בית אפרים יורה דעה יא

ליבו. ולא חיישינן לשאלה. ולא מסקינין מיניה כדמסיק תעלא כי מושך העון בחבלי שוא ואין בהם כדי בית אחיזה. וטעונים גניזה אפס איש תם וחבר וריע. אשר נפשו לשאול הגיע. העמק שאלה. כי נכסף לעמוד על נקידת האמת אשר בתוך העגולה. ומשום כסיפא הוא דעביד ולספיקא נפשי' מעייל ושיולי קא משייל. אתנה ראש ואשיבה. כיד ד' הטובה. כמשפט וחובה. להשיב מפני הכבוד וארצה בו ואכבד. ואשר ימצא אתו דבר נכון. אף ידי תיכון. כי כה יקרה. גם לאדירי התורה. שוגג והעלם גם בכנפיהם נמצאו כי שגיאה וטעות יתייחס אל כל אשר בשם בני בשר יקראו. והרשות נתונה לכל בעלי בינה. לישא וליתן באמונה. ונחל חלקו אשר ניתן לו למנה מראש אמנה. מהר הקודש. את אשר תלמיד וותיק עתיד לחדש אפס המשכילים יזהרו שלא יאכלו פגה. כי קרוב ומצוי לבא לידי שגגה. וכל איש מבין יודע. כן יעריך עצמו וערך חומר הנושא והנוגע ובפרט בדבר שבערוה לבו אל יבהל להוציא דבר. אף אם הוא גמר וסבר. עד כי יציע לרבים מגדולי הדור דפקיע שמייהו. וחזיין למסמך עלייהו. ולמפסק דינא אפומייהו. ומאת ד' ישא ברכה. ואם כי יש מזחותי הלב שתוקע עצמו לדבר הלכה. שמדמה בנפשו כי הוא דבר חריף כקליפת השום מה ובאין אונים. מתריס נגד ראשונים ואחרונים. למען דעת כל עמי הארץ את הדר גאונו. זו כוחו וראשית אונו וחיילים יגבר. מבלי נטילת רשות מרב וחבר. ומהם אין לדבר כי ע"ז אמרו חז"ל והגס לבו בהוראה כו'. אפס אשר עם קדושים נאמן אבל הוא מחוסר זמן ע"ז אמרו כי רבים חללים כו'. ואמרו בסנהדרין דף פ"ו תלמיד שהורה לעשות פטור. פירש"י חומר שהחמירו עליו שאינו ראוי להוראה עד שיהא בן ארבעים נעשה לו קל לפוטרו מדין זקן ממרא: וראיתי בשם חכם א' שפירש ע"פ מה שאמרו ביומא דף ך"ו לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא דאתי משבט לוי או יששכר כו'. ואימא נמי יהודה דכתיב יהודה מחוקקי ומשני אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמרינן. והקשו התוספות אמאי לא מייתי קרא ומחוקק מבין רגליו ותירץ הנ"ל דצורבא מרבנן היינו בחור חריף ולכן אמר לא משכחת צורבא מרבנן דהיינו בימי ילדותו. ואין ראיה מהך דומחוקק די"ל אחר ארבעים שנה. אבל יהודה מחוקקי דרש בסנהדרין על דואג ואחיתופל דכתיב לא יחצו ימיהם פריך שפיר ומשני אסוקי שמעתתא כו'. ושם אמרינן דדואג ואחיתופל לא הוו מסקי כו' ולכך לא קחשיב כ"א לוי ויששכר ודפח"ח: ואמרתי לפרש עפ"ז מ"ש בסוף פ' כי תבא ולא נתן ד' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה. ופירש"י שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לשבט לוי כמ"ש ויתנה אל הכהנים בני לוי באו ישראל לפני משה ואמרו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו תורה ומה אתה משליט את בני שבטיך עלינו ויאמרו לנו יום מחר לא לכם ניתנה לנו ניתנה ושמח משה על הדבר וע"ז אמר ולא נתן כו' עד היום הזה כו' ד"א ולא נתן כו' שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה כו'. ולכאורה תמוה שאיך יעלה על הדעת שבני לוי יאמרו לא לכם ניתנה כו'. ולפי מ"ש א"ש שכשראו שנותן משה התורה לשבט לוי היו סבורים שמשליט שבטו עליהם באסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. וזה כל תכלית וחפץ לימוד התורה כמו שכתבנו בהך דלמוד גדול שמביא לידי מעשה ואם כן יאמרו שלהם ניתנה ושמח משה על הדבר ואמר להם ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה שהוא אחר ארבעים שנה גם מישראל ראוים להורות ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא רק דצורבא מדרבנן דמורי הוא משבט לוי או יששכר והטעם נראה כמ"ש כל המקבל עליו עול תורה כו' שצריך עמל ויגיעה ושבט לוי הם קיבלו עליהם עבודת הקודש וכן ביששכר כתיב ויט שכמו לסבול כו' ועד"ז אמרינן בברכות גבי ראב"ע כשרצו למנותו נשיא אמרו שהוא עשירי לעזרא ויובן עפ"י מ"ש בתר הכי אמרה דביתהו לית לך חיוורתא ההוא יומא בר תמני סרי שני הוו ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיוורתא והיינו דאמרינן אמר ראב"ע הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה כו' והיינו שוודאי אין ראוי למנות נשיא כ"א מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא ולכן לא אמרו סתם דאית ליה זכות אבות ולא מסתפי דלמא עניש ליה ר"ג רק אמרו דהוא עשירי לעזרא בכדי לכלול בזה שלא יקשה בעיני התלמידים כי . כי לא הגיע לעונת אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ולזה אמרו שהוא עשירי לעזרא שהוא כהן וכיון שהוא משבט לוי שפיר מסיק שמעתא כו' ואמנם במ"ש והיינו דאמר ראב"ע הריני כבן שבעים כו' ופרש"י והיינו דאמר כבן שבעים ולא שבעים ממש קשה לכאורה דלפי"ז מה היה תמיהתו שלא זכה לשמוע עד עתה דרש שתאמר יציאת מצרים בלילות כיון שבאמת היה רך בשנים רק שדרך נס קפצה עליו זקנה והלבינו שערותיו אמנם הרמב"ם בפירוש המשנה שם כ' כי מה שאמר ראב"ע כבן שבעים ולא אמר בן שבעים כי לא היה בן שבעים אלא צעיר לימים היה והיה מרבה לשנות וללמד ולקרות יום ולילה עד אשר תשש כחו ונזרקה בו שיבה וחזר כזקן בן שבעים שנה והיה התחלת השיבה ברצונו כמ"ש בגמרא ואמר בלשון תמיה הרי אני אע"פ שהשתדלתי והתחברתי עם אנשי החכמה לא זכיתי לדעת הרמז שנרמז בכתוב כו' עכ"ל לשון הזהב ופירושו המתוקים: ובכדי ליישב לשון הש"ס שאמר והיינו שאמר ראב"ע כו' וגם צריך להבין הא דמסיים בה וחכמים אומרים ימי חייך העוה"ז כו' ומשמע דלית להו דרשא דב"ז ולדידהו אין מקום ללמוד אמירת י"מ בלילות כלל ולמה עבדינן כראב"ע ולא כרבנן וגם צריך ישוב דלאיזה צורך הקדים לומר הריני כבן ע' שנה כו' דמה לנו בכך אם זכה קודם כשהיה כבן ע' או שלא זכה עד שדרשה ב"ז כיון שעתה נתקבל אצלו הדרש הזה ואמרתי לתרץ קצת בדרך דרוש ואכתוב בקצרה דהנה באמת יש ליתן טעם שראוי לומר י"מ בלילות ע"פ מ"ש המפורשים דמה שיצאו ישראל ממצרים קודם זמנם היה מחמת ששעבדו עמהם גם בלילות והלילות השלימו המספר: ועד"ז פירשו קץ שם לחושך שהקב"ה חישב את החושך דהיינו הלילות והשלים הקץ ולפי"ז היה ראוי לספר יציאת מצרים בלילות אך באמת בש"ס אמרינן מדלג על ההרים שדלג על הקץ והקדימו בזכות אבות. ולפי"ז י"ל דהלילות לא השלימו כלל רק שיצאו קודם זמנם מחמת הדלוג וענין הדלוג הוא שיום הגאולה שהיה ראוי להיות בזמן מאוחר הקדימו הקב"ה וחישב כאילו כבר עבר הזמן והגיע עת גאולה: ועד"ז שמעתי בשם מחותני הגאון החסיד מהר"פ ז"ל האב"ד דק"ק פפד"מ שפירש התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך והכוונה היא שפגים היינו בעוד שלא הגיע זמן בשולה ולפעמים דרך נס התאנה מוציאה פירות גמורים קודם זמנם כדאשכחן בתענית בעובדא דברי' דר"י מן יוקרת ולזה אמר התנאה חנטה ונעשית תאנה גמורה בזמן שהיתה ראויה להיות עדיין פגה והגפנים נגמרו בזמן שהיו ראוים להיות סמדר ע"כ שמעתי: ונראה לי שכוונתו שזה משל לענין ישראל אף שעדיין לא נצרפו היטב בכור עוני של הגלות ולא הגיע זמנם ליגאל כתאנה בעודה פגה אעפ"כ אמר הקב"ה קומי לך רעיתי יפתי דהיינו כנסת ישראל ולכי לך. והנה בראב"ע שנעשה לו נס דאהדרו ליה י"ח דרי חיוורתא הראה הקב"ה שלא יאמרו שעדיין רך בשנים ואינו ראוי להנהיג הדור כמו שאמרו לית לך חיוורתא ובאמת לאו בחיוורתא תליא מלתא דיש כמה זקנים ע"ה רק שאמר דאף בת"ח שהוא רך בשנים אפשר שאינו ראוי כיון שלא הגיע לימי הזקנה שהזקנים הם יודעים יותר בעסקי העולם והקב"ה עשה נס להלבין שערותיו ולהראות שפעמים בא הענין הראוי להיות מאוחר שהוא הזקנה בימי בחרות ואחרי שראה ראב"ע שלפעמים הקב"ה משנה הטבע לדלג הזמן ולהקדים המאוחר כדרך שעשה לו הקב"ה למד ק"ו דאם בשביל יחיד כך ומשום דאית לי' זכות אבות שהיה מיוחס עשירי לעזרא כמבואר בש"ס שם ק"ו שהקב"ה עושה כן בשביל רבים ואם כן שפיר י"ל שמה שיצאו ממצרים קודם זמנם היה שהוא מדלג על ההרים בזכות אבות ואם כן א"צ לומר דלילות השלימו ואם כן יש לומר מסברא שאין צורך להזכיר יציאת מצרים בלילות דאפשר שבלילות נחו משעבוד והיינו דקאמר ראב"ע הריני כבן ע' שיש לי דרי חיוורתא אע"פ שאיני בן ע' וע"כ שהקב"ה עשה לי נס בזכות אבותי לדלג על הזמן ולהקדים המאוחר ולפיכך לא זכיתי ר"ל שלא היה ראי' לנצח ולהוכיח שתאמר י"מ בלילות עד שדרש ב"ז כו' שאף בלילות יש להזכיר דאף בלילות נשתעבדו עמהם. ולפי"ז יש לפרש גם מה שאמר וחכמים אומרים ימי חייך