בית אפרים יורה דעה קי

דבתרי זימני הוה חזקה ה"נ דהוה חזקה בתרי זימני כמו בניסת לשנים ומתו ולפי"ז א"ש דהירושלמי דקאמר נבעלת וראתה דם משמעות לישניה שהיא רואה דם בשעת ביאה ממש שפיר קאמר דהא מלתא תליא בפלוגתא דרבי ורשב"ג משא"כ הש"ס דידן דקתני הרואה דם מחמת תשמיש שפיר מתפרש לישנא שתיכף אחר התשמיש היא מוצאת דם ובכה"ג גם רבי מודה דבעי ג' זימני להתחזק דדמי לאכלה שום כו' שהיא קובעת ווסת על ידו: ולכאורה היה מקום לחלק ולומר דאם אשה זו הורגלה בביאות של היתר ושוב לאחר זמן נשתנית וראתה מ"ת אז בעינן ג"פ כיון דאשה זו עד עתה בחזקת היתר היתה עומדת ועתה אנו באים לאוסרה שהרי קבעה לה ווסת לראות מ"ת וא"כ בעינן ג"פ כמו באכלה שום ובכה"ג מיירי בש"ס דידן משא"כ בירושלמי דקאמר נבעלת וראתה דם משמע שתיכף בביאה ראשונה התחילה לראות ושנים שאחריה ומעולם לא הוחזקה זו בביאה של היתר א"כ אין זה ענין לקביעת ווסת כלל רק כיון דאתחזק בתרי זימני לראות מ"ת חזקה גמורה היא לרבי דסגי לי' בתרי זימנא והוא חילוק נכון מאוד מסברא. אך שצ"ע לפי מה שנראה מדברי קצת פוסקים דגרסי הכא ניסת וראתה כו' ומפרשי לה דמיירי שהיא רואה דם תיכף מתחלת נשואין וכ"כ בספר התרומה על דברי רש"י דס"ל דלראשון אסורה אף ע"י בדיקה די"ל שזה דוקא באשה שלא שמשה מעולם לבעל זה בלא ראיית דם כו' דבהכי מיירי ברייתא זו דגריס רבינו חננאל ת"ר ניסת לא' וראתה כו' משמע מתחלת נשואין הורגלה לראות בשעת תשמיש כו' ע"ש וכ"כ בתשו' מו' יוחנן בר מתתי' שבסוף ש"ד הקטנים והובא בד"מ כתב ג"כ בשם ר"ח אך שם משמע שבתוספתא היה ר"ח גורס כן ובספר התרומה משמע דגרסת ר"ח בש"ס דילן הוא כן ואדרבא מדברי התוספתא מייתי בסה"ת ראי' לסתור חילוק זה שכתב שם אח"כ וז"ל מיהו אין להתירה לראשון ולסמוך על דבר זה שאינו פשוט כ"כ ועוד דתניא בתוספתא הרי שהיתה נשאת והיתה רואה מ"ת כו' משמע לאחר זמן מרובה שניסת אירע לה כך כו' עכ"ל סה"ת וקצת יש לתמוה על מה שנרשם בהג"ה סי' קפ"ו אהא דאין חילוק בין אם ראתה ג"פ מיד שנשאת כו' שמקומו מדברי המרדכי ותשובו' הרשב"א ובתוספתא וכן נראה באמת מדברי הד"מ שמכאן מוצא הג"ה זאת ע"ש ולענ"ד אין זה ענין לכאן דהתם במרדכי ובתשובת הרשב"א קאי לפי שיטת רש"י דס"ל דאין לבדוק בבעל ראשון וע"ז כתבו שאין לחלק בזה בין אשה הנשאת מחדש כו' והיינו שכתבו וכן משמע בתוספת' ור"ל התוספתא שמייתי סה"ת שהעתקתי לעיל לסתור חילוק זה וא"כ לפי מה דפסק רמ"א אח"כ בלא"ה להקל כדעת ר"י