ מוכח דאף בשוכבת אפרקיד אמרינן הך סבר' דמעיקר' הוה אתי וא"כ מה זה שכתבו התוס' אליבא דשמאי שוכבת אפרקיד מאי איכ' למימר כו' כיון דרבי אושעי' ע"כ אף באפרקיד אמרינן הכי א"כ מנ"ל שלא נאמר ג"כ אליבא דשמאי כן וכן מוכרח ג"כ מבר פדא דקאמר כל שבעלה בחטאת טהרותי' טמאות וקשה דמאי הוכרח הוא זה דנהי דעכבת שמש לית לי מ"מ הא שפיר יש לחלק דשאני התם שהיא שוכבת אפרקיד משא"כ גבי טהרות ואיך תולה זה בזה ואפשר ליישב דבר פדא בא להוכיח שאנו תולין הדם שהוא סמוך ונראה לשיעור ווסת של מציאה מדמחייבינן לבעלה חטאת דהא אעפ"י שי"ל שהי' שם בשעת תשמיש ולא יצא מחמת ששוכבות אפרקיד מ"מ הא כמו כן איכא למימר דהשתא אתי כמ"ש התוס' בד"ה אימור שמש ואעפ"י שהתוס' תירצו דאית לן למיזל בתר רובא מ"מ כיון ששוכבת אפרקיד א"כ איכא למימר דשמא קודם תשמיש אתי וא"ל דמ"מ סוף סוף איכא חיוב חטאת כיון דכבר נטמאה קודם תשמיש ז"א דהא לא הרגישה אז ואין כאן חיוב קרבן וכיון דאיכא למימר מעיקרא ואיכא למימר בתר הכי אין כאן חיוב חטאת אלא ע"כ שאנו תולין הדם בשיעור ווסת של מציאה בו והלכך חייב חטאת דכסבורה הרגשת שמש הוא ובזה יש ליישב דברי הרז"ה בבעל המאור בשבועות בד"ה אמר רבא תרווייהו תננהו כו' דהיינו שבדקה עצמה בעד לפני תשמיש והשיגו הרמב"ן שם וס"ס עם טמאה שימש ולפי מ"ש א"ש דס"ל להרז"ה דאם בא הדם