ודעימי' לבדוק בבעל ראשון א"כ לא נ"מ מידי בחילוק זה וצ"ל דהכא אתי לאפוקי מדעת ר"ח שהביא בתשובת ר' יוחנן הנ"ל וכן בלבוש כתב להדיא ואין חילוק לענין איסור לבעלה בין אם ראתה הג"פ מיד כשנשאה כו' לעולם נאסרה עליו שאין חילוק בזה אלא לענין כתובה כו' (וראיתי באגודה שכתב וז"ל ויש מפרשים דלא קרי רמ"ת אלא היכא שראתה מ"ת הראשון ששימש עמה הבעל עיין סה"ת עכ"ל ובאמת בסה"ת לא נזכר דיעה זו רק דמייתי גרסת ר"ח לענין בדיקה בבעל ראשון דלא מהני אם ראתה בתשמיש ראשון דוקא) ומה שנרשם מרדכי והרשב"א כו' היינו לומר כיון דלדידהו מיירי הך ברייתא אף בכה"ג שראתה זמן רב אחר נשואין ממילא דלא סמכינן להקל כר"ח בכה"ג בלא בדיקה אבל בבדיקה מיהא מותרת וכדעת ר"י ומשמע דאף בנשאת מחדש אלא שצ"ע דמשמע קצת בד"מ שסמך להתיר בזה לפי שכתב ריצב"א שרבינו יעקב עשה מעשה בזה להתיר ועליו אני סומך כו' וכ"כ הב' להדיא שיש להקל כיון שרבינו יעקב עשה מעשה ומעשה רב ולענ"ד י"ל שר"ת לא עשה בזה מעשה כ"א באשה שנתקלקלה אח"כ וס"ל לר"ת דבכה"ג אפשר דגם רש"י מודה וכמש"ל מדברי סה"ת וכמבואר במרדכי להדיא שר"ת מחלק בכך וא"כ על חילוק זה סמך עצמו ר"ת להתיר וגם הריצב"א נראה דבכה"ג מיירי ולכך עשה ר"ת מעשה ולבי' כשמעתי' דס"ל חילוק זה וא"כ באשה הנשאת מחדש וראתה אין כאן סמך ממעשה דר"ת להתיר וצ"ע ולפי שאינו מענינינו לא ראיתי להאריך בזה: ואחר אחרון אני בא שכתב דמיקרי רמ"ת אף בלא בדקה קודם תשמיש וא"ל דשמא קודם תשמיש אתי דהא לחולין אמרינן אם איתא דהוי דם מעיקרא הוה אתי ואף דלשעה מועטת כותלי בה"ר מוקמי דם מ"מ הא אשה מרגשת בעצמה אלא ע"כ דמ"ת היא וכסבורה הרגשת שמש הוא זה תורף דבריך והנה מתוך חומר שהחמרת עלי' בתחלתה הקלת עלי' ביותר שלדבריך אין לאסור כ"א דוקא בלא בדיקה קודם תשמיש משא"כ אם בדקה קודם תשמיש יש להקל טפי דהא בדיקה שקודם תשמיש מתוך שהוא מהומה כו' אינה מכניסתו לחורין כו' וא"כ י"ל שדם זה יצא קודם תשמיש לחורין וכותל בה"ר העמידוהו ומה שלא הרגישה כסברו' הרגשת עד הוא וא"כ יהי' קולא טפי בבדקה מהיכא דלא בדקה וכל זה אינו במשמע ועוד דלדבריך בטלת כל חיוב בדיקה לפני תשמיש דלהרמב"ם ודעימי' בעי בדיקה דבדיקה זו למה דהאי דם אימת אתי דהא לא ארגשה וגם בש"ס דאמרינן דבעי בדיקה לבעלה מיגו דבעי בדיקה לטהרות ובשלמא אי ספיקא הוא אלא דאית לן לאוקמי בחזקת טהרה שפיר י"ל דמטעם מיגו יש לחייבה בדיקה גם לבעלה ומכ"ש לפי מ"ש לעיל דטעמא היא דבעי בדיקה משום דאמרינן תבדוק ומה בכך ואין לבו נוקפו כיון שאשה זו רגילה לבדוק לטהרות והיינו משום דאין לסמוך על החזקת טהרה כל שיכולין לבררו משא"כ אם נאמר דע"כ לא ראתה לפני תשמיש דאל"כ היתה מרגשת בעצמה א"כ אין לנו לחייב בדיק' בכדי מטעם מגו לחוד דמה בכך שהיא עסוקה בטהרות ומכ"ש לדעת הפוסקים דס"ל דבעי בדיקה אף בזה"ז כיון שאין לה ווסת וע"כ לומר שאנו חוששין שמא תראה דם לפני תשמיש ואע"ג דלא ארגישה כסבורה הרגשת מ"ר הוא ואע"פ שכתבו התוס' דלזמן מה לא אמרינן הרגשת מ"ר הוא היינו דוקא לענין אם מצאה תיכף אחר תשמיש שנאמר שיצא הדם בשעת תשמיש והיתה סבורה שהרגשת מ"ר הוא ע"ז כתבו התוס' דניחא לי' טפי לומר הרגשת שמש מלומר הרגשת מ"ר כיון שהוא אותיום לתשמיש משא"כ היכא שנמשך זמן מה שפיר איכא למיתלי בהרגשת מ"ר הלכך צריכה בדיק' לפני תשמיש דחיישינן שמא איזה זמן קודם לזה יצא הדם והרגישה והיתה סבורה הרגש' מ"ר וא"כ גם בזה אם לא בדק' לפני תשמיש ומצא' אחר תשמיש שפיר י"ל אימור לפני תשמיש חזאי זמן מה וכסבורה הרגשת מ"ר הוא: ואמנם נראה דאף בזמן מועט ממש אין הכרח ממה שלא הרגישה שלא ראתה דאל"כ תיקשי בהא דאמרינן בדף ס' דבר פדא סבר כל שבעלה בחטאת טהרותי' טמאות וקשה דהיכי דמי אי דארגישה פשיטא דטמאות ואף ר' אושעיא לא הוה פליג בהא וא"ל דשמא הרגשת מ"ר הוא כיון דזמן מועט הוא ואי דלא ארגשה א"כ ע"כ דדם לא אתי מעיקרא וא"ל כיון דגם עכשיו לא הרגישה ז"א דכסבורה הרגשת עד הוא ועוד דמ"מ ס"ס אמאי טהרותי' טמאות דהא משמע לעיל דליכא מאן דפליג אדשמואל דס"ל דהרגשה בעינן מן התורה וע"כ לומר כמו שתירץ הש"ס לעיל אליב' דשמואל הא דבמגעו' והיסטו' הלך אחר הרוב דאם רוב ימים חזיא בהרגשה אמרינן אימור הרגישה ולאו אדעתי' וא"כ מוכרח דאף בכה"ג שבדקה אותו יום ממש אמרינן דדם מעיקרא אתי כמעט רגע קודם וארגשה ולאו אדעתה וכל זה לענין לטמא הטהרות ודאי ולומר שבא בהרגשה בעינן שרוב ימיה חזיא בהרגשה אבל בעלמא בכל אשה מצינן למימר דארגשה ולאו אדעתה וא"כ ה"נ מצינן למימר דהאי דם לפני תשמיש אתי וארגשה ולאו אדעתה וכן מוכח מדר' אושעי' דקאמר בשלמא התם אימר שמש עכבי' וקשה דבלא האי טעמ' הוה מצי לחלק בפשיטות דבשלמא התם אמרינן דארגשה וכסבורה הרגשת שמש הוא אבל הכא גבי טהרות אם איתא דמעיקרא אתי הו"ל להרגיש והא דלא הרגישה עכשיו כשבדק' כסבורה הרגשת עד הוא אלא ע"כ דשפיר מצינן למימר דארגשה ולאו אדעתי' רק דמ"מ יש לטהר דמאן עכבי' דלא ס"ל כותלי בה"ר מוקמי דם וא"כ למאי דקי"ל כבר